>> מאיר הוברמן הוא אייקון אינדי תל אביבי.אגדה אורבנית מספרת שהומסוגל להתפצל ולהיות בשלוש הופעות בו זמנית בשלושה מקומות שונים בתל אביב, ובשנים האחרונות הוא הפך לדמות מרכזית בסצנה, לא רק כקהל נאמן אלא גם כזמר-יוצר ומוזיקאי. אחרי עשרות שנים כאיש מחשבים בשירות המדינה, ואחרי שהמציא את עצמו מחדש ולמד מוזיקה, הלחנה, פיתוח קול, כתיבת שירה, קולנוע, פרפורמנס ומה לא, הוציאהוברמןלפני שנתיים את אלבומו הראשון וברגע שסיים אותוהתיישב לכתוב וליצור את אלבומו השני, שסינגלים ראשונים מתוכו ראו אור בשבועות האחרונים וכוללים שת"פ עם עינב ג'קסון כהן ואיה זהבי פייגלין.כדאי לכם מאוד להכיר.

>> הוא ראפר. הוא רסלר. הוא קנדי קראשר. זאת העיר של שי בלנקו
>> מוסד בלוינסקי וסטייקהאוס ניו יורקי בישראל. העיר של שי-לי ליפא

1. לבונטין 7

המקום להופעות אינדי בתל אביב לפעמים אני רואה שם כמה הופעות בשבועממיטב המוזיקאיות.ים, זה מרכז החיים שלי בערב ומה יותר ממוזיקה טובה מנתק אותך מהרוחות הרעות בחוץ. בשבוע שעבר ראיתי שם את דניאל רובין, מיכל גבע מלווה בפסנתר של עינב ג'קסון כהן, יהוא ירון עם עדי רנרט, סיוון טלמור וניר שלמה וזאת רק דוגמא.
לבונטין 7

2. המושבה האמריקאית

אתה עוזב את רחוב אילת המוזנח ופונה ברחוב אוארבך, ואתה נמצא בעולם אחר. בתי עץ מדהימים דו קומתיים, וגם כנסיית סיינט עמנואל שאם יש לך מזל תשמע משם צלילי עוגב. יש שם לפעמים קונצרטים ואפשר גם ללמוד נגינה. העולם הזה מנתק אותך בשניות מרחוב אילת הרועש.

3. קפה עלמה

על פינת יהודה הימית ושבטי ישראל ביפו נמצא קפה שכונתי מזמין ונחמד. השירות אדיב ויש ארוחת בוקר נהדרת ועוד.
שבטי ישראל 14

4. מיטבר

אם אני רוצה לאכול סטייק טוב אני הולך למיט בר בשדרות ח"ן. שירות מעולה. מבחר סטייקים נרחב ומנות ראשונות נהדרות.
שדרות ח"ן 52

5. עמיתה בית מאפה

מקום נפלא לרכוש עוגות ומאפים. אני ממליץ על עוגת פרג בחושה ועל הבאגט הנפלא שלהן.
סלמה 10

מקום לא אהוב בעיר:

החפירות של הרכבת הקלה. לא קלה היא לא קלה דרכנו. בתור אחד שחרש את תל אביב ברגל, מה שהיה אתמול לא יהיה מחר. לפעמים כשאני צריך להגיע לאחד הרחובות הצדדיים אני נאלץ ללכת מאות מטרים כדי לעקוף את כל החפירות ולהגיע אליו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של איה זהבי פייגלין באולם צוקר בהיכל התרבות, יחד עם אמוץ נחמני על ההפקה. היא עושה נפלאות, מרגשת עד דמעות ומדברת עם הקהל בלב פתוח ואוהב. לאחרונה יצא גם האלבום מההופעות, "איה והגיטרה", שהוקלט לייב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"קוראים לי טיו", שיחות ורישומי מילים מאת ערן צלגוב.המשורר הנפלא הזה, שבתור תרמילאי בטיול אחרי הצבא פגש בטיו במאצ'ו פיצ'ו בפרו, ומהשיחות איתו יצר ספר מרגש שהוא בין פרוזה לשירה.יש גם את התרגום המופתי שלו ל"ארץ השממה" של ט.ס אליוט.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בימים הקשים האלה, כשאנחנו מצפים להחזרת החטופים, צריך להתנדב או לתרום או גם וגם למטה משפחות החטופים.

מי התל אביבי.ת שצריך להרים לה/לו כרגע?
עומר מושקוביץ, יוצרת מוכשרת ורב תחומית, שגם עושה מוזיקה וגם סדרת רשת שנקראת "סולד אאוט" שזו כבר עונה שלישית שלה. היא גם יוצרת קליפים מדהימים שבכמה מהם יצא לי להשתתף. עכשיו יצא האלבום שלה "ניצחון" שנכתב לפני המלחמה, ולפניו "לבבות ברזל" שנכתב אחרי תחילת המלחמה. המוזיקה שהיא מגדירה פופ קיומי. הרבה ביקורת ומילים כואבות על החברה עטופה בביטים נפלאים. היום(21.05.25) יושק האלבום "ניצחון" במרץ 2. ממליץ להגיע.

מה יהיה?
כרגע התקווה נמצאת רק בהמנון שלנו. לא רואים את האור בקצה אבל אני אדם שמאמין שבסוף יבוא שינוי דרסטי כי ההזיה הזאת שאנחנו נמצאים בה לא יכולה עוד להימשך לנצח. מקווה שיחזרו החטופים כולם עכשיו ומיד ואז יפתחו אפשרויות חדשות לשינוי.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• לבונטין 7
• המושבה האמריקאית
• קפה עלמה
• מיטבר
• עמיתה
• הרכבת הקלה

בטח שמעתם:קים ג'ונג און אסר על תושבי צפון קוריאה לאכול נקניקיות, ואף הזהיר שמי שייתפס בשעת מעשה יואשם בבגידה, אז באנו להשוויץ ולספר על כל הנקניקיות השוות של עירנו, כי אצלנו עדיין מותר לאכול נקניקיות, אפילו לא כשרות לפעמים, לפחות עד שיריב לוין ושמחה רוטמן יחליטו שהן מפריעות להם למשילות. כך או כך,החורף כאן, עונת הנדידה לברלין בעיצומה, ורגע לפני שאתם אורזים מזוודה ומתחפפים מפה הרשו לנו לעשות את המעשה הציוני ולהפציר בכם: יש נקניקיות טעימות גם כאן! אצלנו! נקניקיות ציוניות! או לפחות ישראליות! לעולם לא ניכנע לדיקטטורה!

