האמת היא שאנחנו עומדים להפסיד הכל. את המלחמה, את החטופים, את בעלות הברית שלנו בעולם. אנחנו עומדים להפסיד את הדמוקרטיה, את החופש, את השאיפה לשיוויון ולטיהור אורוות השחיתות המטונפות של השלטון. אנחנו עומדים להפסיד את בית המשפט העליון, את צה"ל, את השב"כ. אנחנו עומדים להפסיד את תל אביב, את המדינה, את החזון שהקים אותה, את עצם קיומנו כאן כאזרחים בעלי זכויות. הכל כולל הכל.

והאמת היא שיום ההשבתה הזה שחל היום מגיע באיחור של כמעט שנתיים שבמהלכן הותשנו והתייאשנו. שנתיים של מאבק מבולבל, רופס, חסר כיוון ופואנטה על רקע אופוזיציה אימפוטנטית, שהתפזר לכל הכיוונים וכשל מול מכונת רעל עצומת מימדים שהחלה לפעול כבר בשמונה באוקטובר. היא פעלה בהצלחה לפרק את המאבק מבפנים והפעילה מבצעי שטיפת מוח תקשורתיים תוך כדי שהיא מסייעת לקטאר, מממנת הטבח. בשנתיים האלה פעל ראש ממשלת החורבן ללא ליאות וללא מעצורים כדי לשכתב את ההיסטוריה, להשאיר את החטופים בשבי במקום להחזיר אותם בפעימה אחת, למתוח את המלחמה הכושלת מול חמאס כדי לבצר את שלטונו. שנתיים שבהן ההתנגדות נסדקה ונסוגה לאחור, שבורת לב ומבועתת.

רבים חשים שאולי כבר הפסדנו. ההפיכה המשטרית על ספידים וניצלה היטב את ערפלה המלחמה. כל הקווים האדומים נחצו כבר מזמן. כל האנשים שאמרו שהפרת פסיקת בג"צ תהיה הקו האדום האחרון ואחריו יעצרו את המדינה – ובראשם יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ובכירי המשק – שותקים בשבועות האחרונים כמו הביצ'ז של נתניהו שהם, גם כשסוכני הכאוס לוין וקרעי מחרבנים על פסיקות בג"צ ולועסים אותן בשקיקה. אל תיראו מופתעים בשום אופן. מאז הקמתה של ממשלת הזוועות הזאת ידענו ואמרנו וצרחנו שכך יקרה. בינתיים כבר הפסדנו את הכנסת, את המשטרה, את התקשורת, כנראה שגם את המוסד ואת ארגוני העובדים וחלקים נרחבים ממערכת המשפט, כולם הוכפפו לגחמותיהם של עבריינים נמלטים מדין. הפסדנו כל כך הרבה.

>> תל אביב עוצרת: המדריך המלא לאירועי יום השביתה בעיר
>> יותר מ-150 מסעדות בתל אביב הצטרפו לשביתה למען החטופים

אנחנו מפסידים גם את הנורא מכל: חיים צעירים של חיילים שמתים בעזה כבר יותר משנה סתם. חיים של חטופים שהופקרו למותם בסבל נוראי. חיים שבהם יש ערך עליון לחיים. אי החזרתם של החטופים במשך שנתיים לצד מסע הנקמה ופשעי המלחמה ההולכים ומחריפים בעזה, הם תבוסה צורבת בקרב על נשמתה של מדינת ישראל. לא הצלחנו לעצור את זה ולא בטוח שבאמת ניסינו. עכשיו אפשר לעצור רק בחריקת בלמים מטלטלת איברים שאין לדעת אם תסתיים בישועה ובנס או בריסוק מוחלט של כלי הרכב.

