פרסום ראשון: 13.9.25 // עדכון אחרון: 27.12.25
לתל אביבים, גם אנחנו, יש נטייה לזלזל במעט בצפון העיר. מרכזי הבילוי שייכים למרכז, הדרום זוכה לסקסיות מחוספסת, ולצפון נשארה הבורגנות של פארקים, פעילויות לילדים וקאנטרי דקל. בשושו, כולנו מקנאים וחולים על השלב שנשתקע ונתברגן, ונוכל להרשות לעצמנו לצאת לאכול במסעדות היוקרתיות שהתמקמו צפונית לרוטשילד. בין אם בצפון הישן על גבול המרכז או בצפון החדש, בכל האזור יש מסעדות מצוינות בטווחי מחירים גם קז'ואלים, וגם מהמעלה הראשונה. אלו 12 המוצלחות והמומלצות ביותר מהן.

>>היי דרומה: 15 המסעדות הכי מומלצות בדרום תל אביב
>>אכלנו את 10 עוגות הדבש הכי טובות בכל תל אביב
>>שף ענר בן רפאל פורמן שורד כבר שנתיים עם "תריסר" // טור אישי

1. תריסר

בתום שתי שנות פעילות מאתגרות ומאומצות, תריסר כבר שודרגה למסעדת פיין דיינינג של ממש. המסעדה שבתחילת דרכה נטתה להכפיף את הבישול לקונספט שינתה כיוון, והמטבח של שף ענר בן רפאל־פורמן השתכלל והתעדן.החיפוש אחר מקורות השראה לחיזוק התמה המקומית־עונתית משתקף במנות מקוריות ולא שגרתיות, וגם אם רמתן לא תמיד אחידה – החשיבה והעטיפה כולה מכוונת בבירור לפיין דיינינג. תריסר הולכת בדרך לא זרועה, והסיפור שהיא מביאה יחיד ומיוחד בנוף העירוני.
תריסר. נמל תל אביב, האנגר 12 תל אביב

2. הסמטה By פנדה

אנחנו כבר התאהבנו בהמבורגר שהיגר לתל אביב ממטולה במהלך המלחמה, אבל כנראה שאנחנו זה לא מספיק. לכן פנדה (עידן פיינבורג) הצטרף לעסק, שדרג את ההיצע, חתך מחירים ופתח בשיתוף פעולה עם הבעלים המקורי יעקב דור את הסמטה ביי פנדה – רשת חדשה שבה ההמבורגר הצפוני המשובח מקבל טוויסט תל אביבי מקורי, פלאס עוד כמה מנות ממוחו הקודח של איש הפיתות. אם טרם שמתם יד על הנאגטס, יפה שעה אחת קודם.
פנדה בסמטה, אבא אחימאיר 17 (מרכז שוסטר)

3. M25

גרסה מהוגנת ומצוחצחת יותר של מסעדת הבשר משוק הכרמל מביאה לרמת אביב את הסטייקים והשיפודים המצוינים, מינוס הסביבה המג'ויפת ובתוספת מנות ילדים מתבקשות.
M25, ברודצקי 15

4. הדסון

הניו יורק סטייקהאוס הוותיק הוא קונצנזוס בכל הקשור לבשר: נתחים מובחרים מיושנים במקרר ענק ונצלים במיומנות שמוציאה מהם את הביס הבשרי המושלם. המחיר מן הסתם גבוה מאד, אך בשביל בשר איכותי צריך לשלם, במיוחד בימים אלו.
הדסון. הברזל 27 תל אביב

5. טורקיז

מוסד בן יותר מ־30 שנה שאינו נזקק לתעלולי יח"צ ושומר על עקביות מרשימה. קהל הלקוחות הנאמן משתייך בעיקר לאצולת הבלינג, אך המקום מסביר פנים גם למי שאינה מאובזרת בפראדה. אורחים קבועים נשבעים בסלט ירקות קצוץ כמנת הדגל של המקום, שוות ערך רק לצלעות טלה המיתולוגיות.
טורקיז, הרצל רוזנבלום 6, תל אביב

6. גלוטריה

אם טרם שמעתם על הגלוטריה כנראה שאין לכם מה לעשות בצפון הממש רחוק של העיר או שאין בקרבתכם אדם רגיש לגלוטן. תחת השם הלא-הכי-סקסי, אם להיות עדינים, מסתתרת תצוגה מרשימה של מנות שף, מאפים מלוחים ומתוקים, מוצרי מעדניה ועוד ועוד – והכל ללא גלוטן. מקום עם אוכל טעים, אסתטי ומפתיע לא לצליאקים בלבד.
גלוטריה, אריה דיסנצ'יק 5, תל אביב

7. דה לוקס

לא בדיוק מסעדה, אבל לדה לוקס מגיע מקום ברשימה הצפונית בזכות ולא בחסד בגלל אוכל פשוט, טעים ונקי – מתובל ביד עדינה ועשוי מחומרי גלם איכותיים. אנטיפסטי וסלטים, שניצלים, קציצות ועוד מנות בשר ודגים בטעם של בית, תוספות, רטבים ויין מרכיבים תפריט שכיף לקבל הביתה או להזמין כמתנה למישהו שאוהבים.
דה לוקס, הנחושת 3 תל אביב, 03-9566624 ובמשלוח

8. נונו/מימי

כשמתחשק משהו טעים אבל לא מפונפן מדי אפשר לסמוך על נונו/מימי, בייחוד כשמדובר בפחמימות. מאפים וקישים, פיצות לוהטות ומנות פסטה מהטאבון וקינוחים, הו הקינוחים – ממלכתנו תמורת קראנץ שוקולד.
נונו מימי, רב אשי 16, תל אביב ובמשלוח

9. חוות צוק

בשר מעולה מגידול מקומי, ירקות אדירים ממשקים חקלאיים, ומה ששף אסף שנער עושה איתם במטבח הוא הבסיס למסעדה הנהדרת הזאת, שכבר יותר מ-15 שנה לא עושה עניין גדול מהיותה פארם-טו-טייבל אמיתי. תוכלו למצוא כאן נתחים משובחים ומיושנים ואת הדירטי בורגר המפורסם, באווירה בלתי מפונפנת ודגש מוחלט על חומרי גלם ללא פשרות. כיף.
משה פרלוק 5, תל אביב

10. הגראז'

