שנים של אכילה מסיבית לצורכי פרנסה מפתחות לא רק את עובי המותניים, אלא גם את החוש לזיהוי מנות ויראליות. אחרי ששמנו עין על כריכי עוף מטוגן, פנקייקים רוטטים, שיפודים קטנים וטירמיסו, אנחנו שמות את הז'יטונים על כיסונים. לא גיוזות ולא שום דבר שמריח יפני, אלא הדבר האמיתי – פאר האימפריה הסובייטית, עיגול בצק שמנמן ולוהט מקופל ביד וממולא בשר, תפוחי אדמה וכרוב, עם שמנת חמוצה צוננת ליד. וכל היופי הזה נמצא ממש כאן בפלורנטין, החצר האחורית הסקסית והגרגרנית של תל אביב.
>>

אפשר להגיד על הרוסים מה שרוצים, אבל בכיסונים הם משאירים אבק לכל אורך ורוחב אסיה. פילמני וורניקי למשל, כיסונים מאותה תפוצה צפון־מזרח אירופית, שההבדל ביניהם נעוץ במילוי: בפילמני המילוי נא ומתבשל בתוך הכיסון, בשעה שבוורניקי הוא מבושל מראש. הטכניקה משפיעה גם על התוצאה כשהפילמני רך ומתמסר ומכיל בתוכו מעט ציר, וורניקי פריך יותר ומתאים גם לטיגון. "אלה דברים קלאסיים ואוכל שהוא הכי בית שיש", מסביר איליה מרקובסקי מ"שלושת הדובים" – מסעדת צוהריים שנפתחה בבר ברלין הוותיק, שת"פ היברידי בסגנון win-win situation שאנחנו כל כך אוהבות. בשעות היום שבהן הבר לא פועל מרקובסקי, יליד אוקראינה, נכנס למטבח יחד עם הבעלים בוריס מיגירוב ודניאל צ'יסלוב (להלן שני הדובים הנוספים) לסרוויס שכולו מבוסס על פילמני וורניקי.

"גרתי בפלורנטין 15 שנים וחיפשתי איפה אפשר לשבת עם חברים. בברלין מצאנו סטנדרט שאין באף מקום אחר. באתי בגלל הבירה ונשארתי בגלל בוריס, שבסוף הוא הפסיכולוג של כל השכונה", הוא אומר בחיוך, ומספר שבשבוע שעבר השתחרר משירות קבע בצה"ל כקצין לוחם בהגנה אווירית. מחשבות על פתיחת מסעדה בעיר מגוריו הנוכחית פתח תקווה הובילו את מרקובסקי אל הגורו שלו לענייני עסקים וברים, שבמשך 11 השנים שבהן הברלין פועל הספיק לשכוח את מה שאחרים עדיין לא למדו.

"דני ואני ממילא דיברנו על קונספט לצוהריים וחיפשתי משהו שיהיה לי כיף וטעים ולא יפיל לשנ"צ. ואז בוריס מתקשר ומספר שמצא נכס בפתח תקווה. עשינו אחד ועוד אחד והצענו לו לאחד כוחות. אם כבר להתחיל הרצה של משהו, עדיף בתל אביב", מנמק מיגירוב את ההיגיון הפשוט, והשת"פ יצא לדרך. מתכונים נכתבו, סירים עלו על הכיריים והשותפים ניגשו למלאכה המורכבת באמת של חיבור כיסונים לטופינגס. הם בישלו, נגסו וחטפו כוויות בחך ובסוף גיבשו מנות שכל אחת מהן בול בפוני.

למרות שמדובר בשני מוצרים בלבד, פילמני וורניקי, קל מאוד להתחבר לתפריט של "שלושת הדובים" מעצם היותו מודולרי. מתחילים בבחירת המילוי – בקר, עוף וחזיר לפילמני, וכרוב או תפוחי אדמה בוורניקי לטובת הצמחונים שבינינו (אבל גם לקרניבורים שווה לטעום). משם ממשיכים לכיסוי, חמש אופציות שונות וסקסיות בדרכן: בצל וחמאה חומה עם פלפל שחור ופרמז'ן, חמאת טום יאם, לאבנה אריסה וחמאה מזוקקת (סמנה), בייקון אנד צ'יז עם בשמל גבינות והגירסה הקלאסית, עם ציר עוף ושמיר.

כדי להתחבר לקונספט מומלץ להתחיל במנה הקלאסית שמבליטה את האמנות שבהכנת הכיסונים, או בגרסת הבצל וחמאה חומה שמחברת בעדינות בין המטבח הרוסי לצרפתי. משם כבר אפשר להתפרע. אוהבים צ'יזי וגריזי? לכו על מילוי חזיר ברוטב בייקון אנד צ'יז ולא תצטערו. רוטב לאבנה ואריסה מעניק לכיסונים סיבוב ים תיכוני כטייק אוף על שישברק, ושיא ההפתעה מגיע בשילוב בין מזרח למערב עם חמאת טום יאם, קרם קוקוס, גרידת לימון ובצל ירוק – שילוב שלוקח את המנה לטיול במזרח הרחוק מבלי לאבד את המומנט האוקראיני.

