אהוד בנאי | זאפה אמפי שוני

משפחת בנאי עדיין על המפה, בעיקר כי יש כל כך הרבה מהם. אם אתם מחפשים חיבור למוזיקה ישראלית, אותנטית, שמזקקת את המקום שבו אנחנו חיים בו בעדינות נפש – אהוד בנאי הוא האדם בשבילכם. אחרי שנים של הופעות לא נגמרות ועשורים אלבומים טובים שממשיכים לזרום, גם בגיל 70 המוזיקאי המחונן לא עוצר. בנאי מגיע לזאפה באמפי שוני, ומתכנן להרים הופעת בלוז שתכלול בתוכה את כל תקופותיו כאמן. התרגשות עזה מובטחת, רק אל תשכחו לצאת לפני הפקקים של חמישי.
יום חמישי 17.8,לפרטים נוספים ורכישה

דודו טסה | גריי מודיעין

דודו טסה, כנראה אחד מהכוחות המוזיקלים הכי מעניינים בתרבות הישראלית בעשורים האחרונים, יודע בדיוק איך לגעת בעצב הישראלי שמחבר בין מוזיקה בעברית למוזיקה ערבית. באמת שיש מעט מאוד אמנים עם קונצנזוס מוחלט כמוהו – אולי רק זה שנמצא מעליו כאן ברשימה. כל ישראלי חייב לראות את טסה לפחות פעם אחת, וזה לגמרי שווה את הנסיעה כל הדרך ל… מודיעין? אוי, טוב נו.
יום שישי, 18.8,לפרטים נוספים ורכישה

החצר האחורית | זאפה חיפה

הלהקה הכי חתרנית עם המילים הכי דוקרות – טוב נו, מיד אחרי הבילויים – היא כבר מזמן תופעה: סופרגרופ מקומי שמגובה באחד מהפזמונאים הכי גדולים בתולדות ישראל. בזמנים כאלה רק המילים של יענקל'ה רוטבליט יכולים לגרום לנו להרגיש שלא השתגענו. יחד עם תומר יוסף, גדי רונן ואיתמר ציגלר, חיפה הולכת לבעור. בקטע טוב.
יום שישי, 18.8,לפרטים נוספים ורכישה

פסטיבל בריזה | אמפי פארק אשקלון

יאללה, הגיע הזמן להרים – פסטיבל בריזה באשקלון הולך להימשך 3 ימים, ומביא אליו את הזמרים והמופיעים שאתם מכורים בשושו לכל השירים שלהם. כן, אנחנו מדברים על נועה קירל, עומר אדם ושרית חדד. אין מספיק רפרנסים כדי להסביר כמה הפסטיבל הזה הולך להיות מרים. מי לא רוצה לצרוח את ״קצת משוגעת״ מיד אחרי ״פנתרה״? ברור שאתן רוצות. במקום לעשות רונדלים עם ספיר בטיקטוק, פשוט תעשו וורום וורום לעבר אשקלון, ותכניסו לחיים שלכם קצת אהבה ללהיטים.
יום שלישי, 22.8,לפרטים נוספים ורכישה

משינה | קיסריה

להקת הרוק ההיסטורית שעשתה את שנות ה-80 וה-90 במדינה ליותר מעניינות נוחתת להופעה ייחודית בקיסרה, במסגרת בסיבוב הופעות בשם ״סלבריישן״. אחרי זמן רב של שקט, הרוק הישראלי חוזר לתת בראש – אוקי, לתת בראש נוסטלגיה – וזו גם הזדמנות לדור הצעיר להבין שבעבר היה רוקנ'רול, גם אם הוא קצת הזדקן.
יום שלישי, 5.9,לפרטים נוספים ורכישה

• אירועים
• מוזיקה
• הופעות
• עומר אדם
• החצר האחורית
• משינה
• אהוד בנאי
• שרית חדד

האם אני חושש לתרבות? לא. אני ליטרלי עובד כרגע על סדרה לתאגיד, אבל שלומה לא היה יותר מובטח כשלפיד היה בשלטון. אני חושש לפרנסה שלי, אבל זה המצב בו הקריירה שלי נמצאת בו כבר יותר משלושים שנה. אי ביטחון הוא תנאי בסיסי ליצירה, וקשיים רק מתדלקים אותה. אנחנו נשרוד.

כל הזדמנות לעסוק בתרבות עברית תמיד משמחת אותי. רשימת היצירות המטרגרות שגיבשתי מעלה שני דברים פשוטים: אי אפשר להגיד על היצירות האלה שהן עוכרות ישראל, כי הן נוצרו מאהבת המקום, אהבת אנשיו וכבוד עצום למורשת אותה הן ממשיכות. וגם, העגלה שלנו, מר בן גוריון, רחוקה מלהיות ריקה.