צריך להגיד את זה בצורה הפשוטה ביותר: אם הרעיון הוא שתשבתו ותפגינו כל היום, ובלילה תחזרו הביתה עייפים ומלאי אדרנלין ותקווה רק כדי להמשיך בחייכם מחר, אולי עדיף שתלכו לים. גם אם זאת תהיה השביתה האזרחית הגדולה בתולדות המדינה, לא יהיה לה שום אימפקט משמעותי אם תיחשב כנקודת שיא במחאה ולא כקו זינוק אל מחאה אגרסיבית, מתמשכת, חסרת פשרות. לאנשים שחיים בתל אביב יש הרבה מה להפסיד, ואומרים שמחאות לאורך ההיסטוריה הצליחו בעיקר כשציבור גדול חש שכבר אין לו הרבה מה להפסיד. ההיסטוריה מלמדת שלעיתים זו גם הנקודה שבה כבר מאוחר מדי.

אבל היום עוד לא מאוחר. היום אתם עדיין יכולים לשבות, להפגין, לשבש ולהתנגד. אנחנו שובתים היום, ובמערכת טיים אאוט לא נסקר כרגיל את המתרחש בעיר, את סצנת המסעדות (ורספקט לכל מי שהרימו את השביתה ההמונית במגזר), את עולם התרבות ואת מנעמי המסך המאלחשים, ונתמקד בסיקור יום השביתה בלבד. העירייה השביתה את הקאנטרים, את המרכזים הקהילתיים ואת מוסדות התרבות – וחבל שרק אותם – ובשעת בוקר מוקדמת תל אביב כבר הייתה מלאה הפגנות, צעדות וחסימות כבישים, כולל חסימות לסירוגין של האיילון, והשיבושים היו ניכרים. גם הניסיונות של מכונת הרעל להקטין את השביתה ולהסית נגד משתתפיה כבר היו בעיצומם. כבר ראינו ימים כאלה. אל תתנו לזה להיות עוד יום כזה.

• טור עורך
• טור דעה
• מחדל נתניהו
• שבעה באוקטובר
• מלחמת שבעה באוקטובר
• ❤ תל אביב

אם הגעתם לכאן דרך גוגל כי חיפשת מסיבות עצמאות שוות בתל אביב, הרשו לי לספר לכם: אין כאלה. לא יכולות להיות כאלה. לא השנה. מדי שנה, בשבוע הזה שבין יום השואה ליום הזיכרון, מתפרסמת ב"טיים אאוט" באורח מסורתי רשימת המסיבות הרותחות ביותר של יום העצמאות והטראפיק מבעבע סביבן. לא השנה. אי אפשר לפרסם רשימה כזאת כשהארץ בוערת, ולא נקרא לקוראינו לצאת ולחגוג במסיבות לוהטות את יום ההולדת של המדינה, בזמן שהיא דוהרת אל התהום ומפקירה את בנותיה ובניה.

>> יש רק מסיבה אחת שהגיוני לרקוד בה הערב: המסיבה של שורדי נובה
>> עצמאות 2024 בתל אביב: במות הבידור הגדולות בוטלו ואירועים צומצמו

לפני זה נאמר: כמובן שכל אחד יכול לחגוג את יום העצמאות כמו שהוא רוצה. זאת עדיין מדינה חופשית יחסית, וכל הניסיונות למשטר את התנהגות הפרט לפי איזה קוד ממלכתי-לאומי מדומיין הם בדיוק מה שהופך אותנו למדינה חופשית פחות ופחות.
בא לכם מסיבה? לכו למסיבה. הכל טוב.
ארגנתם מסיבה? כל הכבוד, צריך לחיות, צריך להתפרנס, אם לא נרקוד הטרור ינצח. אחלה.
רוצים לחסל עדר בקר על האש? סבבה תבלו. באמת. תביאו מוזיקה. תשמחו. תחגגו.
אתם ראש עיריית חולון ובא לכם לעשות שמח בפרצוף של משפחת חטופים שמתגוררת מול בימת הבידור שלכם? בכיף, בשביל מה נבחרתם אם לא כדי לתקוע אצבע בעין של חצי עם כדי לשמח את החצי השני. יאללה זיקוקים ושילכו כל הפוסט-טראומטים כפרה על ביבי.

