סנדוויצ'ים מפלצתיים, טוסטים מפונפנים, שניצל בחלה (אלא מה) וכמובן, איך אפשר בלי - המבורגרים. זו אמנם היתה שנה עם קצת פחות רחוב וקצת יותר וולט, ובכל זאת - הצלחנו להתלכלך גם בה
בשנה שבה הרחובות התרוקנו, המונח אוכל רחוב שורד כמו זיכרון מימים אחרים, ימים בהם אשכרה אכלנו אוכל ברחוב מבלי לצעוק על האיש שלידנו שיתפוס מרחק וללכלך את המסיכה בטחינה. במקום זה צעקנו על שליחי וולט שישאירו את המנה ליד הדלת ולכלכנו את הספה, אבל האוכל רק המשיך להגיע. המשבר הכי גדול בתעשיית האוכל מאז שדביר בנדק הרזה דווקא הוביל לעלייה בכמות מנות הרחוב המעניינות, כשכל שף מבין שעם ממשלה כזו – עדיף לוותר על מקום מפונפן ולהתמקד במינימום של המינימום. מדובר בבבסיס של בלוטות הטעם שלנו – אוכל שאפשר לארוז בקלות, להעמיס על אופניים חשמליים ולהביא קצת מהרחוב גם לתוך הבית.
הבורגר של "צוציק"
בתור עיר הבירה הישראלית להמבורגרים, קשה להפתיע אותנו עם קציצה בלחמניה, והיו הרבה שניסו השנה. המבורגריות חדשות צצו ברחוב כמו מסיכות, אבל הבורגר המצטיין של השנה נגנב בקלות על ידי מוסד הבשרים הוותיק של חוות צוק,שפתחו את "צוציק"בחסות הקורונה והפתיעו עם המבורגר פשוט במיוחד ונפלא לגמרי. הבורגר של צוציק לא נערם בשכבות, אין לו לחמניית פרצל עם כיפת בצל ולא תמצאו אף תוספות מופרעת אחת. על פניו הכל סטנדרטי, אבל שם בדיוק הקסם: הוא עשוי מבשר טרי על ידי אנשים שמבינים איך לטפל בו בעדינות שיא, וזהו. למעשה, יש בו רק פספוס אחד, שהתגלה רק כש-"חזרות" הפכה ללהיט – העובדה שהוא לא נקרא "צוץ".
כנפי הבפאלו של "אוטוטו בורגר"
על אף שמאז הפריצה המרשימה שלוהספיק מיזם הבורגרים החדשמבית ויטרינה להיעלם מוולט, אני ממש משוכנע שלא חלמתי אותם. למעשה, מקורות יודעי חן מספרים שהם עוד צפויים לחזור, וטוב שכך כי אם 2021 רוצה לפצות על אחותה הגדולה והמרשעת, אנחנו נצטרך אותם. אבל עם כל הכבוד לבורגר המצוין ולרוטב אלף האיים הנפלא, המנה הקסומה ביותר היתה דווקא זו שתל אביב הזדקקה לה יותר מעוד בורגר חדש – כנפי בפאלו אמיתיים, עם רוטב מעקצץ בחריפותו, מטבל מקרר והמון לכלוך על הידיים. אל תדאגו, אוטוטו הם חוזרים.
רסקי את אליאסשל "שמחה וששון"
למרות השם הבלתי נסבל (של המקום, של המנה, מה שתרצו), מנת הבשר המפורק שלשמחה וששוןהצליחה לעשות את הבלתי יאומן, ולחדש בפיתה. אם חשבתם שאחרי אייל שני וג'סמינו כבר ראיתם כל מה שאפשר להכניס לתוך הכיס בצק, קפצו רגע לכיכר רבין ותאספו לכם מנה גדושה בבשר רך להפליא, עמוס בתערובת ירקות ועשבי תיבול טריים ומכוסה ברוטב המפתיע והקסום שהוא קרם פרש ווסאבי. תבקשו מראש אקסטרה מהרוטב, אתם עוד תצטרכו אותו.
קובנה דג בחימר של "רחל בשדרה"
לכריך המפלצתי שלרחל בן אלולהיה הרבה איך להיכשל – הוא מכיל הרבה יותר מדי רכיבים, בונה על דג בתור מרכיב מרכזי, מוחזק בתוך לחם יוצא דופן ואם זה לא מספיק, גם כולל שיערות חלווה שרופות. אבל זה בדיוק העניין, בעבודת אלכמיה מופלאה בן אלול הצליחה לבחור במיקרוסקופ בדיוק את הרכיבים הנכונים ולארוז את הכל באופן פשוט אידיאלי. חריף, חמוץ, מתוק וסתם אלוהי מתערבבים בפה בביס שלא מפסיק להפתיע, ובין משקל הקובנה למרקם של שערות החלבה, תתחרטו שאי פעם קראתם לדבר היפהפה הזה מפלצתי (בתמונה הראשית).
הסביח של "סביח 29"
הוא חזר, הוא בכושר שיא ועדיין לוקח לו לפחות כמה דקות להכין כל מנה. אפי רז, האיש שפחות או יותר הרכיב במו ידיו ובסבלנות רבה את הסביח התל אביבי המודרני, שב לחיינו השנהבפופ-אפ מהחלון של הפיקוק, והזכיר לכל הסביחאים בעיר מאיפה מטוגן החציל. המנה שלו שווה כל רגע של המתנה, עם הרכבת יצירת אמנות של ממש בפיתה שמנמנה שתשכיח מכם את העובדה שזו מנה צמחונית. רוצו מהר לפני ששוב פעם ימאס לו כי אלוהים אדירים כמה בן אדם אחד יכול להקדיש את חייו לסביח.
