צללנו לתוך הקטלוג המעמיק של דוד וולט כדי לשלוף את הרשימה שכולם זקוקים לה, שמורכבת אך ורק מהסרטים הטובים ביותר שתוכלו למצוא בשירות הסטרימינג. קלאסיקות קולנועיות, להיטים מודרנים ופנינים שלא הכרתם אבל עכשיו זה ממש הזמן להשלים. פופקורן כבר הכנתם?
המשימה הקשה ביותר של הצופה המתנשא בעידן הסטרימינג היא למצוא משהו *באמת* טוב לראות. לא סתם לבהות במשהו שעה לפני שנרדמים, לא בידור מופק היטב במשקל צמר גפן מתוק, משהו באמת איכותי ומושקע ואפילו מעורר מחשבה, משהו קלאסי ועל-זמני. משהו כמו קולנוע ממש טוב. דסק הסרטים של "טיים אאוט" נבר בספריית הסטרימינג של דיסני+ וחזר עם רשימה מגוונת ואקלקטית שיש בה משהו טוב לכולם.
>> מצחיק אז צוחקים: 15 הסדרות הקומיות הכי טובות בדיסני+
מסכנים שכאלה (2023)
סרטו המסחרר של יורגוס לנתימוס הוא גלגול מודרני של סרטי המפלצות הליריים של שנות ה-30 של המאה ה-20, עם ווילם דפו בהופעה נוגעת ללב כמדען בעל חזות מפלצתית שהשתיל את מוחה של תינוקת בת יומה בגוף אמה המתה. הסרט עורר ויכוחים סוערים סביב השאלה אם הוא פמיניסטי, או שזה עוד מבט גברי מחפיץ על אישה שמוצאת את עצמה דרך סקס, אך בעינינו בלה בקסטר – בגילומה העילאי של אמה סטון – היא אחת הגיבורות הכי נפלאות שנראו בקולנוע מזה זמן רב. היא כל כך ייחודית, סקרנית, אותנטית, ולא נותנת לשום דבר להכשיל אותה בדרכה לגילוי עצמי, שצריך להקים מועדונים על שמה. אנחנו נהיה המצטרפות הראשונות.
כאב אמיתי (2024)
לא רק שהוא זוכה האוסקר לתסריט המקורי (ושחקן המשנה), אלא שזהו גם אחד הסרטים היהודיים יותר שראיתם, ולא רק בגלל שהוא עוסק בשואה. זה היה יכול להיות סרט ישראלי, רק שאצלנו את המסע למחנות השמדה עושים בתיכון, כשהראש מלא בדברים אחרים. "כאב אמיתי" מבהיר שעדיף לצאת למסע הזה בגיל בוגר יותר, גם כי אפשר להבין יותר לעומק את גודל הזוועה, וגם משום שזה מניב קולנוע טוב יותר. סרטו השני של ג'סי אייזנברג כתסריטאי/במאי הוא מעין "באדי מובי" על שני דודנים בעלי אופי מתנגש, שיוצאים להרפתקה משותפת בדרכים. רק שהמסלול מתפתל בין מחנות השמדה לבית קברות יהודי ולבית סבתא בפולין, ולכן אף שלסרט יש גוון קומי, ככל שהוא מתקדם גירוד הטראומה היהודית הרחבה מעורר את הכאב האישי החבוי. יצירה שכל אדם עם אמא יהודיה צריך לראות.
הולכת רחוק (2014)
בניסיון להתאושש ממשבר נפשי, שריל מעמיסה תרמיל ענק ויוצאת למסע רגלי שיימשך 1800 קילומטרים. היא צולחת שלל מכשולים פיזיים וגם כמה אנושיים ועוברת על פני שלל נופים מרהיבים, ממדבר המוהאבי דרך הרים ויערות ועד נהר קולומביה באורגון. במקביל הסרט חוזר לזיכרונות ילדותה ולקשר הקרוב עם אמא שלה, שהאבל על מותה הוביל אותה לדיכאון, סמים קשים והרס עצמי. ריס ווית'רספון הפיקה ואף מככבת בעיבוד לרב המכר האוטוביוגרפי של שריל סטרייד, אליו גייסה את התסריטאי ניק הורנבי והבמאי ז'אן מארק ואלה, שיצר קודם את "מועדון הלקוחות של דאלאס" ואחר כך את "שקרים קטנים גדולים". איחוד הכוחות יצר דרמה שוברת לב שהופכת לסיפור גאולה, משובצת רגעים קטנים של יופי ואנושיות.
