לאורך כל שנת 2024 כתבנו על המתרחש בתל אביב, ובסביבה שלנו בכלל, ובכנות – זה היה לא מי יודע מה כיף. מה לעשות, המציאות מכתיבה לנו את העבודה. לקראת סיומה של השנה הארורה הזו החלטנו לנסות ולחפש את נקודות האור בתוך כל האופל הזה. תל אביב תמיד היתה עיר של אופטימיות. מצאנו 42 דברים טובים, כי החיים, היקום וכל השאר צריכים סיבה להמשיך לנוע קדימה.

>>טוב טעם: 17 דברים טובים שבכל זאת קרו השנה בקולינריה התל אביבית

1. תל אביב לא הושמדה

בסטנדרטים של המזרח התיכון כיום מדובר בדבר טוב מאוד.

2. הבארבי ביפו נפתח

אם שאול שמח,אנחנו שמחים. או לכל הפחות רגועים.

3. "קרוב אלי" התל אביבי כובש את העולם

וברור שידענו.השלב הבא – סרט ב-DC. מארוול כבר אאוט.

4. קסטה שינתה את מה שאנחנו יודעים על גלידה

סורי מכל הגלידריות אחרות, אבל עד שתשיגוגלידת אורז קלוי או מרשמלו מדורהאין לכם מה לדבר איתנו.

5. "הדונם של סבתא" הטריל ימנים

אם לא נצחק אז נבכה, אבל משמח שהגאונות של ירמי שיק בלום מתגלה עכשיו ברבים.

6. השעשועון שהזכיר לנו שיכול להיות פה כיף

"לא רק פודקאסט. זו הצהרת כוונות, אמנות פרפורמנס, חומר למחקרים. זה כל הכיף של קריאת רכילות וחיטוט בחייהם של מפורסמים, אבל בלי קורבנות ורגשות אשם. אה, וזה גם בחרוזים, אז זו גם שירה פוסט מודרנית".
לטקסט ההרחבה המלא

7. הסינבון חוזר

ההיפך המוחלט מהסעיף הקודם, פצצת מתיקות ופחמימות שכבר עשתה הייפ לפני יותר מעשור וכעת חוזרת עם אותו טעם וניחוח ממכר. כדי לטעום את הסינבון המקורי עם הקינמון והפרוסטינג הלבן, תצטרכו לנסוע לקניון עזריאלי ולהתייבש בתור.התמורה מתגמלת כראויכי טראש תמיד מנצח, אבל 45 דקות על הרגליים בחברת מכורים כמונו היו קצת יותר מדי. אפשרות אחרת היא לעקוב אחרי האינסטגרם של מאפיות וקונדיטוריות בעיר, למשל נולה, בוטיק סנטרל, נורדיניו וגרציאני, ולגלות מתי אופים שם את השבלולים הנחשקים.

8. פריחתה של כיכר ביאליק

עיריית תל אביב יפו השקיע רבות לחדש את הכיכר ולהפוך את הבתים שסביבו למוזיאון חי, לצד ריכוז עסקים מלהיבים – כולםמדברים על עמיתהובצדק, אבל אל תפספסו אתאלג'יר– ויש לנו מרכז עירוני שנולד מחדש. כמה שיותר כאלה בבקשה.

9. המסעדות נסגרות לטובת מחאת חצי המיליון

מחאות החטופים היא אחת החשובות בתולדות המדינה, ולמרות שראשי המשק לא ראו לנכון להשבית לטובת יצירת לחץ לעסקת חטופים (שאלו את עצמכם למה), המסעדותנרתמו כדי לחזק את המחאהבערב שבו קראו המשפחות להשבית את המשק. לפחות למישהו אכפת כאן.

10. קולנוע מובילנד נפתח בתל אביב

הבטיחו לנו חוויית קולנוע חדשה, עם ספות ובר אלכוהול וסיבה לצאת מהבית לקולנוע – וגם אם זהעדיין לא מושלם, וואלה קיימו.

