סוף השבוע שעבר היה הסופ"ש הגרוע ביותר בבית הקולנוע באמריקה הקיץ. עם סרט אימה זניח במקום הראשון, שהכניס בקושי 7 מיליון דולר בקופות, כלל הסרטים המוקרנים הצטברו יחד להכנסות מוערכות של בערך 53 מיליון דולר. לשם ההשוואה, הפלופ "מורביוס" הרוויח לבדו כמעט 40 מיליון בסופ"ש הראשון ליציאתו בארצות הברית.

הקולנוע האמריקאי נמצא כרגע בשיאה של עונת מלפפונים שמרגישה כמעט כמו פגרה. האופציות דלות, הסרטים הגדולים נדחו למועד אחר והסרטים שכן מגיעים למסך בקושי זוכים לפוש שיווקי. אחד הסרטים המדוברים יותר של אוגוסט היה "הטרף", המצטרף החדש לפרנצ'ייז "הטורף" שזכה לביקורות טובות לצד תגובות נלהבות מהקהל ונתונים מרשימים מאוד בהולו. אבל נו, בדיוק – הולו. הסרט הזה בכלל לא זכה לנסות ולכבוש את טבלת שוברי הקופות, הוא הלך ישר לסטרימינג, והוא לא היחיד. וזה בעצם רק סממן אחד לעניין הרבה יותר גדול.

>>ההצלחה של "דברים מוזרים" אומרת דבר אחד מאוד פשוט: נטפליקס בצרות

אוגוסט בקולנוע היה עלוב, אבל אוגוסט הטלוויזיוני זה סיפור אחר לגמרי. אוגוסט 2022 הפך לרצף של השקות גדולות ואירועים טלוויזיוניים דרמטיים, כשכל שירות וערוץ תרם את חלקו עם עוד סדרה בולטת שהתברגה דווקא בו. "שי-האלק", "סנדמן", "בית הדרקון", "ליגה משלהן", "ביוויס ובאטהאד", "מייק", "המטופל", "סיפורי המתים המהלכים" – כולן חדשות, כולן הושקו החודש. רגע אחרי סוף אוגוסט מגיעה גם "שר הטבעות: טבעות הכוח", סדרת הטלוויזיה היקרה ביותר אי פעם, עם תקציב של 465 מיליון דולר לעונה הראשונה בלבד, ולפני שהוספנו 250 מיליון דולר ששילמה אמזון עבור הזכות להשתמש בעולם שברא טולקין.

הקרב בין ספקיות הסטרימינג וגופי התוכן השונים נמצא בשיאו, וזה שיא יקר מאוד. המתחרה העיקרית של "טבעות הכוח","בית הדרקון", עלתה כ-200 מיליון דולר בעונתה הראשונה,בעוד נטפליקס הוציאה 15 מיליון דולר על כל פרק של "סנדמן" שלה. הסדרה היקרה ביותר של נטפליקס כרגע היא "דברים מוזרים", שהעונה הרביעית שלה כללה פרקים באורך של סרטים באורך מלא ותוקצבה, כנראה, בסכום של כ-30 מיליון דולר לפרק – פי שתיים מהמחיר של פרק ממוצע בעונת הסיום של "משחקי הכס".

בדיסני פלוס פחות ממהרים לחשוף מספרים, אבל כנראה שגם שם משקיעים ארגזים של כסף כדי להביא את יקומי מארוול ו"מלחמת הכוכבים" לטלוויזיה – ויש גם סרטים יקרים להפקה כמו הרימייק של "פינוקיו" והמון תכנים אחרים. במאי השנה הכריזו אנשי דיסני פלוס שבכוונתם להשקיע 32 מיליארד דולר בתוכן לאורך 2022, כשהתכנון הוא להביא את השירות לרווחיות בשנת 2024.

זה נשמע אבסורדי, אבל רובם המוחלט של שירותי הסטרימינג הגדולים לא באמת מחזירים כרגע את ההשקעה, ומסתמכים במידה רבה על הכיסים העמוקים של תאגידי המדיה או הטכנולוגיה שעומדים מאחוריהם. טום הרינגטון מ-Enders Analysis הסביר את זה בראיון ל-Financial Times: "אנשים רואים טלוויזיה של 100 מיליון דולר ביום ואומרים 'מה הלאה?'. בשביל הלקוחות זה נהדר. בשביל המפעילים, ברור שזה לא בר קיימא".

נטפליקס אמנם נכנסת לזירה בלי גב של תאגיד עם תקציב בלתי מוגבל, אבל הוותק והגודל שלה כבר הפכו אותה לכדאית כללית – לפחות עד ש-2022 הורידה לה כאפה. ערך המניות שלה צלל בעקבות החשיפה כי על האטה בגידול במספר המנויים, וכתוצאה מהמשבר הכריזו שם על כמה צעדי חירום. אחרי סבב פיטורים הגיעה ההכרזה על השקת מנוי במחיר מוזל עם פרסומות – צעד שדיסני פלוס ואמזון פריים צפויות לבצע גם כן כניסיון להתמודד עם האינפלציה המתגברת. על הדרך נטפליקס גם ביטלה תכנים עתידיים ולא מעט סדרות. בין הקורבנות היו הרבה תכני אנימציה, בהם הסדרה "Pearl" בהפקת הארי ומייגן (שעדיין הייתה בשלבי הפקה), אבל גם תכנים מצולמים כמו "מועדון הבייביסטריות", "איך לגדל גיבור על" או תוכנית הבישול של פאריס הילטון.

אבל הבעיות של נטפליקס לא נראות כאלה חמורות כשמשווים אותן למה שזה לא יהיה שקורה כרגע בתאגיד וורנר ברוס ובשירות הבית שלו, HBO Max. האיחוד של וורנר עם דיסקאברי עשה בלאגן שלם בחודש האחרון והוביללגניזות תמוהות לגמרי של סרטים שהפקתם פחות או יותר הושלמה– "באטגירל" וההמשך של סרט האנימציה "סקוב!" – כדי לנצל הזדמנות לקמבן החזרי מס משמעותיים לחברה. המנכ"ל דיוויד זסלב הכריז ש"הרעיון של סרטים יקרים שהולכים ישר לסטרימינג – אין לזה קייס כלכלי. אנחנו לא מוצאים לזה ערך ולכן אנחנו עושים שינוי אסטרטגי". זאת ועוד, סדרות וסרטים קיימים הועלמו במסתוריות ובזריזות מהספרייה והיוצרים לא קיבלו הסברים מספקים לכך.

https://www.youtube.com/watch?v=83ClbRPRDXU

העידן הנוכחי של הטלוויזיה מכונה לעיתים קרובות Peak TV, לא רק בהתייחס לאיכות הסדרות המשודרות. "עידן הזהב הטלוויזיוני" שהוכרז לפני 20 שנה, כאשר איכויות ההפקה של הדרמות הטלוויזיונית החלו לעלות, הפך בהדרגה לעידן של שפע מוגזם – יותר סדרות, יותר דיבור, יותר ביקוש, הרבה יותר תקציב אבל לא בהכרח יותר איכות או רעיונות. ג'ון לנדגרף, מנכ"ל רשת הטלוויזיה FX, עוסק לא מעט בנושא הזה – FX עורכת מעקב אחר כמות הסדרות המתוסרטות שנה אחר שנה ולנדגרף עצמו כבר הכריז ב-2015 שיש "פשוט יותר מדי טלוויזיה". זאת ועוד – הוא ניבא שקצה גבול היכולת של תור הזהב הזה הולך ומתקרב, עד שנגיע לפסגת הפסגות שממנה אפשר רק לרדת, או לפחות להתאזן.

לא מזמן לנדגרף הודה במבוכה על כשלון ההימור שלו – הרי בינתיים כל המגמות מאז רק החריפו – אבל סיפק נבואה חדשה ועדכנית. דוח של FX גילה עלייה משמעותית בכמות הסדרות המתוסרטות בחצי הראשון של 2022, שבשיאה הגיעה ל-16 אחוז יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. "התחזית המקורית שלי הייתה שהמקסימום יגיע ב-2018 או 2019, כמובן שטעיתי מאוד", לנדגרף הסביר בתחילת אוגוסט. "השנה ראינו צונאמי של הפקות בזכות צוואר הבקבוק של דחיות הקורונה. הניחוש שלי הוא שבגלל הגודל יוצא הדופן של השנה הזו, היא עשויה להתגלות בהמשך בתור ה-Peak המוחלט".

