מי שעוקב אחר זירת המסעדות והברים בעיר ודאי שם לב לפריחה משוגעת – דווקא עכשיו, כשהמהפכה המשטרית דורסת והכלכלה מתנדנדת, נפתח בכל יום כמעט מקום חדש. רק השבוע דיווחנו עלסנדוויצ'יה יפנית חדשה,בראסרי בפלורנטין,צ'נה המתחדשת,תריסר בשוק הנמל,בר מוזיקה בכרם התימנים,מכונה אוטומטית לממכר בשר של איציק הגדולואפילו עלשובם של איציק ורותי הגדולים. בד בבד עם שפע הפתיחות, יש לא מעט מקומות שנסגרים בדממה – דוכן הבשרים המצטיין של בני דרקסלר והמעדניה הגיאורגית של לילי בן שלום בכרמל (החמארה עדיין פועלת), מסעדת הדגים שאראק בבן יהודה ועוד. כעת מצטרפת לסטטיסטיקה ק-פה האנוי, הוייטנאמית הכשרה מכיכר רבין.

כבר יותר משבוע שמסעדת ק-פה האנוי סגורה, והמדיה החברתית מטעמם שוממת. אתר אונטופו מפנה להזמנות טלפוניות בלבד, ובטלפון אין מענה. הסיבה לסגירה היא, לכאורה, סכסוך שותפים – ולבית המשפט המחוזי כבר הוגשה בקשה לצו פתיחת הליכים במסגרת תיק חדלות פירעון. לפני מספר ימים פרסם עמנואל דיין, מבעלי המקום, סטורי המסביר כי חשבונות הבנק הוצאו משליטתו ולכן אין הוא יכול להעביר תשלומים לספקים ולנותני שירות וגם לעובדים. "‎אני מנסה בצד שלי כל מה שאפשר כדי לדחוף את בעלי המניות העיקריים והפיננסיים להציל את החברה, אבל זה לא בידי. ‎תפקידי כמנכ"ל מסתיים השבוע, אך אשאר כבעל מניות להתמודד מול שאר השותפים עם החובות שיאומתו בימים הקרובים. ‎אני מקווה שתבינו שלצערי אני לא במקור המצב הזה, שיכולנו להימנע ממנו".

ק-פה האנוי הוקם נפתח לפני קצת יותר משש שנים כמסעדה וייטנאמית כשרה, אחות לק-פה האנוי בפריז. הבעלים, אנשי עסקים ישראלים ממוצא צרפתי שהחזיקו ב-40 מסעדות בצרפת ובמדינות נוספות בעולם, גייסו לפתיחה את השפית נופר זוהר – שהרכיבה תפריט מטבח פיוז'ן וייטנאמי-צרפתי עם השפעות ישראליות. במהלך פעילותה ניסתה המסעדה להרחיב את מעגל הלקוחות על ידי תפריט וולנס, בראנץ' שישי ויוזמות אחרות אך תרגום המטבח הווייטנאמי לחך המקומי הכשר לא צלח. עתה, כאמור, נסגרות הדלתות וכנראה לתמיד, דווקא בתקופה שבה אוכל הרחוב הווייטנאמי מקבל תאוצה, ובין ישראל ווייטנאם נחתם חוזה לקו טיסות חדש שיחל לפעול בחודש אוקטובר. מבעלי המסעדה לא התקבלה תגובה, ולכשכזו תתקבל נפרסם אותה.

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• קפה האנוי
• ווייטנאם
• אוכל ויאטנמי

וייטנאם הייתה החופשה המשפחתית האחרונה שלנו בחו"ל, קצת לפני הקורונה. מסע של שלושה שבועות, מגבול סין בצפון ועד לדלתא של נהר המקונג בדרום, מלא בנופים עוצרי נשימה, ערים קסומות ועושר קולינרי בלתי נתפס. השפעות סיניות מצד אחד ושנים של קולוניאליזם צרפתי מהצד השני, יוצרים שילוב טעמים וטכניקות שמעיף לך את חוש הטעם למקומות שלא ידעת שבכלל קיימים. הבעיה עם חוויה מוצלחת כזאת, זה שגם אחרי שלוש שנים אתה לא מפסיק להתגעגע.