>> העיקר זה הרומנטיקה: שלוק קטן באיטלקית באמצע כיכר גבעון
>> אנשי קזינו סן רמו פותחים מקום שמשנה את הנוף הפלורנטינאי

ערן ביק

בקבוצות פריקים של בשר, שמו של ערן ביק עובר מפה לאוזן כנקניקן (או מנקנק?) ארטיזנלי, שבחנות האונליין שלו מופיעות נקניקיית גאודה תימין עסיסית וסקסית, נקניקיית צ'דר חלפיניו פיקנטית ועוד גרסאות יצירתיות. את הנקניקיות המעולות שלו אפשר למצוא במספר מקומות בעיר שמגישים אותן, וגם באריזה נוחה לטיפול ביתי בחנויות הדליקטסן. מדי פעם עורך ביק פופ אפ/הפנינג נקניקיות קרניבורי וכדאי לעקוב באינסטגרם.
הזמנות באתר

מיטבר/נקסט דור

מסעדת הבשר והבר הצמוד אינם רק גו טו של האליטה הקולינרית-קרניבורית בעיר אלא גם מקום בילוי חף מפוזה, עם אוכל טוב ואלכוהול טוב. בנקסט דור אפשר לנשנש צמד נקניקיות קנקרס עסיסיות עם ארטישוק צלוי, בצל מטוגן וחרדל (86 ש"ח) ובמסעדה נקניקיות בקר או צ'וריסו מתוצרת בית עם שום קונפי ותימין עם בצל מטוגן כרוב כבוש ביתי, המוגשות כמנה ראשונה או עיקרית (94/52 ש"ח). אם נשאר מקום לעוד בשר, במרחק דקת הליכה מחכה לכם סניף של המיטבר בורגר (אבן גבירול 67).
שדרות ח"ן 52, תל אביב

שניט

בשניט שבכיכר גבעון עושים זאת לפי מיטב המסורת הבווארית, עם מבשלת בירה שמציעה מבחר בירות מסחרר, ומה שעוד מסחרר ואין תענוג גדול ממנו לצד בירה צוננת – הוא נקניקיות כמובן. וכאן יש מבחר די מסחרר גם של נקניקיות, והיופי שכולן מוגשות גם בגרסה טבעונית על בסיס רדיפיין מיט. יש עוף לקלאסיים, אלזס למיטיבי הלכת על בסיס עגל, ואחת בנוסח הוואי עם צ׳יפוטלה וסלסת אננס-כוסברה תוססת. והמחיר? בכלל סבבה למדי:39 ש"ח בלחמניה עם כרוב כבוש בצד. כיכר גבעון/הארבעה 12

מרלן

ההמבורגריה המצוינת מרלן מצוידת בין היתר גם ב"אמריקן הוט דוג", מנה בנוסח אמריקאי מובהק שזה אומר גדול והרבה. בתוך לחמנייה קלאסית וערבה לחיך, נחה לה בנעימים נקניקיית בשר עגל משובחת ולה נוספים לפי הסדר כרוב כבוש, מיונז סריראצ׳ה שמוסיף פיקנטיות נחוצה, חרדל עז טעמים, בצל מוחמץ ובצל ירוק. לא נקניקיה להתנשק מיד אחריה, אבל כמה שהיא טעימה ומספקת (53 ש"ח).
קינג ג׳ורג׳ 46

בית תאילנדי/קאב קם

במסעדה ובבר הכי תאילנדיים בעיר לא מתפשרים על אותנטיות, גם אם היא לא מסתדרת עם חוקי הכשרות והאג'נדה הלאומית. סאיי קוק איסאן, נקניקיות בשר לבן מסורתיות ממחוז איסאן, מיוצרות בטכניקת התססה מהירה בסטיקי רייס, שום ופלפל שחור, והן מוגשות עם ג'ינג'ר, בוטנים ופלפל חריף. בירה תאילנדית ליד ואתם מסודרים. 52 ש"ח.
בית תאילנדי

באן מי נונג

ועדיין בקטע אסייתי: בימי שבת מוגש במסעדה הויאטנמית בראנץ׳ מיוחד במינו, כזה שלא דומה לאינספור הברנאצ'ים של עירנו שמגישים אגז בנדיקט בכל הדרכים האפשריות, ומיטיב לתת במה ליצירתיות ולמנות חדשות ומסקרנות. לדוגמא, מחבת צ'אנג מאי שבה יש שתי נקניקיות תאילנדיות שמכין גיא רובננקו לגמרי בעצמו והן מתאפיינות בחריפות ומתובלות בצ'ילי ולמון גראס ריחניים. נוספים להן במחבת סלסת עגבניות שרופות וביצת עין כי בכל זאת אי אפשר בראנץ' בלי ביצים (74 ש"ח).הרכבת 18. מוגש בכל שבת בין 15:00-12:00

המנזר

מי שחושב שהמנזר הוא רק מקום לג'וינט ובירה, לא התעדכן כנראה מאז הניינטיז ושיתבייש לו. בבר שאוחז באחד ממטבחי-הבר הטובים בעיר מוגש תפריט מתחלף כטוב לבם של הבעלים ליאור הרגיל וצוות המטבח, ונקניקיות מככבות בו לא מעט. למשל מרגז על מגש עם פיתה, טחינה, סלסה וסחוג או נקניקייה "סליזית" מפעם (פיתוח משותף עם השרקוטייר הבעיר אלן טלמור) בלחמנייה או בצלחת עם פירה קטיפתי ליד (68 ש"ח).
המנזר

שרקוטרי אלעד שמש

ואם במנזר עסקינן: אלעד שמש, בעבר שף המקום, יצא לדרך עצמאית כשרקוטייה ופיתח ליין נקניקיות ארטיזנליות בעבודת יד, ללא חומרים משמרים וצבעי מאכל. בתפריט תוכלו למצוא ‎סלופי קיד (שבמקור נועדה לילדים) ברוטב ברביקיו ובצל מקורמל, בורוורסט דרום אפריקנית מסורתית ועוד גרסאות שלוקחות את הקונספט לקצה.
הזמנות באתר

חוות צוק

מסעדת הבשרים האהובה בצפון העיר מקפידה על כל פרט בסטייקים ובנתחים משוישים עד לרמת גיל הפרה. הנקניקיות זוכות לאותה התייחסות רצינית: נקניקיית ואגיו ספרדית עסיסית המוגשת עם פלפל ובצל מוקפצים, תפוח אדמה אורגני מטוגן ופלפל סוויטבייט מוחמץ. ככה עושים גורמה. 79 ש"ח.
חוות צוק

בירגארדן פאולנר

אין צורך לחכות לאוקטוברפסט הבא שלכו תדעו איפה תהיו אז, כדי לשבת בביר גארדן כמו במינכן, לשתות פאולנר צוננת ולזלולנקניקייה מוגזמת שמוגשת עם רוטב ברביקיו, תבשיל קצבים מהביל, רוטב גבינת צ'דר שמוסיף לסליז ובצל מטוגן (76 ש"ח)או נשנוש בווארי – נקניקיות קטנטנות עם תפוחי אדמה מדורה, קרם שורשים ושוקרוט עם טוויסט (57 ש"ח). בילוי קליל וכיפי במרכז העיר שמרגיש קצת כמו חו"ל.
אלברט מנדלר 3, מתחם שרונה