בסצנת המבורגרים תוססת הגראז' בולט במקום הנכון, כלומר בצלחת או בתוך הלחמנייה אם תרצו. קציצה עסיסית וסקסית היא הבסיס שעליו נערמים גבינת אמנטל ובייקון טלה, ביצת עין, מייפל, אננס ושאר טופינגז להתפרע איתם, ואם נשאר מקום אפשר לתגבר את המנה בצ'יפס, כנפי עוף מטוגנות פריכות וכדורי מק אנד צ'יז. לחבורה נבנו דילים ייעודיים נדיבים לאכילה במקום או להתחזרות בבית, כשאף אחד לא רואה.
הגראז', ראול ולנברג 24 תל אביב ובמשלוח

11. תלם

כל מה ששף ענר בן רפאל פורמן עושה תמיד מסקרן וקצת (או הרבה) אחר. המסעדה החדשה שלו שנפתחה רק השנה בכוכב הצפון, תלם, היא ניסיון מסקרן להנגיש את חותמו הקולינרי במסעדת קז'ואל ים-תיכונית שמחה ומשוחררת עם הרבה ירקות עונתיים, בשר, דגים ונגיעות שף, אבל בסגנון שמתאים לכל המשפחה.
מאיר יערי 19, כוכב הצפון, תל אביב

12. דליקטסן

ניד ווי סיי מור? זה הדליקטסן של רותי ברודו.
אופנהיימר 9, נווה אביבים

• אוכלים שותים
• מסעדות
• מסעדות בתל אביב
• צפון תל אביב
• אייבי
• דוק
• 85/15
• תריסר

בשנתיים האחרונות אנחנו מתקשים יותר ויותר למצוא דרכים חדשות כדי להבהיר עד כמה שוק האוכל המקומי במשבר, אז אולי מספרים יעזרו –ספרנו יותר מ-60 מקומותמשמעותיים שנסגרו במהלך השנה הראשונה למלחמה, והספירה נמשכת. אך למרבה ההלם, בעוד רוב המסעדנים שואלים את עצמם אם ואיך ישרדו את החודש הבא, דווקא בתחומי מסעדות היוקרה המגמה שונה. אחרי שסיימנו לחשב את משחק הכיסאות הקולינרי שהשפים משחקים בשנה האחרונה, גילינו שלמעשה ברשימה יש יותר מסעדות יוקרה מצליחות כעת משהיו בה בשנה שעברה. מה שאומר שבתחום הפיין דיינינג מסתמנת יציבות יחסית, שלא לומר צמיחה זהירה.

מי ידע, מסתבר שאנשים עדיין רוצים להוציא ממיטב כספם (ולא מעט ממנו) כדי לאכול לרגע ברמת חלומות, ואולי לחשוב לשניה קלה שאנחנו נמצאים במדינה נורמלית שאפשר להתעסק בה בבזיליקום גבישי. מי חלם. מטרתנו בסימון המסעדות המצטיינות – עדיין, גם בזמן מלחמה – היא לתמוך בתעשיה במצוקה, אך בעמנו אנו חיים, וברור לנו שבמיוחד בתקופה כזו, רבים מדי האנשים שלא יכולים להרשות לעצמם (או לא מרגישים בנוח) להוציא כל כך הרבה כסף על מסעדת יוקרה. לכןהרשימה של טיים אאוט מסודרת לפי רמת תמחור – מהיקר, ליקר מאד, ליקר לאללה. את השיקולים אם זה שווה לכם או לא תעשו לבדכם, אבל אלו המסעדות שלא יאכזבו אתכם לטעמנו. אגב, אם הרגשתם שחסרה פה מסעדה כזו או אחרת, אולי תמצאו אותה ברשימתמסעדות הקז'ואל שלנו.

>> שותים עכשיו: לגמנו ובחרנו את 35 הברים הכי טובים בתל אביב
>> המעורר העירוני הרשמי: 40 בתי הקפה הכי טובים בתל אביב

יקר

OPA

הימים שבהם שפית שיראל ברגר קטפה פרסים בינלאומיים נראים רחוקים, אך אין בכך משום לגרוע מהקסמים שהיא עושה במטבח שאין בו גרם חלבון מן החי. הנטייה הטבעית היא לשייך את OPA לטבעונות, אך למעשה מדובר באטלייה שעושה כבוד לתוצרת חקלאית, ומתייחס אליה כאמנות – וזו גם העדשה שדרכה צריך לשפוט אותו. התפריט משקף את עונות השנה באדיקות וכל פרי וירק זוכים לפרשנות חדשנית ומקורית. בפרפראזה, יש יפות ממנה אך אין יפה כמוה.
OPA. החלוצים 8 תל אביב

אייבי+דוק

ערכי מקומיות ועונתיות משותפים לשתי המסעדות של האחים דוקטור, אם כי בפרשנות שונה. אייבי היא כריש בקשקשי ברבוניה, מקום פשוט למראה שבתוכו מתקתקת מסעדה מצוינת. דוק, בשבתה כמעבדה של שף אסף דוקטור, משתמשת בחומרי גלם שונים אך הכיוון דומה: מסורות גידול וליקוט וקנאות לתנובת האדמה שמתורגמות למסע קולינרי צנוע אך מרהיב.
אייבי,דוק. לינקולן 16/אבן גבירול 27 תל אביב

הוטל מונטיפיורי

בכל פעם שבה אנחנו חוזרים אל הוטל מונטיפיורי, וחזרנו הרבה פעמים, קשה לנו שלא להתפעל ממכונת האירוח המשומנת והאלגנטית, מהאוכל הנהדר והלא מתחכם ומהרמה הגבוהה שתמיד נשמרת. זאת מסעדה שהיא אנומליה בנוף המקומי, חוויית פיין דיינינג עם שיק אירופאי שקשה מאוד להשיג במחוזותינו, בטח לא ביציבות כזאת לאורך שנים.השינויים העדינים שהכניס בתפריט שף ברק חסוןעם הזמן (ועם המגפה והמלחמה) משאירים את הוטל מונטיפיורי דינמית, רלוונטית ומבוצרת במעמדה כאחת המסעדות הכי מיוחדות בתל אביב.
הוטל מונטיפיורי, מונטיפיורי 36 תל אביב

