ב-5 במאי 1940 מגיעים שני צעירים לתחנת הרדיו בבריסל. ברה התימהוני (בימינו ודאי היו מאבחנים אותו כבחור על הרצף) אוהב צלילים מכל הסוגים, ודודו העובד כשרת ברדיו מסדר לו התמחות אצל טכנאי הקול. אלזה היא שחקנית שמאחרת לאודישן לתסכית. השניים נתקלים זה בזו, וזאת תחילתו של סיפור אהבה יפה, רק שהכותרות בפתיחה מספרות לנו שעוד חמישה ימים הנאצים יפלשו לבלגיה, וכשאלזה חוזרת הביתה אנחנו מגלים שהיא יהודיה. סצנת הפתיחה מתרחשת בתחנת רכבת, שם ילדים יהודים שחצו את הגבול ללא אישור מגורשים בנימוס בחזרה לגרמניה. משם והלאה "רדיו בריסל" לא מרבה בסצנות טיפוסיות של סרטי שואה, וזה חלק ממה שהופך אותו לסרט עדין ויפה שכדאי לכם לשים לב אליו.

>> נטרף המוח: רצינו אקשן. רצינו דם. מה לעזאזל ראינו עכשיו
>> "בהצלחה, תהנו, אל תמותו": כולנו זכינו. סם רוקוול יש רק אחד
>> הרגת: האפוס המופתי של קוונטין טרנטינו מצדיק כל דקה על המסך

ב-1981 בריאן דה פלמה כתב וביים את "התפוצצות", שגיבורו הוא טכנאי קול בסרטים שיוצא לפארק להקליט רחשי לילה. מאז המותחן הנהדר הזה אני לא זוכרת עוד סרט עלילתי שהקדיש כל כך הרבה תשומת לב לאיך נוצרים אפקטים קוליים. ברה, בגילומו של ג'ף הלמנס (Jeffe Hellemans), הוא גיבור שובה לב. הוא אינו מרבה לדבר, ומבטא עצמו בצלילים שהוא מפיק מכל מיני דברים. הוא גם שומע דברים שחולפים ליד האוזן של רובנו, וזה תורם לסרט רובד קולי עשיר (אם כי לפעמים מוזיקת הרקע מחרישה את הרעשים).

סיקוונס מרתק מוקדש לעבודה על תסכית רדיו על פי "הטיסה מעל האוקיאנוס" מאת ברטולד ברכט – יצירה שנכתבה בהשראת טיסתו ההיסטורית של צ'רלס לינדברג מניו יורק לפריז ב-1927. במאי התסכית מתלהב מהמסר שטכנולוגיה יכולה לאחד את האנשים ומעדיף להתעלם מהעובדה שלינדברג תומך בנאצים. משום שהבי.בי.סי שלחו בטעות הקלטה לא נכונה, ברה נדרש לאלתר צלילים של מטוס ולצורך כך מפרק את האופנוע של דודו.

במקביל, אלזה (פמקה ונהובה), שהגיעה עם אביה ואחותה מווינה, מתחמקת מהפקיד באגף משאבי אנוש, שמבקש לראות תעודת זהות וכתובת. בעצם פנייתה לרדיו היא ממרה את פי האב, שרוצה לעזוב את בלגיה בהקדם ומבקש ממנה להישאר תחת הרדאר. אלזה היא צעירה שאפתנית ומתריסה שלובשת מכנסיים (ומה שנראה כחולצה הפוכה) ונמאס לה להמשיך לברוח. בהקשר היסטורי שונה היינו מזדהים בקלות עם הבת המורדת, רק שכאן אנחנו יודעים שהאבא צודק.

בזמן שהאיום הנאצי מרחף על פני הסרט, החיזור החינני בין ברה ואלזה לוקח אותו להפלגות של פנטזיה רומנטית, שמשתלבות יפה עם התפאורה התקופתית. התמונות הפנורמיות של בריסל כפי שהיא נראית מעליית הגג בה מתגורר ברה אולי נוצרו בכלים דיגיטליים, אך הן נראות כמו ציורי הרקע על זכוכית שבהם השתמשו בהוליווד של שנות הארבעים, בתוספת מודלים מוקטנים.