מעבר לזה, במצב הכלכלי הקיים קשה להאמין ששירותים נוספים יצטרפו לתחרות על דמי המנוי שהלקוחות כבר לא כל כך רוצים לשלם. הרשימה הקיימת תעבור ברירה טבעית בשנים הקרובות ושירותים קטנים יותר יתאחדו, יחליפו מודל כלכלי או פשוט יעלמו. בעוד דיסקאברי פלוס ו-HBO Max צפויים להתאחד לשירות משותף, הולו מתוכנן להיבלע לתוך דיסני פלוס ב-2024, שכבר מארח את רוב התכנים שלו מחוץ לארצות הברית.

על רקע מירוץ החימוש של תאגידי הענק, שירותים קטנים יותר של תאגידי קצת פחות גדולים נמצאים בסכנת קיום. Peacock מבית NBCUniversal, למשל, מתקשה לצבור מומנטום ולהציב תחרות של ממש למתחרים. גם הערוצים Starz ו-Showtime לא מצדיקים באמת את הצורך בשירות משלהם, וסיכוי סביר שתכני הערוצים האלה ישתלבו בשנים הקרובות בשירות אחר. מבין השירותים הגדולים יותר, Apple TV + הוא זה שנמצא בסיכון הכי גדול. כמות התכנים בו קטנה יחסית ולמרות השקעה לא קטנה מצד אפל ואיכות התכנים הגבוהה, נראה שאף אחד שם לא שואף לערער על המעמד של נטפליקס או אמזון, כך שביטול או איחוד עם שירות אחר הם אופציות שקשה להסיר מהשולחן. מצד שני, אפל לא תמהר להודות בתבוסה כל כך מהר – ויש להם את הכיסים העמוקים לגבות לתקופה ארוכה גם פרויקט שלא ממריא.

לאן כל זה הולך? האפיק הסביר ביותר הוא שבטלוויזיה, כמו בקולנוע, התכנים הבטוחים יותר יקבלו תועפות של תקציב ושיווק נרחב, על חשבון יצירות קטנות וצנועות יותר. גם אם שוברי קופות פוטנציאליים ימשיכו להגיע יחסית בזריזות לסטרימינג, כנראה שנראה פחות ופחות מהם מופצים בלעדית ברשת. תכנים לא מתוסרטים – ריאליטי, דוקו, תוכניות לייפסטייל וכו' – כנראה יהפכו נפוצים אפילו יותר בשל העלות הנמוכה, קלות ההפקה והביקוש המתמיד. לכל זה אפשר להוסיף את ההתרחבות המתוכננת של השירותים השונים לטריטוריות חדשות בעולם, כפיצוי לצופים האמריקאיים העייפים שכבר ראו את כל הספרייה ומוכנים לעבור למתחרים. בקיצור, כל מה שניסינו לברוח ממנו בימי הכבלים – מרים שוב את ראשו המעצבן בסטרימינג.

• המסך
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 911 // זורמים
• סטרימינג
• נטפליקס
• דיסני+
• אפל
• אמזון פריים
• משחקי הכס
• בית הדרקון
• שר הטבעות

>> טיים אאוט סופ"ש // זורמים? בועת מהפכת הסטרימינג עומדת להתפוצץ

1. Better Call Saul ("סמוך על סול")(1)

בפעם האחרונה שהרשימה הזו נערכה היינו רגע לפני החלק השני של העונה האחרונה, אבל סמכנו על סול, ולכן הצבנו את סדרת המופת של וינס גיליהן ופיטר גולד במקום הראשון. ואכן, אף אחד מהם לא אכזב. הסיום המושלם של הסדרה חייב אותנו להשאיר אותה במקומה המכובד, כי לא בכל יום נגמרת סדרת מופת טלוויזיונית בפרק שמצליח לארוז את הכל לשביעות כל המעריצים. אוקי, רוב המעריצים. אנחנו בכל זאת בעידן האינטרנט. הרבה מילים נשפכו על הסיום – גם אנחנוכתבנו לא מעט על פרק הסיוםועלהופעת המופת של בוב אודנקירק– אז לא נמשוך את זה יותר מדי: זו ללא ספק הסדרה הכי טובה של השנה, אולי גם העשור, ולמעשה – מועמדת לגיטימית בטופ פייב של הסדרות הכי טובות אי פעם.

2. The Bear ("הדב")(6)

ללא ספק הסדרה הכי מפתיעה של השנה. צילום אלים ונוירוטי שמזכיר את "יהלום לא מלוטש" (המותחן המטורף של האחים ספדי בכיכובו של אדם סנדלר) פוגש סצינות מטבח מרהיבות, לא משנה אם הן מתרחשות במסעדת מישלן או בבסטת סנדוויצ'ים מטונפת בשיקגו לחוויה ויזואלית שאין כמוה. הסיפור אמנם די מינימליסטי – שף עטור שבחים שהגיע לסף התמוטטות עצבים חוזר הביתה לרשת את המסעדה הכושלת של אחיו המנוח – אבל במהרה מבינים שמדובר פשוט בשורה של דמויות שאי אפשר שלא להתאהב בהן, בריבים, בקללות, באובססיות, במסירות האינסופית שלהן למטרה. אינטנסיבי כמו משמרת עמוסה במטבח של מסעדה, טריפ מטורף לכל מי שאי פעם עבד באחת – ומומלץ לגמרי גם לכל מי שלא.

3. The Rehearsal ("חזרה גנרלית")

גם אם תחפשו בנרות, לא תמצאו סדרה כמותה על המסך שלכם. הפרויקט השני של ניית'ן פילדר מצליח להיות אפילו יותר מופרע, ביזארי, הזוי, מרגש, כואב ושאפתני מ"ניית'ן פור יו" האהובה בעזרת התמקדות בניית'ן עצמו, בדמות המוזרה שיצר לעצמו על המסך ובשאלה התמידית של מה מכל זה בכלל אמתי. כיאה לפילדר, הסדרה כולה היא סוג של הטרלה מורכבת שמתחילה עם קונספט מבריק (לקחת אנשים להתאמן לסיטואציות מהחיים האמיתיים דרך חזרה עם שחקנים שמגלמים תרחיש עתידי), אבל כבר בפרק השני הכל לוקח פניה מוזרה לחיי האישיים של היוצר, לעיסוק בהורות, אינטראקציה אנושית, שליטה, זיוף ורגשות אנושיים. זה כל כך מוזר, ואיכשהו כל כך נוגע וכואב, ששכחנו שאי שם זה גם אמור להיות מצחיק. ובכל זאת, זו כנראה הקומדיה הכי אפלה של השנה, ואחת הסדרות הכי מיוחדות שאי פעם ראינו.

4. House of the Dragon ("בית הדרקון")

כולם חשבו שאפשר לקבור את "בית הדרקון", כולם חשבו שאף אחד לא ירצה לראות אותה אחרי הפיאסקו של עונת הסיום ל"משחקי הכס", כולם חשבו שב-HBO עושים טעות גורלית. נחשו מה? כולם טעו, כרגיל. "בית הדרקון" פתחה את עונת הבכורה שלה בשאגה ושברה את שיאי הצפייה באופן שעלה על הציפיות האופטימיות ביותר. ואחרי שני הפרקים הראשונים אפשר גם לומר: בצדק. זאת הפקה כל כך ספקטקולרית, עם שחקנים כל כך טובים, עם תסריט כל כך מהוקצע, שאי אפשר שלא לפעור מולה עיניים בהתפעלות. זאת טלוויזיה גרנדיוזית ואפית, במימדים הוליוודיים לחלוטין, ופתיחת העונה לפני שבועיים הזכירה מאוד את איכויות העונה הראשונה של "משחקי הכס" והשכיחה מאוד את הפינאלה המחורבש ההוא. קל מאוד ללכת לאיבוד ביצירת פנטזיה ויכול להיות זה עוד יקרה ל"בית הדרקון" כמו שקרה לסדרת האם שלה, אבל כרגע, אולי בגלל הציפיות הנמוכות, היא מפתיעה מאוד לטובה.