וזאת בעיה. כי בניגוד למטבח התאילנדי, שאומץ בחום על ידי הישראלים, המטבח הוייטנאמי אף פעם לא באמת תפס בתל אביב. אומנם מאז שיש אתאל מנו, המצב השתפר, אבל עדיין אפשר לספור על יד אחת את מספר המסעדות הוייטנאמיות בעיר. במקרים כאלו אתה לוקח מה שהיקום נותן לך. בשבוע שעבר, כשעוד גל געגועים תקף פתאום (מעניין מה באווירה מסביב כרגע גורם לבן אדם לחלום על המקום הכי רחוק שהוא היה בו), ומצאנו את עצמנו לגמרי במקרה באזור כיכר רבין, הבנו שמדובר ברמז, ומייד התיישבנו בק-פה האנוי.

התחושה הראשונית כשאתה נכנס בדלת היא שיש פער בין האפקט שניסו לייצר במסעדה לבין מה שיצא בפועל. אולי שאולי זה סתם מסך הקטיפה האדום שמנסה לשדר אלגנטיות אבל יוצר אפקט של כניסה לאוהל שהילדים בנו מסדינים בסלון. לא שזה משנה משהו. את מרק הפו הכי מוצלח שיצא לנו לטעום, אכלנו אצל אישה מבוגרת, בעיר העתיקה של הנוי, במסעדה קטנה שנראתה (והריחה) כמו מוסך אופנועים, ישובים על ארגזי פלסטיק מול שולחן מאולתר. אז עם כל הכבוד לתקרה הגבוה ולעיצוב, בואו נדבר על האוכל.

>> ויקי כריסטינה הוא אחד המקומות הנעימים בעיר. האוכל פחות
>> ארוחת השנה: רוצו לפופ אפ של מחניודה ואסף גרניט בתל אביב

התחלנו עם פלטה של מנות ראשונות שהסתובבה על הסקאלה שבין מוצלח ללא מעניין. היה שם סאמר רול, דף אורז מגולגל עם ירקות טופו ואיטריות, מנה שאי אפשר להרוס, אבל קשה מאוד להפוך אותה ליותר מסתם ביס, וכאן לא נראה שבכלל ניסו. תיבול? טעמים נוספים? משהו? כלום. הדבר היחיד הטוב להגיד עליה שהיא הייתה יותר מוצלחת מהרול הפריך עם הטופו. וגם זה רק בגלל שבלי הירקות, הטופו הרגיש בודד במיוחד, גם הקראנצ'יות המוגבלת לא הצליחה לעזור לכפר על הסתמיות.

החלק האחרון של הפלטה, הבאן המאודה ראגו בשר אסאדו, היה נקודת ההצלה של הפלטה (וכנראה של הערב כולו). שזה קטע, כי בכל שלושת השבועות בויאטנאם לא פגשנו אפילו פעם אחת באן מאודה, וגם לא מישהו אחר שפגש באן מאודה, אבל בתל אביב זה הפך להיות סימן היכר של המטבח הויאטנמי. למי אכפת, זה היה מאוד מוצלח. כלומר הלחמניה היא לחמניה מאודה, לא הייתי מבדיל בין עבודת יד לבין מוצר קפוא מהסופר, אבל הבשר היה מצויין, ושילוב המרקמים עבד לגמרי. באמת כיף של מנה. מה שאי אפשר להגיד על הבאן המאודה עם "שווארמה אסייתית" שהזמנו בנוסף. אולי כי השם בתפריט היה צריך להיות "שווארמה אגרסיבית". אין לי מושג מה זה היה, אבקת קארי או כורכום או איזה תבלין סיני שלא שמענו עליו, אבל התוצאה הייתה כל כך קשוחה, שכל ביס הרגיש כמו סוג של מבחן אומץ, ולא בקטע טוב.

