>> חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך. העיר של טל יוסיפוב
>> הסופר פארם הכי טוב בעיר וגן שמעולם לא הייתי בו. העיר של עולמי
>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי

ביום יום אני מנהל מפעל משפחתי קטן, אבל התשוקה האמיתית שלי נמצאת בפסגות ההרים. כבר מחופשת הסקי הראשונה שלי הבנתי שאני מכור. מאז אני חייב לצאת לפחות פעם בעונה וזה רק הולך ומתגבר. בשנים האחרונות כבר מצאתי את עצמי נוסע גם שלוש פעמים בעונה.כבעלים של מותג התיירות SkiEasy, אני משווק חבילות נופש יוקרתיות ברחבי העולם, אבל ההתמחות האמיתית שלי נמצאת במקום שבו גם הלב שלי נמצא פסגות האלפים. אני נהנה במיוחד לדבר עם לקוחות, להבין מה הם באמת מחפשים, ולהרכיב עבורם חופשה מפנקת ומדויקת.אנשים משקיעים סכומים לא קטנים כדי ליצור לעצמם ולילדיהם זיכרונות טובים, ולי יש חלק קטן ונסתר ביצירת הזיכרונות האלה. לכן אני לא רואה את עצמי כסוכן נסיעות אלא כסוכן זיכרונות.

1. אבו חסן

ההיכרות הראשונה שלי עם יפו הייתה כמו אצל רבים אחרים דרך החומוס. בכל ביקור ניסיתי חומוסיה אחרת וניסיתי לעמוד על ההבדלים בטעמים, כאילו אני מבקר מסעדות מקצועי.הכל השתנה כשהכרתי את אשתי היפואית, שפסקה ללא אפשרות לערעור: החומוס של אבו חסן הוא החומוס הכי טוב.בדיעבד היא גם צדקה.
הדולפין 1 יפו

2. אנדרי

כשחושבים על יפו, בדרך כלל חושבים על העיר העתיקה, שוק הפשפשים, חומוס ועוד אלף ואחד דברים שהם לא גלידה. אבל לגלידת אנדרי יש שורשים עמוקים ביפו.זה כבר הדור השלישי למשפחת חבש בהכנת גלידת שמנת במפעל המשפחתי שלהם בעיר, תוך שימוש במרכיבים הטבעיים והאיכותיים ביותר שאפשר להשיג. גלידה כזו אמורה להיות שמורה לעשירים בלבד אבל כאן היא נמכרת במחירים עממיים, כדי שכולנו נוכל ליהנות ממנה.
יפת 138 יפו

3. פלאפל עספור

רק בשבת, ועד שנגמר.פלאפל עספור הוא אולי המקום הכי אותנטי ביפו. פלאפל, עגבניות, כרוב, חריף וחלאס. מי שרוצה לראות דו־קיום בהתגלמותו צריך פשוט לעמוד בתור.חנות קטנה יותר ממה שאפשר לדמיין מגישה פלאפל ביתי פשוט ומעולה, ומסביבה מתאספים יפואים מכל הדתות והעדות.
אמונים 11 יפו

4. קפה נאס

המקום שלא ידענו שחסר לנו.יום אחד שני חבר׳ה צעירים החליטו לפתוח בית קפה יפואי ליפואים. בבניין אבן עתיק ובעיצוב שמחבר בין האותנטי למודרני, אפשר לשבת עם קפה ולהרגיש כאילו אתם בחצר בית יפואי בשנות הארבעים בזמן שאתם מחוברים ל-Wi-Fi ומנהלים שיחת Zoom.רוב הזמן אני מגיע לשם לבד עם המחשב. עובד קצת אבל בעיקר נהנה מהשקט ומציוץ הציפורים.
עזה 55 יפו

5. Christmas Market

למרות שאני חילוני מובהק, עם השנים מצאתי את עצמי דווקא מתחבר לקהילה האורתודוקסית של יפו. אולי זה המקום, אולי האנשים אבל כאן הרגשתי שיפו פורסת את זרועותיה ומקבלת אותי בחיבוק אימהי.בקהילה הקטנה והחמה יש משהו שמזכיר שהעיר הזאת בנויה משכבות של היסטוריה, אמונה וחיים משותפים.במיוחד בתקופות החגים הנוצריים, כאשר הרחובות מתמלאים בתהלוכות הצבעוניות שמארגנת תנועת הצופים האורתודוקסים, יפו מקבלת ניחוח מעט אירופאי: אורות, מוזיקה, דוכנים קטנים וכמובן עצי אשוח מקושטים שמזכירים קצת את האווירה של Christmas Market אירופי מסורתי.השילוב בין הים, האבן העתיקה והחגיגיות הנוצרית יוצר רגע מיוחד שבו נדמה לרגע שיפו מחברת בין המזרח התיכון לאירופה.מומלץ מאוד לבקר בעיר בתקופת חג המולד או הפסחא, להסתובב בין הסמטאות, ולהצטרף לאחת התהלוכות שמכניסות לעיר חיים, צבע ושמחה.

