ברית של 64 קנאי דת ומושחתים יושבים עכשיו מול הטלויזיה ומחכים לראות אם הם הצליחו לייאש אותנו מספיק כדי שנשאר בבית. התקשורת כבר ערוכה לדווח. עמית סגל והחברים בערוץ 14 כבר לא יכולים לחכות לערב. הלויינים שסופרים ראשים כבר באוויר. ואתם שקוראים את זה עכשיו צריכים להאמין שאנחנו יכולים לשנות. הנה כמה סיבות טובות:

חסרות לכם סיבות לזעם? אתם מכירים את כולן. למעשה, כעסתם וכעסתם עד שהתייאשתם. ויאוש לא מוציא לרחובות. יאוש נורא ומשתק מונע מכולנו לעשות את הדבר האחד ההגיוני שחייבים לעשות עכשיו – להרעיד את המדינה עד שהם הולכים הביתה

1. אנחנו הרוב:לא רוב דחוק, לא רוב קטן אלא רוב מוחץ. רק תקראו את הסקרים – הליכוד נחתך בחצי, סמוטריץ' לא עובר את אחוז החסימה, כמעט 80 אחוז מהציבור חושב שנתניהו צריך להתפטר. אלה מספרים מטורפים, חסרי תקדים. תפסיקו לספר לעצמכם שאתם מיעוט, שהדמוגרפיה, שאנשים לא מבינים. זה סיפור הרסני, מייאש ושקרי שמשאיר אתכם בבית, גורם לכם לחשוב שאין לכם השפעה ומאפשר למיעוט קטן של דתיים ומושחתים לגנוב לרוב את המדינה. אחיכם ואחיותיכם הישראלים שאינם קנאי דת או ביביסטים מבינים טוב מאוד איזה אסון הביאה עלינו קואליציית הקנאים והמושחתים, ובדיוק כמוכם הם רוצים שהיא תלך הביתה. עכשיו. והם לא יבחרו בה שוב.

2. מנהלים נגדכם מלחמה פסיכולוגית:אל תכנעו לה. הסיבה שאין עכשיו ברחובות מיליונים שמשביתים את המדינה עד שממשלת הזדון והחורבן תתפטר – היא שהרוב חושב שהוא מיעוט. דבר כזה לא קורה סתם. תועפות של כסף הושקע ומושקע עדיין כדי לעצב את התודעה המעוותת הזו. היא הגורם לייאוש, לתחושה שאי אפשר לשנות, לפסיביות. זה הדלק של מכונת הרעל שנעזרת ברשתות ובתקשורת משתפי"ת שמביאה לאולפנים את נציגי המיעוט הקיצוני ולא את נציגי הרוב המתון, כדי שנתייאש עוד יותר, נעביר לערוץ אחר ונתנתק. אל תקנו את זה. אל תתנתקו ואל תעבירו ערוץ. הריאליטי האמיתי קורה היום בירושלים.

אין לנו שום סיבה לייאוש. ברית של 64 מושחתים, קנאי דת משיחיים וחרדים השתלטו לנו על המדינה. בתוך שנה הם הביאו את ישראל למקום המסוכן ביותר בתולדותיה. אין להם תמיכה ציבורית ואין להם לגיטימציה והם יודעים את זה

3. את המאבק האמיץ, המדהים, המנצח שניהלו הישראלים נגד ההפיכה המשטרית לומדים בכל העולם:בשום מקום אחר לא היתה נחישות כזו, התגייסות כזו, מספרים כאלה ברחובות. בשום מקום לא היה כזה זיהוי מוקדם, מדויק ונכון של כוונות זדון של דיקטטור בהתהוות ושותפיו ולא היתה התארגנות אפקטיבית כזו לסכל אותו. בשום מקום לא עברו מליוני אנשים תהליך פוליטיזציה מזורז מאפס למאה בתוך שבועות. זה כבוד גדול וגאווה גדולה. יש גם יתרונות ללהיות עם למוד מלחמות ומאבקים. יש לנו הרבה ניסיון בתחום.