בית תאילנדי

כבר 30 שנה שבית תאילנדי מצליח לשמור על הרמה, על הווייב הנכון והכי חשוב – על טעמים אותנטיים בועטים, שמזכירים מקומות רחוקים עם ים כחול ופוט מסאז' על החוף. הדבקות בחומרי הגלם מגיעה עד לירקות מחווה שעובדת עם המסעדה ולייצור חלב קוקוס, פרטים קטנים אך מהותיים שבגללם המסעדה הפכה למוסד. בחדר הפרטי קואה קון לק ("המטבח של גברת לק", השפית ואשתו של הבעלים יריב מלילי) התאילנדיות היא עוד יותר הארדקור, בארוחות אינטימיות לזוגות או לקבוצות קטנות.
בית תאילנדי. בוגרשוב 8 תל אביב

משייה

שף גיל דהאן השתחל בקלילות לסינר השף במשייה, לאחר עזיבתו של גיא אריש (תגללו כמה שורות למטה ותמצאו אותו). התפריט עדיין עונתי, והוא מורכב בעיקר מביסים קטנים ועזי טעם, שמשאירים את המסעדה האהובה ברשימה הזו בזכות ולא בחסד.
משייה, מנדלי מוכר ספרים 5 תל אביב

סנטי

בפרק שאחרי משייה שף גיא אריש מתרכז בסנטי, מקום שרשמית הוא בר יין אך כל דבר בו צועק פיין דיינינג: התייחסות רצינית ומרשימה לאלכוהול ובמיוחד ליין, שירות שבאמת אכפת לו, אווירת חו"ל (למרות שאפשר לבוא בכפכפים) וקולינריה תואמת. אריש שואב השראות מיפן וסקנדינביה ונמצא עם אצבע על הדופק של הגסטרונומיה העולמית, ובו"ז מפתח סגנון ייחודי משלו. ביד עדינה אך בוטחת הוא יוצר אוכל שונה ומסקרן, שבהפי האואר נגיש גם למי שהכפכפים שלו קרוקס ולא פראדה.
סנטי, גורדון 17 תל אביב

תריסר

שנתיים וקצת מאז הפתיחה, תריסר כבר אינה קוריוז אלא מקום רציני עם אג'נדה מנומקת. המסעדה שבתחילת דרכה נטתה להכפיף את הבישול לקונספט שינתה כיוון, והמטבח של שף ענר בן רפאל־פורמן השתכלל והתעדן. החיפוש אחר מקורות השראה לחיזוק התמה המקומית־עונתית משתקף במנות מקוריות ולא שגרתיות, וגם אם רמתן לא תמיד אחידה – החשיבה והעטיפה כולה מכוונת בבירור לפיין דיינינג. תריסר הולכת בדרך לא זרועה, והסיפור שהיא מביאה יחיד ומיוחד בנוף העירוני.
תריסר. נמל תל אביב, האנגר 12 תל אביב

יקר מאוד

a

מאז פתיחתה בתרועה רמה a מוכיחה שיש דברים בגו, ושהיא לא רק פריטי פייס. שף יובל בן נריה וצוותו מחוללים קסמים ברטבים, התססות וחומרי גלם מיוחדים, ברמת שאפתנות ותחכום שרק הולכת ועולה. כשמדריך מישלן יגיע מתישהו לארץ בשש אחרי המלחמה – a היא ללא ספק מועמדת ודאית לכוכב. בארוחת הצוהריים אפשר להתענג על האיכות הבלתי נתפסת של האוכל במחירים ידידותיים יותר.
a. דרך מנחם בגין 121 תל אביב

OCD

לאחר חודשים רבים שבהם לא הייתה פעילה שבה OCD לכבוש את מקומה בצמרת המסעדות בארץ, כשהיא חדה ובוגרת יותר. למרות המחיר (685 ש"ח לסועד) לא קל להשיג מקום, ובבורסת ההעברות נרשם ביקוש ער. מה זה אומר עלינו עוד לא החלטנו – פומו, פריקת תסכול או תחושת אכול ושתה כי מחר נמות. כך או כך, שף רז רהב ראוי להערכה בזכות ההתעקשות לעשות בארץ קטנה עם שפם קולינריה גבוהה ובלתי מתפשרת.
OCD. תרצה 17, שכונת נגה יפו

בר 51

זו לא בדיוק מסעדה וגם לא ממש בר. אם תקראו לו גסטרו בר הוא אולי יענה, אך בר 51 הוא הרבה יותר מכך – סדנת יצירה של שף מושיקו גמליאלי (מונא), שהתמקם בחלל מלא נשמה ואווירה. התפריט הולם את כל אלה: קרודו וסשימי דגים טריים עם בת טעם מקומית, מנות פסטה עדינות וצלחות שמלוות אלכוהול אל מחוזות של ריגוש וסיפוק גרגרני. במקביל משייף גמליאלי קצוות אחרונים לקראת פתיחת פרונטו בגרסתה החדשה, ויש למה לחכות.
בר 51, הירקון 59 תל אביב

הבסטה

הלוק שוק, הטעם מישלן: המסעדה המינימליסטית למראה בפאתי שוק הכרמל אולי לא נראית או מרגישה כמו מקום של פיין דיינינג, אך אוספת חומרי גלם עונתיים נחשקים ורעיונות שמלוקטים בשיטוטים בארץ ובעולם, ומחברת אותם לחוויה קצת שיכורה ומלאת תשוקה לבישול וקולינריה על גווניה, ושיקוף של סלואו פוד במלוא הדרו עם תפריט יינות שמבהיר את כוונותיה האמיתיות.
הבסטה, השומר 4 תל אביב

דריה

את מקומו של שף הלל תווקולי שפרש בחודש יולי מחליף רונן אליהו, מי שהיה השף בפועל, שמנסה לשמור על המוניטין שדריה צברה מאז פתיחתה – מסעדה כשרה שכל מי שדורך בה (כולל מבקרים אכזריים במיוחד) נפעם מעושר הטעמים. מסורת האוכל שסביב דרך המשי מתורגמת לתפריט שמחבר באלגנטיות בין מטבחי פרס, בוכרה והסביבה לטכניקות מודרנית, מעין אלף לילה ולילה בגרסה קולינרית, מבלי לתת לכשרות להפריע.
דריה. הירקון 205 תל אביב

