אם למישהו היה עוד ספק לגבי מצבה הרעוע של העיתונות בישראל, הגיעו הימים האחרונים וההתרחשויות סביב החוק לפיזור הכנסת, והזכירו לנו שהדבר היחיד שהתקשורת הישראלית טובה בו הוא לשבור את שיאי העליבות וחוסר הרלוונטיות של עצמה. שבמקום להתעסק במהות, היא מתעסקת בטראש ובצהוב. שבמקום לפזר את מסך העשן, היא רק הופכת אותו לסמיך יותר.

הסיפור הפעם הוא חוק המטרו ושני חוקים שנדרשים כדי להמשיך את תהליך הפטור מויזה לארצות הברית לאזרחים ישראלים. אלה חוקים שהחשיבות שלהם לאזרחי ישראל, כל אזרחי ישראל, היא בלתי ניתנת לערעור. על החוקים האלה, לפחות נכון לשניה זו, לא הגיעו בכנסת להסכמות. אם עד פיזור הכנסת לא יהיו הסכמות, רק בכנסת הבאה ניתן יהיה להתחיל לעבוד עליהם. כן, מההתחלה.

עיתונות אמיתית הייתה מבינה שהסיפור הוא לא "למה אין הסכמות". היא הייתה מבינה שהסיפור האמיתי פה הוא הניתוק הבלתי נתפס בין חברי הכנסת לציבור שהם אמורים לייצג. זה הסיפור האחד והיחיד שיש כאן על הפרק. איך יכול להיות שבגלל אינטרסים אישיים ופוליטיים צרים, כל אזרחית ואזרח במדינה הזאת נדפקים ממש בשניות אלה? איך יכול להיות שמאחורי מסך העשן מתחבאים אנשים קטנים שמוכנים למכור את כולנו בשביל עוד נקודה פוליטית, והתקשורת לא מפזרת אותו?

התקשורת הישראלית לא שם בכלל. היא לעולם לא מתעסקת בסיפור אלא רק בספיחים שלו. העיתונאים יושבים באולפנים, מדבררים בפנים חמוצות את התירוצים. מסבירים לנו בחשיבות איך חבר מרכז גורם לח"כים של מפלגה א' להצביע נגד כי הוא לא אוהב משהו בתוכנית, איך יועץ ציני ממפלגה ב' שחושב שאם מפלגה א' תצביע נגד זה ייתן לו נקודות בבחירות, ואיך האשמות אנונימיות של בכיר לא ידוע ממפלגה ג' שבכלל טוען שהסיבה היא הדתיים. ואף אחד לא חושב לרגע לעצור ולהיות הילד הקטן שצועק – המלך הוא חתיכת אגו מניאק שדואג רק לתחת של עצמו. מדור רכילות במסווה של מהדורת חדשות.

כל מהדורת חדשות שלא נפתחת הערב בסיפור האמיתי על בגידת הפוליטיקאים בציבור, שלא מפזרת את הערפל במקום לזרוק עוד ועוד רימוני עשן, שלא מפסיקה להתנהל כאילו מה שקורה סביבנו הוא נורמלי או הגיוני – חוטאת לתפקידה. כל עוד הכתבים והפרשנים יושבים באולפן ועוסקים בליבוי סכסוכים, דיונים של שעות בציטוטים עלובים והתמקדות במערכות היחסים הטלנובליות של הפוליטיקה במקום בדברים מהותיים, בכלל לא עושים חדשות. הם סתם מייצרים המון אוויר וקליקבייטים בשביל הרייטינג, שחס וחלילה אף אחד לא יעז להעביר ערוץ. כי אזרחי ישראל יכולים הרי להסתדר בלי מטרו ופטור במויזות. מה שחשוב זה שהם יראו האח הגדול וחתונמי.