פורטר אנד סאנס

בבית הבירה הוותיק (שממנו בקע גם השניט המומלץ שהוזכר לעיל), תוכלו לטעום במנה אחת נקניקיית בקר, כבש וחזיר; נקניקיית בקר וצ'יפוטלה חריפה ונקניקייה מבשר חזיר בסגנון בווארי, וכל זאת על תבשיל ראגו שעועית לבנה ובייקון. מומלץ להתייעץ עם הצוות בהתאמת בירה שתחמיא לטעמים (89 ש״ח).
הארבעה 14

לאגר אנד אייל

עד עכשיו ראינו את עובדי המגדלים שבסביבת שרונה מורידים את הפאניקה של סוף היום עם נקנקיות ובירה בלאגר אנד אייל, ועכשיו תוכלו לראות גם את העובדים של רחוב הרצל בפלורנטין עושים את זה בדיוק ,שכן לאגר אנד אייל הגיעו לדרום העיר בחודש שעבר. בתפריטבתפריט תמצאו צ'וריסוס, בראטוורסט ונקניקיות עגל ועוף בלחמניה (32/38 ש"ח) ונשנושי נקניקייה בצלחת קרטון מתכלה (14/22 ש"ח). גם הבירה מתומחרת באופן סביר, ובתקופה של יוקר מחייה מבאס זוהי בהחלט נקודת זכות.
דוד אלעזר 27/הרצל 17

אלן טלמור

אף רשימת נקניקיות שמכבדת את עצמה אינה שלמה ללא אלן טלמור, האב המייסד של ז'אנר הנקניקיות הארטיזנליות והשרקוטרי הישראלי. בבוטיק בנווה שאנן נמכרים יותר מעשרה סוגי נקניקיות מעגל, בקר וטלה, לדוגמה צ'וריסו ומרגז קלאסיות וגרסאות מקוריות כגון נקניקיית עגל בתיבול פלפל שאטה וחוויאג' תימני ונקניקיית עגל עם קוביות צ'דר. למתעניינים בעיסוק כתחביב מעביר טלמור סדנאות להכנת נקניקיות.
הגדוד העברי 18, תל אביב, הזמנת משלוחים באתר

אסיף

אסיף, אם בטעות פספסתם, הוא מרכז קולינרי וקפה-ביסטרו שמתמקד בתרבות האוכל הישראלית, ובשל כך גם מגיש לא מעט קלאסיקות מקומיות. אחת מהן היא "משה בתיבה", שהחל כספיישל והפך לקבוע בתפריט. נזכיר כי מדובר בהומאז' של הכוהנת רות סירקיס למאכל האמריקאי Pig in a blanket, שהופיע אי אז בספר "ילדים מבשלים". במקרה של סירקיס ואחר כך במקרה של אסיף, החזיר התייהד והפך לנקניקיית עוף שמנמנה מבית היוצר של ערן ביק שמתעטפת בבצק עלים פריך לצד רוטב חמצמץ משזיפים מותססים ואיולי צ'ילי (44 ש"ח).
לילינבלום 28

פורט 19

רשת ההמבורגרים הקטנה מייעדת קטגוריה נפרדת לנקניקיות מבית היוצר של השרקוטייה אלן טלמור, שמוגשות בלחמניה עם כרוב כבוש ביתי, חרדל ושבבי בצל, וכארוחה עסקית בתוספת צ'יפס/טבעות בצל ושתייה. למיטיבי לכת מומלץ לנסות נקניקיית עגל סיציליאנית עם עגבניות מיובשות, צלפים, אורגנו וצימוקים (52/35 ש"ח).
שלמה המלך 2, החשמונאים 95, הרצל 20

פרנק

המותג שמאחוריו עומד המוזיקאי האהוב זאב טנא אחראי במידה רבה למהפך שהנקניקיה עברה בארץ – מג'אנק פוד למוצר ארטיזנלי. בדוכן באבן גבירול תוכלו למצוא נקניקיות בקר וחזיר בסגנון צרפתי, גרמני ואמריקאי לאכילה במקום (ואף מילה על הפיח והאבק ברחוב כרגע) ולקנייה הביתה. המקום פועל שבעה ימים בשבוע עד לשעות הקטנות, מידע ששווה לזכור בעיתות מאנצ'יז.
אבן גבירול 23, תל אביב

Fat Dog

"חווית האכילה שונה, מיוחדת וגם טיפה מאתגרת, כי איך תפערו פה כזה גדול", תהה מבקר אוכל הרחוב שלנו על הפאט דוג. במאורת הפאסט פוד לייט נייט תמיד כיף, והנקניקיות מוגשות בקריספיות עסיסית או באידוי רך וגם הלחמניות עוברות אידוי קל, מה שהופך אותן למעטפת רכה מצוינת לבשר ולתוספות. יאמי.
החלוצים 1

שייק שאק

ההמבורגריה הניו יורקרית שהגיעה אלינו לפני כמעט שנה (הזמן עובר מהר כשעומדים כמו טאמבאלים בתור) מציעה לא רק בורגרים שהם החלום האמריקאי, אלא גם נקניקיות בקר בשרניות ועסיסיות שמוגשות בלחמניית תפוחי אדמה תפוחה ואוורירית. יש בקר קלאסית, יש עוף ויש את זו שאנחנו לא יכולים להפסיק לחשוב עליה ומוגשת עם רוטב הגבינה המפורסמת של הרשת ותערובת תבלינים פיקנטית להשלמת המלאכה (42 ש״ח).
דיזנגוף 62

תסמכו עלינו, יש שם רוטב גבינה. שייק שאק (צילום: וולט/שייק שאק)

• אוכלים שותים
• נקניקיות
• נקניקייה
• פורט 19
• מיטבר
• פורטר אנד סאנס
• המנזר

נהיה הראשונים להודות בזה: עם כל המאמץ שלנו לרדוף אחרי כל המקומות החדשים, המסעדות הטרנדיות וההמבורגרים הטריים, לפעמים גם אנחנו נוטים לשכוח את הקלאסיקות. הן היו כאן עבורנו בזמנים קשים, הרבה לפני שהקולינריה התל אביבית התפוצצה למגון רחב של כיפות שום ותוספות, וחלקן הנכבד לא איבד מהקסם הראשוני, גם אם בדיעבד הוא נראה כמו קסם קצת תמים. ואחת האהובות עלינו בגזרה הזו היא ללא ספק מיטבר – מסעדת הבשר המצוינת, שלפני זמן מה שלחה את ידה להקמת המבורגריה, והיא מצוינת לא פחות מהמקור.