טאיזו

האסייתית הוותיקה של שף יובל בן נריה מציגה פרשנות אישית צבעונית ובועטת לקלאסיקות מהמזרח ומקפידה להשאיר מקום להפתעות וחידושים. לכן גם כשאוכלים דאמפלינג שנחניזי בפעם האלף הטעם נותר מסחרר כבפעם הראשונה, ומוסד שמפגין כזו עקביות וקפדנות ראוי לכל הערכה. טאיזו אינה רק מניה בטוחה אלא ממש יוניקורן.
טאיזו. דרך מנחם בגין 23 תל אביב

יפו־תל אביב

למרות מעמדו של השף חיים כהן כסלבריטאי־על, קשה לכפור בכנות כוונותיו, שממשיכות להקרין על עבודתו לאורך השנים. יפו־תל אביב משקפת את נקודת המוצא של כהן, אוכל אורפלי של אמא מלווה בהשפעות אירופאיות שרכש במרוצת הזמן. מתוך טאבון שבלב המסעדה מגיעות מנות שפורטות על מיתרי הנפש, מטבח חף מציניות ומהתחכמות, ששואף להזין את הסועדים ברגשות חמימים של ניוקי סרטנים ושישברק (תמצאו אותו ברשימת המנות המיתולוגיותשלנו).
יפו תל־אביב. יגאל אלון 98 תל אביב

מלגו ומלבר

שף מוטי טיטמן מביא ידע שצבר בצרפת וניו יורק וניסיון בעבודת מטבח מורכבת, ומכין מנות עמוקות טעם וסקסיות להפליא. אפשר להעביר כאן ערב מענג בישיבה על הבר מול המטבח הפתוח בצפייה בטבחים ובציפייה דרוכה לעוד מנה נהדרת שתונח על הדלפק. הדי.אן.איי של המקום מכתיב עבודה קשה ותהליכים מורכבים, אך שום דבר מאלה אינו נוכח בחוויה עצמה. באווירה ובהתנהלות מלגו ומלבר קלילה, קולית ולא מאיימת – שילוב שמייצר מקום כיפי עם אוכל נפלא.
מלגו ומלבר. רוטשילד 142 תל אביב

הדסון

הניו יורק סטייקהאוס הוותיק הוא קונצנזוס בכל הקשור לבשר: נתחים מובחרים מיושנים במקרר ענק ונצלים במיומנות שמוציאה מהם את הביס הבשרי המושלם. המחיר מן הסתם גבוה מאד, אך בשביל בשר איכותי צריך לשלם.
הדסון. הברזל 27 תל אביב

פאסטל

מאז נפתחה לפני יותר מעשור עברה פאסטל מספר גלגולים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. הגעתו של שף גל בן משה (שני כוכבי מישלן עבור מסעדת PRISM בברלין) יישרה את הקמטים והעניקה למסעדה את הילת המישלן הנחשקת, שהולמת את הלוקיישן במוזיאון תל אביב. תשומת לב קפדנית לפרטים במטבח ובפלור מרשימה, ועדינות הטעמים משקפת רוגע ואלגנטיות שחסרים כל כך בהווייה הישראלית. הדברים אמורים גם לגבי גרייס, האחות הצעירה והסקסית בחדר הפרטי, שם מלהטט בן משה אפילו יותר מהרגלו (והמחיר בהתאם).
פאסטל. שד' שאול המלך 27 תל אביב

פופינה

משמעות המילה פופינה היא "מטבח" בלטינית. בפופינה המטבח הוא הלב הפועם וכל תשומת הלב נתונה למתרחש בו. לאחר שנים שבהן שמר על תפריט קבוע שינה שף אוראל קמחי את הפורמט לתפריט המחולק למנות דגל ( כולל השרימפבורגר האיקוני) ומנות עונתיות, ולאחרונה הוא הוסיף ארוחת טעימות בהתאמה אישית, שמתעדכנת יחד עם התפריט העונתי. וזהו גם סוד קסמה של פופינה, במפגש שאף פעם לא מאכזב בין מקצוענות במטבח לקלילות באווירה.
פופינה. אחד העם 3 תל אביב

פרא

אחרי שני ביקורים מתוקשרים של קושנר וויטקוף כבר אפשר לומר בפה מלא שפרא פורעת את השטר. מי שאכל בה לא יופתע, כי המסעדה של יוצאי רותי ברודו מגשימה את התחזית, משווה ומעלה במנות שכבר נכנסו ללקסיקון המקומי (כנף דג ממולאת) ומצליחה לשמור על רעננות ומקוריות כמו ביומה הראשון. עכשיו בהצלחה לכולנו עם רשימות ההמתנה.
פרא. נחלת בנימין 27 תל אביב

יקר לאללה

R48

כשמסעדת הדגל במלון היוקרה של קבוצת R2M נפתחה, המבקר שלנו הכתיר אותה כהצלחה וקבע ש"כשאתה מבין שמדובר בארוחה נהדרת משולבת עם קפיצה קטנה לחו"ל עם המארחת המושלמת, זה לגמרי ערב שהוא אחד הדילים הכי משתלמים בעיר". אחרי חודשים ארוכים מאוד בהם עמדה סגורה מאז פרוץ המלחמה, היא נפתחה מחדש ומציגה את הרמה הגבוהה (על תפריט החורף כבר מדובר רבות) והמחירים הגבוהים שאפשר היה לצפות להם. אפשר גם לסמוך על רותי ברודו ועל שף אוהד סלומון שהתמורה תהיה מוצדקת.
R48. רוטשילד 48 תל אביב

היבה

שף יוסי שטרית עושה דברים מדהימים במסעדה שלו, ותפריט בן כ-15 מנות הוא רק אחד מהם. מעבר לאוכל יצירתי, שנשען על מסורת וזיכרונות ילדות אך מעז לעוף לשמיים, ההקפדה על כל פרט בהיבה מכוונת בבירור למישלן – החל בטקס קבלת פנים, עבור בכלי פורצלן בעבודת יד וכלה בתשורה קטנה למזכרת בסוף הארוחה. בשורה התחתונה: אין הרבה חוויות קולינריות ברמה הזאת בישראל.
היבה. דרך מנחם בגין 144 תל אביב

טוטו

לאחר תקופת שיפוצים וקורונה פתח שף ירון שלו את מסעדת טוטו בעיצוב חדש. מאידך, טורטליני זנב שור, ניוקי ערמונים ושאר מנות דגל נותרו על מקומם כדי לא להפריע את שלוות נפשו של האלפיון העליון. מה עוד קורה בחלל המעוצב נותר רק לנחש, כי אתר המסעדה שומר על עמימות ברמת FBI. כשהאמצעים הכלכליים מאפשרים, טוטו היא בחירה משובחת.
טוטו, ברקוביץ' 4 תל אביב

