יוקר המחייה חונק את כולנו. ובתוך יוקר המחייה יש קטגוריה אחת ששנואה עלינו במיוחד – יוקר הדיור בתל אביב. למצוא דירה בעיר הפך לפרויקט רציני, ואי אפשר לגשת לפרוקיט כזה לגמרי לבד. עיריית תל אביב-יפו יוצאת במהלך חדש (ודי נדרש) על מנת להקל על ציבור השוכרים – יחידת הצעירים והצעירות בעיריית תל אביב מציעה שירות חדש של ייעוץ משפטי בעלות מסובסדת לשוכרי דירות. השירות יתקיים במגוון מרכזי הצעירים בעיר, ואף יגיע למתחם WeWork. אנחנו כבר עם דף שאלות ביד מוכנות לפגישה.

השירות נקרא "עונת מעבר", על שם העונה בה כולנו עוברים דירה (מזדהים?), ולמרות שהיה קיים עד כה במזא"ה 9, כעת העירייה החליטה להרחיב את השירות הפופולארי לכל רחבי העיר במהלך חודשי יולי-אוגוסט. העלות היא כמעט חינמית – 50 ש"ח למפגש של 45 דקות של שיחה עם עורך דין – כניסיון להקל צעירי וצעירות העיר, ש-80% מתוכם שוכרים דירה. השירות נעשה בשיתוף פעולה עם לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב.

מה זה בעצם אומר "ייעוץ משפטי בעלות מסובססדת לשוכרי דירות" ולמה אתם צריכים את זה? ובכן, אם אתם חוששים או נתקלים בבעיה בעת קריאת החוזה, לא תמיד מבינים במה מדובר בסעיפים מסוימים, או אפילו סתם רוצים להבין יותר את זכויותכם – תוכלו להיפגש עם עורכי דין מומחים בעלות מגוכחת ביחס למגזר הפרטי, ולהתייעץ איתם על כל דבר וסוגיה שקשורה בשכירות החל מהחוזה, זכויות וחובות שונות, וכל עצה שתצטרכו בנוגע לאפשרויות שעומדות בפניכם, כל עוד אתם השוכרים כמובן. השירות אינו כולל ייצוג בבית משפט או כתיבת מכתבים על ידי עורך דין, אבל כן תוכל לדעת עם בעל הבית החדש (או הישן) מנסה לדפוק אתכם, מבחינה משפטית כמובן.

כל הטוב הזה הולך להתקיים בכמה מוקדים שונים בעיר ובמגוון תאריכים שבהם תוכלו לשריין לעצמכם פגישה טובה שתענה על כל השאלות שמעולם לא העזתם לשאול. תוכלו לקבוע פגישות בלונדון מיניסטור, ביד אליהו, בקרית שלום, בשכונת התקווה, ביפו, ברמת החייל ובמרכז העיר.

לפרטים נוספים והרשמה

• הבועה
• יוקר המחייה
• נדל"ן
• דיור
• עיריית תל אביב

מי:לין פוליאק (38), יהלי סלע (33), גדעון (11), יגאל (4)
איפה:רחוב הרב קוק
ותק:9 שנים לין, מתוכן 3 ביחד
מטראז':85 מ"ר

לין,בעלת סטודיו פוינק לאנימציהוברנרית בליבה ונשמתה, ויהלי, מנהל מכירות יצירתי מתגוררים יחד עם גדעון הכלב ובתו של גדעון, יגאל (כן, זו בת) שהוא הביא ביחד עם כרמלה, הכלבה של השכן. לפני תשע שנים רכשה לין את הדירה, שהייתה במצב זוועתי במיוחד, באחד הרחובות הנעימים בתל אביב. בעזרת אמה, שמהרגע הראשון ראתה את הפוטנציאל, הן יצרו דירה מלאה באופי וצבע. "את הדירה אמא שלי עיצבה, שהיא האישה המוכשרת בתבל, והיא מלאה באלמנטים שחבריי הקרובים יצרו שהשתלבו בבית לאורך השנים. מה שמדהים הוא שלמרות זאת היא לגמרי אני – אקלקטית וצבעונית", מספרת לין.