5. The Boys ("הבנים")(3)

זו לא רק סדרת גיבורי העל הכי טובה בשנים האחרונות (מארוול, אנחנו אוהבים אתכם אבל Do Better), אלא גם הסדרה הכי מבדרת. אחרי הכל, מדובר בסדרה שבאמת יצרה אתהפרק הבוטה ביותר שראינו בשנים האחרונות(וזה אפילו לא הפרק שבו אקט מיני ביזארי מסתיים עם רסיסי אדם על הקירות). יחד עם זאת, הבוטות לא מגיעה רק לטובת אפקט הגועל, אלא מעבירה את הסאטירה החכמה שבליבה באופן המבדר ביותר. הפיקסציה לגיבורי העל, תרבות הסלבז, הקפיטליזם חסר הגבולות, הפוליטיקה הצינית, ההתמכרות לרשתות חברתיות, הצדקנות השמאלנית – כולם חוטפים מ"הבנים" באופן שווה (אוקי, אולי טראמפ יותר). בעונתה השלישית היא רק המשיכה להגביר בכל החזיתות, ולמרות כמה פגמים קטנים, נראה שאפילו איזנה יפה את הסקאלה שבין סאטירה לפאן. חוץ מזה, היא גםשינתה לחלוטין את ז'אנר סדרות הקומיקס. וזה עוד לפני שדיברנו על כמה נפלא תומר קאפון.

6. What We Do in the Shadows ("מה שקורה בצללים")

עוד נדבך בתהליך ההשתלטות המהיר של טאיקה וואיטיטי (שלא נאמר… בליצקריג?) על עולם הטלוויזיה והקולנוע, העונה הרביעית של קומדיית הערפדית המופרעת שלו ושל ג'מיין קלמנט ("טיסת הקונקורד") מצליחה להיות עוד יותר מצחיקה, עוד יותר מופרעת, עוד יותר מוגזמת – הפעם, בין היתר, בזכות תינוק-מבוגר קריפי במיוחד המצטרף לחבורה (לא ניכנס למחוזות הספוילרים כרגע). חוץ מזה, מאט בארי הוא עדיין הנוכחות המבורכת ביותר שיש על המסך. מאט בארי צריך לשחק בכל דבר.

7. Only Murders in the Building ("רק רוצחים בבניין")(10)

סטיב מרטין ומרטין שורט טובים מדי בשביל העולם הזה, ולא מגיעה לנו סדרה כמו "רק רוצחים בבניין" בכיכובם. זה כאילו כל הטלוויזיה הקומית היא המבורגר בן שבוע ממקדונלדס והסדרה הזאת היא סטייק טומהוק במשקל 2.5 קילוגרם. כל כך ליגה אחרת שזה מכעיס. וגם סלינה גומז מעולה. וזה מעצבן. למה היא מעולה? למה מגיע לנו כל הטוב הזה? העונה השנייה של "רק רוצחים בבניין" הייתה כיף כה גדול שמדי פעם התעורר צורך לבדוק אם היא עדיין חוקית. סיפורם של שלושת השכנים עם האובססיה המשותפת לפודקאסטי פשע-אמיתי ממשיך בתנופה מהיכן שעצר בקליף האנגר של העונה הראשונה, ואם היה חשש שהקסם ידעך אז אפשר להירגע, הוא רק מתעצם. הגאונות האמיתית של שורט ומרטין נעוצה ביכולת שלהם להצחיק ולרגש לסירוגין ובמהירות גבוהה, והסדרה הזאת נתפרה למידותיהם כדי שיוכלו להפגין את היכולת הזאת. בית ספר גבוה לקומדיה.

8. Atlanta ("אטלנטה")(8)

למרות שעברו שלושה וחצי חודשים מאז שהסתיימה העונה השלישית של "אטלנטה", היא שרדה ברשימה שלנו (ועוד באותו המקום) כי בעוד שבועיים, ב-15 לספטמבר, היא תחזור בעונה רביעית שלטוב או לרע, תהיה מדוברת מאוד. החזרה המהירה כל כך נובעת, בין היתר, מאופיה של העונה השלישית המפלגת, וצפויה לחזור לפורמט היותר אהוב של אטלנטה – ארן, פייפר בוי, ונסה ודריוס מסתובבים בעיר שנתנה לסדרה את שמה וזהותה, מסתבכים בשיט ועושים מזומנים. זו גם תהיה העונה הסוגרת של הסיפור האבטרקטי שבונה גלובר, אז כך או כך, זו הולכת להיות עונה מסקרנת במיוחד. רוצים להתכונן? אז במקרה יש לנוריקאפ מפורט להחרידעל העונה השלישית כולה.

https://www.youtube.com/watch?v=PB-jmFA1NMk&t=8s

9. For All Mankind ("עבור כל האנושות")(12)

סדרת המד"ב הכי טובה שאתם לא רואים – כמו רוב התכנים של אפל TV+ שהם הכי טובים שאתם לא רואים – הפכה בעונתה השלישית גם לאחת מסדרות הדרמה הכי טובות שאתם לא רואים. זה קרה לאט ובהדרגה במהלך העונה השנייה והבשיל לקראת סיום העונה הנוכחית באמצע אוגוסט: התפתחות הדמויות והדרמה הרגשית שלהן הגיעו לרמתה של העלילה המבריקה. אנחנו כבר לא רק בעולם אלטרנטיבי שבו הרוסים הגיעו ראשונים לירח, האינטרנט הגיע לכל בית בשנות ה-80', המרוץ לחלל נמשך גם בשנות ה-90', ברית המועצות לא נפלה, ג'ון לנון לא נרצח וישראל ומצרים לא חתמו על הסכם שלום. עכשיו אנחנו בעולם אלטרנטיבי כזה שיש בו גם דמויות עגולות ועמוקות שמעוררות הזדהות מלאה, על כל פגמיהן, ומעניקות להזיית המד"ב הזו מימד ריאליסטי משכנע. "עבור כל האנושות" הפכה מסדרת מד"ב מצוינת לסדרה מצוינת ללא קשר למד"ביותה. בעולם אלטרנטיבי כלשהו שאין בו חברי מערכת לוזרים שלא ראו אותה היא גם ממוקמת הרבה יותר גבוה ברשימה.

10. She-Hulk: Attorney at Law ("שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק")

עוד מהשנינות הראשונה של טוני סטארק היה ברור שחוש הומור הולך להיות חלק חשוב ב-MCU, אבל ככל שהמולטיוורס התרחב ושמארוול השתלטו על דיסני, כך גם הקלילות האהובה של מותג גיבורי העל התחילה לאבד את הכיוון. כאן נכנסת הסדרה האחרונה של מארוול, שמציגה את ג'סיקה וולטרס, אישה צעירה וסרקסטית עם נטייה לשבור את הקיר הרביעי ולהתאבסס על חיי המין של קפטן אמריקה. הטון הקליל הזה הופך את "שי-האלק" לאחת הסדרות היותר מבדרות של מארוול עד כה, ובעיקר כזו שלפחות בנתיים, לא צריכה לשאת את משקלו הכבד של הפרנצ'ייז ולא מנסה לצלול לפסיכולוגיה ההו-כה-מורכבת של גיבורי העל. זה אנשים ירוקים עושים פיו פיו, מה כבר צריך להיות כאלה רציניים?