מקום לא אהוב בעיר:

בשכונת עג’מי במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל, פיסת היסטורה עומדת בדממה. הבית נבנה בשנת 1934 כווילה מפוארת עם כ-20 חדרים, חצר גדולה, קשתות ערביות ותקרות מצוירות עבור שייח’ יפואי עשיר בשם עלי אבו מחמוד.במהלך מלחמת העצמאות (1948) עזבה משפחת הבעלים את יפו, והמבנה עבר לשליטת המדינה.לאחר 1948 המבנה קיבל תפקידים שונים:בשנות ה-50 פעל בו מודיעין צה”ל,במשך עשרות שנים פעלו בו בתי הדין הצבאיים של כמה פיקודים בצה”ל,עד 2022 זה היה אחד המרכזים המשפטיים הצבאיים החשובים בארץ.כיום, כשהבית עומד ללא שימוש, עולה יותר ויותר השאלה: מה יהיה עתידו של הבית הירוק?

יש לי חלום לראות את המבנה נפתח מחדש לציבור, לא עוד כמוסד סגור, אלא כמרכז תרבותי וחברתי חי.הבית הירוק יכול להפוך למוזיאון של יפו: מקום שיספר את סיפורה של העיר דרך אנשיה, פרדסיה, שווקיה ונמליה; מקום שבו יוצגו פרקים מהעבר המשותף של קהילות שונות שחיו כאן לאורך הדורות.מעבר להיותו מוזיאון, יכול הבית הירוק לשמש גם כמרחב לפעילות קהילתית, מקום לכנסים, מפגשים חברתיים, אירועי תרבות ופעילויות חינוכיות לכל גיל. מרחב שיפגיש בין תושבי העיר מכל הדתות והמגזרים ויעודד שיח, היכרות ושיתוף פעולה.הבית הירוק יכול להפוך מסמל של עבר סגור למקום פתוח שמחבר בין ההיסטוריה העשירה של יפו לבין עתיד של דו־קיום, תרבות וחיים משותפים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה המלחמה, פחות הצגות, פחות מופעים, ובטח פחות חשק לצאת בערב. אבל איכשהו דווקא הסיטואציה הזו יצרה סוג אחר של “אירועי תרבות”.פתאום מפגשים משפחתיים נהיו הפקה שלמה: יום אחד מישהו מחליט להכין בצק לפיצה ומביא טאבון, יום אחר מישהו משתלט על המטבח עם בשר מפורק. בין לבין הופיעו גם קטאייף, עראייס, עוגיות תמרים ומה לא. ואם כבר כולם יחד, אז גם מפעילים את הילדים, כל פעילות אפשרית, העיקר שלא יישארו על המסך.בקיצור, אם להיות כנים, בתקופה הזו גיליתי שאירוע התרבות הכי מוצלח הוא לפעמים פשוט ערב בבית עם האנשים שאני אוהב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנים האחרונות אני כמעט לא צופה בטלוויזיה בטח לא בחדשות ולא בריאליטי. אבל איכשהו נסחפתי דווקא לתוכנית אחת: “בואו לאכול איתי” (تفضلوا ع العشا).אולי זו האותנטיות של האנשים, אולי העובדה שבניגוד לחיים המושלמים שעל המסך כאן מותר גם לטעות, להתבלבל, לשרוף קצת את האוכל ולהמשיך הלאה. זה בדיוק מה שתפס אותי.בסוף אפילו מצאתי את עצמי משתתף בעונה השנה של تفضلوا ع العشا. מעבר לצילומים ולחוויות, הדבר הכי יפה שנשאר מהתוכנית הוא האנשים: הכרתי שם מתמודדים מיוחדים, וכל אחד מהם עולם בפני עצמו. עד היום אנחנו שומרים על קשר, נפגשים כשאפשר, ממש הפכנו לחבורה.לא כל תוכנית טלוויזיה נותנת השראה אבל זו, מסתבר, גם נתנה לי חברים לחיים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זה אולי יישמע קצת קלישאתי, אבל בעיניי הדבר הראשון הוא פשוט לפתוח את העיניים לסביבה הקרובה. כמעט בכל בניין, רחוב או שכונה יש מישהו שזקוק לעזרה. לא הכול חייב להיות כסף, לפעמים זמן, תשומת לב או אוזן קשבת עושים הבדל גדול יותר. לשאול את השכנה אם צריך משהו מהשוק, לקפוץ לבקר מישהו שנשאר לבד, הדברים הקטנים האלה מחזיקים קהילה.אם כל אחד יעשה קצת בשביל מי שסביבו, אולי נצטרך פחות עמותות.ובכל זאת, למי שמחפש מסגרת מסודרת להתנדבות או תרומה, אני בהחלט ממליץ על העמותה האורתודוקסית לצדקה יפו.