>> משבר בחדשות 12: המציאות מסרבת להתיישר עם הכותרות
>> הישרדות דיזנגוף: מופע האימים של ניר דבורי מחייב מסקנות

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• טור דעה
• פוליטיקה
• בחירות 2021
• החדשות
• ערוץ 12
• ערוץ 13

ביום ראשון נפל דבר בישראל. בנימין נתניהו, האיש ששלח את ידו בכל מוסדות המדינה ובתודעת האזרחים, נפל. אחרי שנה של מחאה סוערת בכל רחבי הארץ אפשר לומר סוף סוף שניצחנו. את המגפון אנחנו עדיין לא מאפסנות וגם הבנדנה הוורודה עדיין בהישג יד. מה שקרה עכשיו ברחובות במשך שנה היה רק תצוגת תכלית למה שאזרחים נחושים מסוגלים לעשות כשהשלטון סורח. מעתה והלאה ידעו להם נבחרי הציבור שברגע שהם מגזימים אנחנו מסוגלים להציף את הרחובות וגם להעיף אותם מהכסא. ומה שלא יהיה, ייקח עוד זמן לתקן את כל הנזקים של שלטון נתניהו, וזה לא יהיה קל.

ההתרגשות החלה כבר במוצאי שבת, כשעלינו למה שאף אחד לא העז לקרוא "ההפגנה האחרונה בבלפור", כדי לא לעשות נאחס. ובכל זאת, לא הצלחנו להסתיר את ההתרגשות מהשינוי המתקרב.ההסכמים הקואליציונים נחתמו ופורסמו כבר יום לפני למנגינת ההסתה והספינים מבלפור. רובנו אמנם לא מבינות כלום בכדורגל אבל דאגו להסביר לנו שוב ושוב שלא צועקים "יש" לפני הגול.

בספורט זה נראה מגוחך ועלוב כשהמפסיד מסרב ללחוץ יד למנצח. בפוליטיקה זו סכנה של ממש. כבר שנים שאומרים לנו שנתניהו הוא "השחקן הפוליטי הכי חזק על המגרש". ובכן, שחקן שעסוק באובססיביות בשינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק ושובר את המגרש כשהוא מפסיד – לא נחשב לשחקן. עדר האוהדים הביזיוני שלו, "הביביסטים", דאג גם הוא למופע הפסד מחריד שטרם נראה כמותו אצלנו. ביזיון כזה של משכן הכנסת, כפי שהיה בזמן ההצבעה (רגע עדין כל כך של המנגנון הדמוקרטי) הוא פגיעה אנושה בכל אזרח ואזרח במדינה.

לא מזמן ניסה עמית סגל ניסה לייצר הקבלה בינינו, המפגינות והמפגינים בבלפור, לפורעים מגבעת הקפיטול בוושינגטון. בסוף קיבלנו את גבעת הקיפטול מהבפנים החוצה: האנרכיסטים שהבעירו את הפרעות הם נבחרי ציבור שלנו, והם הכתימו מדינה שלמה בעליבות הנפש שלהם (כן גם אתם במפלגות החרדיות). בעולם הספורט קוראים לזה "רוח ספורטיבית", בפוליטיקה קוראים לזה אולי "ממלכתיות", מה שזה לא יהיה זה הלך לאיבוד אי שם עמוק בתוך שלטון נתניהו.

באותו הזמן היינו מחוץ למשכן בהפגנה מתוחה. בהתרגשות שיא התיישבנו מול מסך לצפות בהצבעה. אמנם לא חיינו בכ"ט בנובמבר אבל אפשר היה לראות את הדימיון, במיוחד ברגע שבו הוידאו נפל וכולם התקצבו סביב הרמקולים להקשיב להצבעה תוך ספירת הקולות בעד ונגד.

לרגע אחד לא היה ברור מה התוצאה, אבל כשפורסמה הידיעה על אישור הממשלה על חודו של קול, שאגות השמחה הציפו את הרחוב. שמפניות ורודות וצ'ייסרים חולקו בזמן שקונפטי נורה באוויר והחלו ריקודי השמחה. מהר מאוד ארזנו את עצמנו לחגיגה הגדולה בכיכר רבין. אנחנו מקוות שרבין, שנרצח באותו המקום אחרי מסע הסתה בו לראש הממשלה היוצא היה חלק גדול, הסתכל מלמעלה וקיבל קצת נחת מסגירת המעגל שאירגנו לו.