שני הסניפים של המיטבר בורגר – בשרונה ובכיכר דיזנגוף – מוציאים תחת ידם אינספור המבורגרים מדויקים שלא שכחו את מה שהביא אותם למעמד הראשוני שלהם בתור אחד ההמבורגרים הטובים בעיר, לפני שהיו הרבה. הנה, למשל, מה שכתב מבקר אוכל הרחוב שלנוכשנפגש שוב עם הבורגר הותיקבגרסתו החדשה: "באמת שלפעמים, עם כל התוספות, קל לשכוח כמה חשוב הבסיס. ההמבורגר הבסיסי והנהדר הזה של מיטבר מזכיר במה חשוב להתמקד. אני בדרך כלל מנסה להימנע מלהשתמש בשם התואר 'פשוט', גם כי הוא מטעה לחשוב על דלות וגם כי הוא נשרף על ידי תעשיית ריאליטי האוכל, אבל זה באמת אוכל פשוט ומצוין".

• מה מזמינים היום
• המבורגר
• מיטבר
• משלוח

זה לא זמן טוב להיות מסעדה בתל אביב. רוב הזמן הוא לא זמן טוב להיות מסעדה בתל אביב, אבל עכשיו במיוחד. דווקא בשל גלי הסגירות הנוכחים, רצינו לספק קרן אור של אופטימיות ולהזכיר שיש מקומות ששורדים פה אפילו יותר זמן משמדינת ישראל קיימת. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה ועוד נספיק להכין קינוח. אלו השורדות הכי מצטיינות של סצינת האוכל התל אביבית.

>>שאלנו את ותיקי מסעדות העיר "איך מסעדה יכולה לשרוד תקופה שכזו?"

אולימפוס

ותק:92 שנה
מה הסיפור:מסעדה יוונית בלקנית והמסעדה הכי ותיקה בארץ, לכן גם המיתולוגית ביותר. בכל זאת – יוון, מיתולוגיה – ברור שיהיה כאן סיפור. המסעדה נפתחה ב-1932 בפינת הרחובות קישון-לוינסקי על ידי שלמה סטרומזה שעלה מסלוניקי, והייתה בית גידול לטבחים ומסעדנים רבים שהמשיכו אחר כך לפתוח מסעדות בלקניות משלהם כמו תרמית פרמידה. בתחילת שנות התשעים עברה המסעדה למשכנה הנוכחי מול בית מעריב, ועברה לידיו של פפו נחמן – סלוניקאי גם הוא, שכיום בנו יונה מנהל את המסעדה יחד עם בנו וכלתו. המסעדה, שהפכה במירוץ השנים למוסד מוביל ומצליח, שומרת על חזות מסעדת הפועלים וזה כנראה סוד ההצלחה, שכן לא נכנעה לטרנדים חולפים ולא נתנה להצלחה לעלות לה לראש. האוכל הוא עדיין אותו אוכל אותנטי, יווני ונהדר, טרי ומתובל כמו שצריך. בלי דאווינים מיותרים.
מנה חובה: מוסקה
קרליבך 7

שמוליק כהן

ותק:88 שנה
מה הסיפור:מסעדת שמוליק כהן קיימת עוד מלפני קום המדינה, באותו לוקיישן מאז 1936 (!) ויש מאחוריה לא פחות מארבעה דורות בשלנים. כיום תומר רוזין, הנין של רבקה (אמו של שמוליק כהן) הוא זה שמנהל את העניינים יחד עם אמו ציפי. ההיסטוריה המכובדת הזאת עשויה להסביר את קסמו של המוסד שמגיש אוכל יהודי מזרח אירופאי כמו בשטעטל, עם מפות לבנות מגוהצות, אווירה שמחה ותצלומים מפעם על הקירות שמזכירים לנו כי מדובר בפיסת היסטוריה מכובדת. האוכל גלאט כשר למהדרין, ובתפריט תמצאו את כל הקלאסיקות מבית סבתא (לפחות סבתא כלשהי) כמו גפילטע פיש כהלכתו עם חריין, טשולנט, רגל קרושה, סלט ביצים עם גריבלאך ועוד רבים, טובים ומנחמים בטעם מבורך של פעם.
מנה חובה:טשולנט עם קישקע
הרצל 146

קיטון

ותק:79 שנה
מה הסיפור:מנשה קדישמן אמר על קיטון ש"כולנו הומלסים בנשמה וקיטון מזכיר לנו את הבית שאבד". הציטוט הזה מסביר הכל – את קסמה של קיטון, את העובדה שהיה למקום עבור תל אביביים של לפני קום המדינה, כבר אז, כפיסה נוסטלגית מבית שאבד, וגם את העובדה שהיא ממשיכה לשרוד גם היום באותה המתכונת – אוכל יהודי בנוסח מזרח אירופאי. נהדר, אותנטי ולא מתחנף, וכזה שנראה כי לא עומד להתיישן אף פעם. תמצאו שם את כל הקלאסיקות של פעם – החל מקיגל, כבד קצוץ וצימעס, כלה בוורניקס רכים וממולאים תפוחי אדמה ועד טשולנט בשרי לפי הספר.
מנה חובה:ורניקס
דיזינגוף 145

סנדר

ותק:76 שנה
מה הסיפור:מי שמבשל היום בסנדר זה זמי שרייבר, דור שלישי למקימי המסעדה התל אביבית שנמצאת איתנו מהשנה הראשונה של המדינה. המורשת המפוארת הזו ניכרת בכל פינה בסנדר, החל מהתפריט המזרח אירופאי המסורתי שלא נס ליחו, כלה בעיצוב הנושן שנראה כאילו נלקח מהסיקסטיז, ועד האווירה הביתית והחמימה שמצויה במקום. לאכול מרק עוף עם קניידלך בסנדר כשבחוץ גשם זלעפות, זה תענוג ששמור למיטיבי לכת ואנחנו מקווים שלא יעלם לעולם.
מנה חובה:מרק עוף עם קניידלך
לוינסקי 54

מונקה

ותק:76 שנה
מה הסיפור:מונקה היא מסעדה בולגרית שנפתחה ביפו, שבימים עברו הייתה בולגריה הקטנה, ואיכלסה חלק גדול מהעלייה הבולגרית שהגיעה ארצה. המסעדה שומרת על הקסם שלה עם קבב לפי הספר, תבשילים בלקניים ריחניים, מוסקה בשרית לעלות בשבילה לרגל, בצקי פילו ממולאים ומופלאים,וגם עדת לקוחות קבועה ומושבעת שמזכירה את יפו של אז, ונותרת נאמנה גם שנים אחר כך.
מנה חובה:שקמבה צ׳ורבה
יהודה הימית 15