מה יהיה?
אני מאמין שהעתיד כאן יכול להיות טוב יותר, רגוע יותר וגם משותף יותר.יפו לימדה אותי משהו חשוב: כשאנשים באמת נפגשים ומדברים, הרבה דעות קדומות פשוט מתמוססות. עם הזמן אנשים מתפכחים. לכן אני תמיד אומר: אל תסתפקו בדעות ששמעתם מאחרים. צאו החוצה, תפגשו אנשים, תדברו, תכירו, ותגבשו דעה משל עצמכם.אני כאן, כמו רבים אחרים בעיר הזאת, לכל מי שרוצה דיאלוג אמיתי. כי בסופו של דבר, עתיד של דו־קיום לא נבנה בסיסמאות אלא במפגשים קטנים בין בני אדם.

• העיר שלי
• בואו לאכול איתי
• יפו
• אבו חסן
• גלידריות בתל אביב
• פלאפל
• קפה נאס
• כריסמס

הקיץ בפתח, ולמרות המשבר העמוק בענף המסעדנות, בהחלט אפשר להרגיש ברחבי תל אביב את התכונה לקראת העונה החמה שהיא גם המאני טיים של מקומות רבים בעיר. הדיווחים על ירידות של עשרות אחוזים בהזמנות מקום ישיבה לא עוצרים את היזמים הקולינריים ואת השפים היצירתיים, מקומות חדשים נערכים לפתיחה בטיימינג הנכון בהנחה שאפשר לתכנן כאן משהו, וספיישלים מבטיחים ומסקרנים צצים בכל פינה. שימו סאן סקרין ובואו נאכל.

>> אהבה יוונית: אוכל הרחוב של תל אביב חייב ללמוד מאתונה
>> הגודל לא קובע: בית הקפה הכי קטן בעיר נפתח ליד כיכר דיזנגוף

בקרוב 1 | Bob

שבועות ספורים לאחר שהודיע על עזיבת מסעדת רדלר, שף מושיקו גמליאלי (בר 51, מונא) כבר עובד על Bob – בר יין קז'ואלי בבן יהודה-טרומפלדור. הפתיחה עוד לא נראית באופק אבל אנחנו עוקבים ונעדכן בהתפתחויות.

בקרוב 2 | אניצ'ה

חדשות טובות לטבעונים: אם לא יהיו הפתעות בעוד כחודש ייפתח Anicca, מקום חדש מבית אנסטסיה, המסעדה הטבעונית המצוינת. את הכתובת אפשר לרשום כבר מעכשיו, דיזינגוף 130, ועם הקפה תוכלו לשתות גם יין ולנשנש מנות שאחריהן אפשר לישון טוב ועם מצפון נקי באמת. כל הפרטים בקרוב.

בואו לאכול איתם | פופ אנד פופ

אם תמיד תהיתם על איכות האוכל בריאליטי בישול, שף שחף שבתאי מבשל לכם הזדמנות להיווכח: בשני ערבים יתארחו במסעד האסיאתית משתתפי עונת פסח המוצלחת של "בואו לאכול איתי", ויכינו את המנות שראיתם בטלוויזיה, לדוגמה המז'וזין של סמדי בומבה, סשימי "האמולסיה שנשברה לי" (גל זהבי), מרק פו וייטנאמי (ניסן שור), לחי בקר צרובה עם פרוסות תפוח אדמה, סלט פול, ירוקים, צלפים וחומץ פטל (נועה לוי) ואסאדו הונג קונג (שבתאי). כל זה קורה במשך שני ערבים בלבד, בנוכחות המשתתפים, כך שאם הסקרנות ממש אוכלת אתכם מהרו להזמין מקום.
הארבעה 28,שני-שלישי (9-10.6) מ-18:00,להזמנות

אש מדורה | קלארו

מסיבות אקולוגיות מדורות ל"ג בעומר כבר לא כל כך בון טון, אבל בקלארו בכל זאת מציינים את האירוע בשבוע אש: תפריט ספיישלים שמבוסס על עישון, חריכה וצלייה בפחמים, טכניקות שמעניקות לאוכל את הטעם השרוף ששום סו וויד לא יכול להשיג. סלט ירקות מעושנים עם לבנה מעושנת וגבינת קדוש (86 ש"ח), מח עצם ודלעות שרופות עם איולי מעושן ואורגנו (84 ש"ח) וסמורס משודרג – פאדג׳ שוקולד עם קנל גלידה שרופה ומרשמלו על האש (62 ש"ח) יכניסו אתכם לאווירת החג מבלי להסריח את הבגדים והשיער.
הארבעה 23, עד רביעי (21.5), 03-6017777