4. לא רק ההפיכה המשטרית נמנעה:בכל מקום שבו סומנה מטרה – היה ניצחון גדול. הבחירות ללשכת עורכי הדין, שעד לפני שנה אף אחד שהוא לא עורך דין (וגם זה לא בטוח) לא התעניין בה ולא ידע שהיא בכלל קיימת, הפכו לזירת מאבק ציבורית שבה ניצח מועמד אלמוני את הדיל הפוליטי של המושחתים והדתיים במספר הדמיוני של 73 אחוז מהמצביעים. רק לפני כמה שבועות התמודדה בבחירות לרשויות המקומיות רשימה שצמחה מתוך המחאה – חוזה חדש. הרשימה הזו, שלא היתה קיימת קודם, התמודדה ב-26 רשויות בישראל וניצחה בכל אחת ואחת מהן. התוצאה היא שבכל הערים והמועצות האלה יש עכשיו נציגי ציבור שמחוייבים להיאבק למען דמוקרטיה ליברלית בישראל. עוד דוגמאות? קחו: פרס ישראל יחולק השנה על אפם ועל חמתם. רק השבוע רוטמן וסמוטריץ' נאלצו לקפל את חוק הרבנים המושחת שלהם. חגיגת ההשתמטות נגמרת. יש שופטים בירושלים. ויש עוד הרבה דוגמאות. כשאנחנו נאבקים אנחנו מנצחים.

אין לנו שום סיבה לייאוש. ברית של 64 מושחתים, קנאי דת משיחיים וחרדים השתלטו לנו על המדינה. בתוך שנה הם הביאו את ישראל למקום המסוכן ביותר בתולדותיה. אין להם תמיכה ציבורית ואין להם לגיטימציה והם יודעים את זה. הם יודעים בדיוק מה חושבים אזרחי ישראל עליהם, על האסונות שהביאו עלינו ועל התפקוד שלהם. והם יודעים שעוד לא נולד קמפיין הרעל והדיל הפוליטי שיציל אותם הפעם מזעם ההמונים שיתפוצץ בבחירות הבאות.

יאללה תקווה, יאללה בית"ר, יאללה כולם היום עולים לירושלים. יש לכם תוכניות? לא נורא. התוכניות שלכם לעשרים-שלושים-חמישים שנים הבאות יותר חשובות ממה שזה לא יהיה שתכננתם לעשות היום. תרימו ראש. אל תתייאשו ואל תגידו יום יבוא. היום הוא היום. שום דבר לא נגזר, העתיד של המקום הזה הוא בידיים שלנו. קחו דגל, עלו לירושלים, בואו ניקח בחזרה את המדינה.
>> ד"ר מאיה מארק היא חוקרת של היסטוריה משפטית ופוליטית, חברת סגל באוניברסיטת בן גוריון

• טור דעה
• תל אביב נלחמת
• מחדל נתניהו
• הכנסת

ממשלת החורבן של בנימין נתניהו נאחזת בקרנות המזבח ומתנערת מאחריותה לאסון הגדול בתולדות ישראל, והמחאה נגדה ממשיכה לצמוח ולהתעצם: אמש נהרו יותר מ-100 אלף איש אל מתחם הכנסת בירושלים לתחילתו של אחד ממפגני המחאה הגדולים בתולדות המדינה, הפגנה שאמורה להימשך ברציפות עד ליציאתה השערורייתית של הכנסת לפגרה ביום רביעי בערב, כולל עיר אוהלים גדולה שהוקמה הלילה ברחוב קפלן ועצרת ענק עם נאומים מדי ערב.

>> הניצחון המוחלט של נתניהו הוא על התקשורת, על הרשויות ועליכם
>> מחדל נתניהו: זה בדיוק הזמן לדבר על פוליטיקה. לפני שיהיה מאוחר

מאחורי ההפגנה עומדים כל ארגוני המחאה ותנועות השטח, באיחוד ראשון שלהן מאז השבעה באוקטובר, לאחר שרבים מארגוני המחאה הגדולים נמנעו מהפגנות בחודשים האחרונים והתמקדו בהקמת חמ"לים ובסיוע למפונים, לחיילים ולמשפחות החטופים. במוצאי שבת חברו משפחות החטופים אל ארגוני המחאה ויצרו את ההפגנה הגדולה של השנה בתל אביב, זאת לאחר שנגוזה תקוותם שממשלת המחדל תפסיק להפקיר את יקירהם בשבי החמאס ותפעל לשחרורם, על רקע הדיווחים הרבים לפיהם נתניהו בעצמו מטרפד עסקה מחשש לשלמות הקואליציה שלו.

על מה מפגינים?