מרסנד

ותק:69 שנה
מה הסיפור:וולטר וחנה מרסנד פתחו את בית הקפה בפינת הרחובות פרישמן בן יהודה, במחצית שנות החמישים של המאה הקודמת. הם הביאו איתם מאירופה עוגות עתירות קצפת ואירחו דרך קבע את מיטב הגאוורדיה הייקית של תל אביב. בעשרים שנה האחרונות ניהל את בית הקפה בועז טרגרמן, שסגר אותו לפני ארבע שנים למורת רוחם של קהל הלקוחות הקבוע. אלא שהגעגוע החל לפעום, ואחרי שמרסנד התארח בבתי קפה אחרים, בועז נפתח שוב לפעילות, רק בלוקיישן ובוויב מעודכן יותר, אבל עדיין בבן יהודה. וכן עדיין יש לטקעס ועוגות אוסטרו הונגריות בויטרינה.
מנה חובה: ד"ש מסבתא
בן יהודה 71

אבו חסן הדולפין

ותק:65 שנה
מה הסיפור:את אבו חסן פתח עלי קרוואן, תחילה עם עגלה ארעית בשכונת עג'מי, ובמהרה השכנים התלהבו מהתוצרת והוא פתח מסעדה קבועה שרבים עלו בעקבותיה לרגל. מאז נוספו שתיי מסעדות נוספות ולא מעט גלגלולים עברו על אבו חסן, אבל דבר אחד בטוח – החומוס באבו חסן היה ונותר חומוס מנצח. חומוס שמגיעים מכל הארץ לבוא לנגב ומנת משולש שלא נוותר עליה בעד שום הון.
מנה חובה:משולש
הדולפין 1

חיים נלו

ותק:64 שנה
חיים נלו הוא מוסד מיתולוגי ששוכן החל מתחילת שנות השישים ברחוב אילת. כמו דברים טובים רבים, גם הוא החל כדוכן גריל שהתרחב אט אט למסעדה שהיא היום, ובמירוץ השנים נודע לתקופה בתור הקבב הטוב ביותר בארץ. נלו כבר לא איתנו, אבל העסק נותר במשפחה כששני הבנים למשפחת נלו המשיכו את דרכו. המסעדה אמנם שופצה מאז, אבל הרוח היא אותה הרוח והם מקפידים בדומה לאביהם על בשרים בגריל בנוסח רומני, מבלי לשכוח את קבב, כבדים מטוגנים, סרמלה וסטייקים מובחרים מבשר שמיישנים במקום. כמובן נמליץ להוסיף לשולחן איקרה, חציל רומני, כבד קצוץ ופאפנש לקינוח.
מנה חובה: סרמלה
אילת 11

שבתאי היפה

ותק:62 שנה
מה הסיפור:שבתאי היפה היא אחת ממסעדות הדגים הראשונות בארץ, שהחלה את דרכה בתחילת שנות השישים – איך לא – כדוכן שמגיש דגים מטוגנים בתוך כיכר לחם. מאז עברו לא מעט דגים בחכה, והמסעדה הפכה לטברנה פופולרית ומובילה בישראל המגישה דגה טרייה, פירות ים וגם מזאטים טריים ורעננים. את המסעדה הקים אביו של שבתאי, ראובן סקנדריון, כשעלה ארצה מטורקיה, ובשנים האחרונות ניהל אותה בנו שבתאי, הלוא הוא שבתאי היפה. בחודשים האחרונים הלך שבתאי לעולמו, וכיום מנהל את המסעדה בנו. בקיצור, שלושה דורות של דגים מטוגנים, מדובר במורשת מכובדת.
מנה חובה:קלמארי מטוגן
הצורפים 38

מי ומי

ותק:55 שנה
מה הסיפור:מסעדת מי ומי ממוקמת ברחוב מנחם בגין כבר 55 שנה. רוב השנים זה עבד טוב מאוד, עד שב-2016 המסעדה נקלעה להריסות בניית הרכבת, והרשויות נותרו אדישות למצוקתה של הבעלים שלומית פורמן, שהותשה והחליטה לסגור. אלא שהיופי במוסדות כאלה הוא שמאחוריהם עומדים לא רק בעלים למודי ניסיון וקרבות, אלא גם צוות עובדים נאמן, שבמקרה הזה התאגד במרץ כדי להותיר את המסעדה פתוחה עד שהצליח במשימה, והפך לבעלים החדשים. ואנחנו הרווחנו סטקייה לתפארת, וכך נשארה מנה אייקונית של סטייק לבן בפיתה שאנחנו רוצים שתישאר לנצח.
מנה חובה:לבן בפיתה
מנחם בגין 35

שמעון מלך המרקים

ותק:48 שנה
מה הסיפור:בהיכל המרקים של שמעון בכרם התימנים, עדיין תוכלו לראות פתיליות במטבח. הן מסודרות יפה בשורה כשעל גביהן סירים עמוסים בניחוחות, תבלינים (וחוויאג' במיוחד) וכל טוב הארץ. מה נגיד – אוטוטו חמישים שנה של ישיבה על כיסאות כתר ולגימה של מרק טוב ומהביל הן בהחלט לא עניין של מה בכך. את המסעדה מנהלת היום ביד מיומנת יונית סעדה, בתו של שמעון ז"ל שמקפידה על בישול של מרקי בשר לפי מיטב המסורת התימנית. ואם אתם שואלים אותנו, אנחנו ממליצים לפחות פעם אחת בחורף קר, לבוא לטבול לחוח במרק רגל.
מנה חובה:מרק רגל
יחיא קאפח 28

פאב עמירם

ותק:48 שנה
מה הסיפור:פאב עמירם הוא מקום של מסורת ומורשת, כזה שאפשר לבוא להשתכר בו באמצע היום. במרכזו בר עץ מהגוני כהה עם שלל בקבוקי שיכר מסקרנים, הוא כמעט מציין יובל, מעוצב ברוח אייטיז מובהקת ועדיין מצליח להישאר רלוונטי. נדמה שהן בזכות העובדה שאין מקומות רבים לשתות בהם באמצע היום (במיוחד לא כזו גינס צוננת), והן בזכות שמוגש בו אוכל פאבים מצוין הכולל נקניקיות שמנמנות, בייקון, צלעות חזיר, ירקות מטוגנים, צלחת ירקות שהפכה לאייקונית ועוד ועוד.
מנה חובה:נקניקיה וגינס
התערוכה 8