הסלון

"בעבר המטבח היה ממוקם פה, אנחנו בחרנו להחליף אותו בסלון, וזה חד משמעית החלל הפעיל וגם האהוב עליי בבית. את רוב הפריטים קנינו בשוק הפשפשים ביפו או שהכנו בהתאמה אישית לחלל. את הספה עיצבנו בדרום העיר ובחרנו מידה וריפוד, ושתי הכורסאות הגיעו מהבית של אמא שלי, הצבעוניות שלהן התאימה בול. השולחן והשידה הפרחונית מהשוק. בשיפוץ חשפנו את קורת הבטון ואת קיר הבריקים בחלל וזה נותן קונטרסט מודרני לעיצוב החם".

ספריית המתכת

"את ספריית המתכת הכנו לנישה הזו במיוחד ואת שידת הטלוויזיה קנינו בפשפשים, שיפצנו וצבענו בטורקיז. הספרייה מלאה בספרים שאגרתי עם השנים. יש חלק של רומנים עלילתיים אבל רובם עוסקים באיור, עיצוב, ואומנות והגיעו מכל מיני מדינות בעולם. בין לבין מפוזרים פיצ'יפקס שגם אותם אני נוטה לאגור, מכל טיול אני מביאה מזכרת קטנה לבית".

פינת האוכל

"יש לציין שכל אזור הבישול והסעודה יפה מאוד אבל לא פעיל במיוחד. אנחנו בעיקר אוכלים ומבלים בחוץ או מזמינים הביתה. ובכל זאת, השקענו הרבה מחשבה ותשומת לב בתכנון. את השולחן והכיסאות קנינו בפשפשים וריפדנו מחדש בכמה סוגים של בדים שמייצרים מגוון שמשדרג ומוסיף עניין. שידת המשקאות היא פריט וינטג' עתיק מהבית של אמא שלי שאני אוהבת מאוד, אותו ואת הדרינקים שבתוכו".

המטבח

"הצבע במטבח זה הברקה של אמא שלי ואני עפה על זה. הארונות הירוקים בשילוב עם האריחים בצבע בורדו עושים אותו ייחודי ממש. המקרר עמוס בעיקר בתמונות ומגנטים שלי ושל יהלי (ופחות בירקות) מכל מיני אירועים ומסיבות בארץ ובעולם. הפסטיבלים, הריקוד, המוזיקה הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו".

הגינה

"הגינה אמנם קטנה אבל מכילה המון. כשמגיעים חברים אנחנו בדרך כלל יושבים פה עד שהשכנים מכבים אותנו. תכננו פה מדרגת בטון מפוצצת בעציצים שהופכת לספסל שהכנו לו ריפוד במיוחד, וזו פינת רביצה מושלמת. יש לי חלום קטן לפנות את אחת הפינות בגינה ולעשות בה מקלחת חוץ. בכל זאת, אנחנו 200 מטר מהים".

חדר העבודה

"החדר הנוסף משמש לאירוח או כחדר העבודה של יהלי. אני כמעט ולא יושבת פה אבל זו אחת הפינות האהובות עליו בבית. קיר העץ הממשיך את השולחן הארוך מלא בפרינטים קטנים, גלויות, והזמנות שיצרו כל מיני חברים קרובים שלנו כשאת רובם יצר אסף, השותף המוכשר שלי במשרד. את רוב האיורים והפרינטים בבית הוא יצר".