על מה לא. שתי דרישות מרכזיות עומדות מאחורי מחאת הענק בירושלים: 1. עסקה עכשיו; 2. בחירות עכשיו; הקריאה לבחירות נובעת מאובדן המנדט של ממשלת החורבן, כפי שהיא משתקפת בסקרים, בניהול המחריד של המלחמה בעזה ובמחדל שהוביל לטבח בשבעה באוקטובר. הקריאה לעסקה מיידית לשחרור החטופים משתלבת בה היטב, שכן הפקרת החטופים היא עוד מחדל בשרשרת האסונות שהמיטה על המדינה כנופיית העבריינים שהשתלטה על הקואליציה. כל ארגוני המחאה משתתפים בהפגנה בכנסת, לראשונה מאז ה-7.10, מתוך תחושת דחיפות הנובעת מההידרדרות המתמשכת של המדינה בחודשים האחרונים.

בין הנואמים הערב (שני):יאיר גולן– אלוף במיל׳ סגן הרמטכ״ל לשעבר;נמרוד שפר– אלוף במיל׳ ולשעבר מנכ"ל התעשייה האווירית;נוגה פרידמן– אלמנתו של עידו רוזנטל ז"ל, לוחם שלדג, שנפל בקרב על עלומים;מורן זר קצנשטיין– מייסדת בונות אלטרנטיבה;יאיא פינק– פעיל חברתי, מייסד לובי 99 ורס״ן במילואים;מאי אלביני פרי– סטודנט לחינוך ופעיל "היום שאחרי", נכד של חיים פרי מניר עוז שנחטף לעזה;גיא פורן– טייס קרב במיל׳ ויו״ר פורום 555; מופע קצר של הקומיקאיתנגה ד'אנג'לילרגל 1 באפריל.

איך מגיעים?

שאלה טובה. קריית הממשלה בירושלים היא אזור אסון אורבני, שממה עירונית מלאה בכבישי ענק ובמבנים מוסדיים מכוערים להפליא. ההגעה לאזור ברכב פרטי אינה מומלצת, החניונים הסמוכים מלאים ואם מתעקשים על הגעה באוטו מומלץ לאתר חניון מרוחק ולהגיע ממנו לאזור ברגל.
תחבורה ציבורית:מגיעים לתחנה המרכזית בירושלים באוטובוס או ברכבת ומשם מתקדמים רגלית אל כיכר אגרנט (כ-15 דקות הליכה)
הסעות:ארגוני המחאה מפעילים מערך הסעות מסיבי. אתמול (ראשון) הגיעו מאות אוטובוסים מלאים עד אפס מקום מכל רחבי הארץ, וגם היום (שני) ומחר (שלישי) יעמדו לרשות המפגינים. כדי לבדוק האם יש הסעה ממקום מגוריכם והאם יש בה מקום, הצטרפו לקבוצות הווטסאפ הייעודיות:הסעות יום שניאוהסעות יום שלישי

איפה אוכלים?

שאלה טובה מאוד. אין לה תשובה טובה. אזור קריית הממשלה, כאמור, הוא מדבר עירוני שומם ואפילו פיצוציה לא תמצאו בו. תקוותכם היחידה היא מתחם הסינמה סיטי הסמוך לבית המשפט העליון, שם תוכלו למצוא רשתות מזנון מהיר כמו מקדונלד'ס, ג'פאניקה, ניו דלי, ציפורה אקספרס וריבאר.
כמו כן, בגן סאקר, שם לנים חלק מהמפגינים, נמצא סניף של קפה גן סיפור לטובת הזקוקים לקפאין ומאפין ברמה סבירה פלוס.
בשביל יותר מזה תצטרכו לצעוד רגלית לאזור מחנה יהודה, שמציע מגוון רחב ומוצלח של דוכנים, מזללות ומסעדות ראויות (יחסית לירושלים, כן?), ובשביל לא ליפול במלכודות תיירים תצטרכו אתרשימת המסעדות הטובות ביותר בירושלים. מזל שיש אותה.

הרווחתם את זה ביושר. ארוחת בוקר במשק עפאים (צילום: יחסי ציבור)

איפה מתקלחים?

לא תאמינו, אבל יש קבוצת ווטסאפ גם לזה: משפחות ירושלמיות פתחו קבוצה ייעודית לתיאום לינה, סיוע וצרכים אחרים עוד בימי מאחז הדמוקרטיה ביולי 2023, והקבוצה שבה לפעילות לכבוד המצור על הכנסת.לינק? ברור שיש לנו.

מה עושים שם כל היום?

העצרת המרכזית גדולה מתרחשת אמנם בשעות הערב (החל מ-19:00), אבל עיר האוהלים רוויה באקשן של מיצבי ומיצגי מחאה, צעדות מחאה יוצאות ליעדים מובחרים מספר פעמים ביום, ולא משעמם לרגע.הלו"ז הכמעט מלא נמצא כאן.

