>> ד"ר איתמר כהן (כדאי שתעקבו) הוא פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול נפשי הנתמך בחומרים משני תודעה. ביום רביעי הבא (14.1) הוא יערוך בבית רדיקל ערב תחת הכותרת"הצד האפל של הוויד"על הסיכון להתמכרות בקרב משתמשים כרוניים ולפגיעה מהותית במנגנוני חשיבה, בוויסות הרגשי (חרדה ודיכאון), בחשק המיני, בפוריות ובאיכות השינה, כמ גם להשפעת הקנאביס על מערכות יחסים רומנטיות כאשר השימוש בו הוא אורח יומיומי בחיי הזוגיות. מה עושים עם זה? מהו שימוש נכון ובטוח? כיצד אפשר לצמצם את השימוש בדרכים יעילות, בטוחות ומבוססות מחקר עדכני? הייתם רוצים לדעת,והנה אתם יכולים לדעת.

>> מסך התודעה: 25 סדרות חובה לסטלנים (וגם לסטלנים בנפשם)
>> אחי, תעביר ת'לבונה: כמה זמן היהודים כבר מעשנים קנאביס?

הקנאביס רוכב זה שנים על רכבת הרים של דימוי ציבורי. בתיכון הכריחו אותנו להקשיב להרצאות שמטרתן הפחדה מאותו חומר. עברו כמה שנים והנה שכנעו אותנו שמדובר בחומר קליל, טבעי ובעל סגולות טיפוליות. התדמית החדשה של החומר מאפשרת היום לחוקרים מאסכולות שונות לבחון אותו ביתר קלות חושפת אט אט גם את צדדיו האפלים של הוויד.

לא אסמן את הוויד כאויב הגרוע מכל. הקנאביס הניתן במסגרת רפואית מסייע לרבים בהקלה מכאבים כרוניים, בצמצום התקפים באפילפסיה קשה ועוד. שימושים לגיטימיים אלה מדגישים שקנאביס אינו בהכרח "כולו רע", אבל שימוש עיוור הוא סיפור שונה לחלוטין, במיוחד בעידן שבו זני הקנאביס חזקים בהרבה מאלו שהיו נפוצים לפני עשורים.

מחקרים מצבעים כי 1 מכל 3 משתמשים כבדים יפתח הפרעת שימוש בקנאביס במהלך חייהם

ראשית, חשוב שנכיר את שני החומרים הפסיכואקטיביים המרכזיים:ה-THCאחראי לתחושת ה"high" ומשפיע על תפיסה, זיכרון, קשב, ויסות רגשי ותחושת זמן. ה-CBD לעומתו פועל במסלול שונה ומאזֵן חלק מההשפעות ה-THC. שוק הקנאביס לצורכי פנאי מנסה לדחוף כמה שיותר THC עבור כל ג'וינט, והיום ניתן לייצר זנים בעלי 20-30 אחוז של THC (בניגוד ל4% בשנות ה-90'), ולצמצם כמעט לחלוטין את אחוז ה-CBD. המשמעות – יותר high ויותר סכנות. הנה כמה מהן:

משתמשים כרוניים (כלומר, צריכת THC כפעמיים בשבוע למשך יותר משנה) חשופים יותר להפרעות חרדה ודיכאון, להפרעות בשינה, לקשיים בתפקוד המיני ואפילו בגזרת הפוריות. למה? כי החומרים בקנאביס "חוטפים" למעשה את מערכת הקנבינואידית הטבעית שלנו (זו גם בדיוק הסיבה שקנאביס נקרא בשם זה), האחראית על איזון תפקודי מוח וגוף בכל הקשור לייצוב מצב רוח, כאב, תיאבון, שינה, זיכרון ותגובה ללחץ. כאשר אנחנו מכניסים קנאביס עם THC גבוה מבחוץ, אנחנו שוחקים לאט, אך בהתמדה, את היכולת המאזנת הטבעית שלנו.

אם נתמקד בחרדה, נבדיל בין זו המתרחשת בזמן העישון, וזו המתפתחת עם הזמן. יש אנשים שעישון קנאביס יוצר אצלם רגיעה, ואחרים, בשל רגישות מוחית שונה, חווים דווקא חרדה חזקה. אבל, וזה אבל חשוב, הסיכוי לאתגרי חרדה בהמשך הדרך עולה אצל כל המשתמשים הכרוניים.זו למעשה "מלכודת דבש" עבור אלו אשר מעשנים וויד לצורכי רגיעה, דוגמת המתמודדים עם פוסט טראומה או אתגרים רגשיים נוספים.

מבחינת הסכנה להתמכרות ולדיכאון, הפעלה מלאכותית על ידי THC זר לגוף שוחקת באופן אינטנסיבי גם את מערכת התגמול, האחראית ל-"דרייב" ותחושת ההנאה מהישגינו השונים. שחיקה זו מאלחשת את תחושת הסיפוק מגירויים "יומיומיים", אלו שהיו מהנים במיוחד לולא אותה שחיקה. מכאן תחושת חוסר ההנאה וההתמכרות לאותו חומר זר אשר יבטיח כביכול את אותה הנאה שאבדה. מחקרים מצבעים כי 1 מכל 3 משתמשים כבדים יפתח הפרעת שימוש בקנאביס במהלך חייהם.

וויד גם פוגע לנו בשינה, ומונע מאיתנו להשלים מחזורי שינה מלאים. הוא אמנם עוזר לנו להירדם, אך כאן שוב נתקל במלכודת הדבש. נרדם מהר אבל לא נגיע לשנת REM, החשובה לשלמות נפשית וקוגניטיבית. בלעדיה, אנחנו אפתיים וחסרי מוטיבציה לנוע אל עבר מטרות ערכיות והמהותיות.

צד אפל נוסף הוא השפעת הקנאביס על הבריאות המינית והפוריות. שימוש כבד עלול לדכא באופן משמעותי את החשק והתפקוד המיני, ומחקרים רבים מדווחים על ירידה בליבידו, קושי בעוררות ואף וקושי להגיע לאורגזמה. כאן חשוב לציין שקיים מיעוט עבורם שימוש כבד לא יחליש את החשק והתפקוד, אך לא בדיוק יודעים למה. הערכות עדכניות מתמקדות בשחרור הורמון הנקרא פרולקטין, זה המפורש לאחר האורגזמה, אשר אחראי לסוג של "עיכוב" זמני של הדחף.