צורת המים (2017)
ב-1962 אלייזה האילמת (סאלי הוקינס) עובדת כמנקה במרכז לחקר האוויר והחלל בבולטימור. היא ושכנה המאייר (ריצ'רד ג'נקינס) מתגוררים מעל בית קולנוע שמקרין סרטים ישנים. יום אחד מובא למתקן הסודי יצור מים פלאי שנלכד בדרום אמריקה, ובינו ובין אלייזה נוצר קשר מיידי. סרטו זוכה האוסקר של גיירמו דל טורו טווה יחדיו מוטיבים עלילתיים וסגנוניים שנשאלו ממקורות שלא אמורים להתחבר – סרטי מפלצות מעידן הפרנויה של המלחמה הקרה, סרטי ריגול, קומיקס, מלודרמה, המיתולוגיה היוונית ומיוזיקלס. הכל מתגבש לאגדה אפלה ועתירת יופי על כמיהותיהם הכמוסות של אנשים שנאלצים להסתתר. כמו היצור שבמרכזו, הסרט הוא מפלצת מופלאה בעולם אכזר, והוא עוטף את הצופים בבדידות וכאב, וגם באהבה ואמפתיה גדולה.
ת'ור: ראגנארוק (2017)
זוכרים שכל הקטלוג של מארוול זמין גם הוא בדיסני+, נכון? כי למרות ההתדרדרות במותג, קשה לשכוח את הימים בהם גיבורי העל של ה-MCU היו הדבר הכי כיף בקולנוע המסחרי מאז המערבונים. "ת'ור ראגנארוק", טכנית סרט הת'ור השלישי, הוא אחד המופעים היותר מהנים של קווין פייגי, שהבריק עם הבאתו של טאיקה ואיטיטי למושב הבימוי, לפחות בסרט הזה (ההמשכון היה קצת פחות מלהיב). אחרי הניסיונות השייקספירים והדרמטים של סרטיו הראשונים, בסוך מסתבר שכריס המסוורת' הכי נפלא בקומדיית גלדיאטורים בחלל, וכי הכמיה שלו עם ההאלק (שלא לדבר על יצורי סלעים) הרבה יותר טובה מאשר עם איילת זורר. חגיגה לעיניים, בידור טהור ואחד הסרטים הכי מהנים שתמצאו בשירות של דיסני+.
חזרה גנרלית (2023)
איימוס ורבקה-דיאן העבירו כל קיץ בילדותם במחנה המוקדש לדרמה ולמחזות זמר. עכשיו הם שחקנים כושלים ומדריכים באותו המחנה. כשמנהלת המיתולוגית נכנסת לתרדמת והבן שלה מגיע לקצץ בהוצאות, הצמד הבלתי ניתן להפרדה נחוש להציל את המחנה האהוב שלהם, להעלות מחזמר על פועלה של המייסדת, ועל הדרך גם ללמד את הבוס החדש מהו קסמו של התיאטרון. אחת הקומדיות הכי כיפיות של השנה שעברה היא גם סיפור התבגרות מתוק, קורע מצחוק ומתובל בנאמברים מוזיקליים, כשלצד היוצרים והכוכבים בן פלאט ומולי גורדון תמצאו פה קאסט כיפי של אנשי סגל אקצנטריים וילדים עם שאיפות תיאטרליות. ממש לא חייבים להיות מעריצי מיוזיקלז או בוגרי מגמת תיאטרון כדי לhהנות, אבל זה לא מזיק.