כנראה שככה מרגישים כשלוקחים אליפות. זה אנחנו שפשוט כל כך לא רגילות לזה, בתור תל אביביות סמולניות שגם לא צופות בכדורגל. נפנפנו בדגלים, הדלקנו זיקוקים ואבוקות ויצאנו בצעדה דרך רחוב דיזנגוף למחיאות הכפיים של היושבים בברים, עד לכיכר הבימה שם קפצנו למים כי בכל זאת, מסורת זאת מסורת.

בדיוק השבוע לפני שנה יצאנו לרחובות להפגין. זה התחיל אמנם בהפגנות נגד הסיפוח בתל אביב ובהפגנות של עולם התרבות, אבל מהר מאוד התנקזנו כולנו לכיכר פריז והצטרפנו למאהל המחאה. משם צבענו את המחאה בבלפור ובכל המדינה בצבע ורוד שמייצג את השינוי שאנחנו רוצות לראות כאן תחת הסיסמאות "עולם חדש ורוד" ו"באנו לתקן". ביום ראשון זה היה רק צעד ראשון בכיוון השינוי הזה ואנחנו יודעות את זה: החזית הוורודה כבר עמוק בהפגנות למען דו-קיום ונגד אלימות כלפי נשים, למשל.

העבודה לא נגמרה וברור לנו שאנחנו כאן כדי להישאר, אבל אנחנו לוקחות רגע לנשום קצת, לשמוח על השינוי שהשגנו, וכן, גם לטפוח לעצמנו על השכם. כולנו יכולות להיות גאים וגאות בעצמנו על מחאה שהרעידה את המדינה ללא שמץ של אלימות ועם דגל ורוד של תקווה. לא נשברנו לא מול האלימות וההסתה, לא מול ספינים ולא מול התעמרות משטרתית ושלטונית. כשהגבילו אותנו מלהגיע לבלפור הפגנו בכל קילומטר ועל גשרים והמשכנו עד שהשגנו את מה שרצינו. איך שרנו בבלפור? "הפלנו את השלטון, הפלנו את הוילון, נפלתם על הדור הלא נכון".

וואלה אמא תראי, יצא שאנחנו הדור הכי נכון. עכשיו, כשמצברי האופטימיות מלאים, אנחנו ממשיכים וממשיכות להאבק על צביון המדינה ולתקן את מה שההוא הרס. אנחנו נדאג לכך שיום ראשון ה-13.6.2021 יהיה התחלה של עידן חדש. עידן חדש ורוד.

>> לכל הטורים בסדרת "עולם חדש ורוד" של החזית הוורודה

• עולם חדש ורוד
• בחירות 2021
• בנימין נתניהו
• מחאת בלפור

כבר ביקרנו בחריפות את עמית סגל, ירדנו בסרקזם על עמית סגל, צחקנו בבוז על עמית סגל, אבל האמת היא שעכשיו צריך בעיקר להיות מודאגים לבריאותו הנפשית של עמית סגל. הטנטרום המטורלל שלו נגד "ארץ נהדרת", בתגובה לחיקוי די חביב ומעודן שלו, מעיד על חוסר איפוס ויציאה מבאלאנס שאינם ראויים לאף איש תקשורת שלוקח את עצמו ברצינות. ואם יש משהו שאין בו כל ספק זה שעמית סגל לוקח את עצמו מאוד ברצינות.

זו הפעם השנייה בתוך זמן קצר שסגל מתחרפף כך על תכנים המשודרים בערוץ שמשלם לו את משכורתו. בפעם הקודמת הוא קבל – אם אפשר לקרוא כך להתקף ההיסטריה שלו – על כך שב"אולפן שישי" איפשרו ללוסי אהריש (כמרואיינת בכתבה עליה) לשגר לעברו עקיצה אכזרית. הפעם, כאמור, הוא מסתער על עורכי וכותבי "ארץ נהדרת" עם קצף על השפתיים רגע אחרי שהוא מודה שאין דבר פאתטי יותר מאשר להתבאס על חיקוי סאטירי-פארודי. כלומר הוא מבין שזה פאתטי ובוחר להיות פאתטי. זו בחירה מעניינת שמעידה על עומק הטראומה בה מצוי הפרשן הפוליטי הבכיר של חדשות 12.