לא פחות מפחידה היא הפגיעה בפוריות. אצל גברים, שימוש קבוע פוגע בכמות הזרע, באיכותו, ביכולת התנועה שלו ואף בצורתו. אצל נשים, שימוש בקנאביס עשוי לשבש את האיזון ההורמונלי. אני בטוח שלא מעט מחבריכם שמעו את אותה ההנחיה להפסיק את השימוש בקנאביס בזמן שהם מנסים להיכנס להריון. כאן קיימת גם סיבה לאופטימיות, שכן, לפחות אצל גברים, חידוש תאי הזרע מאפשר חזרה למצב תקין בהינתן התנזרות מוויד, וייתכן שאצל נשים הדבר דומה, אך עבורן קיים עדיין מידע חסר.

והנה אנחנו מגיעים למקום חשוך נוסף, הפוגע באופן אינטנסיבי בצרכני הוויד פעם אחר פעם. לא מספיק מדברים על מה קורה למערכות היחסים שלנו, בעיקר אלו הרומנטיות, כאשר צד אחד משתמש בוויד והשני לא. מטפלים שונים מודעים לזה כבר שנים, ושווה להקשיב למחקרים שמראים כיצד דמותו של המעשן מתחילה לקבל גוון שלילי אצל בן הזוג "הסחי".

לב העניין נובע מההשפעה של הוויד על התפקוד הכללי של בני הזוג המעשנים. לאור ההשפעות השונות, בני הזוג שאינם מעשנים מוצאים עצמם כמבוגר האחראי, אלו אשר נושאים בעול שימור הקשר ואפילו כסוג של מטפלים. מעטים שמרסקים את תפיסת האטרקטיביות של הצד השני יותר מאשר הצורך להיות עבורו סוג של "הורה". תוסיפו לזה את העובדה שקשה במיוחד לקיים תקשורת בריאה עם אדם שנמצא ב-HIGH תמידי, ותחושת הבדידות שמגיחה כאשר הצד האחר נמצא במצב תודעתי שונה בתכלית.

אם נחזור לכותרת הכתבה, חשוב שנדע שהסיטואציה אינה שחורה או לבנה לחלוטין, ויש מקומות בהן השימוש בוויד נתפס באופן שונה, אפילו כמחזק, מרפא ומקרב בין אנשים. נראה אבל שמניעת הסכנות מצריכה חוברת הדרכה מפורטת אודות מינונים, תדירות ומידע מעמיק בהרבה על כל הפינות החשוכות של השימוש בוויד.

• טור דעה
• קנאביס
• סמים
• התמכרות

בשנים האחרונות קשה מאוד ללכת ברחובות תל אביב מבלי להיתקל בפרסומות לסוחרי סמים מפוזרות במרחב הציבורי. גם מאוד קשה שלא להיתקל בעננות קנאביס ברחוב, בתורים ארוכים באופן מחשיד לשירותים בקלאב או בכאלו שבבירור נמצאים בנזילה על סף הקיי-הול. ועם כל האמונה בצורך בליגליזציה, קשה להתכחש למציאות המורכבת שסמים מייצרים, ולעובדה שלא מעט מאבדים עצמם להתמכרויות.

>>צוואר בקבוק: 21 ברי היין הכי טובים בתל אביב

בתל אביב ישנן5 יחידות לטיפול בהתמכרויות– גם בפן של שימוש בחומרים, וגם התמכרויות התנהגותיות. אלו למעשה מרכזי התמכרויות הפועלים מטעם עיריית תל אביב-יפו, ונגישים לכל תושב שמרגיש, או אפילו חושד, שהגיע הזמן להסתכל לבעיה בעיניים. בדרך לביקור בשניים מהמרכזים הנ"ל, אני מודה שהגעתי ממקום של סטיגמה. הרי לכולנו יש תפיסות כאלה או אחרות, שעוצבו לא פעם על ידי מדיה מרחיקה וטלוויזיה דרמטית, על מפגשי מכורים.

אבל מפגש עם צמד מדריכים הכיר לי את המציאות היומיומית של מרכז לטיפול בהתמכרויות. כשביקשתי מהם להציג את עצמם, הם התחילו בדרך דומה שמוכרת לנו מאותם דימויים טלוויזיונים."קוראים לי דוד, ואני מכור נקי שמונה שנים ועשרה חודשים, אחרי שימוש של כמעט ארבעים שנה", אומר דוד אלבז (57)."אני שרה לוי (55). אספר קודם כל שאני נקייה 21 שנים, ועוד מעט חודשיים. מחר יהיה חודשיים".

למה לציין גם את החודשים? אתם לא מעגלים?
לוי: "סופרים כל יום, ורק להיום. לא מעגלים, כי אנחנו חיים רק את היום. למדתי לחיות את היום. מחר זה תעלומה, ואנחנו לא יודעים מה יקרה עוד עשר דקות".

המרכז בו מדריכה לוי נמצא ברחוב יהושע התלמי 16, על הקצה המערבי של רוטשילד, כמעט בנווה צדק. חלפתי על פני המקום הזה כל כך הרבה פעמים מבלי שידעתי מה קורה בו. ומסתבר שמה שקורה בו זה ציור ענקי של ידיים האוחזות בלב אנושי, שמשורטט על הקיר במשרדה של לוי. "הרעיון שלי", היא מודה, "יש פה מטופלת שהיא מקעקעת, ואמרתי לה מה אני רוצה, והיא עשתה לי סקיצות. היה לי חשוב שהמטופלים יראו את הלב שלהם, ושהם אלה שתופסים אותו. אף אחד אחר לא תופס את הלב שלנו, רק אנחנו".

המרכז בו עובד אלבז ממוקם בצפון העיר, אי שם ברחוב הברזל 2. גם על פניו עברתי לא פעם, מי ידע? בסיור במרכז היה קשה להתעלם מתפילת השלווה ("אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם…"), שנתלתה בכניסה, ממש מול הפרצוף. לאחר מכן דוד לקח אותנו לסיור בין הכיתות, המטבחון ועד לפינת הישיבה בחוץ, עם היציאה לפארק. אלבז היה בין המטופלים הראשונים שהגיעו לכאן, לפני כעשר שנים. "הגעתי לתחתית שנקעה נפשי", מספר המדריך על האיך מצא את המקום. "הנפש לא יכלה להכיל את השימוש בסמים, אז ביקשתי עזרה והגעתי לכאן".