11. The Patient

קשה לחשוב על חיבור טלוויזיוני יותר מלהיב מסטיב קארל (בואו נדבר על זה רגע, זו הזדמנות טובה: יש מצב שהוא השחקן הכי טוב שעובד בטלוויזיה כיום, לא משנה אם בקומדיה או בדרמה) עם היוצר של "האמריקאים", יצירת המופת-שמצליחה-עדיין-להיות-אנדרייטד, ג'ו וייסברג. נכון לעכשיו הסדרה רק התחילה, אבל כרגע היא כבר מצליחה להתגבר על התקציר שלה, שנראה כמו משהו שעלול ליפול למחוזות הקיטש (רוצח סדרתי חוטף פסיכולוג במטרה שיטפל בו ויעזור לו להתגבר על הדחפים הרצחניים שלו – תודה רבה, כבר ראינו "דקסטר" ולגמרי מיצינו אותה) אבל בזכות הכתיבה המצוינת של וייסברג לגמרי מתניעה אל עבר פוטנציאל דרמטי גבוה.

https://www.youtube.com/watch?v=LpmMxXfBn-Y

12. Barry ("בארי")(4)

העונה השלישית של הסדרה האפלה הכי קלילה (או ההיפך) על המסך קצת שינתה את מאזן הכוחות. נראה שביל היידר ושותפיו ליצירה התחילו להכוון לקראת סיום הסיפור, ובעיקר חידדו את אמירתה המוסרית המרכזית – זה לא משנה אם אתה רק מנסה להיות יותר טוב, צריך פשוט לעשות. בהתאם, האופל השתלט על העונה השלישית, ובאמת שאנחנו כבר לא יודעים איך נעמוד בעוד כאבי לב. בעצם, אולי אנחנו יודעים – בעזרת כתיבה מופתית, משחק עילאי, סיפור מרתק, טון שמצליח להיות יותר פארגו מפארגו וכמה מהרגעים היפים ביותר שנראו על המסך השנה. בשקט בשקט, היידר הפך לבימאי מבריק ומקורי שמביא בכל פרק לפחות הברקה אחת ששווה את כל המכאובים. הנה, כדי לעזור להתמודד גם עשינוריקאפ מפורט על העונה.

https://www.youtube.com/watch?v=yx6AS0zzfGM

13. The Sandman ("סנדמן")

זה לא גרוע! חברים, זה לא גרוע!נכון, מחמאה מוזרה לחלוק לסדרה שנכנסת למקום ה-13 והמכובד – באמת, זו סדרה טובה, ועשירה, ומעניינת, ומצולמת פשוט נפלא – אבל ההישג הגדול שלה הוא קודם כל שהיא עושה את הבלתי אפשרי ומביאה למסך את הקומיקס הקלאסי של ניל גיימן, שנראה במשך כמעט 30 שנה כיצירה בלתי ניתנת לעיבוד (לראיה: רבים ניסו וכשלו וניל גיימן אף הגדיר בעצמו את אחד התסריטים שראה בתור "הדבר הכי גרוע שקראתי בחיים שלי"). "סנדמן" עוקבת אחרי מורפיאוס/חלום (טום סטארידג'), בחור עגמומי למדי עם לוק של ילד סנטר, האמון על תפעול החלומות של בני האדם. מכאן העלילה מסתבכת עם שלל אלים, מפלצות ואלים-מפלצות, והיא אולי קצת פחות אפלה מחומר המקור (בכל זאת, נטפליקס. וגם, הקומיקס ממש אפל) אבל היא עדיין מצליחה לספק גם את המעריצים וגם לסחוף לא מעט קהל חדש. הישג מכובד.

https://www.youtube.com/watch?v=83ClbRPRDXU

14. Industry ("התעשייה")

העונה הראשונה של "התעשייה" עברה כאן לגמרי מתחת לרדאר, קצת כמו העונה הראשונה של "יורשים". וקצת כמוה, גם היא סדרה שמגיעה היישר מליבו השחור של הקפיטליזם המאוחר ולא מפתיע שכבר זכתה לתיאור "החוליה החסרה בין 'יורשים' ו'אוטופיה'". ממש כמותם, גם היא עסוקה בוואקום הרגשי והא-אנושי שמייצר עולם שכולו כסף וכוח, ושיתוף הפעולה בין HBO וה-BBC מייצר גם בעונתה השנייה (שעלתה בחודש שעבר) דרמה איכותית ומטונפת על צעירים שמנסים לשרוד ביקום נטול אמוציות, כשהנשק המרכזי שבידיהם, אם לא היחיד, הוא סקס. זאת לא רק סדרה על אינטריגות ומשחקי עוצמה במסדרונותיו של תאגיד השקעות גלובלי, זאת סדרה על דור אבוד שכל ההבטחות שניתנו לו הופרו (ובמובן הזה היא מזכירה את "ניתוק" לא פחות מאת הסדרות שהוזכרו לעיל). מתחת להסוואת המעטה הסבוני והקאסט הסקסי, "התעשייה" הולכת ומתפתחת כחובת צפייה. הזדמנות טובה להקדים את ההייפ.

15. Stranger Things ("דברים מוזרים")(7)

חשבנו שנגמלנו, הערכנו בידענות שהעניין הציבור ידעך, אבל העונה הרביעית של "דברים מוזרים" התפוצצה על העולם, ניפצה את כל שיאי הצפייה ובעיקר התעלתה על כל הציפיות והייתה טובה בהרבה משתי קודמותיה והפכה את מילי בובי בראון לשחקנית איי-ליסט באופן רשמי וסופי. סיפור התבגרותם של הנערים והנערות מהוקינס, המאבק המכמיר של אילוון להשתלט על כוחותיה האדירים, הרוע הבין-מימדי שבמרכז הסדרה ומתחתיה, הרוע האנושי האטום של המדענים משני צדי המלחמה הקרה – הכל התלכד בעונה הזאת על גבול השלמות לקראת הקרשצ'נדו המספק של הפרקים האחרונים בעונה, כל זאת על רקע הפסקול המושלם של קייט בוש שהפך 37 שנים אחרי צאתו לשיר המושמע ביותר בעולם. נסכם: אנחנו טעינו, העולם צדק, יהי שם מילי בובי בראון מבורך.

16. Paper Girls ("מחלקות העיתונים")

זאת עיירה קטנה. חבורת בני נוער על אופניים. הם צריכים להילחם בכוחות אפלים. ואנחנו באייטיז. נשמע כמו "דברים מוזרים"? בהחלט, אבל ההשוואה הבלתי נמנעת עושה ל"פייפר גירלז" עוול עצום וגדול מזה שנעשה לשלמה בניזרי בשעתו. למרות הדימיון התמתי המסוים לסדרת הלהיט של נטפליקס, הסדרה של סטפני פולסום (תסריטאית "ת'ור: רגנרוק" ו"צעצוע של סיפור 4") שמבוססת על הקומיקס המצליח של בריאן ווהן וקליף צ'יאנג היא משהו אחר לגמרי. יש לה לב גדול, מתוק-מריר, והיא אנושית יותר, פמיניסטית יותר ומד"בית יותר בו זמנית. חשובה מכל זה היא העובדה ש"פייפר גירלז" באה לעשות כיף גדול עם כל הקונספט של מסעות בזמן, והאופן שבו היא תופרת את החבורה של ארבע הנערות יחדיו (השחקניות הצעירות נפלאות, אגב) מזכיר הרבה יותר את האימפקט הרגשי של "אני והחבר'ה" ושל "מועדון ארוחת הבוקר" מאשר את הרפתקאות הקומיקס השטחיות של אילוון וחבורתה. אל תחמיצו.

17. Severance ("ניתוק")(2)

בפעם הראשונה שערכנו את הרשימה הזאת עוד היססנו – הוסטרמו רק שלושה פרקים ולא היה ברור לאן "ניתוק" הולכת, אבל ליתר ביטחון כבר קראנו לה "הסדרה הכי מקורית בטלוויזיה" ושמנו אותה במקום ה-8. בפעם השניה כבר התנצלנו בפני בן סטילר ושמנו אותה במקום הראשון, ולמרות שעברה כבר כמעט חצי שנה מאז שהעונה הסתיימה, היא פשוט לא יוצאת לנו מהראש. חוץ מזה, עדיין לא נרגענו מזה שזאת סדרה של בן סטילר. על כל פנים, "סברנס" כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לה היא אכן המאסטרפיס הגדול של העת הזאת – וכנראה הסדרה הכי טובה של 2022 – וגם הסדרה האולטימטיבית של הקפיטליזם המאוחר. הדמויות שמגלמים אדם סקוט, ג'ון טורטורו, בריט לואר, זאק צ'רי ודיצ'ן לחמן קרעו לנו את הלב באופן שלא חשבנו שבכלל אפשרי. פרק סיום העונה שלה היה אחד הטובים שראינו אי פעם, ואנחנו עוד לא מוכנים לוותר עליה ברשימה הזו, גם אם הורדנו אותה כמה מקומות בדירוג לטובת משתתפים חדשים ברשימה.