שילה

מה שהתחיל כגסטרו בר חלוצי של שף צעיר, מוכשר ונמרץ, הפך מזמן לאחת המסעדות הנחשקות בעיר. התפריט הוא חגיגה של דגה ופירות ים שמוגשת על מפות לבנות באווירה סקסית ולא מחייבת, שקורצת לאורחים שממונם בידם. עם המעבר של שילה אל משכנה החדש ברחוב מונטיפיורי, היא השתדרגה לכדי מקדש פיין-קז'ואל מרהיב עם אקווריומים ללובסטרים ואויסטרים ומחירים בהתאם, ומצדיקה את מעמדה הקבוע בטופ העירוני.
שילה. מונטיפיורי 9 תל אביב

MOSHIK&

אחרי שנתיים מאתגרות אפשר להודות שמושיק רוט הצליח במשימה להעתיק למרכז תל אביב את מסעדת שני כוכבי המישלן מאמסטרדם שנסגרה בעקבות הקורונה. MOSHIK& נוגעת בכל האספקטים שעושים פיין דיינינג למה שהוא: סגנון קלאסי, שירות מופתי, שילוב של כבוד להיסטוריה ולמסורת ומינימליזם ותפריט בהתאם – שילוב אלגנטי בין השראות מחו"ל ותחנות בחייו של השף לתוצרת מקומית. המחיר גבוה, אולי הכי גבוה בשוק כרגע – 950 ש"ח לאדם לפני אלכוהול ושירות ותוספות מיוחדות כמו קוויאר וכמהין. ועדיין, הפעלת מסעדה שאפתנית ויוקרתית בתקופה הכי מורכבת שמדינת ישראל עברה מעודה, זהו מעשה שרק מי שבאמת אוהב את המקום שהוא נמצא בו יכול לעשות – ועל כך אנו מסירים בפני רוט את הכובע.
MOSHIK&. צבי סטרכילביץ’ 4 תל אביב

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• מסעדות מומלצות
• המלצות המערכת
• בית תאילנדי
• היבה
• טאיזו
• מלגו ומלבר
• OCD
• אייבי
• דוק
• שיראל ברגר
• משייה
• יובל בן נריה
• חיים כהן
• יפו תל אביב
• R48
• מושיק רוט

מה שאנחנו אוהבים במדור "העיר שלי", חוץ מאת האנשים שמתארחים בו מדי יום, זה את המסעדות שהם בוחרים להמליץ עליהן. בדרך כלל הם בוחרים במסעדות הפחות מדוברות וטרנדיות, מסעדות שאיתנו כבר שנים ועושות את הדבר שלהן במנותק מהסצנה הסוערת. אבל לפעמים אנחנו מקבלים גם המלצות מדויקות על המסעדות הנכונות של הרגע, שמצליחות להתבלט בזכות קולינריה יצירתית, שפים מבריקים ואווירה בלתי מנוצחת. אספנו כמה המלצות חמות כאלה מהשבועות האחרונים ממסעדת השף שעושה הכל אחרת, דרך השף שעושה פלאים באוכל מרוקאי, ועד למסעדה שקיבלה את החותמת של שרי אנסקי. נהיינו רעבים.

>> 34 מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי טובות בתל אביב
>> 38 מסעדות ומזללות שאפשר לאכול בהן טוב ביפו

תריסר // כוהנת הבישול שי-לי ליפא ממליצה

למרות שהיא פתוחה כבר שנתיים, הייתי שם לראשונה רק לפני שבוע והתאהבתי. איזה אוכל יצירתי וטעים. עפנו על כל מנה שאכלנו, וקינוח השומר גאוני.
שוק הנמל, האנגר 12, נמל תל אביב //העיר של שי-לי ליפא

הבסטה // הצלם אלכס ליבק יודע מה טוב

בזכות בת הזוג שלי, שרי אנסקי, שמאוד אוהבת את המקום. וגם כי האוכל באמת מצוין.
השומר 4 //העיר של אלכס ליבק

פליים // גל זהבי מפרגן על מלא

חיזוק חיובי ענק מגיע לאורן אסידו, שכבר בפעם השנייה עושה אוכל מרוקאי עילי שנחרט בזיכרון. הוא יודע לעבוד ונותן חוויה מרוקאית אבל לא צ'חצ'חית, כמו שנוהגים להגיד, אלא מכובדת – כזו שרואה את הפוטנציאל שיש במטבח המרוקאי. זה משהו אדיר שלא ראיתי באף מקום והוא ייחודי לאורן.
אליעזר פרי 10(מלון קרלטון) //העיר של גל זהבי

AKA // בעלי גלידה ארטה יודעים איפה לאכול

אנחנו מאוד נהנים מהאוכל והאווירה במסעדה של שף איתי קושמרו, שנבחר על ידי מגזין פורבס כצעיר מבטיח מתחת ל-30. כשלאורחים מוגשת גלידה שלנו לקינוח בטעמי וניל, דונה הלנה ואפרסק לבנדר, אנחנו מרגישים עוד יותר קרבה והזדהות עם המקום.
נחלת בנימין 44 //העיר של סיסי פגאני ומרקו קמוראלי

אייבי // האוצרת דינה יקרסון מדייקת

למרות שאני חיה חיים מאוד צנועים, המשתרעים בעיקר בין הבית שלי לעבודה ולמקומות שהם ברדיוס שלי פחות או יותר, אני מאוד אוהבת לאכול טוב. והמסעדות האהובות עליי הן אלו שיש בהן אווירה הכי קז'ואל בשילוב של אוכל מעולה. בשבילי מסעדת אייבי זה מקום כזה. לא שאני יושבת שם באופן קבוע, אבל זו מסעדה שאני ממשיכה לחזור אליה מפעם לפעם.
לינקולן 16 //העיר של דינה יקרסון

ביינה // המוזיקאי אוהב חממה מתלהב בצדק

אכלתי שם עם ארוסתי נעם מספר פעמים. אוכל נפלא, אווירה טובה, מוזיקה ישראלית, אנשים אדיבים מאוד.
טשרניחובסקי 4