סלט הטטאקי טונה היה שינוי של 180 מעלות. סליחה, הטונה בסלט הייתה שינוי של 180 מעלות. היא הייתה צרובה נהדר, טעימה והחליקה בגרון בעדינות מופלאה. הירקות שהיו מתחתיה בסלט לא הצליחו לעשות ביחד את השינוי ונעצרו בחצי הדרך. השילוב בין חסה שחתוכה גדול מידי, לתרמילי אפונה, תפוחי אדמה, שומר, ברוקולי וקרוטונים היה יותר בלאגן ופחות סלט. זה לא היה רע בשום צורה, אבל אין רוטב בעולם שיכול לאגד את כל זה למנה קוהרנטית.

>> ליגת האלופות: 22 המסעדות הכי טובות בתל אביב
>> לאכול בכיף: 21 מסעדות הקז'ואל הכי טובות בתל אביב

מרק הפו היה למרבה הצער יותר סלט ופחות טונה. רק שכאן הבעיה לא הייתה בלאגן, אלא דווקא דלות החומר. פו זה מרק שמתבשל במשך שעות, ויוצר ממש שכבות של טעם שאפשר להרגיש אותן בכל ביס. כל זה פשוט לא קרה כאן. במקום זה קיבלנו מרק שטוח להפליא, שלא לומר תפל, שמידי פעם יכולת להרגיש בו טעמים אבל עוד לפני שהבנת מה קורה הם התמוססו ונעלמו. ולא, הכשרות, היא לא תירוץ. אפשר לעשות מרק פו מוצלח גם בלי חזיר ופירות ים. המרק הזה לא בכיוון.

הבו-בון, מנת איטריות קרות וירקות עם עוף בג'ינג'ר חם, הייתה פוטנציאל למנה טובה, שנפלה בגלל כשל טכני. העוף היה מוצלח למדי, הקטע של הפרשי הטמפרטורות עבד מעולה, הבעיה היחידה הייתה שאי אפשר היה לאכול את זה, כי האיטריות, אולי כי חיכו יותר מידי בקערה, הפכו לגוש דביק ברמה שהיה קשה לערבב את המנה ומסובך אפילו יותר לחלק אותה לצלחות. חבל. זה באמת היה יכול להיות מוצלח. כדי לנסות ולהתנחם החלטנו לא להתייאש ולקחנו את גרסת הבשר של הבאן-מי הסמל של ההשפעה הצרפתית על אוכל הרחוב הויאטנמי, סנדוויץ' בבאגט. וזה לגמרי היה שווה את זה. הבגט הגיע עם רצועות בשר מצויינות, איולי, חמוצים, כוסברה ובוטנים. זה גדול. זה מושחת. זה מוגזם וזה נהדר. חבל רק שלצ'יפס שהוגש ליד הייתה תחושה של שקית קפואה.

קינוחים במסעדה בשרית כשרה הם תמיד סוג של סימן שאלה, אז עשינו את מה שאבא של הרשל'ה עושה כשהוא נוסע לשמורות אינדיאניות והימרנו. מצד אחד קיבלנו גלידת יוגורט קוקוס עם בראוניז נוטלה שהייתה מפתיעה לטובה. החמיצות של היוגורט שהייתה לגמרי מוגזמת בפני עצמה, איזנה באופן נהדר את המתיקות של הנוטלה, והטעמים של הקוקוס מאחור היו מוזיקת רקע נעימה שמכניסה אותך לוויב.

להימורים, חשוב לזכור, יש גם צד שני. ואנחנו קיבלנו אותו בצורת מרק מנגו קר עם טפיוקה. אז בואו נניח שניה בצד את העובדה שאם אתה כותב בתפריט שאתה מגיש טפיוקה שחורה קצת מוזר שהטפיוקה שאתה מקבל לבנה, כי זאת התקטננות, וכי יש בעיות יותר גדולות. כמו למשל ש"המרק" מרגיש כאילו מדובר במשהו שיצא ממש הרגע מקופסת פריגת קפואה. לא ברור לי מה זה המרקם הזה, ואיפה הוא מופיע בטבע, ויותר מזה – אין לי שום רצון לדעת. רק לנסות ולמחוק את הזיכרון הלא הנעים הזה ולא לדבר עליו יותר לעולם.