המנות מוגשות עם שמנת חמוצה קרירה ועם סלט שורשים ופפאיה, והמודולריות בסגנון מיקס אנד מאץ' יוצרת אין סוף קומבינציות. "אפשר לבוא במשך חודש יום אחר יום ולא לאכול את אותה מנה", צוחק מיגירוב ומספר שהופתע מעושר הטעמים. "כשהתחלנו להריץ את הקומבינציות, מילוי כרוב וטופינג בייקון צ'יז נשמע לא משהו. במבחן התוצאה נוצרת פלטת טעמים מטורפת כמו במנות רחוב בשווקים בפראג ובברלין".

ההתלהבות של שלושת הדובים מהמיזם החדש מידבקת. הם מספרים על ספיישלים ומוצרים חדשים שכבר נמצאים בפיתוח, ועל מנות שבשלב מאוחר יותר יוגשו גם בערב. כדי לקרב את הקהל לקונספט – ולא שצריך להתאמץ במיוחד, כי בהרצה התור הגיע עד לקצה הרחוב – המחירים סבירים פלוס: 65 ש"ח לעשרה כיסונים שמנמנים ועסיסיים (50 ש"ח לקלאסי, 60 ש"ח לדובדבן שבשמנת – ורניקי לוהטים במילוי ריבת דובדבנים חמוצה-מתוקה עם שמנת ומרנג).

כשירות לקהל ולטובת קידום תרבות השתייה בארץ, כל האלכוהול בצוהריים נמכר בחצי מחיר, לשמחת לב תושבי פלורנטין ואורחים שנמשכים לנוסטלגיה ולטעמים של אמא רוסיה. "אני מאוד מאמין שהאוכל הזה אינו גימיק. הוא נגיש, ורסטילי מבחינת עונתיות ומגוון עם מרחב אינסופי לווריאציות", מסכם מרקובסקי את הרציונל שמאחורי הפופ אפ. "באוקראינה לא מעזים לסטות מהמסורת אבל אנחנו, היהודים שמפוזרים בכל העולם, חייבים פיוז'ן. ובעיניי פיוז'ן יכול לעבוד רק כשהוא בא לצד הקלאסיקה". כן כן, הכל נכון, ועכשיו תזמינו לנו בבקשה עוד מנה ושוט וודקה.
ויטאל 1, שני-שבת 12:00-17:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• כיסונים
• אוכל רוסי
• אוקראינה

כ-100 אלף ישראלים חדשים עלו לארץ מאז שהתחילה מלחמת רוסיה-אוקראינה בשנת 2022. קראו את המספר הזה שוב, ותעריכו. בכל זאת, הגירה היא אף פעם לא פיתרון קל, וגם זה עוד כשמהגרים למדינה נורמלית ולא למדינה למודת קרבות ומלחמות כמו שלנו. אבל אנחנו מתים על גל ההגירה הליברלי והחילוני שהגיע בתקופה שכזו, ולא פחות – בעד בתי האוכל והקפה שפתחו בעיר שלנו (וגם בחיפה, אבל זה סיפור אחר).חלקם ניחנים בניחוח סובייטי עדכני ומגניב, אחרים פשוט מעולים ביצירת אדג' אירופאי שהיינו זקוקים לו. או במילים אחרות, איך למדנו להכיר באספרסו-תפוזים כמשקה בוקר לגיטימי. זוהי הפלישה הסובייטית.

>>הארוחה השמחה ביום: איפה תמצאו את הבראנצ'ים הכי טובים בתל אביב?

אורבי

ניתן לומר שאורבי היא הסנונית הראשונה של הגל הקולינרי הסובייטי בתל אביב. מדובר בבית קפה אופנתי ונוטף סטייל שהתמקם ברביעיית פלורנטין בספטמבר 2023, ממש רגע לפני כל השיט, וסוף סוף הציג בית קפה שיוצא מגבולות השטאנץ המקובל. המקום נפתח על ידי צעירים היפסטרים ממוסקבה עם ניסיון קולינרי רב שנוכח בהחלט במקום. התפריט מתחלף כל העת, משלב במנות מרכיבים בריאים, עונתיים ומזינים לצד סליזיים ומושחתים דוגמת דייסת כוסמת וירקות מול פנקייקים תפוחים עם קריספי צ'יקן. זאת לצד תפריט משקאות ייחודי שכולל לאטה לבנדר או מאצ'ה תות ועולם חדש מופלא לפנינו.
מעון 5 תל אביב