וזה בדיוק הקו הברור והמדמם שנמתח ביום העצמאות הזה, בין האישי והממלכתי, בין החופש והעצמאות של אזרחי ישראל ובין שלטון שמאיים להחריב את שניהם למען הישרדותו: ברמת המיקרו האזרחית כל אחד יכול לחגוג או לא לחגוג כראות עיניו. יש אפילו מסיבות שעושות קצת סדר בכאוס הרגשי, כמומסיבת שורדי פסטיבל נובה שתתקיים הלילה בקולאבו. אבל ברמת המאקרו הממסדית, עצם הניסיון לנהל כרגיל את הטקסים הלאומיים של יום העצמאות (ובחלק מהמקרים גם חגיגות של ממש) הוא תועבה וטומאה בלתי נתפסת, וטוב עשתה עיריית תל אביב-יפו כשדאגה לכך שהחגיגות הממסדיות בעיר יצומצמו למינימום.

"חגיגות יום העצמאות", כשהתאריך הוא 220 באוקטובר 2023, הן מונח שהדעת אינה סובלת. הן חלק מהותי בניסיון לנרמל את הוויתור על החטופים, את הפקרת הדרום והצפון ואת הפרת החוזה בין המדינה לאזרחיה

לעומת אווירת הבוא-נירק-לכם-בעין של ממשלת החורבן, מסעדת "האחים" של אסף ויותם דוקטור היא מגדלור מוסרי. ערב יום העצמאות יכול להיות הרגע הגדול שלהם. המסעדה האידיאליסטית שהפכה לחמ"ל הזנה מדהים בשבעה באוקטובר הייתה יכולה לגזור קופון על הפופולריות הגבוהה שלה ולעשות הערב בוכטה יפה מאוד מדוכן של בשרים בפיתה על אבן גבירול, דבר שאין להקל בו ראש בימים של משבר כלכלי מעמיק. אבל היא תהיה סגורה הערב. היא תהיה סגורה כי אי אפשר לנרמל את החגיגה.

"יום העצמאות מעולם לא הרגיש מנותק יותר", כתבו הדוקטורים ללקוחותיהם. "בכל יום בשנה, 'האחים' חוגגת את ישראל. יום החג הזה תמיד היה עבורנו השראה ומקור לגאווה. השנה אין לנו במה להתגאות. על איזו עצמאות מדברים? על מה החגיגה? מדינה שלא דואגת לאזרחיה הפליטים בארצם ומפקירה את חטופיה. ממשלה שעושה הכל משיקולים של פוליטיקה קטנה, שאין בה דאגה לציבור ופועלת רק לשימור כוחה. אנו חווים התפרקות ערכית שלא נראתה כמותה ואנחנו לא מרגישים שיש לנו מה לחגוג השנה".

כל אדם מוסרי יודה שאפשר לוותר השנה על השטיק של "עם שמח עם צוהל" ולהכריז עליה כשנת אבל לאומי, כפי שעשו גם מיד אחרי מלחמת יום כיפור. אבל האנשים שאחראים על שבעה באוקטובר, האנשים שמרסקים את מדינת ישראל והביאו אותה לסף חורבן, האנשים האלה רוצים לחגוג לה היום יום הולדת. סורפרייז! המתנה שלהם למדינה היא 132 חטופים, עשרות אלפי פליטים מביתם, חבלי ארץ שלמים שננטשו והופקרו והבטחה עמומה לעוד הרבה מאותו הדבר. באמת שלא הייתם צריכים.

"חגיגות יום העצמאות", כשהתאריך הוא 220 באוקטובר 2023, הן מונח שהדעת אינה סובלת. הן חלק מהותי בניסיון לנרמל את מחדלי נתניהו ואת הטבח שבעקבותיהם, לנרמל את הוויתור על החטופים ולנרמל את הפקרת תושבי הדרום והצפון. לנרמל את אובדן העצמאות ואת הפרת החוזה בין המדינה לאזרחיה. לנרמל את העובדה שאנחנו בדרך הבטוחה למעט מאוד ימי הולדת נוספים למדינת ישראל כפי שהכרנו אותה. נאחל לה ימי הולדת שמחים יותר. לשנה הבאה על רחבת הריקודים.