ערב חברים | מלגו ומלבר Loulou 47 X

ככה זה כשיש שניים: שף מוטי טיטמן מתארח אצל הקולגה שף רוסלן אוסוב, ומביא איתו את המיטב ממלגו ומלבר והג'ונז. תוכלו לטעום כאן את קרוקט הוואנה האיקוני מתירס שרוף, פרמז'ן וקרם הבנרו (58 ש"ח), טרטר דג ים בקושו הדגים וקרם פרש (78 ש"ח) ועוד ביסים לפנתיאון לצד לינגוויני קאצ'ו א פפה (76 ש"ח), טליאטלה פירות ים בביסק סרטנים (128 ש"ח) ומנות נוספות שמשקפות את היד הנהדרת של אוסוב.
נחלת בנימין 47, ראשון-שלישי (18-20.5) מ-19:00, להזמנות

חות'ים בסטייל | לונל

שגעת האויסטרים מגיעה ללונל, הבר מסעדה האהוב בפלורנטין, שלערב אחד מארח את TOS – The Oyster Society. בתפריט צפויים אויסטרים כמובן – פין דה קלר, אלגנט וג'ילארדו (19-21 ש"ח ליחידה), וגם אויסטר בגריל בזיגוג סמנה, אויסטר עם שמן חווייאג' ועוד שיגועים שמקורם בשורשים התימנים של שף ינון אלעל.
אברבנאל 72, שני (19.5), הזמנות באתרובטלפון 077-9800339

אהבה בת 20 | קוצ'ינה הס 4

במציאות הישראלי, שבה כל מקום שחוצה שנה קורא לעצמו מוסד, קוצ'ינה הס 4 היא לא פחות מאשר תופעה. במלאת 20 שנה למסעדה האיטלקייה הנהדרת, שהתחילה את דרכה ברחוב הצפירה, התפתחה והתבגרה בחן, מקדישה שף תמר כהן צדק את ימי שני לארוחת טעימות מרגשת עם מנות מפעם ומנות מחודשות באותו סגנון קלאסי ועדינות שמאפיינים אותה. אם בודינו פרמז'ן אוורירי וקטיפתי וטליאטלה ראגו כמו של מאמא איטלקייה עושים לכם את זה (ואיך אפשר שלא), פנו לעצמכם ערב ובואו להתרגש ולתמוך.
הס 4, משני (19.5), 052-4810047

אפריטיבו צרפתי | קפה נואר

תרבות השתייה בתום יום עבודה אינה עוצרת בגבול האיטלקי. בצרפת, שעות אחר הצהריים מוקדשות ל-Apero, מהמילה אפריטיף – פרק הזמן שלפני ארוחת הערב, שמוקדש להשלת טרדות היום על כוס אלכוהול ומשהו קטן ליד. בקפה נואר מאמצים את המנהג ב-Petit Noir, תפריט אחר צהריים קליל ובו יקיטורי כבד עוף, קבב דגים, רוטולו בקר ועוד ביסים טעימים (42-45 ש"ח) לצד יינות, שפריצים ויין (22-38 ש"ח). גם לנו, במרוץ העכברים הישראלי, מגיע לנקות קצת את הראש אחרי העבודה.
אחד העם 43, ראשון-חמישי 19:00-16:00, 03-5663018

וכעת, מהפך | גודנס

מסעדת גודנס הטבעונית היא כבר לא הדיינר הסליזי והמושחת שהכרתם.בקיץ שעבר סיפרנו על קשיים שכמעט הובילו לסגירת המקום, אך אילאיל יהב הבעלים מספרת כי הלקוחות התגייסו ותמכו, ובגודנס הצליחו לשמור על המקום פתוח, ועכשיו גם לשנות קונספט: עדיין יש המבורגר טבעוני נהדר וגם גירוס "בשר" מפורק, אבל המקום בימים אלה המקום עובר מתיחת פנים משמעותית והופך לבית קפה טבעוני בדגש על איכות ובריאות. לדוגמה אומלט מופלא על בסיס שקדים עם פורטבלו, לזניית גבינות קשיו ושקדים עשירה בקרם תרד ומנגולד ועוד מנות נפלאות לארוחת בוקר, צהריים או ערב, בהתאם לשעות הפעילות שהוארכו.
המלך ג'ורג' 32, ראשון-שבת 22:00-10:00

לטרוף את האירוויזיון | ביג איב

לכבוד האירוויזיון הבא עלינו לטובה, בבורגר ביג איב מבית פוד טרמינל משיקים קולקציית המבורגר אירוויזיון חגיגית, כלומר ארבעה המבורגרים שהולמים ארבע מדינות שמתחרות השנה: בורגר ביג שוויצרי, כיאה למארחת, עםפונדו אמנטל וגבינת בורסאן; ביג ספרדי עם סלסת חלפיניו-בצל מוחמץ ומיונז ספייסי;ביג יווני עם יוגורט וגבינת פטה צרובה וביג ישראלי במיוחד בשבילנו עם טחינה-עמבה וסחוג ירוק (55-61 ש"ח). ההמבורגרים זמינים לאורך כל החודש ולא משנה מה תזמינו – העיקר שיובל רפאל תנצח!
דרך בגין 150 ובוולט