גלידה ריברנו

את הג׳לטו האיטלקי של ריברנו טעם אלכס גולובין באחד מהסניפים מאירופה, ומאז חייו התחלקו ללפני ואחרי. הוא החליט לקחת הכשרה בג׳לטו במילאנו מטעם רשת הגלידריות עצמה (שנחשבת לאחת מהטובות והמובילות בעולם), ובדרך גם עלה לפה ארצה מקישינב, מולדובה. אל תתקטננו, זה סובייטי. אנחנו זכינו בגלידה מצוינת, שהתמקמה בסניף מרשים ורחב ידיים בנחלת בנימין, עם חומרי גלם משובחים שמוצאם באיטליה והם כולם ממפעל הגלידה האיטלקי, זאת מלבד הסורבה שמיוצר מפירות בשוק הכרמל הסמוך. כך למשל מחית פיסטוק טהורה מסיציליה אחראית לגלידת הפיסטוק הטובה שטעמנו בשנה האחרונה, ולא נופלים מהן הם טעמי הנוצ׳לה והג׳אנדויה.
נחלת בנימין 3

מסעדת שו

מסעדת שו נפתחה עלי ידי עולה ותיקה יחסית מאוקראינה, אנה אנדיראנקו שעלתה ארצה לפני 13 שנה. אלא שעם פרוץ המלחמה התחיל לפעום בקרבה הגעגוע למולדת האהובה, והיא החליטה לפתוח מסעדה שתהיה בית לקהילת האוקראיניים בארץ – ומלבד אוכל אוקראיני לפי הספר, תארחו גם הרצאות, הופעות וערבי תרבות. יש שם צ'יקן קייב מופלא, בורשט למהדרין, דרוני – שהם לטקעס מהמטבח האוקריאני – שעוברים טיגון כפול ויוצאים פריכים מתמיד, ורניקי שהם כיסונים ממולאים מנחמים מאי פעם, וגם סירנקי (לביבות קוטג' מתוקות) שמאז שטעמנו באורבי התאהבנו בהן.
קרליבך 2 תל אביב

סאלוט

סאלוט היא ורמוטריה קטנה ומטריפה שנפתחה בעיתוי לא נורמלי – כ-3 ימים לפני המתקפה האיראנית – על ידי בני הזוג אוליאנה איגונין וסטאס רוגוזין שעלו מרוסיה בשנת 2022. משמעות סאלוט בלעז היא כמובן ברכת לחיים, ואכן בני הזוג לא נתנו לאיראנים לעצור בעדם להשיק כוסות גם בחלק מימי המתקפה, ובימים שהתאפשר פתחו את השער של המקום המתוק והשמח שבתחילת שדרות וושינגטון. סאלוט פועל כבר משעות הבוקר כבית קפה (אפשר גם לשתות ורמוט למי שצריך אלכוהול בבוקר, אנחנו האחרונים לשפוט), וממשיך בשעות הערביים ועד הלילה עם מנות טאפאס קטנות וחילדה (שיפודים קטנים) במחירים נוחים ביותר. כמו כן, יש קוקטיילים מבוססי ורמוט עם אחוז אלכוהול נמוך שנותרים קלילים ומהנים.
שדרות וושינגטון 14 תל אביב

סאן מיי

ממש בחמישי האחרון דיווחנו לכם על סאן מיי, מקום קטן שמוקדש כולו לכיסונים. תמצאו שם כיסונים אסייתים בפרט (גיוזות נהדרות בעבודת יד) אך גם אחת בניחוח סובייטי של געגועים הביתה שממולאת בתפוחי אדמה ופטריות, ומוגשת עם שמנת חמוצה כמו שעושים במאמא רוסיה. עוד בנוסח רוסי תמצאו שם סלט גזר מתובל ומלא כמון וכוסברה, עם פתיתי חלבון יובה. את המקום פתח ודים קונדרטייב, שעלה מרוסיה לפני שנתיים וחצי ומצא את עצמו עוטף ומהדק גיוזות מהבית, עד שהחליט שמעוניין להכיר אותן לקהל הרחב. אוהו, עם גיוזות שכאלה גם אנחנו מעוניינים.
יום טוב 17 תל אביב

קפה מרכז

בית קפה קטן, אינטימי ומלא שיק שנפתח על ידי זכריה אשרוב – צעיר בן 22 שעלה ארצה לפני שנתיים. גילו הצעיר לא מעיד על חוסר ניסיון, אם כי להפך – על הבנה נכונה של לאן הרוח נושבת – והדבר בהחלט ניכר בבית הקפה. שם תמצאו קפה משובח מהגל השלישי לצד משקאות מסקרנים שנהוג לשתות ברוסיה, אך זכריה ביקש להתאים גם לחיך הישראלי. כך למשל מאצ'ה עם פטל מיובש, משקה קקאו ממאה אחוז קקאו הולנדי וגם לאטה משיבולת שועל, טחינה, תפוחים ודבש, שהוא הכי מזרח תיכון שרוסים יכולים לחשוב עליהם כנראה. יש שם גם עוגיית מרשמלו וחמאת בוטנים שכבר יצא לנו לחלום עליה בלילה, עוגה באסקית משגעת וגם דברים שלא קשורים בלאכול ולשתות, כמו שיעורי רישום או תערוכות מתחלפות. היפסטריה במיטבה, בקטע הכי חיובי שיש.
מל"ן 23 תל אביב