איך להיות יהודי עכשיו // טיים אאוט סופ"ש
>>אם השאלה היא איך להיות יהודי עכשיו, אזהתשובה נמצאת בתל אביב
>> מיהו (הכי) יהודי? דירוג הדמויות הכי יהודיות בתולדות הטלוויזיה
>> כן, אנחנו שולטים בהוליווד: הסרטים הכי יהודיים של השנים האחרונות
>> מהו הומור יהודי? אחת מהתשובות מתחבאת אצל טאיקה וואיטיטי
>> היהדות הטעימה שלנו: מסע אל אוצרות הקולינריה של בני ברק

"נמרוד" / יצחק דנצינגר

לא עם יהודי, אלא עם עברי שמחובר למקום הזה עוד לפני שהוא גילה את אלוהים. יצחק דנצינגר פיסל באבן חול אדומה את דמות הבסיס לאמנות עברית, מושפע בעליל מהפיסול באיזור הסהר הפורה ומציע שבמקום לחפש זהות בחרסים ומגילות, אולי אנחנו צריכים לחפש אותה אצל הפריזי, היבוסי, המדייני וכל שאר החבר'ה שהיו פה לפני שיהושע בן נון החליט לבוא לבקר. גם בעליל פסל ומסכה, גם לא נימול, עורר התנגדות כבר בשנות הארבעים, ועכשיו נמצא במרכז תצוגת הקבע של מוזיאון ישראל. פותח ראוי לרשימה.

"מה אכפת לציפור"/ חנוך לווין

הצדיק בסדום, הראשון ששלף כרטיס אדום, הנבואה שעד היום מסרבים להקשיב לה. ברור ש"אבי היקר כשתעמוד על קברי", השיר שבו הקהל של הקאמרי דרש את הפסקת ההצגה, נמצא כאן (וזה "מלכת אמבטיה", לא האמבטיה), אבל הנקודה החביבה עליי לעצור בה בכל קריאה היא מערכון עונש המוות מתוך הרוויו "קטשופ": "כחבלן ותיק, פחדן ואכזרי אני מרשה לעצמי לומר שגורם ההרתעה הוא אחד הנימוקים החשובים בעד הטלת עונש המוות, ואני עצמי, לאחר ביצוע גזר-הדין, אירתע מלעשות מעשי טרור נוספים".

"אור פרא" / יונה וולך

קול באישה ערווה לא היה עלבון בשביל יונה וולך אלא אתגר. בספר שהפך אותה מנסיכת כפר אונו לנושא הלוהט בשיחות סלון בשנות השמונים, וולך לוקחת את המושכות אליה ומגישה רשימת תביעות למי שרוצה לבוא לשכב אותה. ולא נשכח את "תותים" שלקח רבים מאיתנו, לרבות כותב שורות אלו, למסע ראשון בין מגדרים. ואת "תפילין", שתקע טריז בין יונה וולך למשוררת החרדית זלדה – עוד משוררת שבדרכה, גם אם ממניעים שונים, סירבה לשתוק.

"נסים ונפלאות" / לאה גולדברג

הו כן, ברור שאישה חסרת ילדים שהיא "דודה של שום איש" לא תעבור בעולם בו אדם שאינו מממש את פוטנציאל ולדנותו הוא חוטא. אבל מה שידליק אור אדום בפיסת השלמות הזו בתחום ספרות ילדים היא העובדה שתל אביב מופיעה בספר כמו תל אביב – פתוחה, זורמת, מוכנה לקבל כל אחד גם בן עניים, גם דודה של שום איש וגם קוף.

"בעיקר על אהבה" / מאיר שלו

ברור שבהתחלה רצית למקם כאן את 'תנ"ך עכשיו' ולתת לו תעודת הוקרה על הוזזת הגבינה המשמעותית ביותר, אבל דפדוף מטפורי בספרייה שלי החזיר אותי לפסקה הנהדרת בספר ההרצאות הראשון של שלו, בו הוא מדבר על הנשים היפות בתנ"ך ומצר על כך ששום פרט ויזואלי אינו נתרם למען הקוראים על אסתר המלכה או שרה אימנו, בעוד שעמודים רבים ומשמימים משמשים לתיאור דקדקני של כלי הפולחן במקדש. בסופו של דבר, אומר שלו, מראן של נשות התנ"ך הוא תעלומה שממשיכה להעסיק אותנו, בעוד שמחתות המזבח מעניינות רק את רפי השכל שמעוניינים להקים את המקדש השלישי. כמה שורות מספיקות לשלו כדי לחלץ שתי אמיתות מוחצות – יד על הלב התנ"ך לא כזה ספר טוב, ומותר להגיד שחלקים ממנו הם די שטויות. הסבטקסט של כל עונות היהודים באים, רק מגיע מהר לפואנטה.

"לאן נעלם דניאל וקס?" / אברהם הפנר

סרט שקשה לדמיין את ישראל בלעדיו, אפילו שבזמן אמת ראו אותו פחות מעשרת אלפים איש. טענה ניצחת ונצחית בעד קרן הקולנוע. שנת 1972, מלחמת יום כיפור מחכה מעבר לפינה. על פתיליות בכל הארץ מתבשל בשיכונים המהפך, והאשכנזים עסוקים בעצמם. אברהם הפנר מוציא את ליאור ייני כיהודי שנגזר עליו כנראה לנצח להיות נודד, למסע חייו בארץ שאיבדה את הלהט שיצר אותה לטובת שיעמום של שגרה. אם תרצו, נציג של כבוד לז'אנר האשכנזים הבוכים לצד "פה ושם בארץ ישראל" של עמוס עוז ו-"זכרון דברים" של שבתאי (גילוי נאות: מעטים הדברים שיעוררו בי יותר בחילה מההאשטג הגזעני "מה אשכנזי בעיניך"), ואם ממש תתעקשו, החצי השני של הצגת הגבר הישראלי כלוזר ב-72, שמשלים את "מציצים". הארץ בכל מקרה לא שווה כמו שפעם עשינו ממנה. כוסאמק וקס.

"רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ'…" / ישעיהו ליבוביץ

ישעיהו אמר בכמה הזדמנויות שהוא מצטער שלא השכיל להשתמש בביטוי פחות מעורר שאט נפש מ"יהודו-נאצים", אבל זה רק התירוץ לפסול את ליבוביץ', לא הסיבה. ליבוביץ' מעמיק, מקשה, מתעקש לברר כל סוגיה לפרטיה לפני שהוא מחליט. אתם יודעים, כמו שיהודי אמור לעשות כשהוא נתקל בטקסט. מעט מוזר שפילוסוף מואשם בפלספנות, אבל בדיוק עבור החוששים יצא הלקט הכה מועיל של חלופות מכתבים שניהל ליבוביץ עם כל מי שפנה אליו בשאלה – פוליטיקאים ואנשי תרבות כמו אנשים מן השורה. רעיון לא פחות איקונוקלסטי ממתן פרשנות אלטרנטיבית של התנ"ך הוא התייחסות לתנ"ך כאל ספר שחשיבותו היחידה היא הדרכה באשר לעבודת האלוהים. כל שימוש אחר שלו – ספר הגות, מסמך היסטורי, קוד מוסרי או ספר שירה – מיותר לגמרי. וגם בתור ספר שירה, נותן ליבוביץ' מייק דרופ, זה לא פושקין.

החצר האחורית

יענקלה רוטבליט נתן את הרגל לשחרור ירושלים, ואת הלב לשחרור שלנו. כמעט חצי מאה אחרי שהוא יוצא בקריאה לשיר לשלום ולא למלחמות, דווקא אחרי הניצחון הכי גדול של ישראל (כך לפחות חשבנו פעם), הוא משתף כוחות עם קאדר צעיר כדי להוציא את האלבום הכי לא צולע שאפשר לדמיין. רצף שירים מנצח שבאמצעו – הקינה שבה רוטבליט מדהד את "התשמע קולי" לזמר באמת נוגה שנגמר במצב ששוכב על הגב. ואיזה כבוד הוא הביא לכולנו. אם נמרוד פתח את הרשימה כאיזה שהוא אות לכך שלחשוב מחוץ ואפילו נגד הקופסה הוא הדרך להיכנס למועדון המאוד צפוף של תרבות עברית, החצר האחורית מראה שגם ללא תמיכה ממוסדת, יצירה מקורית וחדשה תצבור את הקהל שלא ייתן לה לגווע.

"כל השירים עד כה" / דליה רביקוביץ

ענת גוב זכרה לברכה אמרה בזמנה על הסכם אוסלו זכרו עוד יותר לברכה, כי רק נשים באמת יכולות לרצות שלום, מכיוון שרק נשיאת ילד תשעה חודשים גורמת להעריך את החיים. וולך וגולדברג לא היו אימהות, אבל דליה רביקוביץ אכן ריחמה מלוא הרחם וגילתה אמפתיה אימהית גם למי שהוצגו לנו בתקשורת (שמאלנית, מיין תוכעס) כמחבלים. האוסף הזה רחוק ספר אחד מלכלול את כל יצירתה של המשוררת שנלקחה מאיתנו מוקדם מדי, אבל מספיק להדהד את זעמה (המאופק, בכל זאת דליה רביקוביץ) על התהומות שישראל התדרדרה אליהם במלחמת לבנון:
"כמה ילדים יש לכם?
כמה ילדים היו לכם?
קשה לשמור במצב כזה על ילדים"

"אבל למה אין ערבים שכותבים שירים על משפחת פוגל?!". לא יודע שאין, לא בדקתי – אבל מצד שני אני לא זה שטוען שיהודים יותר מוסריים.

"יורים ובוכים" / החמישייה הקאמרית

צה"ל שהיה בקום המדינה, צבא הגיבורים שנולדים מהים והולכים בשדות, היה כור היתוך ב"התגנבות יחידים", ומקום בו גברים יכולים לעבור סוף שבוע אבוד ב"גבעת חלפון", מגיע לתחנה סופית במערכון שכתב אתגר קרת לדב נבון בדובון מול שי אביבי במדים מקופלי שרוול -והוא שמראה את מה שהצבא היה בשביל כולנו: פאזה מיותרת באמצע החיים שלא מועילה לאף אחד, והכי פחות לביטחון המדינה. המערכון גדוש בשורות מחץ: "תיזהר עם הדוגמאות חייל, השבת שלך כבר בסכנה", "מי הביא כזה לטח לגולני", וכמובן התגובה האולטימטיבית לחיילים הבוכים בכותל, "(פחח) צנחנים". אבל כמו אצל החמישיה, אין פאנץ', והמערכון מסתיים בדב נבון קורס ומתמוטט לבדו לחלוטין תחת משקל הצער שלו.