ואיך היה המפגש שלך עם המקום?
"החזקתי מעמד כמעט שנה. שמונה חודשים הייתי במרכז יום, אבל זה לא צלח. ושוב הייתי פה תקופה מסוימת, וזה לא צלח. כי היה לי קטע שמהר מאוד אני עומד על הרגליים ואומר 'אוקיי אני מוכן', אז אני הולך לעבוד. תמיד סיפרתי איזה סיפור שאני צריך לעזור עם הפרנסה של הבית, ואף פעם לא הבנתי שאתה צריך לתת את הזמן לעצמך, לבנות איזשהו משהו, בסיס חזק כדי להתמודד עם הבחוץ".

ואיך זה הרגיש כשבסוף הצלחת להתמודד ולהתנקות?
"הפעם הראשונה שאשתי ביקשה ממני ללכת לסופר הייתה חגיגה. זה אומר שהיא סומכת עליי שלא אעשה לה בושות. אשתי הייתה מאד מתביישת שאלך לסופר".

כאשר מטופל חדש מגיע ליחידה הוא עובר ראיון ראשוני עם המדריך, על מנת להבין אם הוא מתאים ליחידה, או אולי זקוק לטיפול מסוג אחר. אחריו הוא יצטרף לקבוצה טיפולית, שפתוחה באופן זמני להצטרפות של אנשים חדשים, ומספקת היכרות לאורך 6-7 שבועות, עד שהקבוצה נסגרת לאנשים חדשים. המטופלים עוברים, בין היתר, גם בדיקות שתן קבועות – משתתף שלא מביא בדיקה נקייה, לא יכול להיכנס לשלושה מפגשים בקבוצה. מסיבות מובנות, המילה הראשונה שקפצה לראשי כששמעתי בדיקות שתן, היתה משטרה. "אמרת יפה", עונה לי לוי. "אתה אומר משטרה, אני אומרת 'וואלה, יש לי שוטר עצמי'. אולי בדיקת השתן הזאת תעצור אותך בשימוש הבא. אנחנו שם בשבילם, אבל אנחנו לא יכולים להציל אותם. רק לתת את רשת הביטחון".

אני מודה שציפיתי למשהו אחר."מרכז לטיפול בהתמכרויות" נשמע יותר כמו מקום למשתמשים בהרואין.
לוי:"האוכלוסיה שונה היום. הצעירים שמטיילים ברוטשילד עם הג'וינט – זאת האוכלוסיה. אלה האנשים שאתה פוגש כאן. הסמים ההארדקור פחות נוכחים. יש היום סמים שמביאים אותך לתחלואה כפולה, שזה גם בעיות נפשיות וגם השימוש ביחד. והם מקבלים מענה פה, אפילו מענה טוב. יש קשרים חברתיים פה, קבוצת שווים. אנחנו עושים את החיבור בין עזרה עצמית, NA או AA, התמכרות למין – זה טיפול להתמכרויות מכל הסוגים. אבל הבסיס הוא סמים. זאת אומרת, אם מישהו מכור למין הוא לא יבוא לפה. ההתמכרות היא לסמים, אבל תמיד יש התמכרויות לוויניות כאלה שנלוות להתמכרות לסמים. יש גם שירות וליווי עבור בני המשפחה של המטופלים".
אלבז:"כאן אנשים מקבלים את התשובות, ואת העזרה. גם אם זאת התחלה של מזעור נזקים, 'בואו נתחיל למזער את הנזקים, ולא ניקיון טוטאלי'. הגישה היום היא שלמזער את הנזקים זה יותר טוב מכלום. אנחנו מחבקים אותך, ואוהבים אותך, גם כשאתה מנסה להפחית".

אתם מרגישים שיש יותר טולרנטיות תרבותית לסמים?
אלבז: "הרבה צעירים מספרים לעצמם שהם יכולים, ושזה משהו חברתי, ושהם נהנים מזה. מי שהגיע לפה, ומי שמקבל עזרה, זה מישהו שהבין על עצמו שהוא כבר לא יכול. שהוא לא מנהל את הסמים, אלא הסמים מנהלים אותו. פה הוא כבר בבקשת עזרה. להגיע לתחתית זה להיות בבקשת עזרה, להיות בכניעה. כי מי שלא בכניעה, מי שלא מגיע לאיזו תחתית מסוימת – אתה לא יכול להביא אותו לשוקת ולהכריח אותו לשתות".
אם אתם או מישהו שאתם מכירים מרגיש.ה שהוא יכול להיעזר במרכז לטיפול בהתמכרויות,כל הפרטים נגישים כאן

• הבועה
• התמכרויות
• התמכרות
• גמילה
• סמים

במדור הזה אני עוסק הרבה במזעור נזקים וכבר הצגתי דוגמאותמפורטוגלועדקנדה, אבל מה קורה כאן בישראל? ישבתי לשיחה עם ד"ר חגית בוני-נח כדי קבל תמונת מצב על מדיניות מזעור הנזקים בארץ בעבר, בהווה, ובעתיד. ד"ר בוני-נח חוקרת בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל וחברת ועד אילסם, החברה הישראלית לרפואה וטיפול בהתמכרויות של ההסתדרות הרפואית.

סיפור על שתי אוכלוסיות
לפני שאנחנו צוללים לעולם מזעור הנזקים, היה לי חשוב להבין איך מישהי כמו חגית, שלא צורכת סמים משום סוג, הגיעה בכלל לעסוק בתחום הזה. "גדלתי עם תפיסת עולם דיכוטומית של טוב ורע, שבו 'ילדים טובים' ומוסריים לא משתמשים בסמים ו'ילדים רעים' ועבריינים משתמשים", מספרת ד"ר בוני-נח. תפיסת העולם הדיכוטומית שלה נסדקה לראשונה בטיול אחרי הצבא במזרח ב-1990, שם היא פגשה צעירים שפשוט לא נכנסו לחלוקה הזאת. מצד אחד הם היו "ילדים טובים" מבתים טובים, עם תכניות ללכת ללמוד באוניברסיטה ולקיים חיים נורמטיביים לחלוטין. מצד שני, לא רק שהם היו מעשנים ג'ראס – הם היו גם מבריחים אותו מהודו ליפן.