קולמי

קולמי הוא בר-חנות יין מתוקה ואינטימית שעשויה להציע לכם את הדייט הכי משתלם של השנה, אך עם שמירה על סטנדרטים. ראשית, פריים לוקיישן בפאתי פארק המסילה, אך באיזור השקט שמאפשר לשמור על דיסקרטיות יחסית. שנית, בקבוקי יין שמתחילים ב-48 ש"ח. שלישית, אווירה רומנטית ומתוקה ונשנושים קטנים ולא מחייבים דוגמת גבינות, זיתים ופיצוחים. את המקום פתח גרמן קוזיורא, שעלה ארצה לפני שלוש שנים מרוסיה ואוהב יין יותר מכל דבר. הוא יחכה לכם בקולמי לייעוץ ואף לטעימות, במקרה שכן תרצו להרשים את הדייט עם שליפת מושגים כמו מינרלי ועפיץ.
יהודה הלוי 22 תל אביב

• אוכלים שותים
• אוכל רוסי
• אוקראינה
• עלייה לארץ

באפריל 2022 המלחמה באוקראינה היתה בעיצומה וקייב, הבירה, סבלה ממתקפה קשה כבר חודשיים. אני עמדתי במטבח ושרפתי עוד שניצל אחד תוך כדי שאני מרחמת על עצמי שאין לי גז נורמלי, ושאני תקועה עם כיריים חשמליות שהן האחראיות הבלעדיות (לי אין קשר לזה בכלל) לריח העשן שאפף את המטבח-סלון-חלל-אחד שלי. מערכת היחסים שהיתה לי בזמנו היתה בעוד משבר אופייני, והצעה של חברה לטוס איתה יום למחרת לגבול מולדובה-אוקראינה הכי לעזור לפליטים שמנסים לברוח, היתה בדיוק מה שהייתי צריכה.

NOT. או.. הייתכן? מיד אחרי שאמרתי כן נלהב, נלחצתי נורא. נכון אני יודעת רוסית, נכון צריך שם כל עזרה שאפשר, אבל מה עם הנפש העדינה והשברירית שלי? איך אצליח להתמודד עם המראות שאראה? התחלתי להריץ בראש מליון ואחד הסברים למה אני לא הבן אדם הנכון למשימה, ולספר לעצמי שהפרצוף המבוהל שלי זה הדבר האחרון שהפליטים המסכנים האלה צריכים לראות אחרי שעברו גיהנום ומסע של ימים שלמים כדי לברוח מהבית שלהם שנהרס. שניה לפני שהחברה הזמינה לי כרטיס טיסה השתפנתי, ייחלתי לה את ברכת הדרך, וחזרתי לשרוף מזונות שונים במטבח הקטן שלי.

אבל משהו בי לא היה שקט, ככל שגברו תסכוליי על החיים הדי סבבה שלי, ככה הרגשתי יותר אשמה על שלא נסעתי. רציתי לעשות משהו. עצם זה שכל ערוצי החדשות בארץ די התעלמו ממה שקורה באוקראינה, לאחר כמה חודשי לחימה, לא עזר. סיפרתי לעצמי שאם רק תבוא הזדמנות נוספת, אני אלך על זה. נשבעת. ואיך שגלגל מסתובב לו, כך גם הפיד – בזמן שאני גוללת אל עבר הריקנות (תודה מר צוקרברג), נתקלתי בפוסט על ילנה, פליטה בת 28 שהגיעה לארץ לבדה, לא מכירה פה אף אחד ומחפשת מקום להיות בו. "מצוין!" חשבתי לעצמי. אם יש משהו שיש לי, זה מקום להיות בו.

הזמנתי את ילנה לבוא לגור איתי למשך חודש. היתה מתוכננת לי נסיעה לחו"ל, ויצא שלא פגשתי את ילנה לפני שנתתי לה את מפתחות ביתי. השארתי אותם במקום הסודי והצפוי (אל תגלו!), ואמרתי לה שהיא מוזמנת להכנס חופשי. ניסיתי לנקות את הבית הכי טוב שיכלתי (כלומר בינוני לכל היותר), השארתי משהו טעים לאכול וגם אמרתי לה שתשתמש חופשי בבגדים (למרות שקיוויתי שהיא לא תעשה את זה). כמה טוב להרגיש כמו בן אדם טוב. הלכתי לישון עם חיוך על הפנים. כשחזרתי מחו"ל ציפיתי לפגוש מישהי בודדה, עצובה, תכננתי כבר איך אמצא לה עבודה, קהילה, איך אחזיר לה את האמונה באדם, אבל כשנכנסתי לסלון קיבלתי שוק.