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מושיקו גמליאלי
• מוטי טיטמן
• אנסטסיה
• קלארו
• קפה נואר
• גודנס
• בואו לאכול איתי

>> עוד לפני שהעפיל למקום השני המכובד בספיישל פסח של הריאליטי "בואו לאכול איתי", החיים של גל זהבי סובבים סביב אוכל. הוא משלב עבודה כצלם קולינרי עם לימודי בישול וקונדיטוריה, ויוצר תוכן ומפתח מוצרים למותגים גדולים כמו מקדונלדס ונסטלה. שלגוני קראנץ' בטעמי פיסטוק, קורנפלקס ובמבה אדומה נולדו מתוך מוחו הקודח, ובקרוב ייצא לשוק עוד קראנץ' שטעמו עדיין נשמר בסוד. לפני כשנה עזב זהבי את עיר הולדתו אשדוד לטובת שכונת יד אליהו. לאחר שידור התוכנית הוא הפך מאושיית קולינריה לסלב בקנה מידה ארצי.

"הייתי רוצה לומר שזו חוויה משנת חיים אבל הכול עוד טרי מדי. הכול היה בעצימות גבוהה מאוד וזו חוויה מרגשת ומטלטלת מבחינה מקצועית ואישית. עשיתי הרבה טלוויזיה בחיי אבל הפעם לא הייתה לי שליטה בעריכה והייתי צריך לשחרר סמכות מבלי לדעת מה אומרים עליי מאחורי הגב. זה מאתגר מאוד מבחינה מקצועית אבל האהבה מהקהל שווה הכל. חבר'ה צעירים עוצרים אותי להגיד תודה, אבל המבוגרים ממש מושקעים בתוכנית ונכנסים לשיחות נפש. אני מת על זה".

>> המקום המוזר בעיר והמאצ'ה הטוב במדינה // העיר של דאשה איליאשנקו
>> מקום ללכת בו מכות ומקום לברוח בו מהמציאות // העיר של יונתן ברק

1. בוסי בתקווה

אחרי ששבעתי באשדוד מעולם המסעדות בסגנון הזה, גיליתי בשכונת התקווה את בוסי, ונגלה לפני המקום המטורף הזה שפתוח עד 02:00 בלילה ואני עף על זה. אני חורש עליהם ונהנה ברמות, וכיף לי להרגיש קצת פריפריה בתל אביב. הכל תמיד טרי ומהיר ואפשר לבוא בכפכפים. קבב פרגית זו המנה הקבועה שלי, בלי להסתכל ימינה ושמאלה.
אצ"ל 41

2. דיקסי

בזמן האחרון אני עושה המון פגישות צהריים בדיקסי ותמיד כיף לי שם. זה המקום שבו בפעם השנייה בחיי אכלתי לא כשר, אחרי שפיתו אותי עם כנפיים ברוטב על בסיס חמאה ונפלתי שדוד. אני חותם על עסקית הצהריים בעיניים עצומות – אף פעם אין טעויות ונפילות, ותמיד טעים. יום אחד חיים כהן יצא מהמטבח, וכשהוא ראה אותי הוא ניגש ושאל 'גבר, יש לך המלצה מה להזמין פה?', כאילו הוא לא נמצא שם ולא יודע מה יש בתפריט.
יגאל אלון 120

3. AKA

בשנה האחרונה התמכרתי למסעדה של שף איתי קושמרו. גיליתי שם את ההמבורגר הכי טוב שאכלתי בישראל – הכי פשוט וקולע והכי מטורף בעצימות הטעמים. אני תמיד יושב על הבר בפנים ומקבל תחושה שממש רוצים שאני אהנה, ולא רק כדי לצאת ידי חובה.
נחלת בנימין 44

4. פליים

חיזוק חיובי ענק מגיע לאורן אסידו, שכבר בפעם השנייה עושה אוכל מרוקאי עילי שנחרט בזיכרון. הוא יודע לעבוד ונותן חוויה מרוקאית אבל לא צ'חצ'חית, כמו שנוהגים להגיד, אלא מכובדת – כזו שרואה את הפוטנציאל שיש במטבח המרוקאי. זה משהו אדיר שלא ראיתי באף מקום והוא ייחודי לאורן.
אליעזר פרי 10(מלון קרלטון)

5. מקדונלד'ס

לא בגלל שאני שגריר המותג אלא פשוט כי זה האוכל המהיר הכי טוב שאפשר לבקש. מקדונלד'ס הוא המאנץ' הלילי שלי ואני מכיר את התפריט ברמת כמה קלוריות יש בכל מנה, למרות שזה לא כל כך משנה. קצת פדיחות, אבל אני מת עליהם.