• טור עורך
• יום העצמאות
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו

1. בטח כבר אמרו לכם שהבחירות האלה, שנערכות היום, לא כאלה חשובות. בתל אביב-יפו זה אפילו נשמע נכון. על ראשות העיר מתמודדים שני מועמדים, שניהם ליברלים ודמוקרטים, שניהם בעד רוב מה שטוב ונגד רוב מה שרע, שניהם ינסו לשמור על העיר כפי שהיא מול הנחשול המשיחי. גם על תואר הסיעה הגדולה במועצת העירייה מתחרות רק רשימות ליברליות ודמוקרטיות, שוחרות שוויון וחופש, שמתחרות ביניהן מי יותר אוהבת להט"בים ומי יותר שונאת הפיכות משטריות. הניצחון של תל אביב עצמה בבחירות לעיריית תל אביב-יפו נראה מובטח. הוא לא.

>> איך לנצח בבחירות: כמה דברים שגם אתם יכולים לעשות ברגע האחרון
>> תל אביב בוחרת: כל מה שצריך לדעת על הבחירות בעיר. המדריך

2. כשתתעוררו מחר בבוקר, לתל אביב-יפו לא יהיה ראש עיר ימני. גם לא ראש עיר מושחת. בטח לא ראש עיר עבריין המקושר למאפייה השלטונית, כמו שהשכנים מהרצליה שוקלים אם להמליך על עצמם. גם הרכב הקואליציה במועצת העיר יהיה ליברלי ודמוקרטי, עם או בלי נציגות למיעוט החרדי והחרד"לי שהיה חלק ממנה לאורך מרבית 25 השנים האחרונות. אפשר להבין את מי שמרגיש שאין דחיפות מיוחדת בהצבעה היום. מערכת הבחירות שלא הייתה, הקמפיינים שהוקפאו בגלל המלחמה ולא הצליחו להתניע מחדש, המועמדים והמועמדות שלא הצליחו להעיר את הציבור, הכל מצדיק לכאורה את הנמנום והפיהוק שבהם מתקבלות הבחירות היום. תירוצים טובים בסך הכל.

תל אביב תנצח בבחירות בתל אביב-יפו. זאת תוצאה כמעט ודאית בלי קשר לזהות המנצח.ת במרוץ לראשות העיר. אבל הישג גדול לרשימות התומכות בהפיכה המשטרית יסמן שהניצחון הזה עשוי להיות האחרון

3. הבעיה עם תירוצים היא שלא הולכים איתם למכולת ולא בונים איתם דמוקרטיה. הבחירות האלה שונות מאוד מכל קודמותיהן בתל אביב, כי הן נערכות אחרי ניסיון הפיכה משטרית שעדיין מרחפת מעל ראשם של האזרחים, ותוך כדי המחדל הגדול בתולדות המדינה שעדיין מתמשך תחת הנהגתו הכושלת של נתניהו. האיום על הדמוקרטיה הישראלית הוא ענן שחור שמתנוסס מעל העתיד של תל אביב ומעל כל מה שכיף בעיר הזאת. במציאות כזאת אין לאף אחד פריווילגיה לוותר על ההצבעה שלו.

4. היום ומחר ידברו איתכם הרבה על אחוזי ההצבעה בתל אביב. הם יהיו נמוכים מהממוצע הארצי, כרגיל.כבר הסברנו בעבר מספר פעמים את העיוות שבחישוב אחוזי ההצבעה בתל אביב, עיוות הנובע מכך שבעיר רשומים כתושבים בערך 80 עד 100 אלף מצביעים שמרכז חייהם אינו בישראל, ולמרות שהם רשומים בפנקס הבוחרים אין להם כל כוונה ויכולת להצביע. מדי מערכת בחירות מפרסמת עיריית תל אביב-יפו את אחוזי ההצבעה המתוקנים, בניכוי מצביעי הרפאים הללו, אבל התקשורת ממשיכה לפמפם את אגדת אחוזי ההצבעה הנמוכים ולייאש את הציבור המעורב. זה גובל בהנדסת תודעה. ואתם הרי לא תתנו לאף אחד להנדס לכם את התודעה.