11. האירוע התרבותי המרגש של השנה

שותפות אמתית דרך המוזיקה, אל תגידו שזה לא מרגש אתכם.
לטקסט ההרחבה המלא

12. תרבות של סולידריות

התרבות שאנחנו צריכותבשביל עתיד יותר טוב כאן.

13. כוכבי מישלן כחול לבן

עד לשבעה באוקטובר האמנו שמדריך מישלן יגיע לישראל. היו אמנם ענייני תקציב שכרגיל עיכבו את המו"מ עם הארגון העולמי, אך משאלה נפתרו נראה היה שהדרך סלולה ואו טו טו הכוכבים נוחתים בתל אביב. ואז קרה מה שקרה והתכנית כמובן נגנזה. מי שלא נפגעו הן מסעדות שף ישראליות בחו"ל – "שמונה" של אייל שני, "שבור" של אסף גרניט ואורי נבון, "פריזם" של גל בן משה (פאסטל) בברלין, La Bottega del Buon Caffe של שף ארז אוחיון באיטליה ו-NHome של שף מתן בן זקן בפריז. גלעד פלד, שף מסעדת קולונאד בלוצרן ובעברו הרחוק שף מסעדת פושקין היוקרתית, שפעלה ברחוב מונטיפיורי, זכה בשני כוכבי מישלן, הישג שעד כה היה שמור רק לשף מושיק רוט עבור MOSHIK& באמסטרדם. בלי להתקטנן בענייני גיאוגרפיה, כשמחברים את כל הכוכבים השמיים נעשים קצת יותר בהירים, וזה הרי מה שחשוב עכשיו.

14. הנאומים של ליאור אשכנזי בכיכר החטופים

אה, אז ככה מרגישה תקווה.

15. מרכז הספורט הימי הקהילתי החדש

הסוד הלא באמת סודי של השנה: מרכז הספורט הימי החדש בחוף הדולפינריום הוא הראשון בעולם שמופעל כמרכז קהילתי בבעלות עירונית מלאה, ובמחירים שווים לכל נפש, עם מטרה אחת – להוביל תרבות ימית, ולהתחיל לחבר מחדש את העיר לים.קפצו ראש.

16. לוחות רישוי לכלים חשמליים

עוד תירוץ לאי אכיפה יורד עםהחוק שמחייב לוחית רישוי בכל כלי רכב חשמליים. עכשיו רק נותר לראות אם יצליחו להציל את הולכי הרכב מהסכנה של טייסים על שתיים.

17. "מלך החגיגת" גילה לנו את הסודות של העיר

חגיגה לעינייםוזכרונות מעורפלים מהריף רף.

18. הצלנו את קפה שפירא

אם המקום הקסום הזה היה נסגר, היינו מאבדים חתיכה מהלב התל אביבי שלנו. אחרישבחודש נובמבר ביקשו עזרה, שמחנו לראות שבית הקפה האהוב הצליח לגייס לא פחות מ-262 אלף ש"ח(!), שיעזרו לו לשרוד את התקופה. אנחנו חייבים לגלות מי האדם שקנה את הטבת ה"קפה בלי תחתית" למשך שנה ב-3000 ש"ח.

19. צדפות ב-12 שקל

כאילו היינו פריז, בקיץ האחרון תל אביב התאבססה על צדפות. הרכיכה הנחשקת נצפתה בכל בר ומסעדה שמחזיקים מעצמם, ולא רק בבסטה, לפופ אפים של The Oyster Society אי אפשר היה להשיג מקום, והאויסטר קלאב בנחלת בנימין רכב על הטרנד והוסיף שמפנייה (גם ורודה). אבל אף אחד לא הצליח לעשות מה שעשה שף גיא גמזו, ששבר את השוק בהלנה למשך שבוע עם אויסטרים ב-12 ש"ח – שליש ממחירם בשוק. איך קרתה קומבינה כזו אין לדעת, אך נשמח אם היא תחזור על עצמה.

20. בית המכולות של יפו

דווקא בתקופה הקשה ביותר על יפו, הפינה המושקעת והחכמה הזו מציעה הרבה סיבות להגיע דרומה.בית הקפה המתוק הזההוא רק סיבה אחת.