חדר השינה

"חדר השינה הרבה יותר שקט ונקי ויש בו אווירה של צימר בצפון. הפלטה בו לבנה-חומה כשאת הארון בנינו בהזמנה אישית. את הפאטרן יצרה חברה טובה שלי שהיא מעצבת גרפית, שמרתי אותו אצלי והחלטתי לעשות ממנו את דלתות הארון. מעל המיטה תמונה שלי ושל יהלי שצילמנו במצלמה חד פעמית כשהיינו בבקתה קסומה במדבר. אני אוהבת מצלמות חד פעמיות, שתופסות רגעים חד פעמיים כמו זה".

חדר הרחצה

"במרפסת הסגורה, שהייתה פעם פינת עבודה רעועה, החלטנו לעשות את חדר הרחצה שלנו. היא מלאת חלונות ואור ככה שזה מרגיש כמעט כמו להתקלח בחוץ, אבל רק כמעט ובדיוק בגלל זה צריך גם מקלחת בגינה. החלטנו לעשות פה קרמיקה בבורדו וורוד, שהופכת את המקלחת להרבה יותר צבעונית שמחה ומיוחדת".

• דירה להכיר
• עיצוב
• ❤ תל אביב
• נדל"ן
• דיור
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 943 // מה ישראלי בעיניך?

והרי ידיעה לאוכלוסיות התל אביביות הבאות: מחפשי הדירות, השוכרים המודאגים שיצטרכו להפוך למחפשי דירות בעוד חודשיים-שלושה, המיואשים שזלגו כבר לגבעתיים-רמת גן-חולון והסוטים המטונפים שנהנים לשרוץ בקבוצות של דירות אפילו שהם בכלל לא צריכים דירה כרגע אבל נהנים להסתכל על מודעות. מרגישים שראיתם כבר את כל הדירות האפשריות? בואו נראה עד כמה אתם באמת בקיאים במצב הנדל"ן המחפיר בעיר (אם אתה מהצד הלא נכון שלו, כמובן) – נראה אתכם מנסים לנחש מחירי דירות רק על סמך כמה נתונים יבשים: שכונה, מ"ר, מספר חדרים, וציטוטים מז'אנר "משופצת ושמורה", "פינוי בינוי בעוד שנתיים והאהוב עלינו, "ללא מטבח" וכמה תמונות. בקיצור, קבלו אתrent-wtf.com, המשחק שהואGeoGuessrפוגש את הקבוצה המיתולוגיתדירות שמדכאות אותי.

את הפרויקט הזה מביא לנו יואב טפר, מהנדס תוכנה ואיש דאטה שהעלה בעבר כבר מספר פרויקטים קהילתיים מעניינים בתחומי העיסוק שלו – בין היתר, טפר ניתח את מפת אזעקות "צבע אדום" בישראל והקים אתבטא מחוקקים, פרויקט המנתח את הנושאים בהם עוסקים פוליטיקאים ישראלים לפי ציטוטים שלהם מהפרוטוקולים של המליאה. כצפוי, rent-wtf.com הפכה במהרה לויראלית, בעיקר בטוויטר, לאור המסקנות הבאמת מזעזעות שלה (כמות הדירות מעל 8000 ש"ח היא בלתי נתפסת). אז אם נצליב את שני הפרויקטים של טפר, נוכל לראות שפרויקט בטא מחוקקים מלמד אותנו ש"דיור" הוא לא נושא מי יודע מה פופולרי בקרב חברי הכנסת שלנו. מה נותר להגיד? במקרה הזה, קורלציה דווקא מעידה על סיבתיות.

>>לא מזמן הקדשנו למשבר הדיור שלנו גיליון סופ"ש שלם
>>המדור האהוב "דירה להכיר", למי שרוצה לרגע לצאת מהדיכאון הנדל"ני (או למות מקנאה)

• הבועה
• דיור
• משבר הדיור
• דירות בתל אביב
• אינטרנט

>> טיים אאוט סופ"ש // גיליון 899: משבר הדיור שלנו

חופשת סמסטר, דצמבר 2021. חברה שלי ואני מצאנו את עצמנו נטולות דירה בתל אביב, ובלי אופק כלכלי ממשי להשכיר אחת באופן קבוע. הפתרון היה ברור, סאבלט. השאלה הבאה שעלתה היא איפה מחפשים? בתור מישהי שגדלה בפרוורים המלוקקים, א.ק.א – צפון תל אביב, תמיד הייתה לי משיכה חזקה לחקור את הדרום הרחוק. התמזל מזלי וזמן לא רב לפני החופשה המדוברת יצא לי לבקר בדירה באיזור שלא ראיתי כמותו, צפון עג'מי.