ואחד שלכאורה לא צריך לדאוג, אבל לגמרי כן: "אורח נטה ללון" / ש"י עגנון

וידוי אישי, כשהתבקשתי לערוך רשימה זאת, אמרתי שאני לא מרגיש בנוח לדרג יצירות, ושאני בטח לא מוכן ליצור רשימה בלי עגנון. נראה דווקא שמקומו של עגנון בקאנון מובטח, לא משנה מי יהיה בשלטון. ירושלמי דתי, שמרן, שמאוד שמח על כיבוש יהודה ושומרון. אבל בואו לא נטעה. כשמירי רגב התמנתה לשרת תרבות, היה לה מאוד חשוב להגיד שלא קראה צ'כוב. זה כשלעצמו לגיטימי, אבל לא לגיטימי לשרת תרבות לנפנף בגאווה בכך שהיא *לא* קראה משהו. כמו ש"לא ראיתי ואני לא מתכוון לראות" לא הייתה בעיני דעה קבילה על פוקסטרוט. בורות אינה דבר להשוויץ בו. וזו הסיבה שמקומו של עגנון, כדרך סעיפים אחרים ברשימה הזו, גם בסכנה. עגנון היה מעמיק, פרטן, לא דיבר במשפטים שקל להדפיס על סטיקרים. יותר מדי אשכנזי, יותר מדי תובעני, או במילות התקופה – חופר. ומה עם פרס הנובל? גם לרבין היה. לא הרשים

• ❤ תרבות
• יהדות
• עברית
• לאה גולדברג
• החמישייה הקאמרית
• דליה רביקוביץ'
• החצר האחורית
• מאיר שלו
• חנוך לוין
• אריק שגב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 930 // השאלה היהודית

• Facebook
• Twitter
• Email

חמישי (11.10)

מאיה איזקוביץ
20:00, במת הקוף

מאיה איזקוביץ' שהופיעה בחיינו כקסם לפני כשבע שנים היא מהמופעים הפותחים של הפסטיבל. עם קול רך וכובש, ארנ'בי מתקתק, פופ קופצני ושילוב של משחקי אור, חושך ותנועה, איזקוביץ' מהפנטת את הקהל באמצעות טיזינג יצירתי. מומלץ לבוא עם משקפי שמש. אל תשאלו שאלות. (דפנה ויינרב, קולומבוס)

הזאבות
20:30, במת הפיל

הרכב עם פוטנציאל פסטיבלים אדיר. בהתאם להשפעות של חברות הלהקה – בעיקר רוק ניינטיז כמו פי.ג'יי הארווי – הן מסוגלות להביא הופעה טעונה באנרגיות שלא מביישות את ההורים הרוחניים שלהן. החומרים החדשים שלהן מעידים על התבגרות וגיבוש סאונד בכיוון חיובי. (ציפי פישר, קולומבוס)

עטר מיינר
21:45, InDtronix

בעוד שנים יגידו שעטר מיינר היה המשיח של הנשמה העברית, אבל כרגע הוא בעיקר נביא בעירו, מקסימום נביא ברומנו. עם אסתטיקת סאונד שמחוברת לארנ'בי המטונף של פרנק אושן, כתיבה מדוקדקת ורוח קודש מסתורית מעליו, מיינר עוטה כתר קוצים של אהבות נכזבות ויוצר מוזיקה מרגשת לדור ה־Z ובדיוק את הסאונד שנדרש לערב מדבר צחיח. (מתן שרון)

גלעד כהנא

22:45, InDtronix

תנו לגלעד כהנא במה וסמכו עליו שהוא ינצל אותה עד תום. כל מי שנכח פעם במופע של ג'ירפות יודע שתמיד כדאי לצפות ללא צפוי. בהופעה הזאת כהנא הולך עד הסוף, עם מופע שכולו אלתור טקסטואלי ומוזיקלי אחד גדול, בליווי אחד המפיקים המוכשרים של העת האחרונה – עטר מיינר. מתכון להרפתקה. (ירון ברוידא, קולומבוס)

הפוסי של לוסי
23:00, במת הקוף

להקת הפאנק הוותיקה שחגגה בקיץ האחרון 20 מגיעה עם חיזוק מעניין במיוחד: כוכב אניס וברק כהן. כן, עורך הדין וחלום הבלהות של אנשים רבים במדינת ישראל יעלה לבמה. צפו לביצוע מיוחד של "רכז מידע" ולפוגו סוער בהתאם. (אורי באום)

עוד כתבות מעניינות:
אינדינגב 2018: הליינאפ המלא
מתכוננים לאינדינגב: תמרדה בקאבר לחצר האחורית
מה הופך את אינדינגב לאירוע תרבותי כה חשוב?

בוגי בלגן
24:30, במת הפיל

שני ערסים פריזאים, ישראלים לשעבר, העונים לשמות עזרי וגברי, מחברים בקלות רוקנ'רול בלוזי, הארד רוק סבנטיזי ופסיכדליה טורקית בארבע שפות לפחות שמתערבבות זו בזו. הופעה שהיא כיף גדול ולא כדאי לפספס כי כאמור, הם לא מפה. כלומר כן מפה. בקיצור, הם באים מרחוק. (אורי זר אביב)

Water Knives
24:45, inDtronix

לפני שלוש שנים המלצתי על הופעה Water Knives שבה אימצתי את התיאור שהלהקה עצמה נתנה למוזיקה שלה – אפרוביט־ערבית־דיסקו־סטונר פופ. אבל עכשיו, עם צאת אלבום הבכורה החדש שלה, באמת שאני כבר לא יודע. ממליץ מאוד לבדוק בעצמכם כי אורתודוקסי זה לא. גם צלילות, גם לרקוד. (אורי זר אביב)