21. יצאנו ממעגל הוולט

זה היה קשה, אבל מרגע שהפחתנו את המשלוחים פתאום הבנוכמה וולט זו הוצאה לא משתלמת. בסדר, נו – לפעמים אנחנו עוד חוטאים מעצלנות. אבל זה התהליך, לא היעד.

22. למדנו "איך לעשות דברים"

זו לא רק הזדמנות להודות על הפודקאסט המצויין של שיר ראובן בתאגיד – שלימד אותנו איך לשמור סוד (עם אורנה בנאי), איך לעבור גמילה (עם ליאור דיין) או איך להיות נער גבעות (עם דוב מורל) – אלא גם הזדמנות להזכיר שהוא בכלל נולד בטורממש כאן בטיים אאוט. גאים בך שיר.

23. קפה עוטף

תמיר ברלקו, יזם ומייסד רשת ארקפה, הוביל לאחר השבעה באוקטובר את הקמת "קפה עוטף" – רשת בתי קפה שמנוהלת ומתופעלת על ידי תושבי עוטף שפונו מביתם, כאשר כל ההכנסות מופנות לקהילות, לטובת שיקומן. מלבד זאת, ולא פחות חשוב, בתי הקפה מספקים לעובדים שנתלשו משגרת חייהם תעסוקה וסוג של שגרה שחיונית לשיקום הנפש. פופ אפ "קפה עוטף נתיב העשרה" בשרונה כבר נסגר, אך ב"קפה עוטף רעים" בפלורנטין אפשר עדיין לקנות קפה ומאפה ופריט מעוטר בכלנית, לנחם ולהתנחם.

24. מייקל רפפורט

שמחנו לגלותשהוא באמת מצחיק, ולא רק כי הוא לטובתנו.

25. מצאנו "מטמון"

זה לא חדש לאף אחד שאנשי בית רומנו הם המנוע התרבותי האמתי של העיר, אבל ההפתעה שהיא "מטמון" – ספרייה, חנות ספרים, סלון קריאה וחלל לאירועים קטנים – תפסה גם אותנו נרגשים סביב המילה הכתובה,ואפילו AI.

26. בית רדיקל

בתקופה של הרס כזה גדול מסביבנו, טוב לראות שיש גופים שמנסים לבנות מחדש – ובשנה האחרונה בית רדיקל עבדו בקדחנות כדי להציע אלטרנטיבה, מרחב ליברלי ולא במקרה –פסטיבל של תקווהותרבות נגד היאוש.היינו זקוקים לזה.

27. הפיתות של חמודי אבולעפיה

צוחקים עלינו שאנחנו מזכירים את חמודי אבולעפיה בכל הזדמנות אז כאן המקום לומר שנכון, ושכולם יקפצו. אנחנו אוהבים את האיש עם הלב הנדיב והידיים הטובות ונלך אחריו לאן שהוא והפיתות המושלמות שלו ילכו. ומי שלא טוב לו, יום טוב לו (המעדנייה, כמובן).

28. 3426

על שטח של 1500 מ"ר, היכן שפעם היה שוק הדגים העירוני,נפתח באפרילמרחב תרבות חדש שמבטיח לשלב בין יצירתיות, חינוך וקיימות. בינתיים תמצאו שם את בית רדיקל, את הסטודיו של מרים כבסה, את העיתונאית והחוקרת רונית ורד, קבוצת שפים וסומליירים וסטודיו לייצור דיגיטלי ורובוטי

29. האלבום "הביתה" של מיכאל כהן

הראפר התל אביבי המקורי חוזר עם אלבום סולו שני שעוסק לא מעט בבית של כהן – שהוא גם תל אביב, אבל גם ישראל. כמה טוב שיש אותולבטא מה שכולנו פה חווים.

30. ובכלל, הראפרים והראפריות עושים קאמבק

עם ההצלחה מתעורר הרעב, והמוני ראפרים שהקדימו את זמנם חוזרים כדי לתת ניסיון נוסף,הפעם כשהקהל מוכן לז'אנר.