מסיבה לא ברורה, אזור עג'מי קסם לי כמו שדירת שלושה חדרים משופצת בלב העיר קוסמת לזוג צעיר שמצפה לילד (או כלב, אני לא שופטת). מהרגע שרגלי ירדה מהאוטותל שנאלצתי לקחת בשביל להגיע לשם, התאהבתי. אולי זה הדו קיום, אולי הקרבה לים, אולי הגולמיות של המקום ואולי זאת העובדה שאיך שהגעתי לשם, נתקלתי בטווס משוטט ברחוב. שוב, צפון תל אביבית. הפעם היחידה שראיתי טווס היא בלוגו של NBC.

כשהחלטנו לחפש סאבלט, הכיוון היה ברור. אז מה אם העבודה שלי היתה במרחק 40 דקות בלי פקקים ותחנת האוטובוס הקרובה ביותר היא במרחק פודקאסט? בסאבלט מותר לחלום בגדול. כי בסופו של יום, מדובר בסטוץ. לא משנה כמה בעיתיים הפיצ'רים או כמה חוסר התאמה יש בצרכים אל מול הנתונים – הכל זמני וחולף, מה שמאפשר הנאה טהורה וחסרת שיפוטיות. זאת כמובן, לעומת חיפושי דירה, אותם ניתן להמשיל לחיפוש אחר זיווג הגון או אב ילדים במינימום. במקרה כזה יש לבחון כל מרצפת וקיר מקולף או שאתם עלולים למצוא את עצמכם בגירושים מכוערים. כלומר, הפרת חוזה.

>> כך תוכלו לפעול נגד בעלי דירות לא הוגנים
>> השכונות הבאות שלכם: לאן תעברו לגור במהלך העשור הקרוב?
>> עוזבים את העיר: ת"א בועטת אותנו החוצה. איש לא מזיל דמעה

פוסט שפרסמנו בקבוצת הפייסבוק המקומית של שכונת עג'מי הביא תוצאה מהירה – ״אנחנו טסים היום בלילה, יכולות לבוא לראות את הדירה עוד שעה?״. תוך חצי שעה הגענו ליעד. זה היה טוב יותר מכל מה שיכלנו לדמיין. מתחת לדירה חיכתה לנו קבלת פנים של מצעד כריסמס מפואר עם סנטה קלאוס רכוב על ריקשה מקושטת וכל ילדי השכונה מצוידים בכלי נגינה ומצנפות אדומות. עלינו למעלה ובליבנו ידענו שאול ווי וואנט פור קריסמס איז האר.

אם סאבלט זה סטוץ יכול מאוד להיות שנפלנו על המרגי של הדירות. עם נוף ישיר מהמרפסת לים, 5 דקות הליכה משוק הפשפשים, קפה משובח מתחת לבית וסופר עם מחירים שעדיין לא הושפעו מהג'נטריפיקציה. עם כי מחיר הסאבלט, היה בהתאם לתענוגות. כלומר, הרבה מעבר לתקציב שלנו. הזוג המקסים שתכנן לסבלט את הדירה היה מבוגר מאיתנו כמעט כפליים כך שהם יכלו להרשות לעצמם את הדירה המשופצת באיזור החלומי. לאחר פלירטוט עדין סביב אהבה משותפת לעציצים שלהם, כולנו הרגשנו כי טוב. ובתור אשת עסקים מפולפלת אך ענייה, ידעתי שהם צריכים לסגור עכשיו בכל מחיר, הרי עוד שלוש שעות הם צריכים להיות בשדה תעופה, וכך סגרנו על מחיר שנמוך בהרבה משווי הדירה.