וצריך להודות: הנהי החמוץ של סגל נגד תוכנית הסאטירה המובילה היה כה מענג, שלא נותרה לי ברירה אלא לצפות בתוכנית סיום העונה שהחמצתי ולהיווכח שהאיש התנתק מדעתו. כי האמת היא שהחיקוי המצוין של רועי בר נתן נעשה בכפפות של משי ובעדינות אין קץ. כותבי המערכון הצמידו לחיקוי של סגל את זה של רינה מצליח (שני כהן הנפלאה) ללא שום סיבה אמיתית, רק כדי שלא יהיה על המוקד לבדו, רק כדי לאזן ולרכך עבורו את המכה לאגו, רק כדי שחלק מהאש הסאטירית תשוגר לעברה של הפרשנית משמאל (למרות שמעולם לא שגתה בתחזיות נבואיות מופרכות ומעולם לא היססה לבקר את מחנה המרכז-שמאל, כך שהסימטריה מופרכת לחלוטין). לסגל זה לא הספיק.

האגו הפצוע של עמית סגל, שנחל תבוסה מקצועית ואידיאולוגית, אינו מסוגל לשאת את הביקורת גם כשהיא עטופה בצמר גפן בידורי ורדרד. תוכנית סיום העונה של יוצרי "ארץ נהדרת" הוקדשה ברובה לכתישה לעגנית של ראשי גוש-לא-ביבי, אבל מלך החסימות של טוויטר לא נתן לעובדה הזאת לבלבל אותו ופצח בטנטרום היסטרי על יחסה של התוכנית לראשי הימין, ואף תיבל אותו בקובלנה על ייצוגם הגזעני של מזרחים בתוכנית עם החיקוי של עוזי כהן ז"ל כדוגמא (חיקוי שיצא מהסירקולציה לפני כ-13 שנים). ובכן, גם אם יש מקום לדון בייצוג המזרחי בתוכניות סאטירה ובידור, היה מגוחך לראות את סגל נזכר בזה רק כשדרכו לו על הבוהן.

הביקורת הסאטירית של "ארץ נהדרת" הכאיבה לסגל כי נגעה בנקודה חשובה: סגל נכשל בתחזיותיו לא כי המציאות הסתדרה אחרת ממה שקיווה, אלא כי פרשן פוליטי אינו חוזה-עתידות ואינו אמור לעסוק בתחזיות נבואיות ופסילת תסריטים. ניסיונותיו האובססיביים של סגל לחזות את המציאות הם עיתונות גרועה גם כשהוא מצליח לנחש תרחישים נכונה, ויש לראות בהם ניסיון מתוחכם להנדסת תודעה. האינטרס של סגל נצמד במקרה כזה לאינטרסים של הפוליטיקאים אותם הוא אמור לפרשן. זה לא יכול להיגמר טוב והמלטדאון הנוכחי הוא סימן רע מאוד לכך.

האנשים שאחראים לזינוקו המטאורי של סגל – ולא, אני לא מתכוון למשפחה שצריכה לפנות עכשיו בית בבלפור – צריכים היו להתקשר אליו הבוקר ולהציע לו בידידות לצאת לחופשה ארוכה בתשלום, אולי להירגע ולהצטנן מעט בסקנדינביה הקרירה, לאזור כוחות ולהמציא את עצמו מחדש לעידן שבו הוא כבר אינו הכתובת הבלעדית להדלפות מלשכת ראש הממשלה. עורכיו ומנהליו של סגל, ובעיקר הבכירים שבהם, אמורים להבהיר לו שכדי לשמור על מעמדו כפרשן בכיר הוא יצטרך לעבוד עכשיו קשה ולדאוג יותר לסקופ הגדול הבא ופחות לתדמיתו הפגועה. הם אינם עושים זאת ובכך הם מאפשרים לו להפוך את עצמו לבדיחה סאטירית מהלכת שפוגעת בו – ובעיקר במהדורה שלהם – יותר מכל חיקוי.

>> רעש לבן על אביגדור ליברמן: את פודקאסט ביקורת התקשורת החדש של טיים אאוט כבר שמעתם?