5. בשבועות האחרונים ניסו כמה מהרשימות המובילות במירוץ המועצה לנקוט באסטרטגיה היחידה שמדרבנת את הציבור לצאת מהבית ולהצביע: קמפיין הפחדה. הדמון הגדול בן גביר חבר בתל אביב לדמון הגדול נתניהו, ויחדיו כמפלץ דו-ראשי בעל אונה אחת משותפת הם רוצים להשתלט על מועצת העיר. במציאות, לעומת זאת, כל תוצאה מעל שני מושבים במועצה (מתוך 31 מושבים) תיחשב להישג עצום עבור הרשימה הפאשיסטית המשותפת. וכל מה שאתם צריכים לעשות כדי למנוע הישג כזה הוא לצאת ולהצביע. מלחמה יותר קלה מזו מזמן לא הייתה כאן.

6. תל אביב תנצח בבחירות בתל אביב-יפו. זאת תוצאה כמעט ודאית בלי קשר לזהות המנצח.ת במרוץ לראשות העיר. אבל הישג גדול לרשימות התומכות בהפיכה המשטרית – הליכוד-עוצמה יהודית, מאמינים בתל אביב (המורכבת מנציגי הבית היהודי ואגודת ישראל), ש"ס, ואולי גם תקווה חדשה בעקבות הפליק-פלאק העקום של גדעון סער – יסמן שהניצחון הזה עשוי להיות האחרון. אם אחוזי ההצבעה הנמוכים יובילו לעלייה דרמטית בכוחן, ראש העיר הבא יתקשה מאוד שלא לשלב אותן בקואליציה שלו במועצה והניצחון שלו יהיה חמוץ מאוד.

>> הבחירה הנשית: אם לא תצביעי – את מסכנת את כולנו
>> הבחירה הצעירה: חשבנו שתמיד תהיה לנו את תל אביב. טעינו

7. וזאת הבעיה: חולדאי גם כך נוטה לקואליציה של 31 חברים ולא התחייב שלא ישלב בה את רשימת נתניהו-בן-גביר, בטח שלא לגבי סגניו מש"ס והציונות הדתית. ברביבאי אמנם התחייבה, אבל לפחות ברמה הרטורית והתקשורתית היא הרבה פחות לוחמנית ונחושה מחולדאי בכל הקשור לניסיון ההפיכה. הדרך היחידה לחשק את ראש העיר הבא היא לצאת ולהצביע לאחת הרשימות הדמוקרטיות, כדי להשאיר את הרשימות המשיחיות-לאומניות בגודלן המזערי הנוכחי ולא לאפשר להן ייצוג וכוח שעולה על חלקן היחסי באוכלוסיה. לא צריך לשרטט לכם תרחישי אימה והפחדה. מספיק להסתכל על הכנסת הנוכחית.

8. אוקיי, אז הבנו למה הבחירות למועצה חשובות. אבל גם הבחירה בין רון חולדאי לאורנה ברביבאי חשובה. למרות הקרבה האידיאולוגית, יש להם חזון שונה מאוד בכמה מסוגיות המפתח של תל אביב (ובעיקר בתחומים הסופר-קריטיים של תחבורה ותכנון עירוני, בהם מציג חולדאי עמדות פרוגרסיביות יותר), והעיר תראה אחרת לגמרי תחת כל אחד או אחת מהם. ניצחון של ברביבאי יהיה הפתעה עצומה – הסקרים לא באמת קרובים, למרות מצג השווא שמנסים לצייר בתקשורת הימנית – אבל אחוזי הצבעה נמוכים יכולים לייצר הפתעות עצומות. אם אתם רוצים לייצר אותה או למנוע אותה – יש לכם דרך. זאת הדרך אל הקלפי.