קודם כל, יצאתי החוצה כי כנראה התבלבלתי בדלת. אין מצב שהבית שלי יכול להיות כל כך נקי. במבט השני לא הבנתי למה יש, לא אחד, אלא חמישה זרי ורדים בסלון של דירת יחיד בפלורנטין שגם נענע מצליחה למות בעציצים שלי. שלישית, עמדה מולי אולי הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים, מריחה כמו גן עדן, עם חיוך מצד לצד. הייתי בטוחה שהיא באיזה מצב של הדחקה, הכחשה או כל אחת מהתופעות הפסיכולוגיות האחרות שמתעוררות באנשים שעברו מצבים קשים. לאחר הכרות קצרה הבנתי שלא. היא באמת פשוט בחורה מאוזנת רגשית, חזקה, ואופטימית.

נכנסתי לשירותים לשטוף פנים מההלם הרגעי, הסתכלתי על עצמי במראה ואז ראיתי מאחוריי מחליק שיער. לא אחד, שניים! לא הבנתי, זאת פליטה שברחה מאוקראינה עם שני מחליקי שיער? יכול להיות שעושים עליי פה מערוף? מיד התחלתי לתחקר אותה על כל הסיפור שלה, ומסתבר שהיא דווקא כן פליטה אמיתית – יש לה אח באוקראינה שגויס למלחמה בניגוד לרצונו ואין לה מושג מה איתו, יש לה אמא חולה שלא יכולה לצאת מביתה או להגיע לאזור מבטחים, ובטח שלא לברוח למדינה אחרת, ויש אותה, ילנה, זמרת אופרה שרק רוצה לחזור הביתה למשפחה שלה.

הבנתי שכל הדברים פה זה פשוט דברים שאנשים הביאו לה. כשניסיתי לברר איזה אנשים, היא סיפרה שכל הגברים בארץ נורא נחמדים, היא הולכת לים ותוך חמש דקות שלושה גברים שונים מציעים לה להתחתן, לכן גם זרי הפרחים, מחליקי השיער וערכות האיפור. ניסיתי להזהיר אותה מהגברים האלה שמציעים לה הצעות, ובסתר ליבי גם קינאתי בה כי גם תשומת לב רעילה מגברים זרים היא עדיין תשומת לב שאין לי.

ילנה לא היתה צריכה אותי שאסביר לה מה לעשות ומה לא, או איך להשיג עזרה. היא הסתדרה ממש ממש בסדר בכוחות עצמה. היא לא היתה אישה תמימה שעוד רגע ינצלו אותה ויפגעו בה והדבר היחיד שעומד בינה לבין אבדון מוחלט הוא אני. וכשהבנתי את זה התפקידים, בינינו לגמרי התהפכו. ואני הבנתי שמי שמציל פה את מי זה לא כל כך ברור.אבל כשהתעוררתי לצלילי שיעור פיתוח קול בזום שילנה מעבירה לילדים באוקראינה הבנתי שכאן הגענו לסוף. אין ברירה וצריך לעזור לה למצוא את הבית הבא. הרי יש עוד כל כך הרבה ישראלים וישראליות אבודות כמוני שיש להם מה ללמוד מילנה.

ההצגה "אורחת של כבוד" שאסיה לבטוב כתבה בעקבות ההכירות עם ילנה תעלה במסגרת פסטיבל הקומדיה ע״ש אפרים קישון, ביוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, ב-20.8 וב-21.8.לפרטים נוספים וכרטיסים

• ❤ תרבות
• תיאטרון
• קומדיה
• אוקראינה
• הצגה

1. קפה 38

מקום חדש לקבוצת לה-שוק, קפה קוקו וא-לה בר הוותיקה מכיכר דיזנגוף שמתחבר לטרנד הנוכחי של "אני לא מגדיר את עצמי", ומצליח לג'גלג בין היותו בית קפה, מסעדה וגם בר. בפועל, עם מפגש אווירתי שבין תל אביב לפריז, אפשר אולי לאפיין אותו כביסטרו. התפריט מחולק לבראנץ', לאנץ' ודינר. כלומר, מקום שאפשר להזמין בו אבוקדו-מקושקשת על טוסט נלסון עשיר לצד קוקטייל בזיל סמאש. מה רע?
לפרטים נוספים