18. How to Change Your Mind ("איך לשנות את דעתך")

זה לא קל לעשות דוקו על פסיכדליים, ואלוהים עדנו שנטפליקס ניסו להיכנס למים האלו לא אחת בשנים האחרונות. בכל זאת, הרנסנס הפסיכדלי, שבמהלכו חוויות נרקוטיות מיסטיות ותודעתיות נכנסות למיינסטרים יותר מאי פעם, הוא תופעה חברתית מרתקת של המאה ה-21 – ואם זו תופעה חברתית מרתקת, ברור שנטפליקס רוצה להיות שם. אבל הנסיונות הקודמים היו קצת מתלהבים מדי ולא מעמיקים מספיק, ולמרבה המזל, "איך לשנות את דעתך" סוגרת את הפינה הזאת (היא גם מבוססת על ספרו רב המכר של כתב המדע מייקל פולן). היא חכמה, היא עמוקה, ולמרות שהיא לגמרי בעד פסיכדליים – היא גם לא רואה בהם פתרון קסם לכל צרות העולם ויודעת לעסוק בנושא הזה ברצינות הנדרשת. שווה.

19. Borgen – Power & Glory ("בורגן: כוח ותהילה")(13)

כמעט עשור אחרי שירדה מהמסכים בתום עונתה השלישית, חזרה לפתע "בורגן" אל חיינו יחד עם בריגיטה ניבורג וקתרינה פונסמרק וכל החבורה הצוהלת ממנה למדנו את כל מה שאנחנו יודעים על הפוליטיקה בדנמרק. ואיזה קאמבק נהדר שזה היה: שמונה פרקים מהודקים ורלוונטים על משבר האקלים, לאומנות ושמרנות בשירות ההון נגד הסביבה והאינטרס הציבורי, ומעל הכל הכוח המשחית שמצליח להוציא מדעתה גם את ראש הממשלה לשעבר שלמדנו להעריץ ולאהוב. "בורגן" חזרה כדי להזכיר לנו איך עושים דרמה פוליטית משובחת – לא, "בית הקלפים", לא ככה – ופרק הסיום המוחץ של העונה מעורר מחשבות נוגות למדי על מה שעושות עמדות הכוח לאנשים הטובים ביותר ואולי בעיקר לנשים הטובות ביותר. טרלול פרוגרסיבי? זהו שמנו השני.

20. We Own This City ("העיר הזאת שלנו")(16)

מעטות הסדרות שיכולות לנחות ברשימה הזו עוד לפני שרואים פרק אחד, אבל סדרה של דייוויד סיימון על משטרת בולטימור המושחתת? שיייייייייייט, הציפיות היו בשמיים, ולמרבה המזל, זה ברור שמדובר בהמשכון לא רשמי של "הסמויה", גם אם בגרסה מקוצרת בת 6 פרקים עם פוקוס משמעותי על שיטור יתר ובהשפעת מחאות BLM ועידן הסמארטפון. חוץ מזה – יש מעקבים, דיאלוגים מרהיבים, סמים, אלימות, קצב איטי מהפנט, רובים, סלנג מקומי, מעצרי שווא, ובאופן כללי תחושה של דיסאוריאנטציה ככלי אמנותי שמתגבש לבסוף לאמירה רחבה וקוהרנטית. כן, אוקי, זה באמת נשמע קצת דומה לסדרה ההיא. אל דאגה, המבקרת יעל שובהבטיחה לנו שזה משתלםלשרוד את הבלבול הראשוני.

לקריאת הרשימה הקודמת(כדאי מאוד, יש שם מלא סדרות שיצאו מהרשימה, אבל הן עדיין מצוינות)

• המסך
• סדרות מומלצות
• המלצות צפייה
• HBO
• נטפליקס
• דיסני
• אפל
• דיסני+
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 911 // זורמים

ארץ קשוחה (2007)

עסקת סמים שהשתבשה במדבר בטקסס מותירה מאחוריה שלל גוויות ומזוודה מלאה כסף. צייד אנטילופות שנקלע לשם במקרה ולוקח את המזוודה (ג'וש ברולין), רוצח פסיכופת שנשלח לאתר את הכסף האבוד (חווייר ברדם), שריף מקומי (טומי לי ג'ונס) וצייד פושעים (וודי הרלסון) מתניעים את עלילת הפשע הסבוכה בעיבוד המופתי של האחים כהן לספרו של קורמק מקרתי. הומור שחור משחור מתבל את המותחן המצמרר והמאוד אלים הזה, שזכה באוסקרים לסרט, לבימוי, לתסריט ולברדם על הופעתו מקפיאת הדם. מעניין לחזור אל הסרט אחרי תום "סמוך על סול" ולראות כיצד הוא השפיע על הסדרה.נטפליקס

>>הסרטים הכי טובים בסטרימינג: חלק ב'

זה ייגמר בדם (2007)

דניאל דיי לואיס זכה באוסקר על הופעתו הפנומנלית בתפקיד היזם דניאל פליינוויו, איש קשה כאבן שמוצא נפט בקליפורניה של תחילת המאה ה-20. בשנים הבאות מתפתח מאבק טריטוריאלי אימתני בינו לבין המטיף הנחשי איליי סנדיי (פול דאנו), שמתעקש להקים כנסיה סמוך לאדמתו. פול תומס אנדרסון כתב וביים אפוס אדיר עוצמה בגוונים תנ"כיים, שחוקר את השורשים האפלים של הקפיטליזם האמריקאי. גם התסריט, הבימוי והסרט היו מועמדים לאוסקר, אך "זה ייגמר בדם" הפסיד אותם ל"ארץ קשוחה" (2007 היתה שנה מצוינת לקולנוע האמריקאי).נטפליקס

נס ברחוב 34 (1947)

אגדת חג המולד מרוממת הלב לכל המשפחה זכתה לכמה וכמה רימייקים על פני השנים, אבל אף לא אחד מהם מתקרב לקסם של המקור מ-1947. הרבה ממנו נובע מהופעתה המתוקה להפליא של נטלי ווד, שהיתה אז בת תשע. ווד מגלמת את סוזן הקטנה, שאמה הגרושה (מורין אוהרה) עובדת בחנות הכלבו מייסיז שבניו יורק. לקראת חג המולד היא שוכרת זקן חביב (אדמונד גוון) לגלם את סנטה קלאוס, ומופתעת לגלות שהוא טוען שהוא סנטה קלאוס האמיתי. שפיותו של הזקן מוטלת בספק, ואחרי שהוא תוקף גבר שעלב בו העניין מגיע לבירור משפטי. מכון הקולנוע האמריקאי דירג את הקלאסיקה המוזהבת הזו במקום החמישי ברשימת סרטי הפנטזיה (הלא מצוירים) הטובים ביותר (בראש הרשימה "הקוסם מארץ עוץ").דיסני+

קודה (2021)

הרימייק האמריקאי לסרט הצרפתי "משפחת בלייה" שבה הרבה לבבות בדרכו לזכות באוסקר לסרט הטוב ביותר של 2021. הוא מתרחש בעיירת חוף במסצ'וסטס שתושביה מתפרנסים מדיג, ומגולל את סיפורה של בת שומעת להורים חרשים (מרלי מטלין וטרוי קוטסור המצוין), שבני משפחתה נסמכים עליה בתקשורת שלהם עם העולם. כשרובי (אמיליה ג'ונס המלבבת) מצטרפת למקהלת בית הספר נפתחת בפניה דלת לחיים אחרים והיא מתחבטת בין האחריות שלה כלפי משפחתה לבין בחירה בדרך עצמאית. די ברור לאן כל זה הולך, אבל הבמאית/תסריטאית שון הדר מעשירה את התבנית העלילתית המוכרת בשלל ניואנסים אנושיים. הקשר בין הדמויות מרגיש טבעי, אותנטי ולא לוחץ, וההומור הנעים מעורר הרבה חיוכים.אפל TV

מכונת הכסף (2015)