31. בית חנה ברודצקי

אח קטן-גדול מצטרף למשפחת בית חנה, הפעם ברחוב ברודצקי ברמת אביב הירוקה. כמו בתי חנה הקודמים, גם הוא עושה כבוד למסורת של המבנה שבו נפתח (במקרה הזה, קולנוע), ויציע לתושבי השכונות הקרובות רגע של שפיות ושלומות (המונח העברי ל-well being. תודו שהפתענו).

32. MOSHIK&

הדבר הכי קרוב למישלן בישראל כרגע זו המסעדה החדשה של מושיק רוט, חלל מעוצב במבנה לשימור שבו סועדים בכל ערב 40 בני מזל שהצליחו להשיג מקום, 20 איש בכל סרוויס. חדר יין שקוף ובו 400 לייבלים, כולל יינות גרנד קרו מכרמים מצטיינים בעולם, כלים מאוסף פרטי שרוט אצר במשך שנים, מלצר לכל אורח כמעט ותג מחיר של 800 ש"ח לאדם לפני אלכוהול מציבים את גלגולה התל אביבי של המסעדה מאמסטרדם בצמרת הפיין דיינינג בארץ. כשמדריך מישלן ישוב לישראל ושאלת הכוכבים ל-MOSHIK& תעלה על הפרק, נראה עד כמה מסוגל הארגון להיות אובייקטיבי ולהעניק לרוט את שני הכוכבים שמגיעים לו.

33. ענן נפתח בפלורנטין

חנות תקליטים, חדר מוזיקה, חלל האזנה ובר שכונתי – ומאז גם בית קפה בשם "קשת" –והכל במקום אינטימי אחד.

34. המרכז הגאה החדש האיר לנו מקום בלב

עם השקעה של 30 מיליון שקלים וחזון ליצור מקום לאנשים שנאבקים על אהבתם, על זהותם ועל החירות שלהם במדינה שהולכת ומקצינה – המרכז הגאה פתח את שעריו בחודש מרץ. לאור קיצוץ של 40 אחוז בתקציב האגף ללהט"ב במשרד לשוויון חברתי מטעם הממשלה הקיצונית הזו, זהקרן אור צבעונית ומשמחת.

35. עוד רגע מצילים גם את השאפה בר

בדומה לקפה שפירא, גם הבנות שמפעילות את הבר המצליח מיפו הבינו שאם לא ינקטו בצעד דראסטי, מפעל חייהןיקרוס אל מול השקט של רחובות יפו. למרבה השמחה, ההדסטארט שלהם גם רץ היטב, כי נשארו עוד 17 יום ורק 8% נותרו, כך שזה חדשות טובות – אבל אל תהיו שאננים,וסגרו להם את הפער.

36. החייל הנעלם

"כמו קפסולת זמן של ישראליות מבוהלת, יש בסרט הזה את כל היופי והכאב שמפריעים להמונים בישראל להירדם בלילה. את הפער המטורף בין האלימות וההרס במקום אחד והנורמליות של מקום אחר, לא מאוד רחוק. את הפחד לעזוב את הבית ואת הפחד להישאר מאחור בחברה מתפרקת. תאוות חיים חזירית ופחד מוות שאוכל מבפנים".
הטקסט המלא

37. JMT אוכל רחוב קוריאני

אחרי שנים של הגמוניה תאילנדית ויפנית מתובלת בקמצוץ וייטנאמי, סוף סוף נפתח בעיר ספוט אוכל קוריאני צבעוני ושמח. הכי כיף להציף את השולחן במנות בטוקבוקי וקימצ'י חריפים־חמוצים, לדפוק בקבוק סוג'ו ולזמזם בלב APT APT, כמו בכל עיר נורמלית בעולם. ועכשיו כשהתיאבון נפתח – הבו לנו מסעדות קוריאניות וטייוואניות, מלזיות ובורמזיות וגם את המטבח הסיני מהאייטיז, כי עוף באננס אף פעם לא יוצא מהאופנה. תשאלו את אהרוני.