מקום לא אהוב בעיר:

כשאני נוסע ללימודים בבית הספר בישולים אני עובר באזור התחנה המרכזית הישנה ורכבת ההגנה, ובכל פעם אני תוהה מה אני הולך לפגוש שם. פעם אני פוגש מלחמת הומלסים ובפעם אחרת מזרקים על הרצפה וקבצנים, ונורא קשה לי עם זה. קשה לי שאני לא יכול לעזור ולראות אנשים שפוגעים בעצמם. אני מרגיש חסר אונים בשבילם וגם בשבילי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"הגן של ציקי" בצוותא 2 עם אודי ואביעד, אחד המופעים הכי קורעים שהייתי בהם בחיי. ככל שההצגה מתקדמת האירוע רק מסלים ומצאתי את עצמי מתפלל לאלוהים שלא יברח לי פיפי. שעה של צחוק מטורף ואסקפיזם טהור.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "הלאה" של רבקה זוהר. נתקלתי בו כשעברתי לעיר לפני שנה כמעט, והפכתי אותו להמנון האישי והביטחוני שלי. השיר נותן לי תקווה שתמיד יהיה הלאה, ושהדבר הזה שנקרא מדינת ישראל הוא בר קיימא לנצח נצחים. רגע של נחת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לעזר מציון, שעושים יוזמה מטורפת עםמאור איש הלגו. קל לתרום ולא לדעת לאן הכסף הולך, אבל כשתורמים לעזר מציון אפשר להיות בטוחים שקניתם שעה של נחת למישהו שמאוד זקוק לכך. זו יוזמה שיש לה משמעות טיפולית וסמל לניצחון אישי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בהמשך לסעיף הקודם אני בוחר במאור איש הלגו, סא"ל מאור כהן, שבכל שנה מגייס מיליוני ש"ח לקניית ערכות לגו לילדים חולי סרטן ולפצועים ומתמודדי נפש בעקבות המלחמה. כפריק של לגו וכמי שמחזיק באוסף גדול, אחת לשבועיים אני מצטרף אליו לחלק לגו בבתי חולים ונדהם בכל פעם מחדש מהאיש הזה, שכולו נתינה וחסד. הוא מחלק ערכות בעשרות אלפי שקלים ויש פצועים שהוא הציל להם את השיקום.

מה יהיה?
אני לא אגיד שיהיה טוב. אני אגיד שיהיה מצוין. אבל כנראה שזה לא יקרה בדור של הילדים שלי וכנראה שגם לא בדור שלי. אני רוצה לקוות שאנחנו נהיה הדור האחרון או אחד לפני האחרון שמוכן לספוג את המכות והכאב, כדי שלדורות הבאים יהיה כאן מצוין, ולא רק מבחינה ביטחונית. שהכלכלה תעבוד, שאנשים לא ירגישו שהם עבדים ושנלמד קצת מיפן ומאירופה ואולי אפילו נרוויח סייסטה מתוקה. הלוואי שכולנו נחווה פחות כאב ושנהיה בלתי חדירים. זו בקשה גדולה אבל אני מאמין שהיא אפשרית.

• העיר שלי
• בואו לאכול איתי
• שיפודי בוסי
• דיקסי
• אורן אסידו
• מקדונלד'ס
• תחנה מרכזית תל אביב

מדובר באחד הפורמטים המצליחים ביותר של התאגיד: "בואו לאכול אותי", סדרה שיובאה לארץ עוד בימי רשות השידור הישנה והלא-משהו, רצה כבר שמונה עונות מ-2012 ועד עצם היום הזה. עכשיו מגיע טוויסט חדש בעלילה: עונה של "בואו לאכול איתי" בערבית, שמשודרת בערוץ מכאן 33.

>> פיל גוד בעברית: הסדרות הישראליות שתמיד מוציאות אותנו מהבאסה
>> בקרוב אצל כולכם: 13 הזוגות הגדולים של סדרות הטלוויזיה הישראליות

מה שתמיד עובד וקסום ב"בואו לאכול איתי" הוא המפגש – בתקופה שבה אנחנו כבני אדם יותר ויותר מתקבצים בפינות שלנו ולא ממש יוצרים קשר עם אנשים שונים מאיתנו, ב"בואו לאכול איתי" שמים את כולם מסביב לשולחן – ישראלים ממקומות שונים, צבעים שונים ודעות שונות שמצליחים להקרינג' אחד לשני את הצורה ביחד.הסיפור הגדול של העונה הזו של "בואו לאכול איתי" הוא החברה הערבית. כמו החברה החרדית, למי שאינו חלק ממנה היא נראית כמו מקשה אחת, אך האמת היא שבתוכה יש הרבה מאוד ניואנסים שאנחנו עיוורים להן. את זה מציגה העונה הזאת בגאווה: את השוני שבין ערביי ישראל, את העובדה שהם לא עשויים מאותו החומר, את המציאות שבה חלקם הם הפכים מוחלטים אחד של השני.