החד והחתרני מבין הסרטים שחקרו את המשבר הכלכלי העולמי של 2008, בספרו דווקא על אנשים שהימרו נגד השוק. אדם מקיי יצר סאטירה מסחררת על ההפרזה של הקפיטליזם הדורסני שחולל שמות בחלום האמריקאי, וגיבורי סרטו דואגים להזכיר לנו שניצחונם הוא תוצאה ישירה של ההפסד של כולנו. הקצב המהיר, העריכה התזזיתית, הפסקול השנון וההומור המתגרה ארוגים בעצב ובתובנות מרות. סטיב קארל הנפלא מביא לסרט את נקודת המבט המוסרית וההומניסטית (שהייתה חסרה ב"הזאב מוול סטריט" המסחרר לא פחות של סקורסזה, גם הוא נגיש באמזון פריים), והסרט מותיר אחריו הד מתמשך.אמזון פריים

מרי פופינס (1964)

וולט דיסני רצה להפוך את ספרה האהוב של פמלה טרוורס לסרט מצויר, אבל הסופרת התעקשה, וככה הרווחנו את ג'ולי אנדרוז בתפקיד האומנת האנגלייה הנוקשה עם לב הזהב וקול הפעמונים, שנוחתת מהשמיים מצוידת במטריה מעופפת. האחים שרמן כתבו לה שירים נפלאים, והתסריטאים הבינו שזה בעצם סיפור על חינוכם של ההורים, שהזניחו את ילדיהם. התוצאה היא אחד מסרטי הילדות הנפלאים ביותר, והשנים לא העמו את זוהרו של הסרט. סצנת הסיום שבה הילדים ג'יין ומייקל הולכים עם אביהם הבנקאי ואמם הסופרג'יסטית להעיף עפיפונים בפארק היא אחת המרגשות בתולדות הקולנוע.דיסני+

אסון מהלך (2015)

רוב הסרטים בז'אנר הקומדיה הרומנטית שמים את הדגש על הרומנטיקה, ולא פעם מזניחים את הקומדיה. איימי שומר, לא בדיוק הגיבורה הטיפוסית שהוליווד נוהגת ללהק בסיפורי אהבה (או בכלל), כתבה לעצמה תסריט מצחיק מאוד, וג'אד אפטאו הוציא ממנו את המיטב. שומר מגלמת עיתונאית בליינית שאביה לימד אותה לא להאמין בזוגיות. אבל כשהיא מראיינת את הרופא ביל היידר – גם הוא לא ליהוק מתבקש – משהו מתחיל להשתנות. קצת חבל שבסצנת השיא שמובילה לאיחוד הרומנטי הגיבורה בוגדת בעצמה (ובפמיניזם של הסרט), אבל בסך הכל כיף של דבר.נטפליקס

כפרה (2007)

ג'ו רייט מגיש עיבוד מסחרר לרומן המופתי מאת איאן מקיואן, המתרחש בימים שלפני, ובמהלך, מלחמת העולם השנייה. סירשה רונן מגלמת את בריוני בת ה-13, בת למשפחה בריטית אמידה שחולמת להיות סופרת. במהלך יום קיץ שבו מגיעים כמה אורחים לבית המשפחה בכפר, סדרה של טעויות בהבנה גורמות לילדה בעלת הדמיון העשיר להאשים את אהוב ליבה (ג'יימס מקאבוי) של אחותה הבכורה (קירה נייטלי) בפשע שלא ביצע. הדרמה עזה, השפה הקולנועית וירטואוזית, המוזיקה זוכת האוסקר של דריו מריאנלי סוחפת, ורק הסיום המהמם של הספר לא מצא מקבילה מספקת בסרט.אמזון פריים

המספריים של אדוארד (1990)

האגדה האוטוביוגרפית על הנער עם ידי המספריים היא אחד מסרטיו האהובים ביותר של טים ברטון. הכל התחיל מאיור של אדם רזה עם להבים במקום אצבעות שרשם ברטון בן העשרה כדימוי לתחושת הבידוד שלו והקושי לתקשר עם אנשים. בהזמנתו כתבה קרוליין תומפסון את התסריט על הפרבר המנומנם ששלוותו הכפויה מופרעת כשסוחרת התמרוקים פג (דיאן וויסט המופלאה) מביאה לביתה את הנער המסתורי (ג'וני דפ בשיתוף הפעולה הראשון שלו עם ברטון) שאותו היא מוצאת בטירה על ההר. המפגש בין האמן המופנם, והמסוכן בעל כורחו, לבין תושבי המקום מניב ניצוצות, וגם סיפור אהבה נוגע ללב (עם ווינונה ריידר). המוזיקה המפתה של דני אלפמן תורמת רבות לחוויה הקסומה של הסרט.דיסני+

• המסך
• קולנוע
• אמזון פריים
• נטפליקס
• דיסני
• בינג'
• סרטים מומלצים
• סרטים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 911 // זורמים

בשנתיים האחרונות אנחנו מתקשים יותר ויותר למצוא דרכים חדשות כדי להבהיר עד כמה שוק האוכל המקומי במשבר, אז אולי מספרים יעזרו –ספרנו יותר מ-60 מקומותמשמעותיים שנסגרו במהלך השנה הראשונה למלחמה, והספירה נמשכת. אך למרבה ההלם, בעוד רוב המסעדנים שואלים את עצמם אם ואיך ישרדו את החודש הבא, דווקא בתחומי מסעדות היוקרה המגמה שונה. אחרי שסיימנו לחשב את משחק הכיסאות הקולינרי שהשפים משחקים בשנה האחרונה, גילינו שלמעשה ברשימה יש יותר מסעדות יוקרה מצליחות כעת משהיו בה בשנה שעברה. מה שאומר שבתחום הפיין דיינינג מסתמנת יציבות יחסית, שלא לומר צמיחה זהירה.

מי ידע, מסתבר שאנשים עדיין רוצים להוציא ממיטב כספם (ולא מעט ממנו) כדי לאכול לרגע ברמת חלומות, ואולי לחשוב לשניה קלה שאנחנו נמצאים במדינה נורמלית שאפשר להתעסק בה בבזיליקום גבישי. מי חלם. מטרתנו בסימון המסעדות המצטיינות – עדיין, גם בזמן מלחמה – היא לתמוך בתעשיה במצוקה, אך בעמנו אנו חיים, וברור לנו שבמיוחד בתקופה כזו, רבים מדי האנשים שלא יכולים להרשות לעצמם (או לא מרגישים בנוח) להוציא כל כך הרבה כסף על מסעדת יוקרה. לכןהרשימה של טיים אאוט מסודרת לפי רמת תמחור – מהיקר, ליקר מאד, ליקר לאללה. את השיקולים אם זה שווה לכם או לא תעשו לבדכם, אבל אלו המסעדות שלא יאכזבו אתכם לטעמנו. אגב, אם הרגשתם שחסרה פה מסעדה כזו או אחרת, אולי תמצאו אותה ברשימתמסעדות הקז'ואל שלנו.

>> שותים עכשיו: לגמנו ובחרנו את 35 הברים הכי טובים בתל אביב
>> המעורר העירוני הרשמי: 40 בתי הקפה הכי טובים בתל אביב

יקר

OPA

הימים שבהם שפית שיראל ברגר קטפה פרסים בינלאומיים נראים רחוקים, אך אין בכך משום לגרוע מהקסמים שהיא עושה במטבח שאין בו גרם חלבון מן החי. הנטייה הטבעית היא לשייך את OPA לטבעונות, אך למעשה מדובר באטלייה שעושה כבוד לתוצרת חקלאית, ומתייחס אליה כאמנות – וזו גם העדשה שדרכה צריך לשפוט אותו. התפריט משקף את עונות השנה באדיקות וכל פרי וירק זוכים לפרשנות חדשנית ומקורית. בפרפראזה, יש יפות ממנה אך אין יפה כמוה.
OPA. החלוצים 8 תל אביב

אייבי+דוק

ערכי מקומיות ועונתיות משותפים לשתי המסעדות של האחים דוקטור, אם כי בפרשנות שונה. אייבי היא כריש בקשקשי ברבוניה, מקום פשוט למראה שבתוכו מתקתקת מסעדה מצוינת. דוק, בשבתה כמעבדה של שף אסף דוקטור, משתמשת בחומרי גלם שונים אך הכיוון דומה: מסורות גידול וליקוט וקנאות לתנובת האדמה שמתורגמות למסע קולינרי צנוע אך מרהיב.
אייבי,דוק. לינקולן 16/אבן גבירול 27 תל אביב