38. אריק שגב קובר את הסדרה שלו באופן חגיגי

אווירת המוות של המלחמה הגיעה גם מחוץ לעזה, מה שגרם לתאגיד להרוג את הסדרה "אנשים מתים", אחת הקומדיות הכי שחורות שלא ראינו על המסך הישראלי, מאת התסריטאי האהוב עלינו אריק שגב. זה, כשלעצמו, לא דבר שמח – אבל האופן בו שגב בחר להיפרד מסדרה על מוותפשוט קבר אותנו, בקטע טוב.

39. יש כ-30 פסלים חדשים בעיר

אתם בכלל קלטתם שכל כך הרבה יצירות אמנות פוזרו במרחב הציבורי במהלך השנה? כי אנחנו כן, וגם הכנו מדריךלאיך למצוא אותם.

40. משק עפאים הגיעו לתל אביב

לא פחות מ-380 מוצרי מעדניה ארטיזנלים, מגוון לחמים טריים מקמחים עתיקים, ויטרינת מאפים שתרגש גם תתרן, כריכים טריים, תבשילים, והאם אמרנו כבר משהו על המאפים? אחדמפינות האיכות החדשות של העיר.נו בסדר, אז הסניף השנילא שרד את התקופה, אבל עדיין יש את הראשון.

41. מדרחוב פלורנטין

פייר, אנחנו לא לגמרי סגורים שזה דבר טוב, אבלמעדיפים להישאר אופטימיים.

42. אנחנו תמיד יכולים לעזוב לברלין

נו,צריך תוכנית מילוט, לא?

• דברים טובים
• מייקל רפפורט
• מישלן

קשה להסביר את תופעת מייקל רפפורט. עד השבעה באוקטובר אם היית שואל אנשים בישראל מי זה, כנראה שרובם לא היו מזהים גם עם תמונה.מאז הוא הפך לאחת הדמויות הכי מוכרות בארץ, עם תמיכה מלאה (ובקולי קולות יש לציין) בישראל, הופעות מלאות ואפילוביקור בארץ נהדרת. עכשיו הוא חזר לשתי הופעות נוספות בישראל, והביקוש הראה שהוא צבר לא מעט קהל. אתמול (יום ב') הוא הופיע בבית החייל בתל אביב, והאולם היה מלא עד אפס מקום. בדקתי עוד לפני, וכבר שבוע לפני המופע לא היו כרטיסים, ויש סיכוי שאזלו עוד לפני. מאז עלתה אצלי השאלה – האם אנחנו אוהבים את מייקל רפפורט כי הוא אדם מצחיק, או שאולי זה כי הוא בצד שלנו?

>>קמים לחיים: איך דיסני יכולים ליצור גרסאות לייב אקשן מוצלחות יותר?

מופע החימום של מייקל רפפורט היה הסטנדאפיסט מתן פרץ, אותו אתם ודאי מכירים מהסרטונים של אסף יצחקי שקופצים לכם ברילס או ביוטיוב. אקורד הפתיחה הזה גרם לי לחשוב שאני הולך לקבל מופע סופר פוליטי באווירת רפובליקני-ימני-סאחו-ציוני, בעיקר כי רוב הבדיחות שלו היו צחוקים על ערבים מתפוצצים, ועל להטב"קים מגוחכים שמוחאים למען פלסטין. סך הכל מופע פתיחה חביב, שחלקו כבר קפץ לי ברשת מספר פעמים – אבל באותו הרגע זה הרגיש כאילו הוא מכתיב את הטון שפחדתי ממנו במופע הזה. ואז מייקל רפפורט עלה.

למרות בדיחה סופר סאחית בהתחלה על הביפרים ("אנא תניחו את הטלפונים ותרחיקו את הביפרים"), המופע התחיל בטון שונה מהצפוי. הוא עבר לספר על הילדים שלו, ודן בשאלה "האם צריך להפליק לילדים שלך?", ומשם המשיך לדבר על גירושים, נישואים, ובסוף הוא גם דיבר על החיבור שלו עם ישראל. בתור אדם שבא מהצד ההפוך לגמרי של המפה הפוליטית, היה לי קצת קשה עם הזקפה הפטריוטית של מייקל רפפורט – הוא לא גר כאן, ואפילו הוא מודה שהוא לא מספיק מכיר את השמות של הפוליטיקאים הישראלים כדי להבין מי המשוגעים שביניהם. הוא לא יודע איזה כאוס הולך במדינה, ובטח לא מרגיש את זה על בשרו. התמיכה שלו ושל אנשים כמותו בהוליווד היא כמובן מבורכת, אבל אחי – תירגע. ולמרות כל זאת, ותרועות הקהל האוטומטיות שמגיעות ברוח "ישראל! פאק יה!", איכשהו ישבתי עד סוף המופע, ואפילו נהנתי ממנו.