הקול בראש (2015)
ריילי בת ה-11 והוריה עוברים ממינסוטה לסן פרנסיסקו והיא נאלצת להיפרד מהדברים שעד כה הגדירו את זהותה. במפקדה הרגשית בתוך ראשה של ריילי מנסים להתמודד עם המשבר – שמחה הנמרצת תמידית מובילה, כשלצידה כעס רודף הצדק, פחד השומר על שלומה הפיזי והנפשי, וגועל – האמונה גם על הסטייל והמעמד החברתי. עצב היא הכבשה השחורה של החבורה, שתמיד נדחקת משולחן מקבלי ההחלטות, עד הרגע שבו היא ושמחה מוצאות את עצמן הרחק מהאקשן ונאלצות לגשש את דרכן בחזרה. אולפני פיקסאר משכללים כאן לכדי שלמות את מה שהם עושים הכי טוב – סרט מסע מבדר וסוחף כדרך לצלול אל הקשיים והבעיות האמיתיות של ילדים, בני נוער וגם מבוגרים. את התסריט המבריק והאנימציה היפה מגבה צוות מדבבים מלוהק היטב, שכולל בין היתר את איימי פוהלר, פיליס סמית', מינדי קלינג וביל היידר.
מי הפליל את רוג'ר ראביט? (1988)
שילוב שנון של פילם נואר בסגנון שנות הארבעים וסרט אנימציה מוטרף בסגנון הלוני טונס. הבלש הפרטי אדי ואליאנט (בוב הוסקינס) מתגייס בעל כורחו לעזור לכוכב המצויר רוג'ר ראביט, המואשם על לא עוול בכפו (כפי שאפשר להבין מהכותרת) ברצח ראש עיר המצוירים. בעלילה הפרועה מעורבים תינוק מצויר עם קול של גבר קשוח, שופט צמא כוח בגילומו של כריסטופר לויד, אשתו הסקסית והאוהבת של הארנב (קולה של קתלין טרנר), סמורים נכלוליים ועוד. האבסורד הוא שהתרכובת הז'אנרית המטורללת הזאת מבוססת על אירוע היסטורי אמיתי משנות הארבעים – קונספירציה של חברת ג'נרל מוטורס לחסל חברת חשמליות. רוברט זמקיס ביים את הסרט ב-1988, כשאנימציה עדיין צוירה ביד.
לוגאן: וולברין (2017)
סרט האקשן שביים ג'יימס מנגולד מחזיר את יו ג'קמן ופטריק סטיוארט לדמויות שגילמו בסדרת סרטי "אקס מן", הפעם בגרסה שונה, מבוגרת ואפלה יותר. שנים רבות אחרי הרפתקאותיו כגיבור על, יכולותיו של המוטנט שמתבגר באיטיות ומחלים מכל פציעה נחלשו מאוד. את ימיו הוא מעביר בהברחת תרופות עבור פרופסור צ'ארלס אקסבייר המבוגר, שכבר לא שולט בכוחותיו הטלפתיים ומסכן את הסובבים אותו. הסרט מתרחש בדיסטופיה תאגידית בה כבר לא נולדים מוטאנטים, אך מתברר כי אחד מאותם תאגידים השתמשה בחומר הגנטים של לוגאן ואחרים כמותו כדי ליצור צבא של ילדים מוטנטים. לוגאן יוצא למסע כדי לעזור לאחת מהן – ילדה בעלת כוחות דומים לשלו – להימלט למקום מבטחים. הסרט שובר את הנוסחה הרגילה בסדרת הסרטים לטובת מעין מערבון מדע בדיוני אפל, שמרפרר במיוחד ל"שיין", קלאסיקה משנות החמישים שהייתה מועמדת לאוסקר.
ארץ נוודים (2021)
לאחר שהמפעל בו עבדה במשך שנים נסגר, פראן (פרנסס מקדורמונד) עוזבת את ביתה בעיירת רפאים נידחת כדי לנדוד בבית על גלגלים. במסעותיה לאורך החוף המערבי של ארצות הברית היא פוגשת אנשים נוספים שבחרו בחיי נדודים – חולת סרטן המבלה את חודשיה האחרונים בהרפתקאות, אדם שהקים מסגרת קהילתית לנוודים וגם גבר עימו היא מתחילה קשר רומנטי. סרטה של קלואי ז'או מבוסס על ספר עיון שעסק בעלייתה של תופעת הנוודות באמריקה שאחרי המשבר הכלכלי שהחל ב-2008, ומשתתפים בו נוודים אמיתיים לצד שחקנים מקצועיים. את סיבוב הפסטיבלים ועונת הפרסים שלו עשה הסרט במקביל לדעיכת מגפת הקורונה, אך הוא סיים אותה עטור שבחים ופרסים, בראשם פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר.
בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן (2006)
המאסטרפיס המוקומנטרי של סשה ברון כהן הוא עדיין מועמד רציני לסרט הקומדיה הכי מוצלחת אי פעם, וככל שהשנים חולפות אנחנו מעכלים עד כמה הוא הקדים את זמנו, חשף את אמריקה במערומיה ובפועל הסביר את עלייתו של טראמפ קצת יותר מעשור לפני שהתרחשה. בעלטה של סיפור מסע על עיתונאי קזחי לצלם דוקומנטרי על אמריקה ועל הדרך לזכות בפאמלה אנדרסון (הוא אומר את זה בדרך יותר מחפיצה), ברון כהן מהתל במעמקי אמריקה ומציג את הגזענות, שנאת הזרים, הבורות, הטפשות והמיץ של התחתית של דוד סם. את ההישג המוקומנטרי הזה גם ברון כהן וגם רבים אחרים ניסו, אך מעולם לא הצליחו, לשחזר. והנה אנחנו עם טראמפ.
מרי פופינס (1964)
חוץ מלהיטי אנימציה אולפני דיסני הפיקו לאורך השנים גם המון סרטים מצולמים, רובם יועדו לקהל יעד של ילדים ומשפחות. מלבד כמה להיטים ששרדו את מבחן הזמן, רבים מהסרטים האלה נשכחו ונעלמו (מישהו זוכר את "החתול מהחלל החיצון"? גם אנחנו לא). זה לא המקרה של "מרי פופינס", פרויקט שוולט דיסני עצמו היה נחוש להוציא לפועל. את הכוכבת שלו – ג'ולי אנדרוז – הוא קטף מבמות ברודווי, והופעתה זיכתה אותה באוסקר על תפקידה הקולנועי הראשון. לסרט על האומנת המסתורית והקסומה יש עד היום המוני מעריצים, על אף שהוא התרחק מאוד מחומר המקור. ואגב זה, גם הסרט על אחורי הקלעים של ההפקה, "להציל את מר בנקס", זמין בדיסני+.
שומרי הגלקסיה (2014)
אחד הפרקים הכי כיפים ביקום המתרחב תמידית של מארוול, שגם זכה לשני המשכונים לא רעים (וספיישל כריסמס די מיותר). לפני שכריס פראט המאיס את עצמו בשלל תפקידים מטופשים, הוא כבש את הלב בתור פיטר/סטאר לורד, שמסתובב ברחבי הגלקסיה בחללית שלו ומחפש צרות. על טראומות הילדות שלו והגעגועים לכדור הארץ הוא מפצה בחיים של סקס, פשע ורוקנרול (באדיבות קסטה שקיבל מאמו המנוחה) – עד שיום אחד הוא מסתבך במזימה בין-כוכבית שמפגישה אותו עם גאמורה, רוקט ראקון, גרוט ודראקס, כולם טיפוסים מפוקפקים שיהפכו על הדרך לחבורת גיבורי על אמיצה. הכימיה בין חברי הקאסט מושלמת, הצבעים יפים, ההרפתקאות מלהיבות והמוזיקה מגבירה הכל ל-11 – מה עוד אפשר לרצות מסרט קומיקס בחלל?
הסיוט שלפני חג המולד (1993)
חזונו של טים ברטון, שהגה את הדמויות ואת הסיפור וחתום על הסרט כמפיק, הפך לאגדת חג מולד מקאברית ומוזיקלית באנימציית בובות שזכתה למעמד של קאלט. תערובת של השפעות מהאקספרסיוניזם הגרמני ועד ד"ר סוס מניבה שילוב חד פעמי, כשכל פריים מלא הברקות עיצוביות. גם הסיפור נהדר, וכמו כל סרטיו היותר טובים של ברטון הוא עוסק באמן יוצא דופן ובעל חזון, שכוונותיו הטובות מתרסקות על חומת חוסר ההבנה. מלך הדלעת ג'ק סקלינגטון (שלד עם חורי העיניים הכי מלאות הבעה שראיתם), המנצח מדי שנה על חגיגות ליל כל הקדושים, מואס בשגרה. הוא מחליט לחטוף את סנטה קלאוס, ולחולל את חג המולד במקומו. רק סאלי, בובת סמרטוטים מתפרקת ועתירת תושייה המאוהבת בו בסתר, צופה את הקטסטרופה הבלתי נמנעת. דני אלפמן הלחין פסקול עשיר ודרמתי, עם הדים של קורט וייל, וגם גם שר את התפקיד של ג'ק.