• טור עורך
• בחירות 2024
• בחירות לעיריית תל אביב
• רון חולדאי
• אורנה ברביבאי
• שבעה באוקטובר

האדמה בתל אביב תרעד היום. הבוקר, אחרי הלילה שבו נורתה הירייה הראשונה בניסיון ההתנקשות של נתניהו בדמוקרטיה הישראלית, מתעוררים תושבי תל אביב למציאות שבה הם חיים במדינת סף-דיקטטורה, מרחק שעות ספורות מאובדן הבלמים והאיזונים שלה. זוהי מציאות שבה האדמה רועדת מתחת לרגליים כל הזמן, וכל מה שהכרנו בתור "מדינת ישראל" עובר מטמורפוזה מואצת. מתוך הגולם יבקע משהו שונה לגמרי, נחמד הרבה פחות וגוסס מרגע היוולדו. זוהי מציאות שבה ממשלה לא-לגיטימית, שמבקשת לנקוט בפעולות אנטי-חוקתיות, מבטלת את רעיון הסבירות עצמו כדי למנוע ביקורת שיפוטית על מהלכיה לשינוי שיטת המשטר בישראל. ורק אתם יכולים לעצור את זה.

>> המדריך המלא להפגנות ביום השיבוש: כל תל אביב יוצאת להתנגד
>> מה קורה בתל אביב ביום השיבוש? עקבו אחר העדכונים שלנו בטוויטר
>> ההפיכה תשודר בטלוויזיה? קשת ורשת בחרו בדיקטטורת הריאליטי

ההפיכה המשטרית נכנסת הבוקר להילוך גבוה, וכל תל אביבי, כמו כל אזרח דמוקרט-ליברל בישראל, צריך לשאול את עצמו כיצד הוא עצמו יכול לעמוד ולהתנגד לה. איש בדרכו. נייטרליות אינה אופציה יותר. העיר הזאת מלאה באנשים שתמיד אמרו שהפגנות זה לא ממש הקטע שלהם, אבל כשיגיע רגע האמת ויגיע היום הם יצטרפו אלינו ברחובות למאבק המכריע. ובכן, היום הזה הגיע. היום הוא היום.

תל אביב לא תוכל להמשיך ולהתקיים במתכונתה הנוכחית תחת משטר קקיסטוקרטי, משיחי, מושחת ופוסט-ציוני. עיר של שוויון, חופש ושמחת חיים לא תשרוד תחת דיקטטורה. המבצר הלהט"בי יפול. המבצר הפמיניסטי יפול. אפילו המבצר הסחי-ציוני יפול, יחד עם היושבים על הגדר והממתינים להידברות, כי אין ציונות במדינת כל מושחתיה ובטח שלא במדינת יהודה. תל אביב, כמו מדינת ישראל עצמה, יכולה להתקיים ולהכיל את מורכבויותיה רק במסגרת דמוקרטית וליברלית ששומרת על זכויות כל אזרחיה ותושביה. על המסגרת הזאת אנחנו חייבים לקום ולהילחם עכשיו בכל אמצעי בלתי אלים שעומד לרשותנו. זאת מלחמה על הבית ועל כל מה שאנחנו מאמינים בו.

כבר שבעה חודשים שאנחנו ברחובות, כל מוצאי שבת בקפלן, מתי ואיפה שצריך, במחאה אזרחית סוחפת, יצירתית ורבת עוצמה. מיליוני ישראלים כבר לקחו בה חלק, והיא בלמה היטב את הבליץ הגדול של ההפיכה המשטרית במפגן כוח שהגיע לשיאו בסוף חודש מרץ עם פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט. זאת אחת מתנועות ההתנגדות הלא-אלימות המרשימות והאפקטיביות ביותר של העידן הזה, השראה לעולם הדמוקרטי כולו. אבל אתמול בלילה השתנו חוקי המשחק. המאבק ייאלץ עכשיו להרים הילוך ולצעוד באומץ בנתיב של אי-ציות אזרחי ושיבוש מתמיד של היומיום. מה שהיה לא יהיה.