"הקבוצה הזאת של 'הילדים הטובים' שמשתמשים בסמים שוברת את המוסכמות שעליהן התחנכתי וזה מה שעשה אותה מעניינת ומסקרנת עבורי," מספרת ד"ר בוני-נח. "בתואר השני ב-1994 ניגשתי למי שרציתי שיהיה המנחה שלי לתזה ושיתפתי אותו שאני רוצה לעשות מחקר על תרמילאים שמשתמשים בסמים, אבל הוא לא האמין לי שזו תופעה מספיק משמעותית, וחשב שזה משהו שולי וזניח. באותה תקופה לא היה אינטרנט ולאנשים לא היה מושג מה קורה לתרמילאים במזרח, אבל חקרתי את הנושא בהמשך במסגרות אחרות. מאוחר יותר, כיועצת לרשות הלאומית למלחמה בסמים גם ייסדתי את פרויקט התרמילאים, שכלל מניעה, הסברה, הטיפול שכללו הרבה אלמנטים של מזעור נזקים, אף על פי שעוד לא קראנו לזה ככה בזמנו. כחלק מהפרויקט הזה קם גם 'הבית החם' בהודו אשר מנוהל כיום על ידי כפר איזון".

אמנם הרבה מהעבודה שלה עסקה באוכלוסיית "הילדים הטובים" שמשתמשים בסמים, בשלב מסוים היא החלה להכיר לעומק גם את הקבוצה השניה, אלו שכונו בילדותה "הילדים הרעים". המחקר שעורר את העניין באוכלוסיה הזאת וגם לה להבין את החשיבות של שינוי המדיניות לעבר מזעור הנזקים, היה מחקר אתנוגרפי שהיא עשתה יחד עם ד"ר שרון טויס, על האוכלוסייה באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, מחקר שהתחיל במהלך 2010. "בתקופה הזאת הבנתי כמה שמזעור נזקים זה קריטי, וכמה אוכלוסיית צרכני הסמים, במיוחד אלו המצויים באזור התחנה המרכזית, זקוקים לעזרה בתחום הזה. זה השלב שבו הפכתי להיות קרימינולוגית רדיקלית ואנתרופולוגית ביקורתית, שמה שמעניין אותה זה קידום מזעור הנזקים בישראל'.

מי אתם, ילדים רעים?
בניגוד לאוכלוסיית "הילדים הטובים" שבדרך כלל משתייכת למעמד הביניים ומעלה, רוב האנשים באוכלוסיית "הילדים הרעים" מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. רבים מהם גם סובלים מתחלואה כפולה, כלומר שילוב של התמכרות לסמים על רקע של בעיות נפשיות אחרות. למרות זאת, היא גילתה ש"הילדים הרעים" בכלל לא היו כאלה רעים, אלא שמסלולי חיים קשים הובילו אותם לחיים ברחובות ולשימוש כבד בסמים. "אחד העקרונות במזעור נזקים הוא הפחתת הסטיגמה סביב השימוש בסמים, וזה מתחיל בטרמינולוגיה שאנו משתמשים בה. עקרונות נוספים הם שהגישה הזו מבוססת על חמלה, זכויות אדם, כבוד ושוויון", מסבירה ד"ר בוני-נח. "מדובר באוכלוסיה עם צרכים מיוחדים שעלינו לדאוג להם במסגרת מדיניות מסודרת שרואה אותם ואת הצרכים שלהם".

עוד בשנות ה-70, לפני שזה היה מקובל ברוב מדינות העולם והרבה לפני ש"מזעור נזקים" בכלל היה דבר, חלוקת מתאדון לאנשים עם התמכרות להרואין ואופיאטים אחרים הייתה דבר מקובל בישראל. מתאדון הוא אופיאט סינתטי שעושים בו שימוש כדי לסייע בגמילה מאופיאטים "חזקים" כדי למנוע את תסמיני הגמילה הקשים שיש למי שמפסיק לצרוך אופיאטים אחרים. משך ההשפעה שלו ארוך יותר מהרואין למשל, כך שמספיק לקחת אותו רק פעם אחת ביום, וגם אין לו היי כל כך חזק, מה שמאפשר לאנשים עם התמכרות לתפקד ביומיום תחת ההשפעה שלו. מתאדון גם נמצא בשימוש רפואי נרחב כמשכך כאבים.

עד תחילת שנות ה-90, אנשים עם התמכרות לאופיאטים יכלו לקבל מתאדון בבתי המרקחת, אבל היום כדי לקבל מרשם למתאדון הם צריכים לעמוד בתנאי סף שמקשים עליהם לעשות זאת. מי שמצליח לעבור את המשוכה הזאת, מגלה שהחלוקה של המתאדון עצמה לרוב מתקיימת באיזורים לא כל כך סימפטיים, כמו איזורי תעשייה או באיזורים מאוד נסתרים.

"אני חושבת שזה צריך להיות מחולק בצורה מסודרת בתוך בתי חולים ולא בשושו ובדיסקרטיות" אומרת ד"ר בוני-נח. "זה יעזור לשבור את הסטיגמה שיש סביב התמכרויות ולייצר את התחושה שאנשים עם התמכרות הם פשוט חולים שבאים לקבל את התרופות שלהם".כיום ישנם בשוק חומרים נוספים ויעילים יותר כגון בופרנורפין, כולל גם זריקה מיוחדת שמספיקה לחודש שלם, אך על אף האפקטיביות המוכחת שלהם בסיוע לאנשים עם התמכרות, הם עדיין לא נגישים בארץ למי שזקוק להם באמת.

אנשים רבים מרימים גבה למשמע הרעיון של חלוקה של סמים לאנשים עם התמכרות, אבל האמת היא שיש מאחורי זה הרבה יותר הגיון ממה שזה נשמע. כדי להבין למה הנגשה של חומרים כמו מתאדון היא קריטית עבור אנשים עם התמכרות, טבעו ד"ר בוני-נח ופרופ' נתי רונאל מאוניברסיטת בר אילן את המושג "ביטחון תרופתי". בעוד שעבור רובינו תחושת הביטחון הבסיסית מגיעה מדברים כגון ביטחון תזונתי, כלומר הנגישות שלנו למזון לו אנחנו זקוקים כדי לשרוד, עבור אנשים עם התמכרות קשה תחושת הביטחון מגיעה קודם כל מהנגישות לסמים אליהם הם מכורים.