המרחב הסוגסטיבי של בניין הרדיו המודרניסטי, עתיר הקומות והמדרגות, מאוכלס בעוד שלל דמויות – מנהל התחנה הסימפטי שמתיימר לגונן על עובדיו (אבל הם מתבקשים להיות מקצועיים ולספוג אנטישמיות והטרדות מיניות בלי להתלונן), טכנאי הקול הנרגן, כוכב התסכיתים הוותיק שמתגלה כפשיסט, הדוד והדודה הנחמדים שברה מבלגן להם את הדירה. כולם מאוירים היטב, ומחזיקים אותנו מעוניינים.

הסרט סופר את הימים לקראת הפלישה הנאצית, וסצנת השיא מתרחשת עם הגעתם. דווקא בשלב הזה הבחירה הפיוטית של הבמאי הפלמי פרנק ון פאסל פחות עבדה לי. אבל הסיום יפה. ון פאסל הוא במאי ותיק, שסרטו המפורסם ביותר עד כה היה "Manneken Pis" עתיר הפרסים מ-1995 (אחרי כן הוא עבד בעיקר בטלוויזיה). זה סרטו הראשון שמופץ בישראל, מן הסתם בשל ההקשר היהודי. יש בו פרטים היסטוריים מעניינים, אבל בעיקרו זה סיפור אהבה עתיר צלילים שמצליח להימנע מהמהמורות הטיפוסיות לסרטי שואה.

4 כוכבים
The Soundman בימוי: פרנק ון פאסל. בלגיה 2025, 120 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע זר
• סרטים מומלצים
• בלגיה

הישראלים מתים על וופל בלגי, אבל מה לעשות, בורים. כולנו אמנם מכנים אותו וופל בלגי, אבל זו טעות, כי עבור הבלגים עצמם יש שני סוגים של וופל בלגי (או גופרה, אם תרצו ממש לדקדק): האחד הוא וופל נוסח בריסל, והוא הסוג וופל שאנחנו רגילים לאכול כאן – וופל עם בצק תפוח בעל מרקם אוורירי ורך שעשוי מתערובת בצק קלאסית, הכוללת ביצים, קמח, חמאה ואבקת אפייה. השני הוא נוסח ליאז', והוא כולל תוספת שמרים לבצק, והכנתו מורכבת יותר, אך שווה את זה, משום שהשינוי מייצר מרקם קריספי וטעם חמאתי-קרמלי מנצח. עכשיו כבר לא צריך לטוס לבלגיה כדי לחזות בפלא החמים והנעים הזה, כי בימים אלה ממש ניתן כבר להשיג אותו במשלוח וולט הביתה. זה הרגע להכיר, או בעצם לנגוס, במאמו, שמביאים וופל בלגי ליאז'י.

>>זה 5 בערב איפשהו: דוכן הקוקטיילים מהכרמל שרוצה שתשתו במהלך היום

אולי בטח תוהים לעצמכם "רגע, וופל בלגי הוא וופל בלגי. מה כבר יכול להיות כה שונה או מיוחד?". אז אני עוד זוכרת ביקור בבלגיה בו טעמתי את הוופל הליאז'י המפורסם, ובאותו הרגע אמרתי לעצמי "הו פאק, מה בעצם אכלתי עד עכשיו?", והחיים כבר לא נראו אותו הדבר. בלי הגזמות. סתם, אולי עם קצת הגזמות. אבל הוא כן טעים בצורה בלתי רגילה. הצורה אולי זהה, אך החווייה מרגשת ומספקת בהרבה. בוופל הליאז'י הבצק הוא שבמרכז, ולא התוספות שנערמות עליו. חוץ מתערובת השמרים, הוא עשוי גם מהרבה חמאה וגושי סוכר חום, מה שמשווה לו מתיקות קרמלית וחמאתית, ועל כן למצוא אותו בתל אביב זה גילוי מרגש.

מאחורי מאמו עומד עדן סמט, אימפריית וופלים דזעיר אנפין, שגם עומד מאחורי קרייזי באני. כן כן,אלו הוופלים בצורת פין ופות, חה חה. קרייזי באני עוד עומדת בעינה – ועדיין מככבת במסיבות רווקים ורווקות, ובסטורי של טינאיג'ריים שובביים – אך כעת מרחיב סמט את מניפת הוופלים שלו, יוצא מהאזורים המוצנעים ומייצר וופל מהוגן למדי, אותו מכין לפי מתכון של אמו – מה שהעניק לו את השם מאמו. מאותה מאמו מדוברת הגיעה גם האהבה של עדן לבצקים ולאפייה, כשהחל כבר בילדות לאפות יחד איתה, וללמוד את רזי הבצק, ובצק השמרים בפרט.