Rooftop 98 // השחקנית הגר אנגל מרימה בגבוה

בר מסעדה שווה ביותר בקומה האחרונה של מלון מאייר, ממש מול בית ליסין. זה מקום שאני נמצאת בו פעם בחודש לפחות, אם זה ב-happy hour, אם זה אחרי הצגה, או אם זה כדי לחגוג אירוע מיוחד. אני משתדלת לקחת על עצמי את תפקיד "א. הרמות" בקאסטים שאני נמצאת בהם, ולקחתי לשם את חברי הקאסט בכמעט כל הצגה ששיחקתי בה. שם חגגנו את סיום ההצגה של "לעבור את הקיר", וערבים רבים עם הקאסט של "המשתמט". מה שאני אוהבת במקום הוא שיש אווירה סופר פנסית, אוכל טעים של השף צביקה שטראוס, קוקטיילים ברמה גבוהה וגולת הכותרת – הנוף. נוף שמשקיף על העיר ונותן לרגע אווירה של חופש, גם בימים הלחוצים ביותר.
דיזנגוף 98

• אוכלים שותים
• העיר שלי
• הבסטה
• ביינה
• אייבי
• מסעדות מומלצות
• מסעדות בתל אביב

>> דינה יקרסון היא אוצרת-משנה במוזיאון רמת גן, עולה ותיקה מאוד מברית המועצות (1990), וביום חמישי (מחר, 15.5 19:00) היא תערוך במסגרת יום המוזיאונים הבינלאומי – יחד עםדאשה איליאשנקומקולקטיב קקדלארט שמחבר בין אמנים עולים ושדה האמנות בארץ – ערב מיוחד תחת הכותרת "קולות ההגירה", בו שמונה יוצרים מתחומים שונים, יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, אשר עלו לישראל בשלוש השנים האחרונות בעקבות מלחמת רוסיה ואוקראינה, ויספרו בזמן מוקצב על יצירתם וחוויותיהם כאן.כל הפרטים והכרטיסים כאן.

>> בריכה שהיא מקור חיים ואוכל באמת מצוין // העיר של אלכס ליבק
>> מרכז מסחרי מהסבנטיז וחופש לבחור // העיר של הצ'ייסרית מיכל שרון

1. חוף העלייה/עג'מי

אני בת אדם שצריכה מרחב וטבע, ובשנים האחרונות נעשה לי קשה יותר לנשום בין חללי הבטון העירוני. לכן, המקום האהוב עליי בהחלט – פיסת הטבע של תל אביב – זה הים. מאז ומעולם הים היה מקום מפלט, וגם בזמנים הכי מורכבים זה המקום שבו הנפש שלי נרגעת. החוף שאני הולכת אליו בעיקר הוא חוף גבעת עלייה בעג'מי. יש אליו גישה נוחה עם אוטו, לא צפוף ותמיד אפשר למצוא איפה לשחות, גם כשהים מאוד סוער.

2. קפה שפירא

אני גרה בדרום העיר, בקרית שלום, אליה עברתי משכונת שפירא שבה גרתי חמש שנים קודם לכן. קפה שפירא – שהוא הרבה יותר מבית קפה – היה סמוך לבית הקודם שלי, ותמיד הרגשתי שהוא כמו החצר האחורית שלי. ובשבילי הוא היה ועדיין (למרות שאני נמצאת שם פחות) סוג של בית. זהו מרחב גדול שיש בו גם גידולי ירקות ומתקנים DIY לילדים, ובכל מיני ימים ושעות מתרחשת שם פעילות אחרת, בין מופעים, שוק בגדים, השקות של ספרים, הקרנות של סרטים, ערבי רגאיי ועוד. תמיד אפשר למצוא שם פנים מוכרות ולהרגיש תחושת שייכות ובית.
רלב"ג 15

3. קולנוע לב

אני לא אוהבת את הסנטר עצמו, אבל בהחלט אוהבת ללכת לראות סרטים בקולנוע. קולנוע זה המדיום האהוב עליי לצריכה, ואני מאוד אוהבת לראות סרטים על המסך הגדול. בתי קולנוע גדולים מאוד הם לא בשבילי, ומשהו באינטימיות של קולנוע לב מספק את החוויה.

4. מסעדת אייבי

למרות שאני חיה חיים מאוד צנועים, המשתרעים בעיקר בין הבית שלי לעבודה ולמקומות שהם ברדיוס שלי פחות או יותר, אני מאוד אוהבת לאכול טוב. והמסעדות האהובות עליי הן אלו שיש בהן אווירה הכי קז'ואל בשילוב של אוכל מעולה. בשבילי מסעדת אייבי זה מקום כזה. לא שאני יושבת שם באופן קבוע, אבל זו מסעדה שאני ממשיכה לחזור אליה מפעם לפעם.
לינקולן 16

5. המגדלור ספרים

כשאני מגיעה למגדלור תמיד בא לי לקרוא את כל הספרים. ממש כיף לשהות שם, ואני תמיד נשארת הרבה אחרי שאני מוצאת את הספר אשר חיפשתי.

מקום לא אהוב בעיר:

אני גרה בדרום העיר, ושם יש הרבה מקומות עזובים ומוזנחים, וקשה לכתוב על כך כי זה גם עניין פוליטי. המתחם הבעייתי של התחנה המרכזית הוא מקום שאינו נעים לי באופן אישי. כשגרתי ממש בסמוך אליו הייתי פוקדת אותו יותר. ויחד עם זאת, יש שם הרבה פעילות וקהילות שקשורות למקום הזה, שהן הרבה מעבר למה שאנחנו יודעים ומכירים. הסוגייה בדבר הטיפול במקום הזה מאוד מורכבת. וקטונתי מלהגיד מהו הפתרון הנכון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש הרבה אירועי אמנות ותרבות שאני קשורה בהם באופן ישיר, ואני ממש חיה אותם ודרכם, והם גם נותנים לי תקווה גדולה ונחמה בימים האלו. למשל, אשכול התערוכות הנוכחי במוזיאון רמת גן שבו אני עובדת, ובמסגרתו גם אצרתי תערוכה, הקרוי"מה שהלב רוצה: אמנות כשער לריפוי"– עצם הכותרת שלו מבחינתי נותנת הרבה נחמה, וגם התערוכות עצמן. גם התערוכה שבה הצגתי יחד עם זוהר שפיר,"ידי נחש"בגלריה אחד העם 9 שהתבססה על מיתוס שומרי עתיק "איננה יורדת לשאול" – היתה עבורי ממש משמעותית דווקא בתקופה הנוכחית, מכיוון שהמיתוס העתיק דיבר על היכולת לרדת הכי נמוך בשביל לעלות למעלה ולחוות טרנספורמציה, וזה מה שכולנו הכי מייחלים לו כרגע.