"הסם עבורם הוא תרופה שהם זקוקים לה משום שהיא עוזרת לכאבים נפשיים, פיזיים, או מנטליים מהם הם סובלים", טוענת ד"ר בוני-נח. "במחקרים שלנו ראינו כי הם יכולים להתנהל כמה ימים בלי לישון ובלי לאכול, אבל לא יכולים לעבור יום אחד בלי סמים". כלומר, הסטרס שחווים אנשים עם התמכרות קשה כשהם לא יודעים מאיפה תגיע המנה הבאה שלהם לא שונה מהסטרס שאדם נורמטיבי יחווה בלי לדעת מאיפה תגיע הארוחה הבאה שלו.

כשאנחנו מורידים את חוסר הוודאות שלהם לגבי המנה הבאה שלהם, זה יוצר תחושת ביטחון בסיסית ופותח עבורם עולם שלא היה זמין לפני כן.בפורטוגללמשל, חלוקה של סמים לאנשים עם התמכרות היא חלק מרכזי במדיניות, זאת לצד יוזמות שונות של שילוב מחדש שלהם בחברה.

מחלוקת מזרקים לחדרי הזרקה
פרקטיקת מזעור נזקים חשובה נוספת היא חלוקת מזרקים נקיים לאנשים המזריקים סמים, משום שהיא מונעת הדבקות במחלות מדבקות כגון איידס, צהבת, ומחלות זיהומיות אחרות. כיום יש 5 מרכזים של החלפת מזרקים בארץ שמופעלים על ידיעמותת יזהרופועלים יומיים בשבוע – יוזמה חשובה ומבורכת, אבל גם כאן יש מקום לשיפור.

במקומות אחרים בעולם, למשל, מחלקים לאנשים עם התמכרויות ערכות מזעור נזקים שמכילות גם קונדומים, פקק מתכת רב-פעמי שאפשר להשתמש כדי לחמם את החומר, ומים סטריליים, שהשימוש בהם יכול למנוע זיהומים וסיבוכים שונים שנגרמים במהלך הכנת החומר להזרקה. אחד הדברים החשובים ביותר שמחולקים כחלק מערכות מזעור הנזקים במקומות מסוימים בחו"ל הוא התרופה נלוקסון, שחוסמת את ההשפעה של אופיאטים ויכולה להציל את חייהם של אנשים שנטלו מנת יתר.

בישראל, נושא הטיפול ומזעור הנזקים מפוצל בין משרדים ובין אגפים שונים. בדומה לבעיה עםשירותי הטיפול בהתמכרות, גם כאן יש בעיה של פיצול השירותים – חלוקה של מתאדון במקום אחד, חלוקת מזרקים במקום אחר, וכל השירותים האחרים מפוזרים במקומות נוספים. חלק מהפתרון לבעיות האלה ואחרות שמציעה ד"ר בוני-נח הוא הקמה של חדר ההזרקה הראשון בישראל, גרסה מקומית של מה שישבוונאקוברבקנדהובמקומות רבים נוספים ברחבי העולם.

"חדר הזרקה צריך להיות מרכז שמכיל בו את כל סוגי התמיכה שהאנשים האלה זקוקים להם" היא אומרת, "תמיכה נפשית, פיקוח רפואי, חדר צ'יל-אאוט להירגע בו אחרי ההזרקה, מקום לקבל מידע וערכות מזעור נזקים, לעשות כביסה, ארוחות קלות. מעבר לכל זה, זה פשוט מקום שנותן לאנשים שמגיעים אליו תחושת ביטחון".

בעיה נוספת שחדר הזרקה בא לפתור היא מצבים כגון מה שקורה כעת באזור התחנה המרכזית בתל אביב שהפך ל"סצינת סמים פתוחה" – אזורשיש בו סחר ושימוש פתוח וגלוי בסמים, מה שתורם לעליה בפשיעה באזור. "מתחם המהווה 'סצינת סמים פתוחה' נותן לאנשים תחושה שזה אזור ללא פיקוח ולכן מותר לעשות בו הכל – להתנהג באלימות, לגנוב, לאנוס, ולרצוח" אומרת ד"ר בוני-נח.

"חדרי הזרקה מעבירים את הזרקת הסמים למרחב בטוח וסגור ובכך ממזערים הרבה מהפשיעה שנלווית לסצינות סמים פתוחות, כפי שראינו שמתרחש גם בערים אחרות בעולם". ישנם מודלים רבים של חדרי הזרקה ברחבי העולם והשירותים שהם מציעים משתנים ממקום למקום, והגיע הזמן לחדר הזרקה ראשון כחול-לבן, שעונה על הדרישות והצרכים של האנשים שזקוקים לו.

כמה מילים על מזעור נזקים ל"ילדים הטובים"
הפעם הקדשתי את הטור לצד היותר קשוח של עולם השימוש בסמים ומזעור הנזקים, אבל האמת היא ש"הילדים הטובים" כבר דואגים לעצמם די טוב דרך אינספור יוזמות פרטיות – ארגונים כמוחוף מבטחיםואנשים טוביםשמקימים מרחבים בטוחים במסיבות טבע, קבוצתהיוע"סים בטלגרם, קבוצות דיון על סמים בפייסבוק כגוןמדברים פסיכדליהבה אני לוקח חלק בצוות הניהול, ועוד. גםהמדור הזהשאתם קוראים בו הוא בפני עצמו יוזמה למזעור נזקים – היו לנו כאן מדריכי שימוש אחראי לחומרים ספציפיים כמוMDMAוקטאמין,מדריכי מזעור נזקים להסנפה,מדריך כללי למזעור נזקיםועוד.

אבל גם בתחום הזה יש לא מעט מקום לשיפור – להפוך את בדיקות הסמים לנגישות יותר במסיבות,להפוך את הטיפול בהתמכרויות לנגיש יותר גם ל"ילדים הטובים", להחליף את מסרי ההפחדה של הרשויות להפצת מידע נגיש ואחראי, ובכללי לשנות את המדיניות לכזאת שמכירה בכישלונה של המלחמה בסמים. יש לנו עוד דרך ארוכה לעולם שבו הדגש הוא על מזעור נזקי השימוש בסמים, ולא על מזעור השימוש על חשבון הפגיעה במשתמשים, אבל אנחנו מתקדמים לשם מהר משנראה לנו.