טיפקס
1:30, במת הקוף

מכל להקות הניינטיז המקומבקות,טיפקסהיא ללא ספק החזרה הכי ראויה לבמות – ההרכב שהקדים את זמנו סוף סוף מגיע בזמן. שובם של מלכי השעטנז עם האלבום המעולה "עבודת כפיים", מזכיר שהרבה לפני סטטיק ובן אל היו מי שידעו לחבר בין בסים לסלסולים. חוץ מזה קובי אוז הוא המנהיג הרוחני שאנחנו צריכים, או לפחות הבדרן הכי גדול בישראל. (מתן שרון)

כוכב אניס

2:30, במת הקוף

פאנק טברנות, סרף רוק יווני ושלומי סרנגה הם ה־DNA שמרכיב את כוכב אניס, הלהקה שתעלה באופן טבעי אחרי טיפקס ותראה לקובי אוז מי הצאצאים שלו. צפו לשמחה מוגזמת. (שי סגל)

שישי (12.10)

Iogi
10:30, במת הפיל

כבכל שנה, כמה מההופעות הכי מצופות הן הופעות הבוקר בבמת הפיל. יש משהו קסום בלהתיישב טרוטת עיניים עם כוס קפה ופשוט לתת למוזיקה לסחוף אותך על גלי המדבר. השנה מגיע לבמה יוגב גלוסמן עם אלבום הבכורה שלו, "The Ceiling", שקיבל מקום של כבוד ברשימת אלבומי השנה של קולומבוס. מבחינתנו האינדי נוצר בדיוק בשביל רגעים קסומים כאלה. (שחר רודריג, קולומבוס)

שאזאמאט
11:30, במת הפיל

על רקע גלי הטראפ הצבעוניים של ההיפ הופ גרסת 2018, שאזאמאט לוקחים צעד אחורה כדי לזנק קדימה באנרגיה מפתיעה. להקה חיה עם ראפרים חיות ששואבים השראה משבק ס' (מינוס המיזוגניה) ומגישים היפ הופ שנון, מלא בחוש הומור ואווירת חבר'ה במובן הכי חיובי. הזיעה שירוויחו במדבר עוד תהדהד חזרה כל הדרך לתל אביב. (מתן שרון)

ארמון

15:00, במת הקוף

זה היה אמור להיות הרכב סינת'פופ אבל התוצר של רועי חרמון וחבריו הוא יצור היברדי: קצת סינת', קצת דארק, קצת אביתר בנאי, קצת הזיות מפגיעה של קרן שמש או אסיד. אם ליופי שלארמוןאין קץ (ואין לו), תארו לעצמכם איך זה יהיה באופק של חולות צהובים. (שי סגל)

ליילי
17:30, במת הפיל

הם הוציאו אתאחד האלבומים היפים ביותר של 2017, שמזכיר את שנות ה־70 של סטילי דן ובלי ליפול לפסטיש. "בימים", השיר שטלטל את הסדרה "אורי ואלה", הוא רק אחד מתוך 11 שירים סקסיים אחרים בעברית. תהיו שם ותעריכו את העבריות שלכם. (שי סגל)

זולוד
17:30, inDtronix

אדם, ענאן וטדי זולוד הם לא בני משפחה, אלא אחד מקולקטיבי ההיפ הופ המסקרנים ביותר מהדור החדש של הראפ הישראלי. טראפ חברתי מתערבב עם פלואו נטול מלמולים, אנרגית שיא שאפשר למצוא רק ברחובות לוד ותנועה מוזיקלית עדכנית ומרעננת כאחד. טדי נגוסה כבר סומן (גם במגזין זה) בתור הראפר הבא של ישראל, ואתם רוצים לתפוס אותו בדיוק עכשיו, רגע לפני שזה קורה. (מתן שרון)

עדן דרסו

20:00, במת הקוף

לדרסו יש פלואו לא מתאמץ, ערימות של חן וכריזמה ואת די.ג'יי מש על הפטיפונים. הפתעת השנה, ולא סתם היא סומנה ב-Time Outכמי שהולכת לעשות את זה בגדול. והיא רק בת 20. ראפרית שגם אשכרה יודעת לשיר ולא מנסה בכוח להיות מחתרתית או מחאתית. (אורי זר אביב)

Meuban
20:30, במת הפיל

אם לא קשה לכן לעמוד מול חבורה של נגנים רציניים שמנגנים מוזיקה אינסטרומנטלית, הפוסט רוק הפסיכדלי של מאובן הוא תחנה שחשוב לפקוד באינדינגב. הם נשמעים כמו מוגוואי מפתח תקווה, בקטע טוב. (אורי זר אביב)

קולולוש
21:00, במת הקוף

בימים שבהם המילה גרוב עוד הייתה בשפה זרה ליושבים בציון, ורגע לפני שהמילה וייב נמאסה סופית, הרכב הפאנק־ג'אז־ראפ נענע ישבנים של אנשים שכיום מנענעים עריסות. ארבע שנים לאחר הפירוק החבורה הירושלמית חוזרת בהרכב מלא (כולל הסולן הכריזמטי וחבר לוסיל קרו, רבל סאן) לנענע דור חדש של ישבנים ולהזכיר לכולם מי התחיל את כל הקצב הזה. (מתן שרון)

ניקו טין
21:30, במת החיפושית

גם כשזוהר שפיר שרה הכי אינטימי, מלטף והזייתי, מתחת לכל הקטיפה הזאת אי אפשר שלא לחוש באיזו רוח פּאנקית, במשהו קשה ומשונן. הקצוות האלה, הניגודים, הם בדיוק מה שהופכים את המוזיקה שלה לכל כך מושכת. (אורי זר אביב)