ק-פה האנוי היא לא מסעדה טובה. יש לה יציאות מוצלחות וכמה מנות טובות, אבל בסטנדרטים של תל אביב זה ממש לא מספיק. זה לא שאין כאן מנות סבבה, ויכול להיות שלשומרי כשרות, שמראש ההיצע שלהם מוגבל, זאת יכולה להיות אופציה חביבה, אבל בשורה התחתונה מדובר במקום שהשיא קולינרי שלו הוא לחמניה מאודה וסנדוויץ בגט. שזה לגיטימי לדוכן בשוק, אבל קצת בעייתי למסעדה.

2.5 כוכבים, 3 כיפות.ק-פה האנוי, מלכי ישראל 3

פלטת שרינג 98
טאטקי טונה 72
באו שאוורמה 52
מרק פו 74
באן מי 82
באו בון 74
מרק מנגו 42
גלידה נוטלה 42

• ביקורת מסעדות
• קפה האנוי
• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• מסעדות כשרות בתל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 935 // עיר יקרה

שירותים טובים הם דבר חשוב. שירותים מצוינים אף עשויים להפוך את הבילוי כולו לסבבה במיוחד. ניקיון, המתנה, פלייליסט, נייר טואלט וסבון ידיים- כל אלה קריטיים לחוויית השתנה חיובית. ליצאנו לבדוק את אסלות עירנו, מאז הגלריה בפלאפון שלי מלאה במלא אסלות. איזה פיפי

בוסר

בבר היין ברחוב החשמל יש תא שירותים גדול ומרווח, שמתאפיין בניקיון ותאורה נעימה, ויש בו גם מראה להסתדר בה, גם סל ענק עם מלא נייר טואלט שיש הרגשה שלא ייגמר לעולם (מה שתמיד תורם לתחושת הרוגע שלנו) – לא זאת בלבד, בוסר הוא גם המקום הראשון בעיר שבו מצאנו גם מדף עם מלאי של טמפונים, זאת הודות לפרויקט לונה ששואף להכניס כאלה ברחבי העיר. אהבנו ונרגענו.
החשמל 5, 4.5 גלילים. בכל זאת, רק תא אחד

ג'ונז

אל השירותים בג'ונז אמנם צריך לטפס במדרגות, מה שלא קל כשאתם שיכורים, אבל הטיפוס שווה את זה כי בסופו מחכה לכם חדר שירותים מוצלח במיוחד. מדובר בשני תאים נעימים, נקיים במיוחד ובאווירה רומנטית משמחת. איך אפשר להפוך שירותים לרומנטיים? תוסיפו נרות, מפיצי ריח ופרחים ויהיה לכם רומנטי בשירותים. ויש גם מוזיקה ברקע. בקיצור, תענוג של פיפי.
זבולון 13, 4 גלילים. גליל אחד אבד בגלל הטיפוס במדרגות

האחים

באחים יש שירותים נעימים עם כיתוב פמיליארי – "אח" לשירותי גברים ו"אחות" לשירותי נשים, אז כן, כולנו אחים פה. האווירה המשפחתית ממשיכה בניקיון במקום ובצבעי התכלת והורוד במתחם השירותים שמשרים שלווה שמגיעה לשיאה כשבתא השירותים מתנגן פלייליסט מיוחד לבאי השירותים (כלומר, לא הפלייליסט הרגיל של המסעדה אלא אחד מיוחד).
אבן גבירול 26, 4 גלילים. כי מעלהאסלה יש לוח תמונות של עובדי המקום, ויש גבול, אחים שלנו

ויקטורי סיטי

מי מאיתנו לא חווה משבר כשדחף עז להשתין תקף בעת קניית מצרכים בסופר? האמיצים ביניכם שאלו את הקופאית אם יש שירותים והיא בטח ענתה בלי להסס שזה רק לעובדים, אחרים ודאי רצו הביתה או לבית הקפה הקרוב. בכל מקרה, מהיום יש שירותים גם ללקוחות בויקטורי סיטי, ובדקנו בשני סניפים. הם אפילו נקיים. בדרך אל הפיפי תצטרכו לפלס את דרככם בין המוני בקבוקים למחזור. נו טוב.
יהודה הלוי 40, אחד העם 54, 3.5 גלילים. זה להשתין בסופר, זוהר זה לא יהיה