השניצל בחלה של "חַלָּה"
באיחור אפנתי קל,החבר'ה של חַלָּהקפצו על טרנד השניצל-בחלה-עם-מטבוחה-וחציל של ימי שישי בעיר בכל הכוח, בעיקר כי הקדישו לו דוכן שלם בשוק הכרמל שפועל לאורך כל השבוע. אבל בניגוד לחגיגות אינסטגרמיות של מגשי כריכים מוגזמים, בחַלָּה הסיפור כולו צנוע בהרבה. זה רק כריך, אל תתפחלצו. זה בדיוק מה שמאפשר להם להתרכז באוכל ולא בנראות ברשת, דוכן פשוט שמכין מנה אחת בדיוק ועושה את זה הכי טוב שרק אפשר, בלי שום התחכמות, בלי חגיגיות מזוייפת ובלי ביס אחד מיותר.
Ca Ri Gaעוף של "באן מי"
באן מי היא אחת מהפתעות השנה מבחינתי, בעיקר כי בכל הנוגע לנראות מקדימה בהזמנה (הדרך היחידה לשפוט הזמנה ב-2020), הוא נראה כסתם עוד מקום שתופר מנה בינונית של מוקפץ בבגט, תרגום ישראלי מעאפן לאלפי שנים של אוכל אסיאתי. במקום זהקיבלתי מנהשמכבדת את המורשת הוויאטנמית-צרפתית שממנה הגיע, עם בגט מצוין ומילוי שאפשר לקרוא לו הרבה דברים (רובם נהדרים), אבל מוקפץ זה לא. בשר מצוין, רוטב סמיך וביס ממלא באושר של חופשה אקזוטית, ובשנה שכזו, זה באמת כל מה שאני מחפש.
אננס בצ'ילי של "הטוסטבורגר"
מי שבליבו טראש אמיתי לעולם לא ישכח מאיפה בא. עם כל הכבוד למסעדות שטובלות את אצבען במימי אוכל הרחוב או לכוכבי ריאליטי שפותחים דוכן עמוס הייפ, בסופו של יום, אין כמו אוכל טראשי מחור בקיר על אלנבי שצורכים ב-2 בלילה אחרי (או תוך כדי) בילוי. אז נכון, בילויים לא ממש היו לנו השנה, אבל טוב לדעת שתמיד אפשר להשיג אוכל סליזי מחור בקיר. השנה הצטרף לאלנביהטוסטבורגר, מה שתאורתית היה אמור להיות עוד מיזם טראשי שהגיע מחוץ לעיר כדי לעשות צרבת לתל אביב, אבל התגלה כחתיכת בורגר מהנה שקולע לכל מה שאנחנו אוהבים. בין פשוט למיוחד, בין דוחה לאלוהי, בין השעות שכבר הייתם צריכים לישון לצרבת של הבוקר. אבל אחת כזו טובה שלא מתחרטים עליה למרות הכל.
כתף חלפיניו של "לאון"
אם אתם לא מאמינים שטוסט נקניק נבחר כאחת ממנות הטראש שעשו לנו את השנה, חכו עד שתגלו שזהטוסט נקניק של עומר מילר. אללי, אני כבר יכול לדמיין את הטוקבקים. אבל לא אכפת לי כמה שנאה עולה כשמזכירים את השם מילר או כמה הוא באמת דמות אינסטגרם בלתי נסבלת, כשהטוסט טוב, הטוסט טוב. ותנו לי להגיד לכם משהו, הטוסט אפילו יותר מטוב. לחם קסטן טרי, נקניק כתף בקר בשפע, שכבת חלפיניו אחידה (לא עוד ביסים בחריפות משתנה) וטוסטר לחץ זה כל מה שצריך במנה המספקת הזו, שגם אם לא תמלא לכם את הבטן בהחלט תעמיס על בלוטות הטעם שלכם. אל תפספסו טבילה קטנה ברוטב הטרטר, כי הוא שווה את המאמץ שבלדחוף בגסות את פינת הטוסט לכוסית הרוטב, כי עומר מילר או לא, אין אוכל רחוב ששווה לאכול מבלי להתלכלך.
הצ'יזבורגר של "המלוכלך"
אתם יכולים לצחוק על אייל שני ועל מאמינו כמה שאתם רוצים, יכולים ללעוג לרעיון של בולונז בפיתה, לבוז לפיוטיות המוגזמת או להביט בעין רעה על הרצון להמציא את הגלגל בכל פעם מחדש, אבל התוצאות בשטח מדברות בפני עצמן. הנה, הוא עשה שוב את הבלתי יאומן וברגעיה האחרונים של השנה הצליח להביא טוויסט רענן אמיתי למנת רחוב שאסור לגעת בה.הצ'יזבורגר בחלה של שני, למרות שנשמע שוב כמו פארודיה על "המזנון", הוא פשוט תוצר מצויין שמצליח להביא את הבורגר למחוזות חדשים, דבר שבערך כל שף ניסה לפניו, אבל רק מעטים יכולים כמוהו. אז תמשיכו להביט בזלזול ותישארו רעבים. אנחנו נעמוד עם צ'יזבורגר נוטף וסליזי בתוך חלה רכה מושלמת, עד המנה הבאה.