איפה ישנים?

המקום להיות בו הוא עיר האוהלים שמשתרעת על פני רחוב קפלן כולו (קפלן הירושלמי, כן?). פשוט תביאו אוהל ושק"ש והצטרפו.

מה עושים אם נתקלים בשוטרים אלימים?

האלימות המשטרתית המיותרת אך מכוונת נגד המפגינים המשיכה להנכיח את עצמה גם בלילה הראשון של המחאה. ההמלצה שלנו היא לתפוס מרחק בטוח מריכוזי שוטרים, להישמע להוראות המשטרה, ולתעד ללא הרף ומכל זווית סיטואציות של אלימות משטרתית והתעמרות במפגינים, ולדווח ל"אלימות" של מערך העצוריםו/או ל"מגן" – הגנה משפטית מפני אלימות שוטרים

• תל אביב נלחמת
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו
• ירושלים
• הכנסת

בשולי הדיון המחריד שנערך הבוקר בוועדה לביטחון לאומי בכנסת – במסגרתו התחננו בני משפחות החטופים בפני נציגי עוצמה יהודית בכנסת שלא לערוך דיון בחוק "עונש מוות למחבלים" כל עוד יקירהם בשבי חמאס, ונענו בקריאות בהמיות של בוז ושנאה – התרחש אירוע מחריד לא פחות וביזארי אפילו יותר, שהפך ויראלי בזריזות: איתמר בן גביר כפה את עצמו פיזית על גיל דיקמן, מהנציגים הבולטים של משפחות החטופים בתקשורת, וחיבק אותו כנגד רצונו תוך כדי שהוא נושק לראשו.

התקרית אירעה לקראת סיום ישיבת הוועדה, שהוגדרה על ידי ח"כ גלעד קריב שהשתתף בה כ"חרפה שכמותה הכנסת לא ראתה", ובמהלכה תקפו חברי הכנסת של "עוצמה יהודית" את נציגי משפחות החטופים ודחו בברוטאליות את תחינתם שלא לקיים את הדיון הרגיש בעת הזאת. "פניתי אליך כבר בשבוע שעבר והתחננתי שתעצור, שלא תעשה הון עלינו ועל הסבל שלנו עכשיו", אמר דיקמן לבן גביר כשקיבל את רשות הדיבור. "לא צריך לקיים עכשיו דיבורים על עונש מוות, כשהחיים של היקירים שלנו על הכף וחרב מונחת על צווארם. אתם לא מבינים מה זה עושה לנו".

בתגובה מיהרו חברי הכנסת אלמוג כהן ולימור סון הר מלך להתנפל על דיקמן בצעקות, כשלטענתו סון הר מלך אף צחקה מדבריו. "אני מתחנן, אני מתחנן, בבקשה תסירו את הדבר הזה מסדר היום", השיב דיקמן והתקשה שלא לפרוץ בבכי. "אם יש לכם לב, אם אתם רואים אותנו, בבקשה אל תגידו לנו שאנחנו מייצגים את האנשים שרצחו את קרובי המשפחה שלנו, כי יש גבול".

אבל מתברר שאין גבול, כי לקראת סיום הדיון, כאמור, ניגש בן גביר אל דיקמן, חיבק אותו ואף נשק לראשו, ודקות אחר כך מיהר לפרסם את התמונה בטוויטר עם הכיתוב הציני "אוהב ומחבק את משפחות החטופים". דיקמן העלה בתגובה את הציוץ המצ"ב ובו כתב "אמרתי לך: אל תחבק אותי. בכל זאת חיבקת. אמרתי לך: אל תסכן את האהובים שלנו. בכל זאת סיכנת. הכל בשביל התמונה. איתמר בן גביר – אין לך שום גבול. כולם רואים שאתה עושה קרקס על הדם של המשפחות שלנו. עוד לא מאוחר. תעצור".

הציוץ של דיקמן הפך ויראלי וזכה לאלפי לייקים ושיתופים תוך פחות משעה, בעוד גלים של זעזוע מהתנהלותם של חברי הכנסת בוועדה שוטפים את הרשת בדרישות הולכות וגוברות לפיטוריהם, נידויים והרחקתם מחברת בני אנוש. הדיון המקושקש, אגב, הסתיים בכך שיו"ר הקואליציה מטעם הליכוד הכריז כי הצעת החוק לא תקודם לקריאה ראשונה במליאה, החלטה שהייתה צריכה להתבצע יום קודם לכן ולחסוך לכולנו את כל הגועל. ואם חשבתם שיותר נמוך מזה אי אפשר לרדת? אתם בטח חדשים פה.