מנטנטן

במנטנטן יש שירותים ממש כמו בטוקיו: לאסלה יש מנגנון מיוחד שיודע מתי אתם מתקרבים לאסלה וביכולתו לחמם את האסלה, להדיח מים כשסיימתם ועוד פיצ'רים ביפנית שלא הבנו. וכן, יש גם אפשרות להשפריץ מים באמצעות צינור קטן לאחר השימוש, ממש בדומה לבידה. האם מצאנו את האדם שיעז להשתמש בבידה בשירותים ציבוריים? טרם. אם אתם מכירים אותו, ספרו לנו עליו ושלחו לנו אותו לראיון בלעדי.
נחלת בנימין 57, 4 גלילים. פיצ'רים מגניבים אבל מבלבלים

קפה האנוי ומושו

השירותים במושו וקפה האנוי הם מהמסוגננים והמעוצבים בעיר. צריך לרדת במדרגות ונדמה שהגעתם לעולם אחר. השוס האמיתי, הוא שבשירותי הבנות (גו ליידיז!) דלת השירותים מורכבת ממראה דו כיוונית. מה שזה אומר בפועל – את משתינה ורואה מה שקורה מחוץ לתא שלך, יכולה לשמוע את הבנות מרכלות ליד הכיור או את ההיא שמפוצצת חצ'קון ליד המראה, אבל אף אחת לא יכולה לראות אותך בעת פיפי. חוויה מדליקה ומסריטה כאחד.
מלכי ישראל 3, 5 גלילים. נקי, מגניב ומציצני

HOC

בבית הקפה הוק הכל נכון – לכן אין זה פלא שגם חווית הפיפי אצלם היא מהנכונות שידענו. תא שירותים מעוצב למשעי בקווים נורדיים אסתטיים וחפים מדאווינים, ניקיון שאין שני לו, מראה טובה להביט בה וסבון ידיים אחד שעושה חשק לשטוף ידיים 22 שניות לפחות, ממש כמו בימי הקורונה הראשונים. הסבון, אגב, הוא של ז'ילנסקי רוזן, ואנחנו עדיין מסניפים את הידיים שלנו.
התבור 2. 4.5 גלילים, כי אנחנו מקנאים בסבון

השירותים חסרי המגדר באוניברסיטת תל אביב

אם תטפסו לקומת הרפאים שהיא הקומה הרביעית בבניין גילמן באוניברסיטת תל אביב תמצאו שירותי נכים שהוסבו לשירותים הפונים לכל המגדרים. כן, אפשר להריץ על זה דאחקות אבל אנחנו בוחרים להתמקד בצד החיובי ולפרגן לאוניברסיטת תל אביב על הצעד – וגם לספר לכם שהשירותים נעימים, רחבי ידיים ונקיים ממש.
בניין גילמן, אוניברסיטת תל אביב, 4 גלילים. כי למה רק בקומה 4?

a

שירותי המריבה בaאמנם כיכבו בסיפור בלתי נשכח – אבל בכל מקרה לא נרצה לשכוח אותם כי הם וואו. האסלה מתחממת מעצמה כך שלא צריך להשתין באוויר יותר ותוכלו ממש להתיישב בנחת, שכן במקרה הזה גם מדובר בשירותים נקיים במיוחד. אבי קונפורטי אמנם אמר ש"קשה למצוא את הידית", ונכון, זה באמת לוקח רגע, אבל לאן אתם ממהרים? יופי של שירותים.
מנחם בגין 121, 4.5 גלילים. אתגר הידית הוריד חצי גליל