כעת הוופלים של מאמו מוצעים במשלוח וולט הביתה, ובהמשך צפויים גם למצוא מיקום קבע. כשטעמתי את הוופל גיליתי שאכן מדובר באותו קסם שזכרתי. הוא מגיע חמים, שטוח ובעובי דק, נדיב בחמאה, קרמלי דיו ונעים לבריות. הוופל מוגש עם מספר תוספות שמחמיאות לבצק, ולא מאפילות עליו, פשוט כי כשמדובר בבצק כזה זה ממש חבל: יש את הקלאסי, כמו שאוכלים שם בבלגיה, עם קוביית חמאה ומייפל. יש שוקולדי, עם פררו רושה ואגוזים מסוכרים, יש אחד עם נוטלה וקינדר, או עם פיסטוק שמוגש בליווי שוקולד לבן ושברי פיסטוק.

למבוגרים והאמיצים בחבורה יש גם וופל עם שוקולד מריר וגרידת תפוז, או עם שוקולד בלגי וצ'ילי גרוס. חוץ מזה, אנחנו צופים שהוופל שמשלב בין נוטלה לבייגלה מלוח יהיה להיט מבטיח. עוד בתפריט, כל עוד הם עדיין כאן, וופל עם שוקולד לבן ותותים טריים, ועוד בגזרת הפירות יש גם עם נוטלה ובננה. מלבד זאת ניתן (וכדאי) להוסיף לחגיגה שקית זילוף של קרם מסקרפונה ענוג, עם טאץ׳ וניל נחוץ, לזלף מלמעלה ולראות כי טוב. מחירי הוופל עומדים על 40 ש"ח לאישי, ו-70 ש"ח לזוגי, ותוספת המסקרפונה כרוכה בתוספת של 10 ש"ח. בקיצור, נראה לנו שמצאנו לכם כיבוד ראוי לפרק הבא של מאסטר שף – להזמין מאמו זוגי ולזלול מול חיים כהן.
זמין במשלוח בימים א-ה בין 17:00-20:00 ובמוצ״ש בין .20:30-00:30

• אוכלים שותים
• וופל בלגי
• מתוק
• בלגיה

• Facebook
• Twitter
• Email

לנעוץ מבטים זה ממש, אבל ממש לא מנומס. בטח לא בבעלים של מותג משקפיים נחשב שהגיע במיוחד מאנטוורפן לרגל השקת הקולקציה החדשה בתל אביב. במקרה של מיק סומרס (35), מעצב ומנהל המותג Theo, פשוט אי אפשר להתאפק.

סליחה, אבל נדמה לי שהמשקפיים שלך קצת עקומים.

״זה נכון. אחת הקולקציות הראשונות הייתה א־סימטרית במתכוון, ומאז זה אחד מסימני ההיכר שלנו. אם הפנים שלנו אינן סימטריות, אז לשם מה לכפות עליהן סימטריה? זה כל היופי בעיצוב מתוחכם״.

אפשר לומר שזה דבר שמאפיין את העיצוב הבלגי בכללותו, לא?

״הבלגים נמצאים בנישה משלהם: קצת אאוטסיידרים, אבל מאוד קוליים ומתוחכמים. מי שמסתכל מבחוץ עלול לחשוב שאנחנו חמורי סבר שלוקחים את עצמם נורא ברצינות, אבל אנחנו מלאי הומור״.

משקפיים של Theo (צילום: עדי גלעד)

הכל התחיל כאשר אביו של מיק, וים סומרס, בעלים של חנות משקפיים קטנה ששאף להרחיב את המלאי הקיים, הבין שהכי פשוט יהיה להתחיל לעצב ולייצר בעצמו. באותה התקופה התקבלו המשקפיים הלא קונבנציונליים באהדה, בין היתר הודות לפריחה של ״שישיית אנטוורפן״ המפורסמת, שבזכות מעצבים חדשניים כמו אן דמולמיסטר ודריס ואן נוטן לימדה כי בלגיה היא הרבה יותר מצ'יפס ולף בלונד. כיום המותג נמכר בכל העולם ויש לו עדת מעריצים אדוקה, שכוללת חובבי משקפיים מושבעים כמו אלטון ג'ון וג'ורג' מייקל.