רועי פרייליך והמתוקים רצח

21:30, במת הפיל

לאחר שהוציא בתחילת השנה את האלבום הנהדר"הריגוש שבנפילה", מלך הדיסקו־פוסט־פאנק הישראלי מגיע לדרום עם להקתו "המתוקים רצח" להופעה שיכולה להפיל ולרגש בהתאמה. אם יש הופעה פוטנציאלית שיכולה להפוך למסיבת אינדי סוחפת, סמנו את פרייליך וחבורתו. (אורי באום)

Rejoicer

22:00, inDtronix

רגע לאחר שהוציא אלבום בכורה בלייבל האגדי Stones Throw,יובי חבקיןמביא את מפעל חייו עם הופעת אודיו ויז'ואל מרתקת במיוחד. כי אין כמו הופעת ביטים במדבר בשביל להרגיש כמו מסיבה בקליפורניה. (אורי באום)

סילבי ז'אן

22:30, במת הפיל

הפסיכדליה המתוקה והפופית של סילבי ז'אן, הלהקה של בן אבגיא, עדן אטד, דוד גורנשטיין, גיא סטריער ואלי אוריאן, יכולה לסחוף אתכם לתוך מסע תודעתי / להושיב אתכם לסשן של תהיות פילוסופיות / לגרום לכם לשחק כדורגל. הכל הולך. (שי סגל)

ג'ני פנקין

24:30, במת הפיל

שמה של פנקין אולי מוכר בעיקר בשל השתתפותה ב"The Voice", אך המסלול שעברה מוכיח שהיא הכל מלבד פליטת ריאליטי. אחרי לימודים בברקלי והליכה לכיוונים מוזיקליים שונים לגמרי מהצפוי, פנקין כאן כדי להישאר. (אורי באום)

שבת (13.10)

מלבי טרופיקל מארחים את Aveva

10:30, במת הפיל

אם יש ז'אנר שצריך להיכנס יותר לסצינת האינדי זו המוזיקה הלטינית על כל צבעיה. מלבי טרופיקל הם אחד ההרכבים היחידים שמפלרטטים עם הסגנון, והם עושים זאת מצוין: מוזיקה שמחה, מרעננת ולעתים עם קריצה שתמיד באה בטוב. באינדינגב הם יארחו את Aveva והקול הענקי שלה. לא בטוח לגמרי איך זה יישמע, אבל די בטוח ששווה יהיה להיות שם. (עומר אסייס, קולומבוס)

דני הדר

11:00, במת החיפושית

המוזיקאי הוותיק (חלקכם מכירים אותו מ"סרט או פיצה" שביצעה גם הילה רוח, חלקכם מהלייבל האגדי פיתקית), הוא שיבוץ קלאסי לבוקר שבת, רגע אחרי שמנערים את ההנגאובר. לא כדאי לישון על ההופעה של הדר, אחד היוצרים האנדרייטד ביותר שפועלים כאן. (אורי באום)

Jonz

12:30, במת הפיל

ג'ונזי הם חלק מהגל הנוכחי של הפריק־פולק הישראלי, שהשורשים שלו מגיעים עמוק כמו השורשים של האינדי הישראלי כולו. בניגוד ללא מעט ממי שעבר בסצנה הזאת הם לא מעייפים, וההיפיות המשונה והפזמונים הקליטים שלהם יעשו כנראה רק טוב בצהרי שבת. (נדב נוימן)

החצר האחורית

17:00, במת הקוף

רק הולם שבפסטיבל שבו מוקם מתחם פוליטי־חברתי חדש ("אדמה") ובתקופה שבה לדבר על "נושאים שמאלניים" נהיה טאבו, יסגרו את הסופ"שהחצר האחורית, מלהקות המחאה היחידות בישראל. קחו איתכם את הוייבים האלה הביתה. (נדב נוימן)

← פסטיבל אינדינגב, מצפה גבולות, חמישי-שבת (11-13.10).לאתר הפסטיבל

• Meuban
• עדן דרסו
• אינדינגב 2018
• החצר האחורית
• טיפקס
• רועי פרייליך
• ארמון
• גלעד כהנא
• אינדינגב
• מוזיקה
• Rejoicer
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"אתה לא מבין כמה מצחיק להיות בחצר האחורית", אומר המוזיקאי גדי רונן וחיוך נסוך על פניו. בעל בית הקפה מנצרת מתיישב איתנו במקום החדש שפתח ביפו ורונן פוצח איתו בשיחה בערבית. אני יושב ביניהם, מתבייש שלא מבין כמעט כלום, עד שרונן מפנה אלי מבט ואומר: "הוא לא הבין כמעט כלום ממה שאמרתי". שלושתנו מתחילים לצחוק.

"כמה שהטקסטים של השירים שלנו כבדים ומורכבים, ככה אנחנו קלילים ומצחיקים", הוא ממשיך ומתכוון לחבריו ללהקה, איתמר ציגלר, תומר יוסף ויענקל'ה רוטבליט. זה לא מובן מאליו, שכן החצר האחורית, שהוציאה לאחרונה אלבום שני, היא להקה ששרה את שיריו של רוטבליט, שעוסקים בנושאים פוליטיים וחברתיים, רחוקים מקלילות ומצחוק. "באחת הנסיעות שלנו יחד", הוא נזכר, "אני אפילו לא בטוח מה היה הסיפור, אולי דוחות שחטפנו, תומר כל הזמן חזר ואמר 'סעומו המדינה', אז אמרנו 'יענקל'ה, בחייאת, אולי תכתוב שיר כזה של 'סעומו המדינה?'. והוא אשכרה עשה את זה, כך בעצם נולד השיר 'עובר ושב' של החצר האחורית".