אלון שבו

השירותים בסניף של אלון שבו בצ'לנוב הוא כל מה שתרצו אחרי שאכלתם טארט או קרואסון או גם וגם: השירותים, בגווני ורוד, והם נקיים ונעימים. לצד הכיור מונח בנונשלט סבון הידיים של מעפילים, המצטיין בניחוח הדרים מופלא. ובמיוחד אהבנו את המראה שניבטה אלינו בעת שטיפת הידיים ומעוצבת כמו עוגה פרוסה לחתיכות. כמו עוגה אומרים לכם!
צ'לנוב 22, 5 גלילים. ואנחנו רוצים את המראה הזאת הביתה

פנטסטיק

השירותים הכי מטורפים ומותאמי-סלפי שהכרנו – ועל כן אין זה פלא שכשתגיעו אליהם תמצאו מגוון בני עשרה מצטלמים בפוזות שונות. אבל בואו לא ניתמם או נתנשא, המראה באמת מגניבה ברמות וגם יוצרת תעתועי ראייה משעשעים שגורמים לנו לשהות בשירותים כמה דקות גם אחרי שסיימנו.
צידון 3, 4.5 גלילים. כי בכל זאת, יש חשש למיגרנה קלה

• ❤ תל אביב
• אוכלים שותים
• שירותים ציבוריים
• שירותים
• בוסר
• האחים
• מנטנטן
• קפה האנוי
• HOC
• אוניברסיטת תל אביב
• a
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 928 // הכי טוב הכי זול

כבר שאלנו בעבר מתי יבוא מישהו שירים את הכפפה ויפתח מסעדה אסיאתית שאינה תאילנדית. ובכן, קיבלנו תשובה: למישהו הזה קוראים – איך לא – דרור אסיה, טבח לשעבר במסעדת האנוי. כעת הוא פותח פופ אפ וייטנאמי, ומבטיח להביא ייצוג נאמן למטבח המעניין שכל כך חסר לנו בעיר.

אסיה עוסק בבישול כבר עשור. בטיול לווייטנאם הוא למד להכיר את המטבח המקומי, וכשחזר החל לעבוד בהאנוי, עד לסגירתה לפני כשנתיים בעקבות הקורונה. "את רוב מה שאני יודע היום למדתי בהאנוי. זו הייתה משפחה, האוכל היה מהמם ויש לי רק דברים טובים להגיד על המסעדה", הוא משחזר. "האנוי הייתה אותנטית וכשהיא נסגרה נוצר חור. מה שיש לתל אביב להציע כיום במטבח וייטנאמי הוא תעשייתי מדי ואינו מספק, מבלי לנקוב בשמות. אני מקווה להיות זה שימלא את החלל. כפי שהיה גל סיני בעקבות אהרוני וגל תאילנדי בעקבות בית תאילנדי, אני מאמין שזו רק שאלה של זמן עד שהמטבח הוויטנאמי יפרוץ פה. בעצם לא יפרוץ – יתפוצץ".

"וייטקונג" יפעל במשך חודש בכיכר מסריק כפופ אפ אוכל רחוב וייטנאמי. אסיה מתכנן להכין פנקייק וייטנאמי מקמח אורז וחלב קוקוס ("בארוחות פרטיות שהייתי עורך קראו לו פשוט חביתה אבל המרקם לגמרי פנקייק") עם חמוצים וייטנאמיים מתוצרת בית ורוטב חמוץ־חריף־מתוק; ספרינג רולז קלאסיים "בטעמים פרשיים עם עשבי תיבול ורוטב חמאת בוטנים והויסין שנותן קיק", קינוח גלידת שומשום שחור בעבודת יד ועוד. הפופ אפ יפעל בשירות עצמי על בסיס מקום פנוי.

והעיקר – פו יהיה?
"כמובן. למרות שאנחנו כבר בתחילת הקיץ ויכול להיות חם, אי אפשר לוותר על המנה הווייטנאמית הלאומית (צוחק). אולי אני פשוט ארשום בתפריט שיש ואף אחד לא יזמין".
וייטקונג, מסריק 16, תל אביב, רביעי-שישי (1.6-1.7), שני-חמישי 18:00-23:00, שישי 12:00-16:00, שבת 19:00-23:00

• אוכלים שותים
• ווייטנאם
• האנוי
• מסעדת פופ אפ
• קפה האנוי
• אוכל אסייתי
• חדשות האוכל