2. פוזיטנו

אחרי סגירתה של מסעדת וייס, תהינו מה יפתחו במקומה בלוקיישן המהמם, שנמצא על אחד הבניינים היותר יפים ברחוב הרצל. ובכן, אולי כבר ניחשתם מהשם שמרפרר לאחת העיירות היותר ציוריות באיטליה, אבל קיבלנו עוד מסעדה איטלקית, והפעם היא גם כשרה. בפזיטנו מציעים תפריט פיין דיינינג בנוסח מטבח דרום איטליה. העיצוב נשאר די דומה לוייס, ורק האוכל השתנה למשהו הרבה יותר משפחתי – פסטות, פיצות וכמובן טרמיזו. בון ז'ורנו. נראה לנו שזה באיטלקית.
לפרטים נוספים

3. עברי בפארק

פארק אריאל שרון, אחת מהפינות היותר יפות בעיר, לא מוערך מספיק על ידי התל אביבים. אולי כי הוא תקוע בפינה. עכשיו יהיה קשה יותר להתעלם מהריאה הירוקה, כי עכשיו נפתחה שם מסעדה של מחלבת עברי, שמציעה חוויה לכל המשפחה מול הנוף המהמם של הפארק, ובמרחק קפיצה לסופר (אוקי, סופר רחוק). להורים יהיה פיצה, קלצונה, כוס יין ונוף לפארק; לילדים יהיה משטח דשא ענק להוצאת אנרגיה. וגם, כמובן, פיצה.
לפרטים נוספים

4. שה ויוי

אחת המסעדות היותר מצופות של השנה, ולא רק כי אנחנו אוהבים להגיד "שה ויוי" (במקור, אגב, זה Chez Vivie. כי צרפתים). הבראסרי המדובר של גיא גמזו אמנם נפתח בפינה המקוללת של דיזינגוף-בן גוריון, אבל מניסיון שלנו עם גמזו – יש לו איזה דרך לזהות מה עובד עם הקהל התל אביבי. על התפריט חתומים השפים רומן דוידוב (טאיזו, יפו תל אביב) ואבי בלינסקי (טאיזו), כשגמזו מביט מלמעלה ומאשר, והמחירים – לפחות בכל הנוגע למנות בראסרי קלאסיות – די קלאסי בעצמו. מקום שחייבים לטעום.
לפרטים נוספים

5. פופ-אפ NG

מסעדת הבשרים הנהדרת מנווה צדק התעסקו לא פעם בהמבורגרים – בין אם במסגרת המסעדה עצמה, ובין אם בניסיונות משלוחים – אבל הפופ-אפ החדש שלהם בפלורנטין, שמתמקד כולו בהמבורגרים מיוחדים, הוא כבר סיפור אחר. מבקר אוכל הרחוב שלנומיהר לבקר, ולא יכל להתאפק. "עמד מולי המבורגר מושלם, ללא ספק אחד הטובים בעיר. דגש על עמד בלשון עבר, כי טרפתי אותו במהירות שיא". תמהרו גם לפני שיתחסל.
לפרטים נוספים

6. מנטי

אם יש משהו שתמיד, אבל תמיד, חסר לנו ממנו עוד בתל אביב – זה מסעדות עדות. וספציפית, מסעדות בוכריות. נכון, יש כמה מקומות אהובים, אבל התוספת של מנטי – שהתמקמה ממש בכיכר מסריק – היא בדיוק מה שקיווינו לו. מסעדה אותנטית עם בישול ביתי של דורה דוידוב, אימו של הבעלים אריאל, שמכינה גוז'גיז'ה עגולים במילוי בשר וביצ'אק משולשים במילוי דלעת, בטטה ובצל, וכמובן אי אפשר בלי מנת הדגל של המטבח הבוכרי – דושפרה ממולאים בשר. יאמי.
לפרטים נוספים

7. חומוס שנתיים

לחומוס החדש של בית הקפה הצפון תל אביבי האהוב בוקה יש קטע. לא, זה לא שמוסיפים לו דבש או משהו כזה (זה מקום אחר), אלא יותר כמו תאריך תפוגה – הוא יהיה קיים רק שנתיים, ואז יעלם. בנתיים, אם תספיקו (די נו, שנתיים זה מלא זמן), תמצאו חומוס מאת שף הרשת אסף זילברשטיין (לשעבר רפאל וקפה נואר) והקולגה מייקל זערור, ערבי נוצרי ממשפחת מסעדנים, שיצרו יחדיו חומוס משחתי, קטיפתי וחמוץ-עדין. כדאי למהר, אם לוקח לכם שנתיים להגיע למקום.
לפרטים נוספים

8. LAVA

המתנו לזה בסבלנות רבה של אנשים שלא באמת מאמינים שזה יקרה, בדקנו שוב ושוב אם פתוח או סגור, ועכשיו סוף סוף הוא כאן – בית הפסטה השני מידיו של טל רשבסקי, הלא הוא נוכל הפסטה האחד והיחיד (מיתוג שלו, לא שלנו). הלוקיישן החדש מבטיח, ממש על פארק המסילה, ומהמעט שטעמנו מהפסטות, התפוצץ לנו הראש. כן, הוא עשה את זה שוב.
לפרטים נוספים

