"כל המשחק הזה של הפרונאונס (לשונות פנייה) דוחה בעיניי", אמר שלשום עידן מורד, דייר העונה הנוכחית של ״האח הגדול״, בקטע שפירסם אתמול כתב הבידור ערן סוויסה. "זה כאילו לקחת את העולם הזה של מיניות ולמתוח אותו לקצה, רק כדי להרגיש מיוחד", הסביר מורד. ניכר שהוא איננו בקיא בפרטים ומבלבל בין מושגים, שכן זהות מגדרית ומשיכה מינית הן שני דברים נפרדים.

הבורות של מורד לא הפריעה לו להעביר את המונולוג שלו בביטחון גברי מופרז, ולסיים כל משפט ב"בעיניי" כאילו התכחשות לטרנסג׳נדרים וג׳נדרקווירים היא דעה. מורד, בן 26 מחיפה, יצא מהארון כביסקסואל במהלך התכנית רק בשבוע שעבר והצהיר שאיננו מתבייש בנטיותיו וזהותו. נראה שהשאיפה שלו לקבלה מצד הסביבה לא מונעת ממנו לסרב לקבל זהויות של אחרים.

>> הברבי מאריאל השתלטה על בית האח הגדול // הריקאפ השבועי
>> לצעוד כדי להזכיר להם מי בעלי הבית. לא יבריחו אותנו מפה // טור דעה

על פי מחקרים שונים כ-40 אחוז מהאוכלוסיה הטרנסג׳נדרית חווה ניסיון התאבדות או פגיעה עצמית לפחות פעם אחת. האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית בשנים האחרונות הקפידה להבהיר כי המצוקות שחווים טרנסים וטרנסיות איננה נובעת מעצם מחוסר ההתאמה המגדרית שם נולדו לתוכו, אלא בעיקר מעוינות החברה וחוסר הקבלה מצד הסביבה הקרובה.

תהליכי הההתאמה המגדרית ושימוש בלשון פנייה נכונה הם הדרכים היעילות ביותר לצמצם את סבלם של טרנסים וטרנסיות באופן דרסטי. עבור האוכלוסיה הזו, לשון פנייה היא איננה ״משחק״ כפי שמציג מורד – אלא עניין של חיי אדם. פנייה לאדם בצורה שהוא מעוניין בה דורשת לא יותר ממעט כבוד מינימלי מהסביבה שלו ולא פוגעת באיש, אך כיום ההתנגדות האקטיבית והשמרנית להכיר בכך מקבלת יותר לגיטימציה ויוצרת נזק אדיר.

הלהט״בופוביה שהרימה את ראשה המכוער ביתר שאת בשנה האחרונה פוגעת בכל הקהילה, אך בקהילה הטרנסית עוד פי כמה מהשאר. כפי שקורה בכל העולם, גם כאן הקהילה הטרנסית הופכת לשק החבטות הגדול ביותר עבור השמרנים, פשוט כי לרדות באוכלוסיה הכי מוחלשת ומוחרגת בחברה זה הכי קל. קיים מאמץ אדיר להגיש טרנספוביה לציבור במסווה של ״דעה״ מצד הממשלה וגורמים המקושרים לה. במרץ האחרון פרסם המגזין של ערוץ 14 כתבת ״תחקיר״ טרנספובית שמתיימרת להציג מידע רציני, אך למעשה מלאה בשקרים והתעלמות מעובדות בניסיון לייצר תבהלה להפוך את הקהילה הטרנסג׳נדרית לאויבי העם.

לכן הסנטימנט שהציג עידן מורד הוא איננו מקרה פרטני, אלא חלק מתופעה מדאיגה. טוב היה אם יוצרי התכניות היו דואגים דווקא כן להציג את דבריו בפריים טיים, ולא משאירים אותה נסתרת בערוץ "האח הגדול", ויחד עם זאת להתייחס לבעייתיות שבהן תוך הצגת עובדות. קהילת הלהטב״ק מצויה במלחמת הישרדות, ודווקא בעת הזו חשובה ההתגייסות של כל הקהילה יחד עם כל הציבור השפוי לפעול למען בטחונה ושלומה של האוכלוסיה הטרנסית. על המסך וברחובות כאחד.