• בתודעה
• סמים
• תחנה מרכזית תל אביב
• התמכרויות
• התמכרות
• טיים אאוט סופ"ש

בטור הראשון בסדרהדיברנו על ‎4-MMC (מפדרון) והזכרנו גם את אחיו, ‎3-MMC, הידוע גם כ"דוקטור", "דמעה", "ממסי", ולפעמים פשוט כ"שורף באף". בדומה למפדרון, גם הדוקטור הוא נגזרת של קאתינון, החומר הפעיל בגת. ההשפעות שלו הן של ממריץ (בדומה לקוק ואדרל) ואמפתוגני (בדומה ל-MDMA), ועקב כך הוא נהיה פופולרי מאוד בארץ בחודשים האחרונים כתחליף לקוק – הוא זול יותר, נמשך יותר זמן, ויש שיגידו גם שמהנה יותר. עם זאת, ואולי דווקא בגלל זה, עם העליה בפופולריות שלו הולכת ונפוצה גם תופעת ההתמכרות אליו. זה נושא הטור השבוע – לא ממסי – התמכרות.

https://www.youtube.com/watch?v=C8AHODc6phg

כברדיברנו בעברעל הספקטרום הרחב של מערכות היחסים השונות שיש לאנשים עם סמים, כאשר בקצה אחד שלו נמצאות מערכות יחסים מטיבות, בעוד שבקצה השני נמצאות מערכות היחסים ההרסניות. כשנדבר היום על התמכרות, הכוונה היא למערכת יחסים הרסנית עם החומר שגורמת לשיבוש משמעותי של חיי היומיום. למה הכוונה?הנה מספר דוגמאות שהגיעו אליי מאנשים שהתמכרו ל-‎3-MMC:

• "השימוש שלי בממסי התחיל בסופ"שים, אבל מהר מאוד התחיל לגלוש גם לאמצע השבוע והתחיל לפגוע לי בעבודה. זה הגיע למצב שהייתי מבריז מפגישות חשובות בעבודה פשוט כי לא שמתי לב שהגיע היום שלהן… הגעתי קרוב מאוד לאבד את העבודה שלי"
• "תקופה ארוכה שהייתי עושה לבן בסופי שבוע ולפני חודש בערך הכרתי את הממסי ולגמרי עפתי עליו… החלטתי שאין סיבה לעשות יותר לבן, יצא שזה נהיה התחביב החדש לסופי שבוע. הבעיה שלי עכשיו היא שאני אחרי סופ"ש רווי, בערך 2 וחצי גרם, וזה גולש לי עכשיו לתוך העבודה.אני כל שעתיים בערך יוצא לחזק בזמן העבודה ואני מרגיש שזה לא תיקני בעליל, במיוחד לאדם כמוני שמחשיב את עצמו נורמטיבי ושקול. אני כבר לא מרגיש שאני עושה את זה בשביל ה'היי', אני אשכרה יוצא מהעבודה בשביל להרגיע את הדודא"
• "אני לא מצליח לעצור עם הממסי, עשיתי הלילה 5 וחצי גרם לבד. עשיתי חישוב עם עצמי כמה גרמים של ממסי לקחתי במשך ה-3 חודשים האחרונים והגעתי לכמות מטורפת של 86 וחצי גרם. זה דפוק רצח המצב הזה. אני בן אדם עם שליטה על החיים, יציב, מצליח, הכל אצלי פיקס ואפילו יותר מזה, והממסי גרם לי לא ללכת לעבודה ולהתחיל להיכנס למינוסים. אשכרה גנבתי מסבא שלי כסף!"

כל האנשים בסיפורים העידו על עצמם כאנשים נורמטיביים לחלוטין, וזה לא מפתיע. על אף הסטיגמות בחברה, התמכרות היא לא סימן לאופי חלש, או כל פגם אישיותי אחר – התמכרות היא תופעה מורכבת בעלת צדדים רבים. עבור רוב האנשים, כשהם חושבים על התמכרות הם חושבים רק על צד אחד שלה, הצד הביולוגי – האופן שבו הגוף שלנו מגיב לחומר ואיך הביוכימיה שלו גורמת לנו להמשיך לצרוך אותו שוב ושוב. בעוד שהתפיסה הרווחת כיום שמה את רוב הדגש על הצד הביולוגי, זה רק חלק מהתמונה. כדי לראות עוד צד של התמונה נחזור אחורה בזמן לשנות ה-70, לסופה של מלחמת ויאטנם.

כמחצית מהחיילים האמריקאים שלחמו בה התנסו באופיאטים כגון הרואין או אופיום במהלך השירות שלהם, כ-20% מתוכם התמכרו אליהם. על פי התפיסה שרואה התמכרות כביולוגית בלבד, היינו מצפים שארה"ב תוצף בחיילים מכורים להרואין בתום המלחמה, אך לא כך היה. מתוך החיילים שהיו מכורים להרואין בזמן השירות שלהם במלחמה ההיא, 88% הפסיקו לחלוטין את השימוש שלהם עם שובם לארה"ב, ללא כל התערבות מיוחדת. מתוך אלו שנשארו מכורים גם לאחר שובם ארצם, רובם המוחלט סבל מהתמכרות לסמים אחרים, כגון אלכוהול או אמפתמינים, גם לפני המלחמה. אז מה גורם להתמכרות אם הביולוגיה היא רק חלק מהסיפור?

גאבור מאטה, בן לניצולי שואה ורופא המתמחה בקשר שבין טראומה להתמכרויות, טוען שבניגוד לאופן שבו אנחנו רגילים לחשוב, התמכרות היא לא תוצאה של בחירות שגויות והיא אפילו לא מחלה. על פי מאטה, התמכרות היא מנגנון התמודדות טבעי שיש לנו כשאנחנו ניצבים בפני מצוקה נפשית או רוחנית גדולה. למעשה, אומר מאטה, התמכרות היא כל דפוס התנהגות שמתחיל כניסיון להקל על מצוקה או כאב בטווח הקצר, שיש לו השלכות שליליות לטווח הארוך. במקרה של החיילים, ברגע שהם נפטרו מהמצוקה של מלחמת ויאטנם, הם יכלו לשחרר בקלות את המנגנון שהם סיגלו לעצמם כדי להתמודד איתה. אם לא נתייחס למצוקה המקורית שעליה אנחנו מנסים להקל באמצעות ההתמכרות שלנו, לא נוכל באמת לצאת מההתמכרות.