9. אהרוני'ס פרייד צ'יקן

הדוכן החדש של ישראל אהרוני, מהשפים החשובים ביותר לבניית הקולינריה הישראלית המודרנית, מגיש אך ורק מנות על בסיס עוף. אבל אלוהים אדירים, מה שהוא עשה מזה. מבקר אוכל הרחוב שלנומיהר לבקר במקום, והתלהב לגלות עוף מטגן מושלם, ועוד כמה מנות מבריקות. אהרוני קורא, אנחנו באים – וזה תמיד משתלם.
לפרטים נוספים

10. פונטו

את אלון פלד וכריכי הקריספי צ'יקן שלו למדנו להכיר ולאהוב במהלך הקורונה, ואז דרך "לאקל בורגר" שפתח יחד עם שותפים נוספים. עכשיו הוא נוחת בפלורנטין עם פיצה שרוצה לעשות לסלייס מה שהוא כבר עשה לסמאש. המקום מציע פיצה בסגנון ניו יורק, המתאפיינת בבצק דק, פרוסות גדלות וקראסט מדויק שטיפ-טיפה שרוף בצדדים – במובן הטוב והמתפצח.
לפרטים נוספים

11. פו

יש הרבה מטבחי ארצות בתל אביב, אבל הנה אחד שלא היה פה – אוקראיני. נכון, את המטבח הרוסי כבר הכרנו, אבל אם בזמן המתקפה של פוטין אתם עדיין לא מבדילים בין רוסי ואוקראיני (גם אם רק מבחינה קולינרית), אתם בבעיה. שו הוקם על ידי אנה אנדריאנקו, שעלתה לארץ לפני 11 שנים, ומציע מנות בורשט, אולדקי, וכמובן וריניקי. בואו לסעוד, ושפוטין יחנק.
לפרטים נוספים

12. הדוכן העיראקי של רוני

בואו נקצר את זה, כי כל הקטע של רוני זה דוכן עיראקי עם טעם של פעם, ומחירים שאנחנו אפילו לא זוכרים מפעם: קובה ב-10 ש"ח, סביח ב-20. מה עוד צריך לדעת?
לפרטים נוספים

13. בננה לוטי

לכל המתגעגעים לתאילנד, בשורות מעולות: גם כאן תוכלו לאכול את הקינוח שבו התאהבתם בטיול הגדול, בגלל שהוא היה טעים ולא בגלל שהייתם תחת השפעה כמובן. ג׳רמי, האיש שעומד מאחורי הדוכן, נולד בתאילנד לאם תאילנדית ולאב ישראלי, כך שהוא מגיע בדיוק עם הניסיון הרלוונטי, ומגיש גם את הגרסה הקלאסית, אבל גם בגרסאות של מנגו, תות ופיצה. כן, קראתם נכון.
לפרטים נוספים

ברים

1. RIAA HiFi

מאחורי הבר החדש הזה בשוק לוינסקי יש כמה שמות מרשימים – כמו אנשי פיצה לילה, או אנשי הסאונד שבנו את המערכות ברומנו – ובהתאם, גם המקום עצמו מלהיב במיוחד. מדובר בבר עם אוריינטציה מוזיקלית מובהקת, גם בעיצוב וגם בליינאפ התקלוטים היומי, יחד עם אווירת החבר'ה שהכרנו מלילה וקצת נשנושים, ויש לנו בר ביתי חדש.
לפרטים נוספים

2. קופה

לאט לאט, לא יהיה רחוב בתל אביב שלא יהיה בו לפחות בר יין אחד, אם לא עשרה. עד אז, שינקין מתחדש בבר יין רומנטי ומעוצב יפהפה, שאפשר לשבת בו לגווני השקיעה ולשקוע בעוברים ושבים, מתוך איזו תקווה עלומה שביום מן הימים הרחוב ישוב תהילתו. הוא לא, אבל בנתיים תוכלו גם ליהנות מקופה גם בשעות הצהריים, כשהיא תתפקד כמעדנייה.
לפרטים נוספים

3. ליבר

פייר, גם לנו קצת נמאס מכל ברי היין המשוגעים האלה, לכן קצת שמחנו לבשר על פתיחתו של הליבר במרכז תל אביב – בר שכונתי משודרג שמגיש מנות שף מוצלחות. לפעמים לא צריך יותר מזה בשביל ליהנות.
לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• ברים חדשים
• מסעדות
• אוקראינה
• אוכל בוכרי
• אוכל איטלקי
• ישראל אהרוני
• גיא גמזו

בתקופה האחרונה כבר לא נשארו אנשים רבים שמרשים לעצמם להתבלבל בין רוסיה לאוקראינה, שכן ההבדל ברור וכואב מתמיד. אבל תנו לנו לחדד לכם הבדל נוסף שאולי לא ידעתם עליו, אם אתם לא יוצאי ברית המועצות לשעבר. כשרוצים לשאול "מה" ברוסית, אומרים ״שטו״. כשרוצים לשאול "מה" באוקראינית, אומרים ״שו״. איך גילינו את זה? בדרך הטעימה ביותר – נתקלנו במסעדה אוקראינית חדשה שנפתחה בקרליבך, ונקראת "שו". אחרי שלמדנו דבר חדש, נכנסנו לנשנש קצת בורשט, אולדקי, ובעיקר וריניקי – וחזרנו אופטימיים.