• טור דעה
• המסך
• טרנסג'נדרים
• להטבופוביה
• להט"ב

השנה היא 1993, גינת שינקין, משאית אחת וכמה אלפים בודדים של משתתפים צועדם שלובי זרועות ובגאווה גדולה לגן העצמאות, שנחשב לאחד מהסמלים הבולטים של הקהילה הגאה. אז, כאחד היזמים וכמפיק היחיד שזיהה את הצורך של הקהילה במסיבות משלהם, הצבנו ארון עץ באמצע הרחוב על מנת שאנשים יצאו ממנו כאקט מחאתי של יציאה מהארון – דבר שבזמנו היה סוג של טאבו בחברה הישראלית.

לעולם לא אשכח את קריאות הבוז, הקללות ואפילו זריקת הבקבוקים של עוברי אורח עלינו. כן, בלב ליבה של תל אביב, עיר הבירה של הקהילה הגאה, לא הסכימו לקבל את העובדה שאנחנו מפגינים למען הקבלה שלנו כשווים בין כולם. והמשטרה? במקום לשמור על ראשינו וגופנו, שמה לנו אזיקים והכריזה עלינו כפורעי חוק. אין לי דרך לתאר לכם את ההשפלה והצביטה בלב שחשנו באותם רגעים, אך עם זאת לרגע לא ויתרנו. לא על הכבוד שלנו, לא על הקהילה שלנו ולא על הקיום שלנו.

השנה היא 2023. שלושים שנה אחרי המצעד ההוא שלנצח ייחקק בזיכרוני, אני עדיין עומד ניצב וגאה כל שנה על הבמה המרכזית של מצעד הגאווה שמזמן כבר הפך לסמל סטטוס של החברה הישראלית, ומקבץ אליו מאות אלפים של ישראלים ותיירים מכל גווניה של האוכלוסיה – הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים/ות, ביסקסואלים, וכן, גם סטרייטים, אלפים רבים של סטרייטים שבאים לתמוך בקהילה הגאה ולשמוח בה ביום חגה. ואין אושר גדול מזה.

כמי שכבר 30 שנים לוקח חלק גדול בהפקה של אירועי ומסיבות הגאווה וכמי שמפיק אמנותית את במת מצעד הגאווה, אני נפעם כל פעם מחדש לראות את הדרך הארוכה, המייגעת אך המספקת שעשינו כקהילה. לצעוד 30 שנה, פעם אחר פעם, ולראות את הקהל שרק הולך, גדל ומתעצם הוא הניצחון האישי של אותו בחור שעמד בגינה בשינקין, בלי שום גוף מסחרי או ממשלתי מאחוריו ונלחם כנגד כל הסיכויים והמשיך לצעוד למרות כל הקללות והבקבוקים. היום אני יכול להגיד לכם בלב שלם שניצחנו! ניצחנו! אך המאבק לא נגמר ולא הושלם. גם היום אנחנו עדים לחברי כנסת ושרים שמבקשים לפסול את קיומנו. ולכן בכל פעם שמישהו שואל אותי "למה אתם צריכים את המצעד הזה?", אני מספר לו בגאווה על המצעד הראשון ומה היה קורה ואיפה הייתה הקהילה שלנו אם היינו מרימים ידיים, אז לפני 30 שנה.