מתוך התערוכה "ידי נחש", דינה יקרסון, גלריה אחד העם

ולסיום, פניי קדימה – והאירוע החשוב שאני מקווה שיפתח את הראש והלב זה אירוע שאני יוזמת במוזיאון רמת גן הקרוי"קולות ההגירה". זהו אירוע שנותן במה ליוצרים מתחומים שונים, עולים חדשים מחבל בריה"מ רבתי שעלו בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה לארץ. אני מאוד מתרגשת מכך שזה קורה ב-15 במאי, בשפה האנגלית, ואני חושבת שזה ממש חשוב לייצר שיח אינקלוסובי ולחבר אוכלוסיות חדשות שמגיעות לארץ עם שדה האמנות הקיים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בדיוק עכשיו אני קוראת את הספר"טעמם של דברים נסתרים"של שרה סבירי, שחוקרת את הסופיות כבר שנים ארוכות. כאן היא כותבת על הדרך הסופית מפריזמה מאוד אישית, ואני מנסה לקרוא את הספר לאט ולהטמיע את המילים. אני מוצאת שם הרבה כוח, השראה ותקווה, וגם חיבור אישי ועמוק. וגם אחת לכמה זמן מכים בי ציטוטים של אתי הילסום, שהיא כתבה בזמן השואה. רכשתי את הספר אך טרם צללתי ממש לתוכו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני לא יודעת. לצערי אינני מתנדבת. אני חיה בדרום העיר, ותמיד רציתי להתנדב באחת העמותות שפועלת למען העובדים הזרים, אך באמת לצערי הרב לא עשיתי זאת, ולכן אין לי המלצה קונקרטית. אני חושבת שגם בזמנים האפלים הנוכחיים, הבעיות שהיו גם קודם שקשורות לעובדים הזרים, לדרי הרחוב, לבני נוער במצוקה – כל אלו קיימות ואולי אף מתעצמות. בנוסף, לכל הדברים הקשורים למלחמה הבלתי נגמרת. ולכן, כל מי שמתנדב ועוזר למי שמוחלש, אני ממש מעריצה אותו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אין לי מושג. אני לא כלכך מעורה במי תל אביבי ומי לא. המושגים האלו מיטשטשים. הרבה אנשים עוזבים את העיר וגם את הארץ. אני חושבת שכל מי שמביע מחאה על מה שקורה, ופועל בחמלה ואנושיות בחיי היום יום שלו; כל מי שאינו מנותק, במובן הרגשי והפסיכולוגי, מצליח להשאר שפוי אך גם מחובר לכאב הגדול של התקופה, ופועל בשביל לעשות טוב בחייו הפרטיים – צריך להרים לו.

מה יהיה?
אין לי מושג מה יהיה. אני לא מתיימרת לנחש. אני מייחלת לימים רגועים שבהם אפשר יהיה להרפות, ולא לחוש את תחושת הדריכות והכוננות למה שיבוא. הלוואי שיהיה שלום במזרח התיכון ושלום בחיינו הפרטיים עם סביבתנו הקרובה. יצא קצת כמו של מלכת יופי, אבל מה עוד נותר לומר בימים הללו.

• העיר שלי
• מוזיאון רמת גן
• אמנות ישראלית
• חוף העלייה
• קולנוע לב
• אייבי
• המגדלור
• קפה שפירא

>> מתן שופן, נשוי ואבא לשניים, הוא מומחה לתוכן קולינרי שהתחיל את דרכו המקצועית עם בלוג מתכונים משפחתיים בשם "טוניס שולחן". בהמשך שימש כעורך "וואלה! אוכל", כתב בקביעות למוסף "גלריה שישי" של עיתון "הארץ" ושימש כעורך משנה במגזין "השולחן". כיום הוא מאסטרנט בחוג ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, ובמסגרת עבודתו כמנהל תוכן ראשי ב"אסיף" הוא עוסק במחקר ובהנגשת התרבות הקולינרית המקומית המגוונת. ברביעי הקרוב (5.3) הוא יערוך אירוע משותף של אסיף ובית רדיקל, מרתון הרצאות קצרות תחת הכותרת "פטריות נגד הממסד" על פטריות וכיצד הן משנות את העולם.עוד פרטים כאן."כמעט בלתי אפשרי מבחינתי לצמצם לחמישה מקומות אהובים בעיר", הוא מודה, "ולמרות שיש עוד רבים וטובים שאני נהנה לבקר בהם ומעריך את עשייתם, בסוף בחרתי באלו שאני מבקר בהם בתדירות הגבוהה ביותר".

>> בין קולינריה לדראג ובין הזונות לגלים // העיר של אודי שניידר
>> המבנה הכי יפה בתל אביב ופארק עצום לרוץ בו // העיר של סמג'

1. המכולת // אייבי

כמעט בכל יום שישי, בזמן שהילדים בגן, הבעל ואני מגיעים להתיישב במכולת לקצת זמן איכות זוגי ופחמימות מוצלחות. דיספליי המאפים המקוריים שלהם תמיד עושה חשק, תפריט הבוקר שלהם מצומצם אבל יותר ממנו לא צריך כלום (תמיד כדאי לזכור לבקש קוקוט נוסף של תטבילה, הגרסה שלהם לחריף הלימוני כוללת תוספת של צ'ילי מותסס והיא אחת הטעימות בעיר), אבל הסיבה האמיתית לחזור לשם שוב ושוב היא השירות והיחס.