אני בן אדם שמאמין שצריך ואף רצוי לצחוק על הכל, בלי פרות קדושות ובלי התייפייפות. אני גם הרבה יותר נהנה כשזה מגיע מקומיקאים בצד שלי של המפה הפוליטית, אבל אם אפשר לצחוק על הכל מצד שמאל – זה אומר שאפשר לצחוק על הכל גם מצד ימין. אין כאן חפים מפשע. זה יכול להיות וולגרי ואלים, אבל זה חייב להצחיק. ואין מה להגיד, מייקל רפפורט מספק את הסחורה, בעיקר כי הוא לא עושה הנחות לאף אחד. כשהוא על הבמה והמיקרופון ביד שלו, אף אחד לא חסין: הוא יורד על ג'ו ביידן ועל קמלה האריס, ובאותה נשימה עושה חיים קשים לטראמפ ומודה שאף אחד מהמועמדים לא ראוי. הוא אפילו מגנה את דבריו של טראמפ (בו הוא גם תומך), שטען כי אם לא ייבחר מדינת ישראל תחדל מלהתקיים בנסיון למשוך את קולות היהודים. כלומר, העמדה הפוליטית שלא הסכמתי איתה, לא הפריע לי לצחוק.

רפפורט גם מפתיע טיפה, מרגע שפתאום אכל סיבוב על כל השמות הכי גדולים בהוליווד – חואקין פניקס, לאונרדו דיקפריו, בראד פיט ועוד רבים אחרים. וכמעט תמיד זה מצחיק, גם אם לא תמיד ברור אם הוא רציני או צוחק כשהוא מדבר על ההצטרפות של חלק מהם לאילומינטי. גם כשהפאנצ'ים שלו לא נוחתים באופן מדויק, רפפורט מצליח להציל את עצמו בדרכים מקוריות ולהחזיר אליו את הקהל במהירות, ואלה איכויות של קומיקאי ותיק שתמיד תענוג לראות על במה. סטנד-אפ זה דבר חי ודינאמי, ולראות ניסיון של שנים בא לידי ביטוי על הבמה, זה יכול להיות או שחוק מאד, או מוצלח מאד. במקרה של מייקל רפפורט, זה מוצלח מאד.

אז האם אנחנו אוהבים את מייקל רפפורט כי הוא מצחיק? ובכן, כן. גם. הוא אולי מעורר אנטגוניזם אצל מי שלא מסכים איתו או עם הדרך שבה הוא מגיב, אבל הטיימינג הקומי שלו, האופן שבו הוא מספר את הסיפורים שלו והתקשורת שלו עם הקהל (בין אם הוא שואל שאלות ובין אם סתם מפריע במהלך המופע) מספקות מופע סטנדאפ שכדאי לראות, גם אם אתם לא תומכים בטראמפ או מתענגים על לאומנות. האם הקהל הישראלי מחבק אותו כי הוא אוהב את ישראל? כן, ברור – וזה בסדר גמור. נכון שזקפות פטריוטיות זה תמיד קשה לעיכול, אבל בתקופה כזאת שבה האנטישמיות בעולם במגמת עלייה חדה ואמנים מבטלים הופעות כאן על ימין ועל שמאל, זה רק טבעי שהקהל היהודי יקבל את החיבוק שמייקל רפפורט מציע. וגם יחבק בחזרה בצורת סולד אאוט מראש. עד הפעם הבאה.