אני אחלוק איתכם סוד קטן: כולם יודעים שסימן ההיכר שלי מאז ומתמיד היה הכובע שלראשי. עד היום, בבית הוריי שגדלו בתל אביב ותמיד תמכו בי והיו שם לצידי, נמצא הכובע שחבשתי במצעד הראשון, שמזכיר לי את המאבק ואת הדרך שעברתי ועברנו כקהילה. הכובע הזה ישאר איתי לנצח ואני בטוח שלכל אחד מאיתנו יש את הפריט או התמונה או אפילו השיר הזה שתמיד יזכירו לו את הרגע הגאה הראשון שלו. אנחנו עומדים בפתחו של חודש שכולו שמחה, אושר וגאווה, אבל אסור לנו לשכוח שלא מדובר רק במסיבות או בחגיגות. מדובר בחופש שלנו, שעליו אסור לנו לוותר. אז תעשו לי טובה וכשאתם מגיעים למצעד השנה – תרימו את הראש ותלכו בגאווה גדולה. אתם חלק בלתי נפרד מהמאבק ומההצלחה שלנו כקהילה אחת מאוחדת וגאה. שיהיה חג גאווה שמח.

>> שמעון שירזי הוא המנהל האמנותי של מסיבת הגאווה המרכזית, שתתקיים בשישי הקרוב (9.6) בפארק גני יהושע בתל אביב, במה שמבטיח להיות אחד משיאי סופ"ש הגאווה הגדול אי פעם, במלאת 25 שנה למצעד הרשמי בהפקת עיריית תל אביב-יפו. על הבמה של שירזי, גם היא הגדולה ביותר אי פעם, יופיעו האמניות והאמנים המובילים בישראל (לפי סדר א"ב): איגי וקסמן, איזי , אלין גולן, אקו, ג'יין בורדו, חן אהרוני, מאיה בוסקילה, מירי מסיקה, נונו, נועה תשבי, נוער שוליים, נטע ברזילי, נס x סטילה, עברי לידר, עדי ביטי, עדן דניאל גבאי, עמרי סמדר ושלומית אהרון, רד אקסס, רוני דואני, ריף כהן, רן דנקר, שחר טבוך, שיר זוארץ, שירי מימון, שפיטה ותמיר גרינברג. בעמדת ה-DJ ירימו אלירן הלוי וינון יהל ואת האירוע ינחו נדב בורנשטיין וליעוז לוי.כל הפרטים על סופ"ש הגאווה כאן

• מצעד הגאווה
• שמעון שירזי
• להטב"ק
• ❤ תל אביב
• עיריית תל אביב
• להטבופוביה
• חיי לילה

על רקע איומים, הסתה, אלימות גואה נגד להטב"קים ומעצרי מנע של המשטרה יצא היום אחר הצהריים (חמישי 15:00) מצעד הגאווה והסובלנות של ירושלים לדרכו בפעם ה-21. אלפים צפויים להגיע למצעד גם מתל אביב, לאות תמיכה וסולידריות עם המצעד החשוב בעיר שעושה הכל כדי להכחיד ממנה את השוויון והחופש, ולזכרה של שירה בנקי ז"ל שנרצחה באותו מצעד ב-2015.

למצעד צפויים להגיע השנה גם רבים מארגוני המחאה נגד ההפיכה המשטרית, ובראשם תנועת מחאת המילואימניקים "אחים לנשק", שהכריזה כי תתייצב להגן על הצועדים. כזכור, בחודשים מאז פרצה המחאה נגד ההפיכה המשטרית גברה האלימות האנטי-להט"בית ומספר פשעי השנאה זינק, כסימן מקדים למה שעומד להתרחש במדינת ישראל אם מזימת ריסוק הדמוקרטיה תצא לפועל.

מטעם מארגני המצעד נמסר כי "דווקא השנה, יותר מתמיד – עולות ועולים לירושלים להניף את דגל הגאווה והשוויון. כשהשנאה מרימה את הראש וזכויות הקהילה נמצאות בסכנה – אנחנו נצעד. למען חופש, שוויון ואהבה. המצעד יהיה מפגן של ערכים ליברלים ושל פלורליזם וכ'אירוע של כולם', כמפגן בו יש מקום לכל אדם באשר הוא, מכל קצוות הקשת החברתית והפוליטית, לכל מי שתומך בפלורליזם, סובלנות, דמוקרטיה וזכויות אדם. המצעד צפוי להיות מהגדולים בהיסטוריה".

מה הלו"ז: איפה ומתי צועדים?