עוד כתבות מעניינות:
המוזיקאים הכי טובים ומעניינים היום בתל אביב
דודו טסה הוציא אלבום חדש עם מי שהציל אותו ממחסום כתיבה
רועי פרייליך קפץ מדרגה עם אלבום אקסטטי וסוחף

האלבום שלך, "אומרים שזה אתה" שיצא בשנה שעברה, קצת חמק מתחת לרדאר, וחבל כי הוא אלבום טוב מאוד לדעתי. גם יש בו שיר של רוטבליט. יצא שהוא קטל שירים שלך שהראית לו?

"וואו, כן. הוא קטל המון שירים שלי וזה היה קשה, אבל גם נתן לי דרייב לעשות את זה טוב יותר. אבל כשהוצאתי את האלבום שלי הוא הרים אלי טלפון וריגש אותי בטירוף, חיזק אותי. זה היה המון בשבילי, לקבל ממנו את האוקיי הזה. הוא קצת אבא גם בשבילי".

ומה קורה אם הוא מביא טקסט לחצר האחורית שלא מקובל עליכם?

"בשירים שלו יש המון ביקורת שמציבה בפניך תמונה קשה, אבל אם מסתכלים על הטקסטים האלה ממבט יותר רחב מגלים שהם לא ימניים או שמאלניים, אלא פשוט מגיעים מדאגה ומאהבת הארץ. לכן המצב שאתה מתאר כאן לא ממש קורה".

אתה תופס מעצמכם להקה פטריוטית?

רונן משתהה. "כן, חשוב לנו המקום הזה".

קשה לך עם המילה הזאת כי בשנים האחרונות דבק בה שמץ של לאומנות מופרעת, אני מניח.

"יכול להיות. אבל זה גם סוג הכתיבה שמלכתחילה הדליק אותנו בו. אתה יודע, לשיר חומרים מהסוג הזה שלא קל לאף אחד לשמוע, ושיענקל'ה כותב ומבצע כבר שנים. אבל בעזרתנו המוזיקלית אנחנו מביאים אותם לכדי משהו קצת יותר פופי, כזה שמתאים לאוזן של יותר אנשים".

רונן מכיר טוב מאוד את החומרים שעליהם הוא מדבר. לפני הקמת החצר האחורית הוא הפיק שלושה אלבומי סולו לרוטבליט. אם המטרה היא להביא את הטקסטים שלו לקהל רחב, נשאלת השאלה איזה מין קהל צורך אותם בפועל. "זה מפתיע", אומר רונן, "החל בילדים ממש קטנים שאשכרה לומדים את המילים, דרך חיילים וסטודנטים וכלה בפנסיונרים. בירושלים מגיעים לא מעט חובשי כיפות להופעות. הרי לכולם אכפת מהמקום הזה, גם מי שלא מסכימים עם כל השירים. מה גם שיענקל'ה ידען גדול שמביא איתו המון רפרנסים מן המקורות וזה יוצר שפה משותפת עם קהל באמת רחב ומגוון".

ומה בדבר השיר "הפליט"?

"גם הטקסט הזה, מי שייקח אותו כפשוטו יכול לומר שזה שיר עלגירוש הפליטים, אבל הוא ממש לא רק על זה, אלא מדבר על קבלת האחר. נכון שהטקסט נולד בעקבות משבר הפליטים, אבל זה לא שיר נקודתי".

השיר באמת מציין "אתה לא משלנו", כמעין תשליל לשיר אחר שלכם – "אחד משלנו".

"נכון, וזה השיר לשיר כרגע, אבל מההתחלה הוא זוכה לחיבוק גדול מהקהל".

טוענים שהתקשורת שמאלנית וליברלית אבל השיר הזה, על אף היותו כל כך רלוונטי לכותרות, לא זוכה להמון השמעות ברדיו.

"כנראה שהתקשורת היא לא כמו שאומרים. או שנזהרים מאוד. אנחנו לעומת זאת לא נזהרים. זה מה שמדליק אותנו, לדבר על הדברים. לשיר אותם".

אתן לך דוגמה לכמה שאתה צודק. ניגנתי את "הפליט" בכאן88 מיד אחרי שנתתי קונטקסט וציינתי שבמוצ"ש תתקיים עצרת נגד הגירוש. זה נגמר בתלונה שהוגשה על ידי מאזין זועף והגיעה עד מנהל התחנה.

"טוב שעשית את זה. וואו, לא צחוק".

איך בחרת אילו שירים אתה רוצה להלחין ולבצע משלל השירים של רוטבליט?

"באלבום הזה, בזכות כך שיענקל'ה כבר מנוסה איתנו וגם משנים של עבודה עם זמרים אחרים, הוא די ידע איזה שיר להציע למי".

ומה לדעתך מכוון אותו לקחת שיר ולומר, זה שיר לגדי?