הבלינצ'ס ההונגרי

ותק:47 שנה
מה הסיפור:זו רשימה שחלק גדול ממהותה היא נוסטלגיה, ולכן ברור שנכלול בה את המסעדת הנוסטלגית הנ"ל. מסעדת הבלינצ'ס ההונגרי ברחוב ירמיהו היא מסעדה שלא בהכרח הייתה נפתחת היום, אבל היא משמרת את הרוח התמימה והרומנטית שהייתה בתל אביב בעבר וזהו סוד הקסם שלה. לאור נרות, מוזמנים הסועדים לעיין בתפריט ולבחור מבין מנות הבלינצ'ס השונות. הבלינצ'ס דקיק ועשוי בעבודת יד במקום כמובן, ויש לא מעט אופציות מפתות. בזירת המלוחים יש בלינצ'ס גבינה לבנה מלוחה, בלינצ'ס עם חציליםושום ואפילו אחד עם גולאש פטריות למיטבי לכת. בזירת המתוקים נמליץ על גבינה לבנה עם צימוקים למען השלמת החוויה הנוסטלגית.
מנה חובה:בלינצ'ס פלמבה
ירמיהו 35

חומוס אשכרה

ותק:45 שנה
מה הסיפור:יכול להיות שכשדן ורות תבור פתחו את חומוס אשכרה הם חשבו שתהיה רשימה כזו ונוכל להגיד – אשכרה 45 שנה? אז אשכרה. חומוס אשכרה ששוכן בירמיהו כבר 45 שנה, הוא חומוס שתמיד רוצים לנגב ולטבול בו פיתה חמימה. החומוס ניחן בטריות מירבית ובמרקם קרמי וחלקלק כראוי. מלבד זאת, יש במקום גם תבשילים ביתיים דוגמת אורז ושעועית ברוטב אדום, שווארמת פטריות ערבה לחיך ופלאפל טרי וחמים.
מנה חובה:אורז ושעועית
ירמיהו 45

טנדורי

ותק:42 שנה
מה הסיפור:מסעדת טנדורי של רינה פושקרנה הכירה לחיך הישראלי את נפלאות הטאלי. עם תבשילים הודים פיקנטיים, ערבים לחיך ובעיקר נאמנים למקור, אין ספק שלטנדורי מקום של כבוד בקולינריה התל אביבית והישראלית (וגם כוכבית, שכן זה המקום בו ביבי ושרה יצאו לדייט ראשון), במיוחד כאשר פושקרנה לא קפאה על הפניר והוסיפה להתחדש, לעדכן ואף לפתוח סניף נוסף בהרצליה השכנה. לפני שנה המסעדה עברה ממיקומה בכיכר דיזינגוף לטיילת, אבל הצ׳יקן טיקה עדיין אותו הטיקה.
מנה חובה:באטר צ׳יקן
טיילת הרברט סמואל 76

פרונטו

ותק:35 שנה
מה הסיפור:מסעדת פרונטו נפתחה לפני 35 שנה ברחוב נחמני על ידי המסעדן רפי אדר. אז היא הייתה מסעדה איטלקית קלאסית, מה שהיה נדיר למדי בנוף התל אביבי. ופקדו אותה אנשי עסקים רבים. אחרי עשרים שנה היא עברה ממיקומה המיתולוגי ברחוב נחמני, אל זה הנוכחי ברחוב הרצל. לא היה זה רק מעבר לוקיישן, אלא גם תפנית משמעותית ברוח המסעדה כאשר השף הצעיר דאז דיוויד פרנקל קיבל לידיו את המושכות. הוא התרחק בהדרגה מהמטבח האיטלקי הקלאסי והפך את המסעדה למסעדת עילית עם אוכל מצוין ועכשווי. אנשי העסקים עדיין פוקדים את המקום, וזו עדיין אחת מהמסעדות המצוינות בתל אביב.
מנה חובה:ברוסקטה מוצרלה ואנשובי
הרצל 4

טורקיז

ותק:33 שנה
מה הסיפור:מסעדת טורקיז שמשקיפה לגלי הים הטורקיזיים (סליחה, מילה קשה) היא ממסעדות הגורמה הראשונות בארצנו, ואחרי לא פחות מ-33 שנים, ברור שהיא כאן כדי להישאר. קהל היעד המצוי בה מורכב בעיקר אנשי עסקים, פולטיקאים וסלבס מקומיים. במטבח של טורקיז אופים את הלחם לבד, וגם כבישת הדגים ויישון הבשר נעשה במקום. כיאה לנוף הגלים, בתפריט תמצאו לא מעט מנות דגים ופירות ים טריות ונהדרות וגם תפריט יין מרשים לכל הדעות.
מנה חובה:פסטה פיצ'י דייגים
הרצל רוזנבלום 6

ברבוניה

ותק: 32 שנה
מה הסיפור:מסעדת הדגים מהמנצחות בעירנו והיא חפה ממניירות ומאמץ, ומצליחה כבר שלושה עשורים להיות בית למשפחות ופרלמנטים רבים. ברבוניה מתמקדת בדגה טרייה ומקומית, מזאטים צבעוניים וטריים וכמובן מנה של ערימת ברבוניות מטוגנות למהדרין שנתנה לה את שמה ולנו נתנה רבע שעה של התעסקות וסיפוק מירביים.
מנה חובה:ברבוניה
בן יהודה 192

מנזר

ותק:31 שנה
מה הסיפור:תל אביב לא תהיה תל אביב בלי המנזר. כן, ככה פשוט. קשה להסביר מהו בדיוק התמהיל של המקום הזה, שמצליח להיות בית לכל כך הרבה תל אביביים, אבל כולם שם בהחלט מבינים. אולי זו העובדה שהוא ניחן באווירה נונשלנטית ובלתי מתאמצת, שירות פמיליארי במידה ותפריט אוכל מצוין במחיר נוח. אולי זו העובדה שהוא פתוח לאורך רוב שעות היממה, קשה לשים על זה את האצבע אבל מה שבטוח – המנזר הוא באנקר של העיר כבר 32 שנה, ולחיי השנים הבאות.
מנה חובה:סלט קיסר עם אנשובי
אלנבי 60

ד"ר שקשוקה

ותק:31 שנה
מה הסיפור:מסעדתו של בינו גבסו בפאתי שוק הפשפשים היפואי, מדוברת עוד מימי הניינטיז העליזים לא רק בזכות מבחר השקשוקה האדיר שלה, אלא גם בזכות האוכל הטריפוליטאי המצוין שמבשל גבסו. לצד שקשוקה קלאסית, חמשוקה, שקשוקה חצילים, שקשוקה מרגז, יש שם קוסקוס ירקות מופלא, טבחה בסלק, מפרום ועוד קלאסיקות בניחוח של בית.
מנה חובה:שקשוקה מרגז
בית אשל 3

דיקסי

ותק:30 שנה
מה הסיפור:מסעדת דיקסי של חיים כהן לימדה את כולנו להעריץ אוכל אמריקאי בסגנון דיינר, שלא לדבר על מה זה הום פרייז, ולנצח נהיה אסירי תודה לחיים על כך. ערימת כנפיים מזוגגות שכבר הפכה לאייקונית, הום פרייז נמסים בפה לחלום עליהם בלילה, המבורגרים שמנמנים ומשובחים, כריך אנטריקוט מושלם, סלט קיסר עם תועפות פרמזן וגם עוגת גבינה ניו יורק צוננת וחד פעמית.
מנה חובה:כנפיים
יגאל אלון 120