בשנים האחרונות הולכת ומחלחלת ההבנה שלהסתכל על התמכרות כבעיה ביולוגית בלבד היא בעייתית, ושהמרכיב ההתנהגותי בהתמכרות חשוב לא פחות. הרי אנשים לא מתמכרים רק לסמים, אלא גם למשחקי מחשב, לרשתות חברתיות, לשופינג, להימורים, לסקס, לפורנו… כדי להבין התמכרות באמת, לא מספיק להבין רק את החומר ואת ההשפעה שלו על הגוף, אלא גם את הנסיבות שבהן התמכרות נוצרת. אחד הניסויים המעניינים שבדק מה הן בדיוק הנסיבות שמעודדות התמכרות נערך בשנות ה-70 וזכה לכינוי "פארק החולדות", והוא מזכיר מאוד את סיפורם של החיילים בוויאטנם.

בניסוי זה חילקו חולדות לשתי קבוצות בשני סוגים שונים של כלובים – בקבוצה הראשונה החולדות חיו בכלובים לבד ובלי שום גירויים, ואילו בקבוצה השניה הן חיו בכלוב מרווח ומפואר עם חולדות נוספות, מזון וצעצועים. בשני סוגי הכלובים לחולדות היו שני מקורות מים – מי ברז רגילים ומים עם מורפיום. בעוד שלחולדות בכלובים המבודדים הייתה העדפה ברורה למורפיום והן הציגו תסמינים של התמכרות, לחולדות שחיו בכלובים המפוארים הייתה העדפה ברורה למי הברז הרגילים. באחד הניסויים, החולדות בכלובים המבודדים צרכופי 19יותר מים עם מורפיום מאשר החולדות בכלובים המפוארים. יותר מכך, כאשר הוא לקח חולדות מכורות למורפיום מהכלובים המבודדים והעביר אותן לכלובים המפוארים, הן העדיפו להפסיק לצרוך את המים עם המורפיום ולעבור למי ברז גילים, זאת על אף תסמיני הגמילה שהן חוו.

לאור כל זה, מה יש לגישת מזעור הנזקים להגיד על התמכרויות והטיפול בהן? גישות קלאסיות של טיפול בהתמכרויות כמו שיטת 12 הצעדים מתייחסות לגמילה כשחור ולבן – או שאתה נקי, פיקח, ולא נוגע באף סם בכלל, או שאתה משתמש ואז אתה עדיין מכור. בעוד שהגישה הזאת עובדת עבור אנשים מסוימים, עבור אנשים רבים היא לא אפקטיבית לטווח הארוך ולעתים אף מגבירה את הסבל שלהם. גישת מזעור הנזקים מבקשת לצאת מהדואליות הנוקשה הזאת ולהביא יותר חמלה לשדה הטיפול בהתמכרויות. דן ביג, אחד האבות של תנועת מזעור הנזקים, אמר ששיקום של מכורים בראי הגישה צריך להתבסס על עיקרון פשוט אחד – "Any positive change".

לפי ביג, מכור שמגיע לשיקום לא חייב להפסיק להשתמש לחלוטין, ולמעשה אף אחד לא יכול לקבוע לו מה הוא צריך לעשות. מכור בתהליך של שיקום צריך להחליט עבור עצמו מה הוא השינוי החיובי שהוא מעוניין לעשות בחייו, גם אם מדובר בדבר הכי קטן, ולהתחייב אליו. כך למשל, עבור אדם שמכור לסיגריות, שינוי חיובי קטן יכול להיות לוותר על הסיגריה שהוא מעשן עם הקפה של הבוקר. עבור אדם שמכור לממסי, שינוי חיובי קטן יכול להיות לעבור מלצרוך את החומר בהסנפה ולצרוך אותו בבליעה בלבד, משום שאופן הצריכה הזה משמעותית פחות ממכר. שינוי חיובי יכול להיות גם משהו שמקטין את הסיכון הבריאותי שכרוך בהתמכרות, כמו למשל לעבור להשתמש במזרקים נקיים בלבד. זה גם יכול להיות משהו שבכלל לא קשור למערכת היחסים עם הסם, ויכול להיות פשוט שינוי חיובי שרוצים לראות בחיים – כמו ללכת לישון בשעה מוקדמת יותר ולקום מוקדם יותר. אחד הדברים הקשים ביותר בהתמכרות, הוא התחושה של אובדן שליטה על החיים, ובאמצעות יצירת שינויים חיוביים קטנים אחד אחרי השני, אנשים מצליחים לקבל חזרה תחושה של שליטה בחיים שלהם.

בספר "Chasing the scream" של העיתונאי יוהאן הארל, מובא סיפורה של המלחמה בסמים והאופן שבו היא עיצבה את האופן שבו אנחנו תופסים מכורים והתמכרויות. מתוך המחקר שעשה הארל בנושא, הוא מצא קו מקשר בין הסיפור של החיילים במלחמת ויאטנם, פארק החולדות, והעבודה של גאבור מאטה ומטפלים אחרים בגישת מזעור הנזקים. על פי הארל, ההיפך מהתמכרות הוא לא פיקחות, ההיפך מהתמכרות הוא חיבור – לאחרים, לטבע, לעצמינו. בתור בני אדם, הדבר שאנחנו הכי זקוקים לו הוא חיבור אנושי משמעותי, דבר שנהיה יותר ויותר קשה בחברה המודרנית בה אנחנו חיים, אף יותר מכך בעידן הקורונה. כשאנחנו לא מוצאים חיבור אנושי בחיים שלנו אנחנו מנסים לפצות על כך באמצעות חיבור לדברים אחרים – זה יכול להיות הרואין, זה יכול להיות ממסי, זה יכול להיות גם שופינג, פורנו, הימורים, או אפילו גלילה של הפייסבוק.

אם לחזור לשפה של גאבור מאטה, אחת המצוקות עליהן מנסים מכורים רבים לפצות באמצעות ההתמכרות שלהם, היא הבידוד שהם חשים בעולם. ככל שאנחנו מתייחסים למכורים ביותר שיפוטיות ודחיה, ככל שאנחנו מדירים אותם יותר מהציבור הכללי, ככל שאנחנו מתחזקים את הסטיגמה שרואה מכורים כאנשים שבורים ומקולקלים, כך אנחנו למעשה מונעים מהם את החיבור לו הם זקוקים כדי להשתקם. ככל שאנחנו עושים את החיים של המכורים לקשים יותר, כך אנחנו רק מרחיקים אותם מלהשתקם באמת. לא מפתיע אם כך,שהטיפול במכורים בפורטוגלמבוסס קודם כל על שילוב שלהם מחדש בחברה.