לחילופין, אחת לכמה חודשים, כשאין לנו תוכניות לארוחת שישי (או ליתר דיוק, כשאין בי את הכוחות לעמוד ולבשל), אנחנו מגיעים ארבעתנו לחצר של האייבי. הילדים נצמדים לקלאסיקות של שניצל הלברק ונקניקיית הדג, ואם הם במצב הרוח המתאים הם מצטרפים להרפתקאות הקולינריות של ההורים – ונדמה שמביקור לביקור האוכל, שגם ככה הוא מעולה, מוסיף להגביה ולהציב רף גבוה לעיר. גם כאן, ולמרות שיש ילדים קטנים בתמונה, השירות מצוין ובעיקר סובלני.
אבן גבירול 26, לינקולן 16

2. מוריס

הבר של הבסטה הוא מקום שעושה לי חשק לשם שינוי לחזור לשתות בירה קפואה, גם בחורף, בטח כשהיא מוגשת לצד קציצת בסטיל לוהטת וביצים חומות קשות עם טופינג של בוטרגה, ירוקים ושמן זית.
השומר 5

3. רחוב יפת (בין חג' כחיל לשיפודי זיקה)

כאן החלטנו, כלומר אני החלטתי ובעלי נרתם, למסד מסורת משפחתית חדשה בימי שבת – שיפודים, מהמאכלים הבודדים שהילדים מוכנים לאכול. בשבועות האחרונים אנחנו מגיעים לרחוב משופע השיפודיות ומסעדות הבשר, ומתיישבים בכל פעם בבית אוכל אחר. אם יש זמן וחשק, בסיום אנחנו עוברים ב"אנדריי", פרוזן יוגורט בשבילי (מתכון מנצח בפרטי) וכדור גלידה עצום ממדים בשבילם.

4. בטשון

זאת גם החנות שבה לרוב אני קונה דגים לבישול, אבל גם אחת המסעדות החביבות עליי בעיר. מעבר לעובדה שמדובר אולי במקום הכי VFM מתוקף העובדה שהם ספקי הדגים של עצמם, האוכל שם פשוט טוב. האווירה קז'ואלית ולא יומרנית, והתפריט המשתנה תמיד מפתה וכולל מנות יצירתיות ועונתיות שמבוצעות היטב.
קרליבך 28

5. בית רדיקל

בין אם מדובר בבראנץ' שבת שמפעילים שם החבר'ה של ILU, ובין אם מדובר באירועי התוכן, מדובר במקום שלגמרי מצדיק את הנסיעה עד לקצה הדרומי של העיר. האירועים השונים שלהם מגרים את השכל, ולעיתים גם מעלים חיוך או מספקים נחמה ושביב של תקווה – וזה המון בתקופה הנוכחית. השבוע (רביעי, 5.3) נקיים אירוע משותף של רדיקל ואסיף על פטריות וכיצד הן משנות את העולם בהשתתפות של דוברות ודוברים שונים כמו נועה ברגר, מיכל לויט, רע סופר ועומר זרחיה.
מתחם 3426/התחייה 27

איזה חומר גלם הזיה. פטריות (צילום באדיבות מרכז קולינרי אסיף)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תחנות הרכבת הקלה. אמנם מדובר באמצעי תחבורה יעיל למדי שמשרת אותי המון, אף על פי שהיה רצוי שיפעל בשבת, אבל נדמה שאופן תכנון גישת הנוסעים לא לקח בחשבון, ובכן, את הנוסעים; מיקום הירידות לתחנה ובעיקר מיקום "קרוסלות הכניסה" מצריך עיקוף והליכה מרובה שמרגישה לא לצורך. אני נשמע טרחני להחריד, אני יודע.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "צבע" במוזיאון העיצוב חולון, שכבר הספיקה להינעל מאז, וספציפית העבודה של נורית קוניאק וטל בלטוך. הם יצרו עבודת וידאו חכמה ורגישה, ישראלית מאוד שנשענת על רגעים איקוניים מתוך התרבות וההיסטוריה שמחברות בין כולנו אך מסתיימת בבעיטה ללב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"מהאדמה", התוכנית החדשה של "מכאן" בהנחייתה של ד"ר מוזנא בשארה. לתוכנית שמונה פרקים, וכל פרק מתחקה אחר חומר גלם משמעותי במטבח הפלסטיני דרך התמקדות בסיפור אישי – מזוג המגדל חצילים ביישוב בתיר ועד לקט של חלזונות סמוך לרמאללה. הסיפור של האדמה שלנו מורכב מדי, ואוכל הוא שער שדרכו ניתן ללמוד ולהכיר את האחר וכן, לפעמים גם לשמוע דברים שלא תמיד נעימים לנו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מכללת מרשה, מיזם חברתי מבית היוצר של תנועת הבוגרים והבוגרות של איגי, המציעה תוכניות הכשרה מקצועיות ושיקום תעסוקתי לצעירים להט"ב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
המסעדנים והשפיות של העיר, שמתעקשים להמשיך בעשייה ובפיתוח תרבות האוכל למרות שהמציאות בלתי אפשרית. אם לבחור אדם אחד, אז דווקא שיר הלפרן, מייסדת שוק הנמל שפועלת ללא הפסקה לקדם חקלאים קטנים מרחבי הארץ ולפתח את הקולינריה המקומית, בדגש על קיימות.

מה יהיה?
אשקר אם אגיד שאני אופטימי. תחושת חוסר המוגנות והדריכות הבלתי פוסקת – כשהליכה ברחוב מרגישה כמו רולטה רוסית – יוקר המחיה, השיח הקרוע והמפלג, והעובדה הבלתי נתפסת שיש עדיין חטופים שלא שבו הביתה… הכול מרגיש כמו תהליך מתמשך של שחיקה. כמו הקו האדום של הכנרת, גם אנחנו כל הזמן מנמיכים את סף הסיבולת שלנו – בכל פעם נחצה גבול חדש, כזה שלפני עשר שנים, ואפילו חמש, לא היינו מעלים על הדעת שנישאר אחריו – אבל אנחנו עדיין כאן. כאבא, זו חרדה קיומית מתמדת – הפחד שנתעורר כשכבר יהיה מאוחר מדי. ומצד שני, לעזוב את הארץ, להרחיק את הילדים מהמשפחה שלהם? זה מרגיש כמעט לא מציאותי. בינתיים, אני משתדל להדחיק ולהיאחז בטוב: בזוגיות שלי, בילדים שלי, במשפחה שלי, ובעצם הזכות לעסוק במשהו שבאמת ממלא אותי ואולי, בתקווה, מוסיף קצת טוב לעולם.

• העיר שלי
• אסיף - מרכז קולינרי
• אייבי
• האחים
• מוריס
• רחוב יפת
• שוק הנמל
• בטשון דגים
• בית רדיקל