15:00 || פתיחת שערים להפנינג גאווה ובמת פתיחה בגן הפעמון
16:45 || במת הפתיחה
17:00 || הזנקת מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים
19:00 || במה מרכזית בגן העצמאות (יופיעו: רן דנקר, רוני דואני ועוד)

מסלול הצעדה (מפה: הבית הפתוח ירושלים)

מצעד הגאווה הירושלמי צפוי להיות מאובטח על ידי אלפי שוטרים, והרחובות בהם יצעד ייסגרו באופן הרמטי לעוברי אורח ומכוניות כדי לצמצם את האפשרות לחיכוך עם מתנגדי המצעד. המשמעות היא שלאחר תחילת הצעדה ניתן להצטרף אליה רק משלוש כניסות ספציפיות. עשרות רחובות וכבישים בסביבתו ההיקפית של המצעד ייסגרו לתנועת כלי רכב ומומלץ להגיע לאזור בתחבורה ציבורית בלבד.

כניסות לשטח הכינוס בגן הפעמון:
חניון גן הפעמון
ז'בוטינסקי בצמוד למלון ענבל
דוד המלך/ מאפו
כיכר פריז

כניסות למצעד אחר תחילת הצעידה:
מלון המלך שלמה (רחוב קרן היסוד)
רחוב בן מימון לכיוון כיכר פריז
רחוב ההסתדרות פינת רחוב הלל

חשוב לדעת: הכניסה לשטחי המצעד מותנית בחיפוש בחפציו ועל גופו של הנכנס. אין להכניס כל חפץ חד לשטח המצעד. הכניסה עם כלי נשק אסורה. אין כניסה עם גז מדמיע, גז פלפל. אין להכניס בקבוקי שתיה שאריזתם זכוכית ו/או פחית לשטח המצעד. אין להכניס בעלי חיים. אין להכניס אופניים ו/או כלי רכב ממונע/חשמלי כלשהו. לא יהיה מקום להפקיד / לאחסן ציוד, לכן יש להימנע להגיע עם החפצים שמופיעים לעיל.

• שבוע הגאווה
• מצעד הגאווה בירושלים
• שירה בנקי
• להט"ב
• להטבופוביה

באחת ההפגנות הראשונות נגד ההפיכה המשטרית שאלה אותי חברה – תגידי, את מפחדת להיות לסבית בישראל עכשיו? גיחכתי. עכשיו? מה כבר כל כך שונה עכשיו ממה שהיה פה לפני? דעת הציבור אמנם יחסית אוהדת כלפי הקהילה הלהט"בית, לפחות בציבור שסובב אותי, אבל שוויון זכויות אין לנו פה, החקיקה לא בעדנו, ולולא בג"ץ שמסייע במקרים פרטניים – גם משפחה לא היה לי סיכוי להקים כאן. אז עניתי לה שלא. אני לא מפחדת יותר ממה שפחדתי בעבר. בסך הכל אני מרגישה בנוח להיות מי שאני במרחב הציבורי. הרי המצב לא ידרדר יותר מזה. לאן עוד אפשר לרדת?

>> ביום שישי: מצעד הלסביסיות הראשון מגיע לתל אביב
>> כולנו להט"ב: סופ"ש הגאווה הגדול בהיסטוריה יוצא לדרך

ואז זה השתנה. זה לא שלא ידעתי שיש מקרי אלימות כלפי הקהילה כדבר שבשגרה, אבל מעולם לא חוויתי אותם בתל אביב. לאחרונה התחילו להתפרסם בתקשורת בזה אחר זה מקרים "בתוך הבית", פה, במעוז החילוניות והנאורות. פתאום נתקלתי בהם גם בעצמי, כשחוויתי להט"בופוביה שלוש פעמים ביום אחד. את השתיים הראשונות חוויתי בהפגנה בירושלים, מצעירים עם חולצות לה-פמיליה, ובכנות – לא נפלתי. גדלתי בירושלים, זה לא זר לי, וממילא שם הכל יותר נפיץ.