אד ווד (1994)
שיר הלל ליצירה הקולנועית שבאה מאהבה ונעשית בהתלהבות, גם אם בחוסר כשרון מופלג. טים ברטון היה בשיאו כשביים את הסרט הנהדר הזה על במאי קולנוע משנות ה־50, שנחשב לגרוע ביותר בכל הזמנים. ג'וני דפ, מצויד בשפמפם קטן ובחיוך חושף שיניים, גילם את במאי סרטי המפלצות שהסתפק בטייק אחד אך הצליח להדביק אנשים בהתלהבותו הבלתי נדלית, בהם כוכב סרטי האימה המוקדמים בלה לוגוסי, כאן בגילומו זוכה האוסקר של מרטין לנדאו. זכור במיוחד השילוב המופלא בין פאתוס לגרוטסקה בסצנה מהסט של "כלתו של המפלצת", שבה לוגוסי הקשיש נכנס לשלולית כדי להלחם בתמנון מפלסטיק, ומתבקש להניע בעצמו את הזרועות המאיימות.
קיץ של נשמה (2021)
המוזיקאי/עיתונאי/סופר/גאון קווסטלאב – או בשם לידתו אמיר תומפסון – חזר בסרט הדוקומנטרי הזה לפסטיבל המוזיקה הנשכח שהתקיים בהארלם בחודשי הקיץ של 1969 – פסטיבל שלא רק הביא לבמה את האמנים השחורים הכי גדולים של אותה תקופה, בהם סטיבי וונדר, נינה סימון, בי.בי קינג וסליי סטון, אלא גם היה רגע תרבותי מהותי. ההופעות תועדו ורובן לא שודרו מעולם – החומר התייבש במשך שנים בארכיון עד שאותר על ידי ארכיבאי שהבין מה יש לו ביד. הסרט משלב בין החומרים מההופעה לסיפור של הפסטיבל ושל אותה שנה היסטורית, הפעם מנקודת מבט שונה מזו שאנחנו רגילים לראות. דוקומנטרי זוכה אוסקר שלא קיבל את תשומת הלב שלו, כי הוכרז כ-30 שניות אחרי שוויל סמית' נתן סטירה מצלצלת.
מואנה (2016)
אגדה על נערה פולינזית שמורדת באביה החששן, ובעידודה של סבתה "המשוגעת" יוצאת לים לחפש אחר מאווי משנה הצורה (דוויין ג'ונסון, בתפקיד שהותאם למידותיו) בתקווה שיעזור לה להשיב לאלת האיים את הלב שגנב ממנה ולתקן את האסון האקולוגי שחולל. הנערה הסקרנית והעקשנית היא גיבורה נהדרת, ומערכת היחסים בינה לבין מאווי השחצן ומנופח השרירים אינה רומנטית כמקובל – הנרטיב הוא יותר של "באדי מובי" (ראו "קיד וקסידי"), כולל בדיחות תואמות. גם התרנגול הטיפש כמו נעל שמתלווה אליהם הוא סיידקיק לא טיפוסי. האנימציה יפהפייה, וההקשר הפולקלוריסטי מאפשר לה לחרוג מדי פעם מהקו הריאליסטי האופייני. השירים הנהדרים שכתב לין מנואל מירנדה ("המילטון") הרמוניים, מרקידים ועושים חשק לעוד. ולצד כל אלה יש רגעים של חיבור אקזיסטנציאליסטי לטבע שלקחו השראה מסרטי מייאזאקי, והם תורמים ל"מואנה" קמצוץ של שאר רוח. במילים אחרות: כל מה שדיסני יודעים לעשות, עם תוספות.