הוטל מונטיפיורי

בכל פעם שבה אנחנו חוזרים אל הוטל מונטיפיורי, וחזרנו הרבה פעמים, קשה לנו שלא להתפעל ממכונת האירוח המשומנת והאלגנטית, מהאוכל הנהדר והלא מתחכם ומהרמה הגבוהה שתמיד נשמרת. זאת מסעדה שהיא אנומליה בנוף המקומי, חוויית פיין דיינינג עם שיק אירופאי שקשה מאוד להשיג במחוזותינו, בטח לא ביציבות כזאת לאורך שנים.השינויים העדינים שהכניס בתפריט שף ברק חסוןעם הזמן (ועם המגפה והמלחמה) משאירים את הוטל מונטיפיורי דינמית, רלוונטית ומבוצרת במעמדה כאחת המסעדות הכי מיוחדות בתל אביב.
הוטל מונטיפיורי, מונטיפיורי 36 תל אביב

בית תאילנדי

כבר 30 שנה שבית תאילנדי מצליח לשמור על הרמה, על הווייב הנכון והכי חשוב – על טעמים אותנטיים בועטים, שמזכירים מקומות רחוקים עם ים כחול ופוט מסאז' על החוף. הדבקות בחומרי הגלם מגיעה עד לירקות מחווה שעובדת עם המסעדה ולייצור חלב קוקוס, פרטים קטנים אך מהותיים שבגללם המסעדה הפכה למוסד. בחדר הפרטי קואה קון לק ("המטבח של גברת לק", השפית ואשתו של הבעלים יריב מלילי) התאילנדיות היא עוד יותר הארדקור, בארוחות אינטימיות לזוגות או לקבוצות קטנות.
בית תאילנדי. בוגרשוב 8 תל אביב

משייה

שף גיל דהאן השתחל בקלילות לסינר השף במשייה, לאחר עזיבתו של גיא אריש (תגללו כמה שורות למטה ותמצאו אותו). התפריט עדיין עונתי, והוא מורכב בעיקר מביסים קטנים ועזי טעם, שמשאירים את המסעדה האהובה ברשימה הזו בזכות ולא בחסד.
משייה, מנדלי מוכר ספרים 5 תל אביב

סנטי

בפרק שאחרי משייה שף גיא אריש מתרכז בסנטי, מקום שרשמית הוא בר יין אך כל דבר בו צועק פיין דיינינג: התייחסות רצינית ומרשימה לאלכוהול ובמיוחד ליין, שירות שבאמת אכפת לו, אווירת חו"ל (למרות שאפשר לבוא בכפכפים) וקולינריה תואמת. אריש שואב השראות מיפן וסקנדינביה ונמצא עם אצבע על הדופק של הגסטרונומיה העולמית, ובו"ז מפתח סגנון ייחודי משלו. ביד עדינה אך בוטחת הוא יוצר אוכל שונה ומסקרן, שבהפי האואר נגיש גם למי שהכפכפים שלו קרוקס ולא פראדה.
סנטי, גורדון 17 תל אביב

תריסר

שנתיים וקצת מאז הפתיחה, תריסר כבר אינה קוריוז אלא מקום רציני עם אג'נדה מנומקת. המסעדה שבתחילת דרכה נטתה להכפיף את הבישול לקונספט שינתה כיוון, והמטבח של שף ענר בן רפאל־פורמן השתכלל והתעדן. החיפוש אחר מקורות השראה לחיזוק התמה המקומית־עונתית משתקף במנות מקוריות ולא שגרתיות, וגם אם רמתן לא תמיד אחידה – החשיבה והעטיפה כולה מכוונת בבירור לפיין דיינינג. תריסר הולכת בדרך לא זרועה, והסיפור שהיא מביאה יחיד ומיוחד בנוף העירוני.
תריסר. נמל תל אביב, האנגר 12 תל אביב

יקר מאוד

a

מאז פתיחתה בתרועה רמה a מוכיחה שיש דברים בגו, ושהיא לא רק פריטי פייס. שף יובל בן נריה וצוותו מחוללים קסמים ברטבים, התססות וחומרי גלם מיוחדים, ברמת שאפתנות ותחכום שרק הולכת ועולה. כשמדריך מישלן יגיע מתישהו לארץ בשש אחרי המלחמה – a היא ללא ספק מועמדת ודאית לכוכב. בארוחת הצוהריים אפשר להתענג על האיכות הבלתי נתפסת של האוכל במחירים ידידותיים יותר.
a. דרך מנחם בגין 121 תל אביב

OCD

לאחר חודשים רבים שבהם לא הייתה פעילה שבה OCD לכבוש את מקומה בצמרת המסעדות בארץ, כשהיא חדה ובוגרת יותר. למרות המחיר (685 ש"ח לסועד) לא קל להשיג מקום, ובבורסת ההעברות נרשם ביקוש ער. מה זה אומר עלינו עוד לא החלטנו – פומו, פריקת תסכול או תחושת אכול ושתה כי מחר נמות. כך או כך, שף רז רהב ראוי להערכה בזכות ההתעקשות לעשות בארץ קטנה עם שפם קולינריה גבוהה ובלתי מתפשרת.
OCD. תרצה 17, שכונת נגה יפו

בר 51

זו לא בדיוק מסעדה וגם לא ממש בר. אם תקראו לו גסטרו בר הוא אולי יענה, אך בר 51 הוא הרבה יותר מכך – סדנת יצירה של שף מושיקו גמליאלי (מונא), שהתמקם בחלל מלא נשמה ואווירה. התפריט הולם את כל אלה: קרודו וסשימי דגים טריים עם בת טעם מקומית, מנות פסטה עדינות וצלחות שמלוות אלכוהול אל מחוזות של ריגוש וסיפוק גרגרני. במקביל משייף גמליאלי קצוות אחרונים לקראת פתיחת פרונטו בגרסתה החדשה, ויש למה לחכות.
בר 51, הירקון 59 תל אביב

הבסטה

הלוק שוק, הטעם מישלן: המסעדה המינימליסטית למראה בפאתי שוק הכרמל אולי לא נראית או מרגישה כמו מקום של פיין דיינינג, אך אוספת חומרי גלם עונתיים נחשקים ורעיונות שמלוקטים בשיטוטים בארץ ובעולם, ומחברת אותם לחוויה קצת שיכורה ומלאת תשוקה לבישול וקולינריה על גווניה, ושיקוף של סלואו פוד במלוא הדרו עם תפריט יינות שמבהיר את כוונותיה האמיתיות.
הבסטה, השומר 4 תל אביב

דריה

את מקומו של שף הלל תווקולי שפרש בחודש יולי מחליף רונן אליהו, מי שהיה השף בפועל, שמנסה לשמור על המוניטין שדריה צברה מאז פתיחתה – מסעדה כשרה שכל מי שדורך בה (כולל מבקרים אכזריים במיוחד) נפעם מעושר הטעמים. מסורת האוכל שסביב דרך המשי מתורגמת לתפריט שמחבר באלגנטיות בין מטבחי פרס, בוכרה והסביבה לטכניקות מודרנית, מעין אלף לילה ולילה בגרסה קולינרית, מבלי לתת לכשרות להפריע.
דריה. הירקון 205 תל אביב

טאיזו

האסייתית הוותיקה של שף יובל בן נריה מציגה פרשנות אישית צבעונית ובועטת לקלאסיקות מהמזרח ומקפידה להשאיר מקום להפתעות וחידושים. לכן גם כשאוכלים דאמפלינג שנחניזי בפעם האלף הטעם נותר מסחרר כבפעם הראשונה, ומוסד שמפגין כזו עקביות וקפדנות ראוי לכל הערכה. טאיזו אינה רק מניה בטוחה אלא ממש יוניקורן.
טאיזו. דרך מנחם בגין 23 תל אביב