התחכום שסומרס מתאר ניכר היטב באלפי דגמי המשקפיים שעיצבו וייצרו ב־Theo ב־25 השנים שחלפו מאז הקמתו: לצד משקפי אצטט בצבעי ניאון, משקפיים חתוליים מוזהבים ומשקפי מתכת כפולי מסגרת – אפשר למצוא כאמור משקפיים א־סימטריים, מסגרות מלבניות אדריכליות, משקפיים דרמטיים בהשראת בוני וקלייד ואפילו משקפיים שמסגרתם הדקיקה והגמישה נוצרה בהשראת צ'יפס. העונה ההשראה מגיע מעולם הקרקס. ״הלקוחות שלנו הם בדיוק האנשים שלא רוצים להיראות כמו כולם. אנחנו מעדיפים לעורר סקרנות מאשר לעצב טרנדים״.

Theo
1,900 ־ 4,190 ש״ח,
ורובל אופטיק בוטיק, דיזנגוף סנטר

• דריס ואן נו
• אן דמולמיסטר
• ורובל
• THEO
• מיק סומרס
• אלטון ג'ון
• משקפיים
• בלגיה
• דיזנגוף סנטר
• עיצוב ואדריכלות
• שישיית אנטוורפן
• החיים היפים
• עיצוב

• Facebook
• Twitter
• Email

אם אתם חובבי בירה, אוכל ומוזיקה, הפסטיבל הזה מכוון בדיוק בשבילכם: בין התאריכים 30.3 ל-2.4 מדי ערב בשעה 19:00, יהפוך שוק הנמל לבלגיה קטנה. במסגרת הפסטיבל, יציעו דוכני השוק מנות מיוחדות שיותאמו לבירות. על התוכן הקולינרי של הפסטיבל יהיה אחראי השרקוטייר הפופולרי אלן טלמור, שכבר למעלה מעשור עוסק בשרקוטרי.

רוצים לדעת איך להתאים בירה לאוכל?

[interaction id="550ea4d77fdf079b4effee84"]

בין המנות שיציעו הדוכנים באירוע: קרוסטיני טרין בקר עם סטלה ארטואה (מעדניית לבקוביץ'); צ'יפס ירקות שורש בקונוס (אנשי הזית); נקניקיות עגל עם כרוב ובצל מבושל בבירת לף בראון (דלישס); ספגטי מולים בבירת לף בלונד (פיורי); לחם בירה ופרעצל בירה (לחמים); קציצות בקר בבירה וגרגירי חומוס (איוו); אויסטרים טריים (פישנזון); ופל בלגי וגלידת לף בראון עם שוקולד בלגי (קרמה פרסקה); נתחי בשר מבושלים ברוטב בירה עם תימין ומרווה (רוקח שוק); שוקולד בלגי (דסקלידס); צלחת קטנה לליווי בירה הכוללת ארטישוק כבוש, זיתים, עגבנות לחות, פרמזן, מוצרלה טרייה ובריוש (מעדניית פרימו). להשלמת החוויה יגיע הפסנתרן וזמר הבלוז Boogie Boy לביקור וייתן במוזיקה החל מהשעה 20:30.

כל מה שאתם צריכים לדעת לקראת שבוע הקולינריה הבלגי

[tmwdfpad]

שבוע הקולינריה הבלגי, שוק האיכרים, נמל תל אביב –2.4־30.3
23:30־19:00

• אנשי הזית
• דלישס
• פירות ים
• איוו
• וופל בלגי
• בירות
• שבוע הקולינריה הבלגי
• לחמים
• אלן טלמור
• נמל תל אביב
• צ'יפס
• בירה
• קולינריה
• קרמה פרסקה
• בלגיה
• שבוע הקולינריה הבלגי
• רוקח שוק
• סטלה ארטואה
• אוכל
• שוק הנמל
• שוקולד
• אוכלים שותים