עלאא, למשל, הוא בחור דתי רדיקלי עם מאמי אישיוז. נעם היא קוסמטיקאית ומחליקת בוטוקס עם אג'נדה פמיניסטית. ריהאם בחרה בעריכת דין כדי לייצג את בתה עם צרכים מיוחדים, נידאל הוא פרקליט עבריינים עם חוש צדק מפותח, בקיצור סמטוכה אחת שלמה, שלא ברור איך היא מתיישבת יחד. וזה בדיוק הניצוץ שתמיד הופך את "בואו לאכול איתי" לטובה כל כך.

העונה הזאת מגיעה בעיתוי שהופך אותה חשובה יותר מאי פעם, כאשר ערביי ישראל נדחקים לקרן זווית. הם לא על המסך שלנו בתקופה של מלחמה (מי שכן, צריכים לעבור בדיקת נאמנות מאוד מדוקדקת), ובטח שאין אף פעם מקום להציג את המורכבות שלהם. אבל ב"בואו לאכול איתי", גם אם ההיבט הפוליטי פחות נוכח, אפשר לראות את הגוונים, להכיר בהם ולהבין משהו אנושי על כל אחד מהם.וכן, היופי הוא שמיד אתה מתחבר לאחד ומתעצבן מאוד מהאחר. ככה נראה שילוב אמיתי וקבלה אמיתית, לדעת שבתוך כל חברה אנושית יש ספקטרום ויש בתוכה כל מיני סוגי אנשים. על חלקם אתה יכול מאוד לכעוס, אבל באותה מידה גם להבין מאיפה הם באים כשהסיפור שלהם נפרש מולך. ולכל אחד גם יש את הצדק שלו.

אני מודה שאני פחות אוהב תכניות בישול ואוכל בכללי. קצת קשה לי לשפוט על המסך משהו שאי אפשר להרגיש בצפייה (בניגוד לתחרויות כישרון בתחומים אחרים, למשל), אבל ב"בואו לאכול איתי" האוכל הוא הרי רק תירוץ נחמד למה שמתרחש בין ביס לביס – לשיחה, להתנגשות שבין המשתתפים, לחיכוך שמייצר דרמה. גם את זה תמצאו בעונה הזאת.

"בואו לאכול איתי" נולדה ב-2012. גם אז היו רשתות חברתיות, אבל זו היתה תקופה הרבה פחות מקוטבת ומקטבת, תקופה שבה היה אפשר לייצר שיחה שכזו כי היא התקיימה גם במציאות, כי ניסינו, לכל הפחות, לגעת באנשים שונים מאיתנו ולנסות לדבר איתם. היום, ב-2025, המציאות הזאת נראית כמעט אוטופית. אולי זו הסיבה שבגללה, דרך ההומור והציניות, טוב ש"בואו לאכול איתי" קיימת כדי לאפשר את ההבנה שבסוף – בלי הקשר בינינו, ובלי הדיבור בינינו, ובלי להכיל את חוסר ההסכמה בינינו – אף פעם לא נצליח לאכול כמו שצריך. בקושי לנשנש.
>> "תפדלו על עשא", החל מהערב ומדי ערב, 20:10, מכאן 33

• ביקורת טלוויזיה
• בואו לאכול איתי
• החברה הערבית
• אוכל ערבי
• תאגיד השידור הציבורי

לפני קצת פחות משנה כתבנו כאן על העונה השביעית של "בואו לאכול איתי", ריאליטי-אוכל בו אנשים רגילים לחלוטין ללא רקע קולינרי מפואר הם גם המתחרים וגם השופטים. הקטע של השנה הקודמת היה להביא אנשים בלתי נסבלים ולהושיב אותם מסביב לשולחן, ולמרות שזה היה מאד מבדר, לא נמצאו שם אנשים שאפשר להתחבר אליהם. נדמה שבעונה השמינית של הסדרה החליטו ללכת על דמויות הרבה יותר נסבלות ותכלס? זה עובד ומתאים לתקופה שבה החברה הישראלית ממש לא צריכה עוד שסעים. "בואו לאכול איתי" מסרבת לספק את הסחורה הזאת.

>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות מומלצות שהחזיקו אותנו השבוע
>> מאסטר בטלוויזיה: 20 הסדרות הכי טובות על המסך עכשיו

אל דאגה, עדיין יש פה ושם התנגשויות חזיתיות, ומה יותר ישראלי מהתנגשות חזיתית טובה? לפתוח שולחן כמובן. מי כמונו הישראלים יודעים שלא כל ארוחה משפחתית היא כיפית ומהנה? להפך, כל ארוחת שישי היא פוטנציאל לפיצוץ, וכמו בכל ארוחה גם כאן נמצא כל מיני התנגשויות. החביבה עליי מתרחשת בפרק השני של השבוע הראשון (שישודר הערב) כשדנה, המכשפה ממגדל, נכנסת לשלל ריבים עם כל יושבי השולחן. למרות שדנה קמה כדי לריב ולא נמה, הויכוחים נשארו ברמה יחסית מתורבתת ולא היו מתלהמים, בניגוד לסוגי ריאליטי אחרים שאנחנו מכירים וממש משודרים עכשיו בערוץ 13.