יפו־תל אביב

למרות מעמדו של השף חיים כהן כסלבריטאי־על, קשה לכפור בכנות כוונותיו, שממשיכות להקרין על עבודתו לאורך השנים. יפו־תל אביב משקפת את נקודת המוצא של כהן, אוכל אורפלי של אמא מלווה בהשפעות אירופאיות שרכש במרוצת הזמן. מתוך טאבון שבלב המסעדה מגיעות מנות שפורטות על מיתרי הנפש, מטבח חף מציניות ומהתחכמות, ששואף להזין את הסועדים ברגשות חמימים של ניוקי סרטנים ושישברק (תמצאו אותו ברשימת המנות המיתולוגיותשלנו).
יפו תל־אביב. יגאל אלון 98 תל אביב

מלגו ומלבר

שף מוטי טיטמן מביא ידע שצבר בצרפת וניו יורק וניסיון בעבודת מטבח מורכבת, ומכין מנות עמוקות טעם וסקסיות להפליא. אפשר להעביר כאן ערב מענג בישיבה על הבר מול המטבח הפתוח בצפייה בטבחים ובציפייה דרוכה לעוד מנה נהדרת שתונח על הדלפק. הדי.אן.איי של המקום מכתיב עבודה קשה ותהליכים מורכבים, אך שום דבר מאלה אינו נוכח בחוויה עצמה. באווירה ובהתנהלות מלגו ומלבר קלילה, קולית ולא מאיימת – שילוב שמייצר מקום כיפי עם אוכל נפלא.
מלגו ומלבר. רוטשילד 142 תל אביב

הדסון

הניו יורק סטייקהאוס הוותיק הוא קונצנזוס בכל הקשור לבשר: נתחים מובחרים מיושנים במקרר ענק ונצלים במיומנות שמוציאה מהם את הביס הבשרי המושלם. המחיר מן הסתם גבוה מאד, אך בשביל בשר איכותי צריך לשלם.
הדסון. הברזל 27 תל אביב

פאסטל

מאז נפתחה לפני יותר מעשור עברה פאסטל מספר גלגולים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. הגעתו של שף גל בן משה (שני כוכבי מישלן עבור מסעדת PRISM בברלין) יישרה את הקמטים והעניקה למסעדה את הילת המישלן הנחשקת, שהולמת את הלוקיישן במוזיאון תל אביב. תשומת לב קפדנית לפרטים במטבח ובפלור מרשימה, ועדינות הטעמים משקפת רוגע ואלגנטיות שחסרים כל כך בהווייה הישראלית. הדברים אמורים גם לגבי גרייס, האחות הצעירה והסקסית בחדר הפרטי, שם מלהטט בן משה אפילו יותר מהרגלו (והמחיר בהתאם).
פאסטל. שד' שאול המלך 27 תל אביב

פופינה

משמעות המילה פופינה היא "מטבח" בלטינית. בפופינה המטבח הוא הלב הפועם וכל תשומת הלב נתונה למתרחש בו. לאחר שנים שבהן שמר על תפריט קבוע שינה שף אוראל קמחי את הפורמט לתפריט המחולק למנות דגל ( כולל השרימפבורגר האיקוני) ומנות עונתיות, ולאחרונה הוא הוסיף ארוחת טעימות בהתאמה אישית, שמתעדכנת יחד עם התפריט העונתי. וזהו גם סוד קסמה של פופינה, במפגש שאף פעם לא מאכזב בין מקצוענות במטבח לקלילות באווירה.
פופינה. אחד העם 3 תל אביב

פרא

אחרי שני ביקורים מתוקשרים של קושנר וויטקוף כבר אפשר לומר בפה מלא שפרא פורעת את השטר. מי שאכל בה לא יופתע, כי המסעדה של יוצאי רותי ברודו מגשימה את התחזית, משווה ומעלה במנות שכבר נכנסו ללקסיקון המקומי (כנף דג ממולאת) ומצליחה לשמור על רעננות ומקוריות כמו ביומה הראשון. עכשיו בהצלחה לכולנו עם רשימות ההמתנה.
פרא. נחלת בנימין 27 תל אביב

יקר לאללה

R48

כשמסעדת הדגל במלון היוקרה של קבוצת R2M נפתחה, המבקר שלנו הכתיר אותה כהצלחה וקבע ש"כשאתה מבין שמדובר בארוחה נהדרת משולבת עם קפיצה קטנה לחו"ל עם המארחת המושלמת, זה לגמרי ערב שהוא אחד הדילים הכי משתלמים בעיר". אחרי חודשים ארוכים מאוד בהם עמדה סגורה מאז פרוץ המלחמה, היא נפתחה מחדש ומציגה את הרמה הגבוהה (על תפריט החורף כבר מדובר רבות) והמחירים הגבוהים שאפשר היה לצפות להם. אפשר גם לסמוך על רותי ברודו ועל שף אוהד סלומון שהתמורה תהיה מוצדקת.
R48. רוטשילד 48 תל אביב

היבה

שף יוסי שטרית עושה דברים מדהימים במסעדה שלו, ותפריט בן כ-15 מנות הוא רק אחד מהם. מעבר לאוכל יצירתי, שנשען על מסורת וזיכרונות ילדות אך מעז לעוף לשמיים, ההקפדה על כל פרט בהיבה מכוונת בבירור למישלן – החל בטקס קבלת פנים, עבור בכלי פורצלן בעבודת יד וכלה בתשורה קטנה למזכרת בסוף הארוחה. בשורה התחתונה: אין הרבה חוויות קולינריות ברמה הזאת בישראל.
היבה. דרך מנחם בגין 144 תל אביב

טוטו

לאחר תקופת שיפוצים וקורונה פתח שף ירון שלו את מסעדת טוטו בעיצוב חדש. מאידך, טורטליני זנב שור, ניוקי ערמונים ושאר מנות דגל נותרו על מקומם כדי לא להפריע את שלוות נפשו של האלפיון העליון. מה עוד קורה בחלל המעוצב נותר רק לנחש, כי אתר המסעדה שומר על עמימות ברמת FBI. כשהאמצעים הכלכליים מאפשרים, טוטו היא בחירה משובחת.
טוטו, ברקוביץ' 4 תל אביב

שילה

מה שהתחיל כגסטרו בר חלוצי של שף צעיר, מוכשר ונמרץ, הפך מזמן לאחת המסעדות הנחשקות בעיר. התפריט הוא חגיגה של דגה ופירות ים שמוגשת על מפות לבנות באווירה סקסית ולא מחייבת, שקורצת לאורחים שממונם בידם. עם המעבר של שילה אל משכנה החדש ברחוב מונטיפיורי, היא השתדרגה לכדי מקדש פיין-קז'ואל מרהיב עם אקווריומים ללובסטרים ואויסטרים ומחירים בהתאם, ומצדיקה את מעמדה הקבוע בטופ העירוני.
שילה. מונטיפיורי 9 תל אביב

MOSHIK&

אחרי שנתיים מאתגרות אפשר להודות שמושיק רוט הצליח במשימה להעתיק למרכז תל אביב את מסעדת שני כוכבי המישלן מאמסטרדם שנסגרה בעקבות הקורונה. MOSHIK& נוגעת בכל האספקטים שעושים פיין דיינינג למה שהוא: סגנון קלאסי, שירות מופתי, שילוב של כבוד להיסטוריה ולמסורת ומינימליזם ותפריט בהתאם – שילוב אלגנטי בין השראות מחו"ל ותחנות בחייו של השף לתוצרת מקומית. המחיר גבוה, אולי הכי גבוה בשוק כרגע – 950 ש"ח לאדם לפני אלכוהול ושירות ותוספות מיוחדות כמו קוויאר וכמהין. ועדיין, הפעלת מסעדה שאפתנית ויוקרתית בתקופה הכי מורכבת שמדינת ישראל עברה מעודה, זהו מעשה שרק מי שבאמת אוהב את המקום שהוא נמצא בו יכול לעשות – ועל כך אנו מסירים בפני רוט את הכובע.
MOSHIK&. צבי סטרכילביץ’ 4 תל אביב

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• מסעדות מומלצות
• המלצות המערכת
• בית תאילנדי
• היבה
• טאיזו
• מלגו ומלבר
• OCD
• אייבי
• דוק
• שיראל ברגר
• משייה
• יובל בן נריה
• חיים כהן
• יפו תל אביב
• R48
• מושיק רוט