את ״שו״ פתחה בחודש האחרון אנה אנדריאנקו, שעלתה לארץ מאוקראינה דווקא לרמת גן לפני כ-11 שנים. בעברה היא עבדה כמנהלת חשבונות, אבל התקופה הנוכחית וגעגועיה לאוקראינה הובילו להחלטה לחשוף את התרבות האוקראינית לישראלים, גם לטובת הקהילה האוקראינית, וגם עבור המקומיים. כלומר, עבורנו. ״אני רוצה שידעו שרוסיה ואוקראינה הן תרבויות אחרות, שונות ונבדלות, במיוחד בימים הללו, ושיכירו את התרבות האוקראינית ואת המסורת, שהיא ייחודית וססגונית ועומדת בפני עצמה״.

וזה ידוע שהדרך הכי טובה להנחיל תרבות היא דרך המטבח. אנה הבינה זאת היטב, אך החליטה שמלבד המטבח האוקראיני לפי מיטב המסורת, כדאי גם לייצר מקום מפגש עם ערבי מוזיקה ותרבות לקהילה האוקראינית בארץ. וכך נולד ״שו״, מקום בו תוכלו לאכול וריניקי לפי הספר תוך כדי האזנה ללהקה שמנגנת מוזיקה אוקריאנית עכשווית. שו נפתח ברחוב קרליבך התל אביבי, אך כשתיכנסו תוכלו לחשוב לרגע שאתם בבית אוכל מסורתי במזרח אירופה, עם קירות כהים, עם ציורים מסורתיים ושולחנות עץ מהגוני גבוהים. במקום מלבד השולחנות יש גם במה גדולה שעליה כפי שהבטיחה אנה, יתקיימו הופעות וערבי תרבות אוקראיניים.

ומה לגבי האוכל אתם שואלים? כי זה מה שאנחנו שאלנו.אז ככה, בשו יש בורשט אוקראיני אותנטי (42 ש״ח), וככזה, הוא מגיע בחמיצות מתונה ונחוצה, ועשוי סלק, כרוב, תפוחי אדמה, כרוב ובשר בקר, ומוגש עם שמנת חמוצה – ואין הרבה דברים מנחמים ממנו, גם בחודש יולי הלוהט. עוד במרקים תוכלו למצוא מרק עוף עם הלושקי (42 ש״ח), בצקניות אוקראיניות נעימות וטעימות. בגזרת הפתיחים יש גם פורמאשקי אודסקי, כלומר מטיאס כבוש (39 ש״ח), מנת לשון בקר עם פטריות(46 ש״ח), פטה כבד עוף ונוספים.

אבל אם אנחנו כבר פה, נפציר בכם שלא לוותר על הורניקי – אותם כיסוני בצק רכים ומבורכים שמבושלים במים רותחים, המקנים להם מרקם מנצח. בשו מציעים ורניקי כיד המלך במילויים שונים – יש גבינת טבורוג מסורתית, יש במילוי תפוחי אדמה, במילוי כרוב, במילוי בשר ובמילוי דובדבנים חמוצים שאהבנו והתרגשו ממנו במיוחד (54-56 ש״ח).למיטיבי הלכת, נמליץ גם על הדרוני והאולדקי, לביבות תפוחי אדמה או קישואים בהתאמה, שמוגשות עם בייקון מטוגן, רוטב פטריות או סלמון מעושן (46-56 ש״ח).

חוץ מזה, בגזרת העיקריות, יש גם מבחר מסקרן – הכולל הולבצי, שהוא כרוב ממולא בבשר, אורז וירקות (48 ש״ח), וגם צ׳יקן קייב (74 ש״ח), חזה עוף ממולא בפטרוזיליה ובחמאה – ואנחנו אוהבים חמאה.לקינוח תאכלו בלינצ׳ס עם תפוחי עץ או גבינה (34 ש״יח), כי אנחנו יודעים שאתם אוהבים, איך אפשר שלא?

קרליבך 3, יום א סגור, יום ב'-ה' 12:00-17:00, יום ו׳ ויום שבת 12:00-23:00

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אוקראינה
• קרליבך
• מסעדות חדשות