מיטבר

ותק:30 שנה
מה הסיפור:מיטבר שנפתח בשדרות ח"ן לפני 30 שנה הוא מהסטייק האוס הוותיקים של עירנו ומהנחשבים בארץ, ובצדק. המקום מצליח לשמור על רמה גבוהה כבר שלושה עשורים, כי בשר מתיישן טוב, ובעיקר לספק לנו מענה הולם לדחף הקרניבורי הקדום שלנו עם בשרים איכותיים ומובחרים.
מנה חובה: אחרי הכל, ההמבורגר מנצח.
שדרות ח"ן 52

שצ'ופק

ותק:29 שנה
מה הסיפור:המסעדה אידאלית לארוחה משפחתית ומתחילה עם מזאטים טריים ומפתים שמוצעים לריפיל וניצבים בנדיבות במרכז השולחן, וממשיכה משם עם מנות עיקריות וגדולות של דגים בגריל, פירות ים מטוגנים או מאודים וגם מנה מופלאה של פיש אנד צ'יפס לחובבים. יש אפילו דפי צביעה לילדים שלא ישתעממו.
מנה חובה:מולים מרינייר
בן יהודה 256

איציק הגדול

ותק:29 שנה
מה הסיפור:בהיכל הבשרים הנודע של יפו, שהתחיל ממסעדה שכונתית ואינטימית וגדל עם השנים עד לחלל מרווח וגדול מימדים עם 250 מקומות ישיבה (וגם נוספו לו סניפים ואפילו שווארמה). כשתגיעו לאיציק ביפו, תוכלו לראות את נתחי הבקר המקומי מתיישנים ומוצגים לראווה, ותוכלו להנות ממגוון גדול של בשרים על הגריל יחד עם אינספור מזאטים לבחירה ולחם שנאפה בטאבון ומוגש חמים וטעים. משום מה, ממש מתגאים שם בואגיו.
מנה חובה:אנטריקוט על העצם
דוד רזיאל 3

בית תאילנדי

ותק:28 שנה
מה הסיפור:יריב מלילי הוא ללא ספק מי שהביא את המטבח התאילנדי לישראל, והפך אותו להיות אחד מהפופולריים והאהובים על ישראלים כיום. עם מנות עשירות ומופלאות שמבטאות את מירב המטבחים והסגנונות התאילנדיים, היכרות מעמיקה עם התרבות התאית ובישול פשוט מצוין – אין ספק שמדובר במסעדה מנצחת. חוץ מזה שנדמה כי אין כמעט תל אביבי שלא חגג איזו שמחה משפחתית בשולחן בבית תאילנדי, מסעדה שתמיד נזכור לה חסד נעורים ותמיד נשמח להגיע אליה שוב.
מנה חובה:מיאנג פלה
בוגרשוב 8

אגאדיר

ותק:27 שנה
מה הסיפור:הסניף הראשון של אגאדיר קם בנחלת בנימין והיה פתוח עד השעות הקטנות של הלילה, מה שהפך אותו לאבן שואבת של בלייני העיר. זאת כמובן יחד עם המבורגר מובחר ומצוין, מה שהיה די חלוצי וראשוני בשעתו. מאז ועד היום שומרים באגאדיר על רמה גבוהה של חומרי גלם, אווירה פאן וסליזית במידה שהולמת את חיי הלילה (שכבר נסגרים מוקדם יותר) וכמובן המבורגר מנצח.
מנה חובה: המעושן
נחלת בנימין 2

ארנסטו

ותק:27 שנה
מה הסיפור:מפות משובצות באדום לבן, נרות דולקים וריח של פרמזן מהמטבח. הו, בהחלט הגעתם לארנסטו, מסעדה איטלקית מתוקה ורומנטית שמזכירה ברוחה טרטוריות איטלקיות מסורתיות, ונשארת מהאהובות עלינו כבר כמעט שלושה עשורים. ארנסטו הבעלים של המסעדה הגיע אלינו מרומא, ומי שמבשל הוא אנג'לו דלה אריצי, רומאי גם הוא. מה שאומר אוכל איטלקי אותנטי וערב לחיך, ואפילו שמועה שזו המסעדה החביבה על חברי השגרירות האיטלקית.
מנה חובה:פסטה פוטסנקה
בן יהודה 90

מנטה ריי

ותק:26 שנה
מה הסיפור:מנטה ריי הוקמה על ידי עפרה ואבי גנור לפני 26 וכבר אז נודעה כמסעדת חופים אמיתית, שמבשלת דגים ופירות ים טריים במגוון טכניקות בישול ומקפידה על חומרי גלם מצוינים. שמה של מנטה ריי הולך לפניה, ואפשר לרשום לזכותה את אחד מהבראנצ'ים הראשונים שאכלנו בעיר. ונדמה שאין תל אביבי שלא אכל במנטה ריי, ומי שלא אכל אז בוודאי הריח. שכן בשיטוט אגבי בטיילת תוכלו להריח את הריח המשכר של הקלמרי המטוגן ותחלמו לקפוץ פנימה.
מנה חובה:סיר ברזל עם פירות ים
נחום גולדמן 6

הזקן והים

ותק:25 שנה
מה הסיפור:מה אנחנו אוהבים? ריפיל. מה אנחנו עוד אוהבים? ללא הגבלה. אז הזקן והים, המסעדה שנפתחה ביפו לפני חצי יובל על ידי יונס, עלי בהחלט קלטה את הטעם שלנו ועושה זאת נהדר לאורך השנים. עם נוף שובה לב, תפריט מגוון ונהדר, מנות נדיבות, מחירים נוחים והקפדה על חומרי גלם טריים ומצוינים אין ספק שזו הייתה ונותרה הגו טו של רבים.
מנה חובה:שרימפס מטוגן
קדם 85

שמשירי

ותק:24 שנה
מה הסיפור:מסעדת שמשירי הפרסית שבשוק לוינסקי היא מסעדה פרסית אותנטית שמגישה את מיטב המנות הקלאסיות של המטבח הפרסי. הניחנות במרכיבים בריאים ותיבול ענוג וייחודי שמוענק לאוכל באמצעות זעפרן, בלאנגו וקינמון. תמצאו בה חורשט (תבשיל) סבזי וחורשט עלו, אורז פרסי לתפארת, דולמה, בשרים בנוסח פרסי על הגריל וגם גונדי בעבודת יד כמובן.
מנה חובה:עש תורשי
נחלת בנימין 99

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• הזקן והים
• מנטה ריי
• ארנסטו
• אגאדיר
• בית תאילנדי
• איציק הגדול
• שצ'ופק
• מיטבר
• ד"ר שקשוקה
• דיקסי
• המנזר
• ברבוניה
• טורקיז
• פרונטו
• טנדורי
• פאב עמירם
• שמעון מלך המרקים
• מי ומי
• חיים נלו
• אבו חסן
• מרסנד
• סנדר
• קיטון
• אולימפוס

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבת נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: סרט מדהים, שתי מסעדות שהן מוסד, בר יין מעולה, לוקיישן מרהיב לדייטים, מסלול מושלם לטיול ופודקאסט אחד מוצלח במיוחד. זאת העיר שלנו.