תל אביב, על 400 אלף תושביה, היא מוקד ההתנגדות להפיכה המשטרית מאז ינואר האחרון, עיר שעברה במהלך קצת יותר מחצי שנה מהפך אישיותי מוחלט, מהדוניזם וניהליזם אל אקטיביזם חסר פשרות, מרביצה חסרת דאגות בבתי קפה ומסעדות אל הפגנות וחסימות כבישים ופעילות מחאה בלתי פוסקת. עכשיו, במרחק שעות ספורות מדיקטטורה, תל אביב היא המחסום הסימבולי המשמעותי האחרון בפני קואליציית העבריינים של נתניהו. זו הסיבה שסוכני הכאוס בממשלה דוחקים במשטרה לפגוע במפגינים בעיר הגדולה ובמעוזים ליברליים אחרים. מטרת האלימות המשטרתית היא להרתיע את האזרחים המוחים ולהפוך אותם לנתינים מבוהלים וצייתנים. אם זה יקרה – אבדנו.

זה הזמן של תל אביב להחזיק מעמד. להחזיק חזק. לעמוד מול הסערה המתקדרת. ולא לוותר. אם למישהו עוד נותרו ספקות שבנימין נתניהו והכנופיה שאסף סביבו מתכוונים לפרק כאן הכל כדי להציל אותו מממשפטו ומסיום הקריירה שלו במאסר, כשבדרכם הם מאפשרים לקיצונים משיחיים להבעיר את המזרח התיכון ולעסקנים חרדים מושחתים לבזוז את קופת המדינה ולהתעלל בציבור החרדי, הרי שאתמול בלילה הוסרו המסכות באופן סופי. נתניהו הוא המוביל, המחולל והמנווט של ההפיכה, וכל הקונספציות הפרשניות העלובות באולפני הטלוויזיה ("נתניהו חלש", "יריב לוין", "הרפורמה מתה") קרסו ועלו בעשן. דיקטטור נולד.
בסיומו של המאבק הזה יתכן עכשיו רק מנצח אחד. בנימין נתניהו או מדינת ישראל. צאו מהבית ותבחרו צד.

• טור עורך
• מחאת הדמוקרטיה
• ❤ תל אביב
• בנימין נתניהו
• הבועה

זה היה כנראה הלילה המדהים ביותר בתולדות תל אביב. הוא התחיל בזעם אדיר שהתפרץ אחרי פיטוריו של יואב גלנט – מי היה מאמין שהפוליטיקאי המבאס הזה יחלץ מאיתנו כאלה אמוציות – והשליך לרחובות מאות אלפי ישראלים לא מרוצים וכעוסים מתמיד. מהרגע שבו בקעה הקריאה "קפלן עכשיו" ועד לחסימת האיילון בשני כיווניו חלפה כחצי שעה. יותר ממאה אלף איש שטפו את עורק התנועה הראשי של ישראל וחסמו אותו למשך תשע שעות. ותוך כדי הלילה הזה קרה דבר נפלא: הזעם התחלף באופוריה, באקסטזה, בהתפרצות אדירה של אחווה ושמחה. לרגע היה נדמה שכבר ניצחנו.

כי אולי ניצחנו. בתוך שלושה חודשים, בתהליך מואץ ששיאו הזמני אמש על האספלט הבוער באיילון, הצלחנו להיוולד מחדש כישראלים, להתחבר בעוצמה אל המקום הזה ובעיקר אל האנשים שלצדנו ברחוב, לאמץ ולנכס מחדש את הדגל שכבר ויתרנו עליו. מצאנו אהבה. אנשים הסתובבו שעות עם חיוך על הפרצוף באותו מקום שבו בדרך כלל הם תקועים בפקקים ומקללים ב-76 שפות, רוקדים וצועקים ושרים בגרונות ניחרים, דלוקים ומוארים ומדברים עם כל מי שרק מוכן לשמוע על האחווה הזאת, האהבה הזאת, הישראליות הזאת. ניצחנו כי הבנו ברגע האחרון שערכי השוויון והחופש הם הדת שלנו. מיליונים עצרו את מנוסתם מהישראליות בחריקת בלמים ונעמדו כאיש אחד.