"בואו לאכול איתי" שונה כמובן מכל ריאליטי אחר בנוף המקומי. המשתתפים בתוכנית לא זוכים לתואר הנכסף של "פליט ריאליטי". הם באים, מבשלים, נהנים וממשיכים בחייהם כאילו כלום לא קרה. אף אחד לא יזכור אותם אחרי שהתוכנית תיגמר, ובכך הפורמט מזכיר יותר שעשועון טלוויזיוני ופחות תכניות ריאליטי סטנדרטיות נוסח "האח הגדול" או "הישרדות".

פתאום יש כאן אמירה מסוימת, כמו הרגע בשבוע השני שבו יוסל'ה, הדראג קווין מג'רוז, נכנס לבית של יפה השמרנית המתונה מצור הדסה בלבוש דראג מלא, בתקווה סמויה לזעזע אותה, אבל יפה מגיבה הכי טוב לזה והופכת מהר מאד לאחת הפייבוריטיות שלי בתכנית. אה, גם זה חדש! יש לי פייבוריטים עכשיו. מעולם לא היה לי פייבוריט של "בואו לאכול איתי". בעונה הזאת קרה דבר מפתיע – מצאתי דמויות שאני די בטוח שאזכור. יפה ששוברת סטיגמות על נשים מזרחיות, יוסל'ה הדראג קווין עם הלוק הכי טוב שראיתי אצל מלכת דראג ישראלית ואחיה האומן מנטף שפשוט חי את החלום שלו באופן הכי שקט ונטול דאגות שאפשר, בלי מרדף אינסופי אחר השקל הבא ועם שמונה ימי עבודה בחודש.

אם יש פייבוריטים בתכנית, אז כמובן שיש גם אנשים שפחות היינו שמחים לשבת איתם לקידוש. כמו שכבר אולי הבנתם, דנה המכשפה היא אחת מהן. בהתחלה לא זיהיתי אותה, אבל היא הרגישה לי ממש מוכרת. ברגע שהיא התחילה לדבר על הרב ששוכן בתוכה מיד זיהיתי: דנה כהן הלוי, מתקשרת ויועצת רוחנית שנתקלתי בה לא פעם ולא פעמיים בשיטוטיי האינסופיים ברילס. אני יכול לדבר על זה שכל מקצוע התקשור והיעוץ הרוחני זאת רמאות אחת גדולה שנועדה לנצל אנשים בורים שמאמינים בכך שאם ביצה צפה במים אז מדובר בכישוף, אבל במקום זה אני פשוט אזכיר איך היא ישבה לשולחן ואחרי חצי ביס באוכל של מעיין, החריפות פשוט שחררה לה את הרסן והיא פלטה "זה גרוע".

אה כן, וגם לבנה הטבעונית ממודיעין, שכמובן שהחליטה לעבוד על כולם שהיא הכינה ארוחה רגילה ולא טבעונית ובסוף (תעמידו פני מופתעים) הארוחה הייתה כן טבעונית לגמרי! הסטייק-לא-סטייק שהיא הכינה היה נראה איום ונורא, והאגז בנדיקט היה נראה טוב, אבל הטריק המשעמם והשחוק של לבנה היה כל כך מיותר שהוא הוציא ממנו את כל הטעם. איזה כיף להתעצבן.

בעונה השמינית של "בואו לאכול איתי", הדוקו-ריאליטי הכי ישראלי (גם אם הפורמט בריטי), נוטה קצת יותר לכיוון הריאליטי וזה עושה לו ממש טוב. גם אם האוכל קצת ירד ברמה, הם הצליחו להוביל את המשתתפים להתנגשויות חזיתיות מבוקרות ומעניינות מבלי לאבד צלם אנוש. הוויכוחים השקטים והרציניים הפכו בעונה הזאת למעניינים ורלוונטיים, כשעל כל זה מנצח הליווי הצמוד והסרקסטי של שי אביבי, שיחד עם התסריטאית דקלה קידר הצליח להוריד את רמות הקרינג' של העונה הקודמת ולדייק את התזמון הקומי. לא ציפיתי לזה, אבל זאת באמת אחלה עונה, עם אחלה מתחרים ואוכל סביר ביותר. מה שכן, השלב האבולוציוני הבא של התכנית חייב להיות הגדלת הפרס. לא צריך מליון ש"ח או דירה חדשה, אבל אפשר לפנק קצת יותר, לזרוק פנימה איזה מטבח חדש ומאובזר בבית. תנו להם משהו לריב עליו.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• בואו לאכול איתי
• כאן 11
• ריאליטי אוכל