במבי (1942)
"זהב טהור" אמר וולט דיסני אחרי שצפה בשתי הסצנות הראשונות שנוצרו בשביל "במבי". אכן זהב טהור. אולי הסרט היפה ביותר שנוצר באולפני דיסני מעולם. הסיפור הפשוט והפיוטי והכל כך מרגש עוקב אחר מעגל חיים של עופר במקביל לחילופי העונות. היוצרים השתמשו במילים "סימפוניה" ו"אימפרסיוניסטי" כדי לתאר את מה שניסו והצליחו להשיג. את המראה החלומי של מעבה היער יצר אמן סיני, שנשען על מסורת של ציור סיני מופשט והפך את ציורי הרקע ליצירות אמנות. החיות עצמן הן הברקה מתוקה – שילוב של מחוות גוף והבעות פנים של תינוקות עם תנועה ואנטומיה מדויקת של חיות, שנות אור לפני המצאת המחשב. מינימום של דיאלוג מבדיל את הסרט מכל סרטי הילדים הקשקשניים של היום.
ג'וג'ו ראביט (2020)
טאיקה וואיטיטי יצר תרכובת קולנועית מוזרה, חצופה ומבריקה, שמעזה לחדור לטריטוריה הכי בעייתית שיש. זה מעין שילוב של "הדיקטטור הגדול", "החיים היפים" ו"ממלכת אור הירח". הטעמים מתנגשים, אבל הקומיקאי היהודי מניו זילנד הוא להטוטן שיודע לחבר דברים שלא מתחברים. ג'וג'ו בן העשר חי עם אמו (סקרלט ג'והנסון) בגרמניה הנאצית. אביו נעדר, וכדי להתמודד עם המחסור, הוא ממציא לעצמו חבר דמיוני בדמות אדולף היטלר (וואיטיטי). ג'וג'ו מאמין בכל נימי נפשו לתעמולה הנאצית, וחושב שיהודים הם מפלצות מוזרות. אבל אז הוא מגלה שבביתו מסתתרת נערה יהודיה (תומסין מקנזי) ונוכחותה מאתגרת את כל מה שהוא חושב שהוא יודע. הסרט משתמש בקומדיה כדי לתאר את נקודת המבט הנאיבית של ילד, שמנסה לפענח את המסרים המעוותים שהוא מקבל מהעולם סביבו. עם זאת, הסרט אינו מרכך את האימה, וזו מתפרצת לסרט במלוא העוצמה. סטיבן מרצ'נט כסוכן גסטפו מצחיק ומעורר חלחלה בו זמנית, ובחצי השעה האחרונה הקומדיה והאימה של דרמת ההתבגרות בגרמניה הנאצית מתגבשות למשהו שלם וחד.
מלון גרנד בודפשט (2014)
ווס אנדרסון בסרטו הטוב ביותר מפליא לגולל מעשיה קסומה, מענגת וגם עצובה. כמו תמיד, העיצוב המדוקדק מדמה בתי בובות, ותנועות מצלמה מפתיעות שמדגישות את פרטי הפרטים של התפאורה ושל השתלבות האנשים בתוכה. אבל הפעם, מתוך החזות האגדתית הצבעונית והמצועצעת מפציע רובד של רגש עמוק ואמיתי. הסיפור מתרחש באירופה הישנה בשנות ה־30, כשלתוך המרחב השלֵו והמהודר של מלון וורוד בהרים מושלגים מתחילים לחדור גורמים זרים – מהגרים מארצות לא לבנות וחיילים של משטר פשיסטי ממדינה סמוכה. גוסטב (רייף פיינס בהופעה עילאית), השוער במדים הסגולים שיודע מה הלקוחות רוצים לפני שהם יודעים זאת, הוא דמות חד פעמית ונהדרת ביותר. עם היותו ג'יגולו של האורחות הזקנות והעשירות, הנימוס והאדיבות שלו אינם חיצוניים אלא זורמים בעורקיו. הסיפור מסתבך כשמדאם ד' הקשישה (טילדה סווינטון) הולכת לעולמה ומורישה לשוער ציור יקר ערך. בנה האיום (אדריאן ברודי) מסרב לקבל את הגזרה, וגוסטב מוצא עצמו נאשם ברצח הזקנה. במקביל הוא מכניס תחת כנפיו את נער המעלית זירו מוסטפה, והסרט מנסח אמירה הומנית על חשיבותם של דרך ארץ וגינונים נאים הנובעים מתוך כבוד עמוק לבני האדם באשר הם. אנדרסון היה מועמד לאוסקרים על התסריט, הבימוי והסרט.
![בית הפלמ"ח (צילום: יחסי ציבור)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2025/04/1745567655_1346947_29412-1000x667.jpg "בית הפלמ"ח (צילום: יחסי ציבור)")