בשנה החולפת חלה עלייה של פי 5 בדיווחים על פגיעות להט"בופוביות במרחב הציבורי, ועלייה של 11 אחוזים במספר הדיווחים על פגיעות להט"בופוביות בכלל – ואלו רק המקרים המדווחים

אבל בערב, בהפגנה בקפלן, עברה לידי אישה עמוסה בכוונות טובות שייעצה לי להוריד את דגל הגאווה שהיה עליי, כי בדיוק תלשו אחד כזה מבחור שהיה לידה. הזדעזעתי מעצם המחשבה אבל גם אמרתי לעצמי שאם מישהו רק ינסה, הוא יחטוף. מי יכול עליי? ועוד כאן? הם המיעוט, לא אני. אבל בדרך הביתה אני הייתי המיעוט, כשחבורה שחלפה על פניי לא הייתה יכולה להתעלם מהדגל שלי והחלה לזרוק לעברי הערות מאיימות. בלי להתבלבל, בלי להסס. הם בבית שלי, אבל כפי שאיתמר בן גביר דאג לפמפם לתומכיו – תזכירו להם מי בעלי הבית! אז הנה, הם מזכירים.

ההידרדרות המהירה הזאת מייאשת ומפחידה. האגודה למען הלהט"ב יצאה בקמפיין שקורא לכל מי שחווה להט"בופוביה במסגרת המחאות, או בכלל, לדווח בכדי לשקף לציבור את המציאות המדאיגה כפי שהיא. לפי דו"ח הלהט"בופוביה שמפיקה האגודה, בשנה החולפת חלה עלייה של פי 5 בדיווחים על פגיעות להט"בופוביות שהתרחשו במרחב הציבורי, ועלייה של 11 אחוזים במספר הדיווחים על פגיעות להט"בופוביות בכלל – ואלו כאמור רק המקרים המדווחים.

השבוע חברת ילדות שלי התחתנה עם זוגתה. במעמד החופה הן פנו לאורחיהן במסר חשוב, מובן מאליו בו זמנית גם כל כך לא. "הטקס הזה חסר משמעות אם הוא קורה בחלל ריק", אמרו. "בעצם נוכחותכם כאן, אתם נותנים תוקף לכל המילים שיאמרו פה, אתם עדים וערבים לתא המשפחתי שבחרנו להקים". אין אמת פשוטה ונכונה יותר מזו – במציאות שבה אנו נמצאים, כשהממשלה היא לא זאת שתדאג לאינטרסים שלנו ולזכויות הבסיסיות שמגיעות לנו, החברה שסביבנו היא בעלת הכוח לייצר לנו מציאות אחרת, טובה יותר.

האחריות שלנו הלהט"בים – אך גם של כל מי שרואה עצמו כתומך בשוויון זכויות לכל אדם באשר הוא – היא לקחת חזרה את השליטה על המרחב הציבורי מאותן דמויות פוליטיות אלימות המסיתות את תומכיהן לדרך של שנאה. לייצר מציאות אחרת מתוך השטח, ולתת לנו תוקף להתקיים, לאהוב, להיות מוגנים ושווי ערך. לא יבריחו אותנו מפה. ולכן נצעד. בירושלים, בתל אביב ובכל מקום. נצעד, ונזכיר להם מי בעלי הבית.
>> רוני ידוב היא סטודנטית שנה ב' במסלול לתקשורת ומדיה, בית הספר לממשל וחברה, האקדמית תל אביב-יפו

• מצעד הגאווה
• שבוע הגאווה
• להט"ב
• להטבופוביה
• טור דעה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 949 // גאווה 2023

היום (ראשון, 14.5) בשעה 18:30 תתקיים ברחוב הנרייטה סולד 6 הפגנה מטעם "מטה המאבק במשיחיים", שאינה קשורה לכאורה למחאת הדמוקרטיה אך בכל זאת קשורה אליה לחלוטין: תושבי צפון העיר באיזור כיכר המדינה נחרדו לגלות לאחרונה כי תוכנית להקמת מבנה עצום ברחוב קליי הפסטורלי עבור ישיבת הימין הקיצוני "מעלה אליהו", עומדת בפני אישור סופי בעיריית תל אביב-יפו, צפויה להגדיל את הישיבה פי ארבע ממשכנה הנוכחי בהנרייטה סולד ותאפשר לה לאכלס 700 תלמידים חכמים שיביאו עמם את משפחותיהם כדי להרחיב את ההתנחלות האמונית בעיר הגדולה.