• ביקורת הופעה
• במה
• סטנדאפ
• מייקל רפפורט

הרבה דברים נוראיים קרו לנו בשבעה באוקטובר וגם אחריו, אבל פה ושם קרו לנו גם כמה דברים טובים: החברה האזרחית גילתה שוב את עוצמתה האדירה, הסולידריות עם מפוני הצפון והדרום חיממה את הלב, ולא פחות חשוב – גילינו את מייקל רפפורט. הקומיקאי הניו-יורקי הפך מיד עם פרוץ המלחמה למכונת הסברה של איש אחד, אפקטיבית בהרבה מרוב ההסברה הלאומית, ומיהר להתייצב לצדנו. לאורך השנה הוא ביקר בישראל כבר מספר פעמים כדי לתמוך במשפחות החטופים. ועכשיו יש לכם הזדמנות להחזיר לו אהבה.

>> "ברבור שחור": לרסק את הרעיון שאפשר להמשיך הלאה בלי חשבון נפש
>> די למלחמה: לחיות על חרבנו לנצח? רוב הישראלים היו מעדיפים שלא

בחודש אוקטובר הקרוב יחזור רפפורט לישראל, והפעם לראשונה עם מופע הסטנדאפ המלא שלו, ב-13.10 בתיאטרון ירושלים וב-14.10 בבית החייל בתל אביב. המופע של רפפורט ידוע בסגנונו הניו-יורקי העסיסי והבוטה, וכולל לא מעט ירידות על הקהל לפי מיטב מסורת האולדסקול של הסטנדאפ, ויהיה מעניין לראות איך, אם בכלל, יתאים רפפורט את חומריו לקהל הישראלי (אם כי כמה בדיחות טובות על חמאס והוא יכול לעשות בנו כרצונו).

רפפורט התפרסם כשחקן והפך לאחד הקומיקאים המצליחים בעולם, עם רשימת קרדיטים ארוכה ומרשימה לאורך הקריירה שלו שהחלה בתחילת שנות ה-90'. הוא חתום על יותר מ-100 הופעות קולנועיות וטלוויזיוניות, כולל הסרטים "רומן על אמת", "מטרו", "היום השישי", "ד״ר דוליטל 2" ועוד, לצד הופעות בסדרות "נמלטים", "חברים" (בתפקיד גארי השוטר שיוצא עם פיבי), "קוראים לי ארל", "תרגיע" ועוד. בישראל הוא כבר זכה למעמד-על בשנה האחרונה, בזכות תמיכתו הנלהבת במדינה ובזכות גיוס הכישרון שלו, עם כל המסירות, התשוקה והעצבים, לטובת מלחמת ההסברה ברשתות.

באוקטובר 2023 חתם רפפורט יחד עם עוד מאות שחקנים, קומיקאים ומנהלים מהוליווד על מכתב פתוח לנשיא ג׳ו ביידן שקרא לשחרור מיידי של החטופים. בדצמבר הוא הגיע לארץ לביקור תמיכה, נפגש עם משפחות החטופים, העלה סרטונים ברשתות החברתיות, והתראיין בחו"ל כדי לקדם את שחרורם. במהלך הביקור הוא ביקר גם בקיבוץ בארי, והשתתף ב"ארץ נהדרת" במערכון כמנחה טקס האוסקר, הנושא נאום ביקורתי על אנשי תעשיית הוליווד.

הסרטונים שלו עם "ארץ נהדרת" הגיעו לעשרות מיליוני צפיות ברחבי העולם, הפודקאסט שלו "I am Rapaport" הוקלט מספר פעמים בתל אביב והפעילות האינטנסיבית שלו בערוצי המדיה החברתית הגיעה לכל רחבי הגלובוס והצליחה להנגיש באמצעות הומור, כעס והרבה מאוד אנושיות, את סוגיית החטופים והמאבק באנטישמיות. במהלך הסופרבול האחרון עלתה גם פרסומת בכיכובו למען שחרור החטופים. הביקור הקרוב יהיה הרביעי שלו בארץ מאז פרוץ המלחמה. איזה אח.
>> מייקל רפפורט בישראל, 14-13.10, תיאטרון ירושלים ובית החייל תל אביב.עוד פרטים ורכישת כרטיסים? כאן

• ❤ תרבות
• שבעה באוקטובר
• סטנדאפ
• מייקל רפפורט