• ביקורת טלוויזיה
• עמית סגל
• ארץ נהדרת
• בחירות 2021
• סאטירה
• פוליטיקה
• המסך

1. הערב התחיל בחשש מסוים: האם נתניהו ישלוף עוד שפן מהכובע?

2. גילויים ראשוניים של שמחה זהירה לפני השבעת הממשלה

3. אם זה הולך כמו ברווז ונשמע כמו ברווז – זה רה"מ מושחת שהולך לאופוזיציה

4. אבא, הוא הלך? עכשיו כבר מותר לשמוח?

5. הפסל "שומר ישראל" הצטרף למסיבה ושמר על הקהל שהתקבץ בכיכר

6. אם המפגין הנצחי ישי הדס מחייך – אפשר להתחיל לחגוג

7. חיבוקים, חיוכים והקלה עצומה: מובילי המחאה לא מאמינים שזה נגמר

8. תשע בערב: נפתלי בנט מושבע כראש ממשלה והכיכר באקסטזה

9. שמפניה ורודה, מישהו?

10. חפלה בכיכר: ברק כהן מקפיץ את ישראל השנייה והראשונה על הרגליים

11. גאווה, תקווה ואהבה: שחר של יום חדש?

12. וואי, מה הולך לבוא פה. אריה הספרי ו-WC מתניעים את המסיבה

13. שמאלנים, הם אוהבים לעשות תמונות של פנסי סמארטפונים?

14. תזכירו לנו, איך חוגגים ניצחון? ידיים למעלה ומה אז?

15. אם אין מזרקה בכיכר – נביא תותח קצף

16. יאללה מסיבהההההההההה

17. השלט הכי מצולם של הערב: ביי ביי, ביבי, ביי ביי

18. אין מסיבה בלי מזרקה: בסוף הלכנו לכיכר הבימה וקפצנו למים

• הבועה
• בנימין נתניהו
• כיכר רבין
• בחירות 2021
• נפתלי בנט
• יאיר לפיד

עדכון 21:00המונים זורמים אל הכיכר שהולכת ומתמלאת בהדרגה. על הבמה הצנועה מופיעה אחינועם ניני ושרה את Imagine, קודם לכן השמיעו בלי להתבלבל את "נולדתי לשלום". כבר הגזימו קצת בחגיגות ובקלישאות של שמאלנים.

עדכון 20:00הערב, החלה מהשעה 20:00, מתחילים להתאסף בכיכר רבין אלפי אזרחים כדי לחגוג את השבעת הממשלה החדשה ואת החלפתו של ראש הממשלה היוצא – כמה נחמד לומר זאת – בנימין נתניהו. מערכת טיים אאוט והעורכים ירון טן ברינק וספי קרופסקי ילוו את האיוונט באמצעות לייב-טוויטינג, ואתם מוזמנים לעקוב כאן:

לאחר שבועות של ספקות החליטו ארגוני המחאה לערוך את חגיגות הניצחון בכיכר רבין, זאת למרות שעיריית תל אביב-יפו סירבה למלא את המזרקה שנמצאת בשיפוצים וכך פוגמת באירוע הקפיצה למזרקה שמתוכנן בפייסבוק כבר מזה חמש שנים.

ארגוני המחאה גייסו את משאביהם כדי לערוך בכיכר הערב הפנינג של ממש, כולל הופעות של ברק כהן, WC של האחים הספרי, אחינועם ניני ושאר כוכבי מחאת בלפור.

החגיגות לא נקבעו רשמית עד לרגע האחרון, מחשש שנתניהו יצליח להוציא עוד שפן מהכובע ולמנוע את השבעת הממשלה הערב, אולם ככל שהתקדם היום התברר שלקוסם הפוליטי הגדול נגמרו הטריקים והשטיקים.

לקראת שעות הערב כבר ניכרה בכיכר רבין תכונה רבה, כולל במה עם סאונד ותאורה שהוקמה בזריזות לטובת המופעים הצפויים. עדכונים יבואו כאן ובחשבון הטוויטר של טיים אאוט.

• הבועה
• בחירות 2021
• כיכר רבין
• בנימין נתניהו
• נפתלי בנט
• יאיר לפיד