במהלך 12 השבועות האחרונים גילינו שבעצם יש לנו על מה להילחם ויש לנו גם עם מי. צבא אזרחי עצום מתייצב ברחוב מדי שבוע, ואם צריך פעמיים בשבוע, ואם צריך כל יום, נחושים ויצירתיים ולא ממצמצים מול מערבולות הספינים של מכונת הרעל. מובילי ההתנגדות להפיכה המשטרית, קבוצה די רנדומלית של ארגוני מחאה ושטח וכמה אנשים טובים, מצליחים לנווט אותה בחוכמה וכמעט בלי טעויות, כשאפילו הצעדה הנפיצה בבני ברק בשבוע שעבר הפכה ברובה למרתון מפגשים מרגשים בין חילונים וחרדים על צלחות חמין. גם מזג האוויר משתף פעולה והגשם פסק מלרדת. בצורת נגד דיקטטורה. קסם. כך נראית תנועת התנגדות מנצחת.

האופוריה הזאת שעל סף ניצחון מלווה גם בצלילות גדולה. פתאום מחנה שלם יודע בדיוק מה הוא רוצה: 1. חוקה דמוקרטית; 2. חופש דת וחופש מדת; 3. שוויון אזרחי מלא לכל תושבי הארץ וזכויות אדם מעוגנות חוקתית; 4. פושעי ההפיכה לדין. זוהי רשימת הדרישות, זהו הבסיס למו"מ, אלה הם קווי המתאר של הכוח הפוליטי שיקום מתוך המחאה האדירה הזאת. ישראל שנולדה מחדש על האיילון דורשת צדק חברתי, סביבתי, חוקתי. השאלה מבחינתה כבר אינה אם חוקי הדיקטטורה יעברו או לא. השאלה היא כיצד נעצב מציאות ישראלית עתידית טובה לכולם שבה זה לא יוכל לקרות שוב.

מול העוצמה הזאת, מול מיליוני אזרחים שגילו את אהבת ישראל, תגיע תגובה עוצמתית לא פחות. לנתניהו, עם השעון הפלילי המתקתק שלו, אין יותר זמן למשחקים ואין יותר קלפים בשרוול. לצדו נמצאת רק חבורה של חדלי אישים רופסים ובכיינים, מושחתים וטיפשים, עבריינים דמיקולו שחשבו שיוכלו לבזוז את המדינה ולפרק אותה ללא התנגדות. העוצמה היחידה שהוא עדיין יכול להפעיל היא אלימות. ואכן, לאורך היום, בעודו דוחה שוב ושוב את נאומו לאומה, עסקו נתניהו ופמליית ילדי הכאפות שלו בקידום מסיבי של הפגנות כהניסטים ברחבי הארץ, לכאורה כדי "לתמוך ברפורמה המשפטית" ובפועל כדי לאיים על המפגינים המתנגדים ולהצית אש.

וכך, בזמן שהמדינה כולה בוערת, משגר המותג "נתניהו" אל הרחובות את הפלנגות של בן גביר ולה פמיליה, ולא משנה אם הוא שולט בכל ניואנס כמו המקיאווליסט שתמיד היה או "לא נמצא באירוע" ומשמש כמריונטה מפוטמת לבני משפחתו ושותפיו הטבעיים. את הדם שיישפך זה לא מעניין. את הקורבנות הראשונים במסע המילוט של נתניהו ממשפטו זה לא יעניין. וזה יהיה באחריותו המלאה והבלעדית. השאלה הקריטית היא כיצד תגיב תנועת ההתנגדות לאלימות שתופנה אליה. אנחנו חכמים מכדי להגיב אליה בעוד אלימות, מנוסים מכדי ליפול שוב בפח ה"פיוס" שיגיע אחריה, כועסים מכדי להפנות את הלחי השנייה. נצטרך להיזכר בכל כוחנו בלילה ההוא, אתמול על האיילון, ובישראל שנולדה שם מחדש. רק אלימות יכולה להרוג אותה. ואם ננצח גם אותה – ניצחנו.

• מחאת הדמוקרטיה
• ❤ תל אביב
• טור עורך
• בנימין נתניהו
• נתיבי איילון