עיקר הזעקה יוצא נגד קיצוניותה של הישיבה, הנחשבת מקורבת לפלג החשוך של הרב טאו ומפלגת נעם – שאירחה רבנים מרצים שהטיפו לתלמידים נגד אורח החיים התל אביבי והלהט"בי באופן הגובל בהסתה,כפי שכבר דווח כאן בטיים אאוט בעבר, כמו גם נגד העובדה שהעירייה טוענת כי הישיבה עומדת בקריטריונים להקצאת מבנה ציבורי, ואף מממנת אותה בסכום שנתי קטן (עיקר תקציב הישיבה, המסתכם בכ-7 מיליון שקלים בשנה, מגיע היישר ממשרד החינוך). סגניו של ראש העיר, מיטל להבי, ראובן לדיאנסקי וחן אריאלי, הודיעו בסוף מרץ כי יתנגדו לאישור התוכנית, אולם תושבים בשכונה אינם משוכנעים שביכולתם למנוע זאת.

>> צפו: "להט"ביסטן במדינת ישראל" בחסות עיריית ת"א-יפו
>> בדקנו: מדוע תומכת עיריית תל אביב בישיבה אנטי-להט"בית?

במשכנה הנוכחי של הישיבה אמור היה לקום בית ספר ממלכתי, אך הוא הוקם בסופו של דבר בשלב זה על שטח קטן בהרבה במגרש החנייה הסמוך. פינויה של הישיבה יאפשר את הרחבת בית הספר, אך במחיר של הגדלת ההתנחלות של הישיבה בתוך שכונת הצפון הישן החילונית לחלוטין במאות משפחות נוספות. כחלק מהמאבקהקימו התושבים אתר מאבקשבו הם מבקשים את סיועו של הציבור התל אביבי ואת תמיכתו במאבק המשפטי היקר שהם מתכוונים לנהל נגד התוכנית. התושבים מדגישים כי העמותה המפעילה את הישיבה, עמותת הנקודה היהודית בתל אביב, שמה לה למטרה מוצהרת ברשם העמותות את "עידוד וקידום המגורים בתל אביב תוך הקמת מוסדות לימוד תורניים בגוש דן".

https://twitter.com/nitzanwaisberg/status/1657654253282906112?s=46&t=lSMyLKAfY9dVo1Iy9Fieiw

כזכור, מישיבת מעלה אליהו בקעו לפני כשלוש שנים טקסטים מחרידים של רבנים מובילים נגד חיי התרבות בעיר. "התרבות גולשת אל כל העולם, והיא מביאה איתה רעל שיוצא בצורה של להט"ביסטן במדינת ישראל", אמר הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן שנחשב לאורח מכובד ורצוי גם בישיבת מעלה אליהו. במהלך ימי השיבוש האחרונים בקפלן, כך טוענים תושבי השכונה, תלמידי הישיבה נשלחים אל צומת עזריאלי כדי להפגין בעד ההפיכה המשטרית במקום ללמוד באוהלה של תורה, וגם זה מכספי המסים של כולנו.

שבע קומות לגברים בלבד. תוכנית מבנה ישיבת מעלה אליהו ברחוב קליי (מתוך מסמכי העירייה)

>> הפגנה נגד התוכנית להרחבת ישיבת מעלה אליהו, היום (ראשון, 14.5), 18:30, הנרייטה סולד 6.פרטים נוספים על המאבק כאן

• הבועה
• ❤ תל אביב
• דתיים בתל אביב
• עיריית תל אביב
• להטבופוביה