יום לאחר מכן כבר נכנסנו לדירה. הכל היה מושלם חוץ מדבר אחד – עיצוב הפנים. בין פוסטרים של גורו\מנהיג כת הודי למנגנטים עם משפטי עזרה עצמית על המקרר, אפשר לומר שלא ממש הרגשנו בבית. חודשיים זה הרבה זמן, אמרנו לעצמנו. והחלטנו לעצב מחדש את הכל, כולל תמונה בגודל מטר על מטר שהבאנו מהבית כדי לתלות בסלון. את החפצים שלהם כמובן, איחסנו בביטחה וצילמנו את כל הפינות כדי שנדע בדיוק איך להחזיר.

>> הדירה הגרועה שלי: פרייארים לא מתים בעירנו היקרה
>> הדירה הגרועה שלי: איך מצאתי את עצמי עם שותפה בת 65
>> הדירה הגרועה שלי: הבית הרדוף הראשון עם רהיטים מאיקאה

וככה מצאנו את עצמנו במשך חודשיים חיות בדירת החלומות הרבה מעבר לתקציב שתכננו. התחלנו את הבקרים בהליכה נעימה לים דרך הנמל, עוצרות לשוחח עם הדייגים. המשכנו בקניות אצל הירקן ובאטליז הסמוך, מנופפות לשלום לבעלי המקצוע כאילו אנחנו מינימום בנאמבר של גוד מורנינג בולטימור. משם עברנו לבישולים במטבח המפואר שלנו שכולל פיצ'רים של מבוגרים כמו נינג'ה ומכונת פסטה. סיימנו את היום בשקיעה בפארק, משחקות עם כלבים רנדומליים. התחושה הייתה שאנחנו מלוות חיים שלא שלנו, והם פשוט נפלאים.

הימים עברו מהר והסאבלט הגיע לסיומו. נאלצנו להתחיל לעזוב את החיים בדירה החלומית ולהחזיר אותם לבעליהם המקוריים. אבל לא היינו מוכנות להפרד בלי מאבק אחרון. ״בטוח שאתם לא רוצים להשאר בחו״ל?״ שאלנו בנימוס, תוך כדי שאנחנו מונות את כל הדברים המחורבנים שקרו בארץ בחודשיים האחרונים. ״טוב, בסדר.״ נכנענו. ״אבל אם אתם צריכים מישהו שישמור לכם על העציצים בפעם הבאה אתם יודעים איפה לחפש אותנו״. החזרנו את החפצים למקומם, השארנו בקבוק יין במקרר, שמנו פתק חמוד על השולחן, את המפתחות במחבוא שלהם ועזבנו.

>> מלכוד 22 ומעלה: כלוב הזהב של ההורים התל אביבים

חזרנו לחיים המשמימים שלנו. בלי נוף לים, בלי דייגים, בלי דו קיום, בלי כלבים בשקיעה. פתאום שאלנו את עצמנו, למה שלא נקח עוד סאבלט? נלווה עוד חיים של אחרים. הפעם בשכונה אחרת, אולי בכרם התימנים או בשפירא. בעודנו מצטרפות לקבוצות פייסבוק קיבלנו טלפון זועם. ״הקריסטלים שלי! נגעתן בקריסטלים שלי! אתן לא יודעות שלא עושים את זה? זה פוגע באנרגיה שלהם״. ״סליחה, באמת שניסינו להחזיר את הכל למקום״. מבוישות ומובסות נחתה עלינו ההבנה – אף פעם לא נצליח להרגיש בבית, בבית שהוא לא שלנו.