אם אתם חוששים שאתם מכורים, ל-‎3-MMC, לסם אחר, או לכל התנהגות התמכרותית אחרת, אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד. ישנן בארץ מגוון מסגרות טיפוליות, החל ממסגרות קלאסיות כמוNAשמקיימים פגישות ללא עלות בכל רחבי הארץ בשיטת 12 הצעדים, ועד מסגרות יותר מתקדמות כגוןהמרכז הישראלי להתמכרויות, בו גם תוכלו למצוארשימה ארוכה של מסגרות טיפול בישראל. אם יש לכם קרובים מכורים, זכרו שזו לא אשמתם, הם לא חלשי אופי ולא אנשים שבורים או מקולקלים, הם מתמודדים עם מצוקה אמיתית וההתמכרות היא רק הדרך הכי טובה שהם מצאו על מנת להקל עליה. הניחו בצד את השיפוטיות ואת כל מה שחשבתם שאתם יודעים על מכורים והתמכרות, החליפו אותם בחמלה והציעו להם את החיבור האנושי לו הם כמהים, זה יכול להיות השינוי החיובי הראשון עבורם מדי רבים.

• בתודעה
• טור אישי
• סמים
• התמכרות

הדיון התקשורתי סביב משבר הקורונה וחובת הבידוד מתקיים, באופן טבעי, סביב סיכויי וסיכוני ההדבקה בנגיף וסביב ההשפעות הכלכליות ההרסניות של התקופה, כאשר תשומת לב מועטה יחסית מוקדשת להשלכות הנפשיות המשמעותיות שיש למשבר שכזה על ישראלים רבים. הדבר נכון לכלל הישראלים, ונכון שבעתיים לאלו המתמודדים, לצד עליה משמעותית בסף הלחץ והחרדה, גם עם התמכרות.

עליית מפלס החרדה עלולה להוביל רבים הסובלים מהתמכרות להחמרה במצבם ואחרים לפתח דפוסים התמכרותיים לראשונה. השילוב של רמת חרדה גבוהה והיעדרם של גירויים חיצוניים הוא מנוע צמיחה משמעותי לתנאים להתמכרויות אלה

דמיינו לעצמכם את הקושי האדיר של אדם המטופל בהתמכרות לפורנוגרפיה ומוצא את עצמו כעת מרותק לביתו בשל הוראות הבידוד ההמוני. דמיינו את הקושי של אדם הנוטה לצריכה מזיקה של אלכוהול בעתות לחץ ונחשף בתקשורת לתחזיות על קריסה כלכלית של המשק הישראלי. זוהי בדיוק המציאות עימה מתמודדים כעת ישראלים רבים הסובלים מהתמכרות לחומרים ולהתנהגויות.

למעשה משבר הקורונה מייצר "סיר לחץ" הרסני במיוחד: התפשטות הנגיף דוחקת ישראלים רבים לבתיהם, בין אם מכוח חובת הבידוד או מכוח ההנחיות העדכניות של משרד הבריאות. בהיעדר גירויים חיצוניים נידונו אותם אזרחים להיצמד למסכי הטלוויזיה והמחשב, אלה המלאים בדיווחים מאיימים על התפתחותו של משבר בריאותי וכלכלי בקנה מידה היסטורי. עליית מפלס החרדה עלולה להוביל רבים ממאות אלפי הישראלים הסובלים מהתמכרות להחמרה במצבם ואחרים לפתח דפוסים התמכרותיים לראשונה בתקופה מאתגרת זו. בין אם מדובר בהתמכרות לסמים, פורנוגרפיה, תרופות הרגעה או אלכוהול – השילוב של רמת חרדה גבוהה והיעדרם של גירויים חיצוניים מספקים הוא מנוע צמיחה משמעותי לתנאים להתמכרויות אלה.

לפי מחקר עדכני שערכנו במרכז הישראלי להתמכרויות, כל ישראלי עשירי סובל מהתמכרות לחומרים או להתנהגויות. מגפת ההתמכרויות, בדיוק כמו מגפת הקורונה, עיוורת צבעים ועיוורת מעמדות – היא מכה בכל פלח באוכלוסייה ומשפיעה על כל קהילה במדינה

חשוב להבין שלא מדובר כאן רק על "אוכלוסיית קצה" או על זווית פרינג'ית של העיסוק בקורונה. לפי מחקר עדכני שערכנו במרכז הישראלי להתמכרויות, כל ישראלי עשירי סובל מהתמכרות לחומרים או להתנהגויות. מגפת ההתמכרויות, בדיוק כמו מגפת הקורונה, היא עיוורת צבעים ועיוורת מעמדות – היא מכה בכל פלח באוכלוסייה ומשפיעה על כל קהילה במדינה. כעת, משקיימות הנחיות כלליות להישאר בבתים ככל שניתן, רבבות אלו ובני משפחותיהם צפויים לאתגרים חדשים.

מעבר למתן ההמלצות הכלליות שנועדו לסייע בהפחתת לחץ ושמירה על שגרה ואורח חיים בריא בימי ההסתגרות, המשבר מאלץ ארגונים רבים המתמחים בטיפול בהתמכרויות להתאים את עצמם למציאות המשתנה ולפתח שיטות שונות של טיפול מקוון. הסביבה הטיפולית האישית, זו שהצלחתה נבנית בין היתר על קרבה ויחס אישי, מומצאת כעת מחדש בכל העולם על מנת לאפשר למטפלים להמשיך ולקיים את הקשר הכל כך חיוני הזה עם מטופליהם. גם טיפולים קבוצתיים וייעוצים רפואיים מתקיימים באופן מקוון, וכך נעשים מאמצים רבים, דווקא בתקופה זו, לאפשר שגרת טיפולים לאוכלוסייה רחבה זו.

מבחינה זו, ואם עלינו לנסות ובכל זאת לסגל לעצמנו חשיבה חיובית אודות משבר הקורונה, ייתכן והוא ייזכר ממרחק הזמן כנקודת מפנה משמעותית בפיתוחן של שיטות טיפול חדשות ויעילות ובהנגשת טיפול גם כאשר מסיבות שונות לא מתאפשר מפגש פיזי. נגיף הקורונה עשוי לבחון את חברינו ובני משפחותינו הסובלים מהתמכרות באופנים שטרם נתקלו בהם ושלא היו יכולים להיערך אליהם. ההתמודדות עם התקופה הזו עשויה להפוך לאבן דרך טכנולוגית ומדעית בטיפול באותם אנשים.

הכותב הוא מייסד-שותף ומנהל אקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות

• קורונה
• התמכרויות
• התמכרות
• סמים
• גמילה
• הבועה