• מחדל נתניהו
• מטה החטופים והנעדרים
• תל אביב נלחמת
• הכנסת

כבר 38 ימים שמתחת לאדמה בעזה כלואים יותר מ-200 חטופים ישראלים, והממשלה ממשיכה לשרך רגליים בכל הקשור לשיחרורם בעסקת חילופים ובכל הקשור לטיפול במשפחותיהם. בשבוע האחרון החריף מטה משפחות החטופים והנעדרים את המאבק להחזרתם במטרה להגביר את הלחץ הציבורי על מקבלי ההחלטות בארץ ובעולם, ואחרי מספר ימים רצופים של עצרות גדולות עם מיטב האמנים בכיכר החטופים שלמרגלות מוזיאון תל אביב, יצאו היום משפחות החטופים והנעדרים לצעדה בת חמישה ימים מתל אביב אל הכנסת בירושלים.

המשפחות מבקשות מהציבור הרחב להצטרף אליהן לצעדה שתיערך בחמישה מקטעים או לחלק ממנה, תחת הכותרת "הולכים להחזיר אותם". מאות מבני המשפחות, יחד עם אזרחי ישראל, יצעדו רגלית מכיכר החטופים ועד למשרד ראש הממשלה בירושלים – בכדי להציג לראש הממשלה את דרישתם לשחרור מיידי של כל החטופים והנעדרים. הצעדה היא יוזמתו של יובל הרן שאביו אבשלום נרצח ואמו שושן נחטפה לעזה יחד עם שישה בני משפחה נוספים.

מתווה הצעדה ונקודות החבירה:
יום שלישי | 14.11 | 12:00 // הצהרת לתקשורת לפני תחילת הצעדה
יום שלישי | 14.11 | 13:00 // יציאה מככר החטופים לבאר יעקב
יום רביעי | 15.11 | באר יעקב > קיבוץ גזר
יום חמישי | 16.11 | קיבוץ גזר > צומת לטרון
יום שישי | 17.11 | צומת לטרון > ארוחת שישי משותפת במעלה החמישה
יום שבת | 18.11 | מעלה החמישה > משרד רוה"מ בירושלים + עצרת משפחות בגן הורדים

מדי ערב תגיע הצעדה לנקודת הכינוס והלינה שנקבעה מראש, שם ימתינו לצועדים אוהלים וציוד לינה, אוכל ושתייה, ומופעים מיוחדים שיארגנו המועצות המקומיות המארחות. הצועדים מתבקשים להביא ציוד אישי בלבד.

במוצאי שבת ערך מטה משפחות החטופים והנעדרים בתל אביב עצרת ענק בהשתתפות רבבות, במה שמסתמן כנקודת מפנה של הקמפיין להחזרת החטופים. "הזעקה שלנו מופנית למי שיש לה חוזה איתנו, ההנהגה של מדינת ישראל שאין לה מנדט לחכות אפילו עוד יום אחד עד להשבת החטופים הביתה", אמר שם העיתונאי ג'קי לוי שבני משפחתה של זוגתו נחטפו לעזה. "חלון הזמנים מתקצר מדי, זה לא שיקול אסטרטגי או צבאי. אתם חייבים לנו את זה. כבר אי אפשר להגיד לנו 'תסמכו עלינו', מאז ה-7 באוקטובר המשפט הזה מת, לא יהיה יותר".

• תל אביב נרתמת
• מחדל נתניהו
• מטה החטופים והנעדרים
• ירושלים
• הכנסת

השבוע השלישי למלחמה עוד מעט ומסתיים, המשק הישראלי משותק כמעט לחלוטין מאז תחילתה, ואחרי גלי ההתנדבות העצומים והמרגשים של השבועיים הראשונים, מתחילות לעלות עכשיו השאלות הקשות לגבי האופן שבו תתמוך ותפצה המדינה את אזרחיה ותמנע קריסה כלכלית. בעולם התרבות אין זמן להמתין לתשובות, ודמויות מפתח עמן שוחחנו בימים האחרונים מציירות תמונה קשה לגבי יכולת ההישרדות של עובדי ענף התרבות בתנאים הקיימים.