>> בית עם סיפור: דירת השיכון המוזנחת שהפכה לפנינה של קריית שלום
>> כולכם צריכים חופשה: 11 המסעדות התאילנדיות הכי טובות בתל אביב

רגע אחד בשבוע // שבת 20:30 // גשר בגין

מסעדה // בית לחם 3

ניסן שור משגר אל חנויות הספרים את "חלומות תעופה" וממליץ על מקום מדהים שלא מספיק אנשים מכירים (ובואו נשאיר את זה ככה, כן?):
כל יום חמישי, בשעה 19:00 בדיוק, אני מתייצב ביחד עם חברי הטובים במקום של אשר חביבי בשוק בצלאל. אפשר לקרוא לזה "פרלמנט" אבל לא חייבים. המושג המדויק הוא "חבורת שתייה", וככה אנחנו נודדים כבר שנים בין מקומות בעיר. בית לחם 3 זו התחנה האחרונה שלנו. זו מסעדה קטנה (עד לא מזמן קראו לה "היווני") שמצליחה בו זמנית גם לפעול בזמן הנוכחי, וגם להרגיש כאילו שהיא מוסד ותיק שפועל כבר 50 שנה או משהו כזה. יש לה איכות רוחנית של חמארת שיכורים ואוכל מעולה. אשר חביבי למד טוב-טוב איך מכינים אוכל יווני שנאמן למקור אבל עם שפיץ מקומי (אל תוותרו על הקלאמרי והדגיגים המטוגנים). זה מסוג המקומות שאתה נמצא בהם בבית כבר מהרגע הראשון שנכנסת בדלת.בית לחם 3 נו// ניסן שור

פודקאסט // "סטריט טוק" עם שאנן סטריט

אמיר שדה עם סינגל חדש בחנויות והמלצה על תוכן ישראלי שיסדר לכם את הראש:
הפודקאסט "סטריט טוק" של שאנן סטריט. מאז שהמלחמה פרצה מאוד קשה לי לצרוך תוכן ישראלי. הכל מרגיש לי מתלהם, צר, שטחי. לא מרגיש לי שאף אחד מדבר את המחשבות שלי. חוץ משאנן סטריט והשיחות עם האורחים שלו. מה שיפה בתקופה שאנחנו חיים בה זה שכבר יש ראפרים בגיל שהם כבר צברו חוכמת חיים אבל שומרים על הדיבור של הראפ, וזה מצחיק לשמוע// אמיר שדה

טיול // שביל ישראל // מקטע תל אביב

ד"ר רועי אופנהיים מ"תזמורת המהפכה" נערך למופע חדש וממליץ להירגע:
האפשרות לטייל בטבע מגוון מבלי להזיז את האוטו. מהפארק החופי בחוף תל ברוך, דרך פארק הצפרות בראש ציפור עד שבע טחנות עם אפשרות לאסקפיזם בגן הטרופי (כן, מתברר שיש גן טרופי בתל אביב…) – מקטע טבע ייחודי ועדיין חלק ממשהו גדול יותר – שביל שכולו ישראליות. מתחת לבית.// העיר של רועי אופנהיים

מסעדה // מיטבר

המסעדן ארז אביב המליץ לנו, והמלצות של מסעדנים על קולגות אנחנו לוקחים מאוד ברצינות:
מוסד של בשרים, מסעדת הבשר הראשונה בעיר ומאז כמעט ששום דבר לא השתנה, לא בתפריט ולא בעיצוב. תמיד כשבא לי נתח טוב, מיטבר הוא ה-Go To שלי. מנות קלאסיות, תפריט שלא משתנה ו-what you see is what you get.שד' ח"ן 52// העיר של ארז אביב

לוקיישן // רוטשילד פינת נחלת בנימין

אמיר שדה, חצי מ"אמיר ובן", עם אלבום חדש בדרך והמלצה רומנטית בטירוף:
בילוי אהוב על בת הזוג שלי ועליי – לקנות בקבוק יין, לשבת עם הרגליים בתוך המזרקה (זה בסדר היא ריקה רוב הזמן) ולהסתכל על העוברים ושבים עד שהיין נגמר. פיתחנו את הדייט נייט הזה כשהבנו שבעצם אנחנו רק אוהבים אלכוהול, לדבר מלא, ולהסתכל על פרצופים מסביבנו (יפים, מצחיקים, תיירים, מתאמצים מדי, לא מתאמצים מספיק, איש במזראטי חונה על השדרה עם תו נכה ומולו נכה אמיתי ישן מכוסה בעיתון). יש הכל בפינה הזאת.// העיר של אמיר שדה

בר יין // FLOR

השף-קונדיטורית מיכל גולדברגר (צ'נה) עם המלצה מדויקת כמו הקינוחים שלה:
אני מאוד אוהבת לשתות בפלור ואוהבת את איך שהמקום נראה, בעיצוב סקנדינבי שאני מתחברת אליו. יש להם אחלה יינות במחירים יחסית נגישים, אווירה טובה ומנות קטנות וטעימות. אני מבלה שם לא מעט ערבים.וילסון 10// העיר של מיכל גולדברגר

סרט // "דניאל אויערבך"

ניסן שור עם ספר חדש והמלצה עלסרט ישראלי נפלא שגם אנחנו אהבנו, ומי שאוהב דברים שאהבנו הוא כמובן צודק מאוד:
"דניאל אויערבאך" של דוד וולך. זה סרט מפוטפט באופן קיצוני אבל למרבה המזל הוא לא מתדרדר להיות "חיבור קולנועי" אינטלקטואלי. זה קולנוע רגיש ורגשי ומצחיק לאללה שמספר את סיפורו של וולך עצמו, חרדי חוזר בשאלה שחופר בתוך סוגיית יהדותו וישראליותו. בסצינה הפותחת זורקים אותו מבר תל אביבי אחרי שהוא כמעט הולך מכות עם הברמן. אני גם כמעט הלכתי מכות עם וולך לפני כעשור (בבר אפריקה ז"ל), כך שאני יכול להעיד ש"דניאל אויערבאך" הוא יצירה טבעית ואותנטית מאין כמותה// העיר של ניסן שור

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• מיטבר
• פרויקט שביל ישראל
• פודקאסט
• קולנוע ישראלי
• בשר