"יכול להיות שבלדות, דברים שהם יותר עדינים אולי. אני אוהב ללכת על הטקסטים היותר פשוטים שלו, רק שהם אף פעם לא באמת פשוטים. תמיד יש שם איזה טוויסט. על אלה אני חוגג".

כשאתה נשאל מה הסגנון של החצר האחורית, מה התשובה שלך?

"אני אף פעם לא יודע מה לענות, אז אני אומר מחאה".

← החצר האחורית,בארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שלישי (6.3) 20:30, 85 ש"ח

• מוזיקה
• החצר האחורית
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Joe Strummer &The Mescaleros – "Get Down Moses"

ג'ו סטראמר זצ"ל מהקלאש לקח שיר אפרו־אמריקני עממי ושינה לו את המילים, קצת הוציא את משה רבנו סטלן מחוק בשיר אדיר מתוך אלבומו האחרון (שיצא קצת אחרי מותו).

Soft Machine – "Save Yourself"

למרות שהאלבום הראשון של רוברט ווייאט והסופט משין יצא ב־1968, "Jet Propelled Photographs" הוקלט עוד לפני ויצא רק ב־1972 עם גרסאות פשוטות יותר ופחות ג'אזיות לשירים ענקיים שהופיעו באלבומים המפורסמים של הלהקה. נראה לי שזה הפייבוריט שלי מתוכו.

Laura Nyro – "Poverty Train" live at Monterey 67

עבדות יכולה לבוא בהמון צורות, ובמקרה של "Poverty Train" העבדות היא התמכרות לקוקאין. והביצוע הזה של לורה ניירו פשוט מפיל אותי מהרגליים. הנה הוידאו מפסטיבל מונטריי. צפו בעצמכם. אני מאוהב בה כל כך.

She Drew The Gun – "Poem"

השמעתי את הדבר המושלם הזה גם בשבוע שעבר, אבל השבוע זה אפילו עוד יותר מתאים. "Poem" אמנם הוא שיר בריטי מאוד, אך מדבר על נושא אוניברסלי למדי לפחות בעולם המערבי – העבדות בעידן האולטרה קפיטליזם ועיוורון המערכת אל הפרט. זה נשמע הרבה פחות מרגש כשאני כותב את זה כאן, אבל תשמעו. פשוט תשמעו.

החצר האחורית – "שיר האביונים"

יענקל'ה רוטבליט והחצר האחורית בשיר שאני מקדיש לכל מי שנשאר ברחובות בזמן ליל הסדר.

King Khan – "Never Hold On"

מלך הגראז'־סול הוציא שני קטעים מתוך פסקול הסרט הדוקומנטרי "The Invaders", המספר את סיפורה של קבוצת שחורים מיליטנטית מסוף הסיקסטיז שהורכבה מיוצאי מלחמת ויאטנם וסטודנטים – ופעלה בממפיס לטובת זכויות שחורים. והשיר? אמא, כמה נשמה!

Prince – "Sometimes It Snows In April"

לא חשבתם שאפשר בשבוע כזה לשדר תוכנית בלי להתייחס למותו המפתיע של פרינס, נכון? אז לא מדובר בספיישל לכבודו כי הרגשתי שבקצה יש מספיק מזה, ואני ממליץ לכם בחום לשמוע ולהבין למה האבל הוא כה כבד באמצעות השידורים האמוציונליים מאוד של התחנה. הוא היה זמר ענק, גיטריסט לא נורמלי, חדשן מגדרי שלא שם זין ועוד כל כך הרבה יותר.

Anderson .Paak – "The Season | Carry Me"

כבר אין ספק – אחד מאלבומי השנה שלי.

dälek – "Guaranteed Struggle"

אחרי היעדרות ממושכת, אחד מהרכבי ההיפ הופ האהובים עלי חוזר עם אלבום חדש ומעולה, "Asphalt for Eden", שממשיך את הקו האינדסטריאלי – קראוטרוקי שלו.

אולי דנון – "התיישבתי מול הפסנתר"

מה זה הדבר הזה? איך יכול להיות שהוא עוד לא בן 17? אלבום הבכורה של אולי דנון, "שתיקת האדמה" בהפקת שלום גד, הוא אחת ההפתעות הכי יפות שקרו לי מוזיקלית השנה. מרוב התלהבותדאגתי לראיין אותולקראתהופעת ההשקהשתתקיים ב־14 במאי בלבונטין 7.

Alexis Taylor – "I'm Ready"

החבוב הקטן מהוט צ'יפ עומד להוציא אלבום סולו שייקרא "Piano" וזה הקטע הראשון שהוא חושף מתוכו.

Hot Chip – "My Piano"

הרומן עם הפסנתר לא חדש אצל אלכסיס טיילור. זה קטע מעולה שיצא ב־2007 במיוחד לסט ה־DJ Kicks של הוט צ'יפ.

ליאור פרלה – "אל תלכי"

אחרי אלבום בכורה מוצלח לטעמי שלא עשה מספיק רעש, מי שהיה חבר נערי פוסטר ותעני אסתר חוזר עם סינגל חדש ויפה מאוד לקראת אלבום שני.

Diamanda Galás – "Let My People Go"

"שלח את עמי" גרסאת הגוספל מן השאול.

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

• קינג קהאן
• החצר האחורית
• אולי דנון
• אנדרסון פאק
• רוברט ווייאט
• אור בזויות
• ליאור פרלה
• הוט צ'יפ
• מוזיקה
• ג'ו סטראמר
• תרבות