• ❤ תל אביב
• דיור
• סאבלט
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 899 // משבר הדיור שלי

>> טיים אאוט סופ"ש // גיליון 899: משבר הדיור שלנו

ההורים שלי לימדו אותי שקמצנות לא קשורה בכסף שיש או אין לך, אלא עניין רגשי גרידא. ואכן, כשפגשתי בבעלת הבית מאחד העם – זו שכל הבניין בו התגוררתי היה בבעלותה, על עשר דירותיו – נוכחתי לגלות שכמו תמיד, אמא ואבא צדקו. הגברת, חמוצה ועצבנית באופן תמידי, השכירה לשלושה שותפים (ואני בינהם) דירה במצב די מחפיר שרק התדרדר מרגע לרגע, כפי שנוטה לקרות לדירות ישנות שלא מטפלים בהן.

הענף המטפס שצמח ישירות לתוך קיר הסלון, השקע המאיים ברצפה, הרטיבות מקיר לקיר, המזגנים המקולקלים שסירבה בתוקף להחליף או חתיכת התקרה שנפלה על השותף שלי בזמן שצחצח שיניים וכמעט קיפח את חייו תמורת שיניים נטולות עששת. כל זה לא עניין את הגברת. לדבריה, פיסת התקרה שנפלה קרתה גם בדירה מעל, ועל כן אין זו סיבה להפסיק להעלות בקביעות את שכר הדירה. הרי היא תמצא מחליפים. פרייארים לא מתים בעירנו היקרה בעולם.

>>הדירה הטובה שלי: הסאבלט החלומי שלגמרי היה מעל לתקציב שלי
>> הדירה הגרועה שלי: איך מצאתי את עצמי עם שותפה בת 65
>> הדירה הגרועה שלי: הבית הרדוף הראשון עם רהיטים מאיקאה

בכל פעם שאירעה תקלה היא שלחה, אחרי תחנונים חוזרים ונשנים, את אותו הנדי-מן חובבן שבמקרה הטוב הביא מברשת וצבע משהו לכדי תיקון קוסמטי מגוחך. זה אולי כיסה על כתם העובש הירקרק, אך לא על העובדה שהדירה, איך נאמר? מתפוררת לגמרי.

לפני שנכנסנו לדירה, חייבה אותנו הגברת מאחד העם להפקיד לחשבונה כמה אלפי שקלים כדמי פיקדון שלדבריה, יוחזרו לנו כשנעזוב. אני, שהחזקתי שנה אחת בלבד ברטיבות ובעובש, התחננתי חודשים ארוכים אחרי יציאתי מהדירה לקבל את הכסף בחזרה ונתקלתי בסירובים, תירוצים ובחזות מצח בלתי נסבלת. אגב, טלפון אחד מאבא שלי אל הגברת והתשלום הופקד חזרה בחשבוני תוך ימים אחדים. זה שאבא נזכר שהוא מי שנתן את הפיקדון, ולכן ההחזר הכספי אמור להגיע אליו, זה כבר סיפור אחר.

>> כך תוכלו לפעול נגד בעלי דירות לא הוגנים
>> השכונות הבאות שלכם: לאן תעברו לגור במהלך העשור הקרוב?
>> עוזבים את העיר: ת"א בועטת אותנו החוצה. איש לא מזיל דמעה

אחר כך הסתבר שמי שהחליף אותי בחדר מיאן לשלם לגברת בכל מיני תירוצים וסיבות. היא התקשרה אליי ואמרה לי שהיא ממש לא ישנה בלילה משום שהבחור מתעכב בתשלום. לרגע אחד נחמץ לבי אל הגברת, ואז נזכרתי שהיא ממשיכה להעלות את שכר הדירה ובאותה נשימה להזניח אותה, אז החלטתי שקארמה וכל זה וכנראה שהיא כבר תסתדר. בכל זאת, יש לה בניין שלם באחד העם, ולרובנו יש רק סיפורים על בעלי דירות מעצבנים.

• ❤ תל אביב
• דיור
• משבר הדיור
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 899 // משבר הדיור שלי
• חיפוש דירה