אתמול, בדיון שהתקיים בוועדת הכספים בכנסת על הפיצויים בעקבות המלחמה, ניסו נציגי עולם התרבות סביב השולחן לסמן את הבעייתיות הייחודית שלו: בזמן שמוזיקאים, יוצרים, אמנים ועובדי הענף התגייסו למאמץ המלחמתי בעורף ובחזית ומופיעים מדי יום בפני חיילים ומפונים, נעצרו מיידית כל מקורות ההכנסה שלהם כעצמאים וההידרדרות במצבם הכלכלי מיידית. רובם יתקשו לשרוד כלכלית אפילו חודש נוסף בתנאים דומים.

בריאיון הבוקר לערוץ הכנסת אמר הקומיקאי והשחקן אבי גרייניק, שבילה את יום שלישי בוועדות הכנסת בניסיון להעיר את חברי הכנסת לדרמה הכלכלית המתפתחת, כי "אני פונה לחברי הכנסת, לשרים, מצדי אפילו למנקה של הכנסת אם יש לו שם מילה: אנחנו לא רוצים לבזוז, אנחנו רוצים להתקיים בכבוד. הפסדתי להערכתי בחודש אוקטובר הכנסה של 45 אלף שקלים, כסף שאני צריך כדי לשלם שכר דירה, הוצאות ובית ספר לילד. אני אסיים את השנה עם מינוס של מינימום 250 אלף שקל. אני קורא לעם להתעורר, אם לא רוצים שנתעסק עכשיו בפוליטיקה בזמן מלחמה, תדרשו מהפוליטיקאים לא להתנהג כמו פוליטיקאים אלא להיות פאקינג בני אדם".

את הסנטימנט הזה של אבי גרייניק הדהדו גם גורמים אחרים עמם שוחחנו, בעיקר בתחום המוזיקה והתיאטרון. "צריך להבין שבלי הופעות חיות אין למוזיקאים שום דרך להתפרנס כיום", הסביר גורם בכיר בתעשיית ההופעות. "הם חורכים את הארץ בהופעות לחיילים, מפונים ופצועים מאז תחילה המלחמה, אבל ההכנסות שלהם ירדו לאפס ואנחנו מדברים על אנשים שגם ככה בלי שום חוסן כלכלי, אנשים שחיים מהופעה להופעה ומחודש לחודש, וזה כולל גם מוזיקאיות ומוזיקאים מצליחים יחסית. הם נכנסו לאוקטובר במצב כלכלי רעוע, ועוד חודש כזה ורובם יתקשו לשלם שכר דירה".

גם בעולמות התיאטרון, כאמור, יש כרגע בעיקר פסימיות עמוקה. "למוסדות התרבות הגדולים אין כרגע מה לדאוג, הם מקבלים תקציבי מדינה ועירייה גם כשהם סגורים וחלקם אפילו רווחיים יותר כשאינם פועלים. זאת גם הסיבה שהם לא הובילו את מחאת אנשי התרבות בזמן הקורונה", מספרת דמות בכירה מאחורי הקלעים של התיאטראות המקומיים. "אבל בלי עובדי ענף התרבות ובלי היוצרים הפרילנסרים לא תהיה תרבות. רק אתמול התקשר אלי שחקן מאוד מוכר וסיפר שאין לו איך לשלם את המשכנתה בחודש הבא. יש מאות כמותו בהערכת חסר, אולי אפילו אלפים ורבבות. זאת קטסטרופה אמיתית".

אל מצוקתם של היוצרים מצטרפת גם מצוקתם של עובדי ענף התרבות – אנשי סאונד, תאורה, תפאורה ושאר המקצועות הטכניים שבלעדיהם אין שואו – ומדובר בעשרות אלפי עובדים שמוצאים עצמם שוב, ממש כמו בתקופת הקורונה, ללא כל אופק כלכלי ובלי רזרבות שיאפשרו להם לעבור שבועות ללא עבודה. גורמים בענף מעריכים כי המשך המלחמה יוביל כ-95 אחוז מהיוצרים והעובדים בענף התרבות למצב של מצוקה כלכלית אמיתית בהיעדר תמיכה ממשלתית הולמת. החל מהיום יוכלו אולמות קטנים בתל אביב להיפתח להופעות של עד 300 איש בהתאם להנחיית פיקוד העורף, אך ספק אם שוחרי התרבות ינהרו אליהם כל עוד המלחמה נמשכת.

• תל אביב נלחמת
• ❤ תרבות
• אבי גרייניק
• הכנסת