מאגר הסטנדאפ האיימתני של נטפליקס ידע עליות וירידות לאורך השנים. בראשית ימי שירות הסטרימינג (לפחות החל מהשלב שהיה שירות סטרימינג), הסטנדאפ היה אחד האלמנטים המשמעותיים ביותר של נטפליקס – הם רכשו ספיישלים נדירים, התגאו במגוון רחב וסוללה איכותית של קומיקאים. אחר כך, בין היתר בשל מאמץ מאוד משמעותי להכניס גיוון גזעי ומגדרי, ספריית הסטנדאפ שלהם הפכה לפאנצ'ליין בפני עצמה – המאמץ לגיוון בא על חשבון הרמה, וזה הרגיש לרגע כאילו כל קוויר עם מיקרופון קיבל ספיישל. אבל הקורונה (ונטישת מנויים) ערערה בשנית את המודל הקומי של נטפליקס, מה שהוביל לתקופה האחרונה – שבתכלס, לא רעה בכלל מבחינת סטנדאפ.

טעימה קטנה מזה אפשר לקבל בספיישל האנתולוגי שיצא לפני כמה ימים, במסגרתו גזרו והדביקו בנטפליקס את החתיכות הכי טובות ממגוון הספיישלים שהוציאו השנה. קשה לומר שזה מרגיש כמו מופע סטנדאפ של ממש, כי הקומיקאים מקבלים כמה דקות לכל היותר, שלרוב נלקחו מאמצע הספיישל ולא תמיד מספקות את ההקשר המלא של הקטע (ולרגעים, אפילו חתכו את הפאנצ'ליין) – אבל זו שיטה מצוינת לדגום כמה ספיישלים ולנסות להבין מה פספסתם, ומה בכלל שווה להשלים.

הספיישל כאמור מורכב ממגוון הופעות שעלו לשירות במהלך 2022, ביניהם ספיישלים של ביל בר (מומלץ במיוחד), אלי וונג, חסן מינאג', טרוור נואה, עזיז אנסרי ואלייזה שלייזינגר, אבל בכנות – היתרון של הספיישל הזה הוא ככלי שעוזר לכם למצוא את הקומיקאים הקטנים שפספסתם השנה, למשל פורצ'ן פיימסטר או מיס פאט. בקיצור, תתייחסו לזה כספריית פרומואים קורעת מצחוק, וצאו לטיול קומי במעמקי השנה האחרונה.

"סטנד-אפ 2022: המיטב", זמין עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• סטנדאפ
• סיכום 2022

1.כמו ילדי דור ה-Z, גם המוזיקה של התקופה הנוכחית מתעקשת לא להגדיר את עצמה.לא רק ג'נדר בלנדר ולשון א-בינארית; התרבות שלנו נמצאת בשיאו של מיקס צבעוני שבו הפופ נוגס בשוליים כי כולם רוצים את התמהיל המדויק שיוציא אותם הכי מגניבים ונכונים.בדיוק כמו באופנה – אין דבר כזה גילטי פלז'ר, יש אקלקטיות וגיוון.גם השנה עשורים המשיכו להתערבב זה בזה, כולל ניצני כניסה ראשונה של נוסטלגיה לראשית שנות האלפיים למשחק, כי מתברר שהן כבר מספיק וינטג' בשביל לעשות קאמבק.אבל רגע, שנות האלפיים בעצמן היו גדושות בהשפעות אייטיז, שאריות של ניינטיז ואפס מודעות, בעיקר.

>> שנה על הקצה: 22 שירים שצריכים להיות שיר השנה ב-2022
>> פעם היינו: שדרני קול הקמפוס חוזרים אל האמנים שהם גילו לכם

2.אלבום חדש ל-Yeah Yeah Yeahs? כן כן כן!קרן או רותחת כמו בימי הזוהר של ההרכב בתחילת המילניום, התקופה בה הם שלטו בסצינה יחד עם הסטרוקס (שגם התקמבקו לפני שנתיים). פראמור שוב חלק מהשיח (ד"ש לאוליביה רודריגו), ואפילו אינטרפול הוציאו אלבום חדש.ארקטיק מאנקיז, בכירת להקות ה-2000 המשיכו את הקו החדש של אלבומם הקודם ופתחו שוב חזית מול מי שמתגעגע לסאונד הבועט מהימים הטובים. אבל אל דאגה, הרכבים כמו Fountains D.C כאן בדיוק בשביל זה. ההרכב הלא מספיק מדובר כאן ממשיך לבסס את מעמדו כנציג הפוסט פאנק המודרני עם אלבום בועט.

3.מה עוד? אפשר לסמן ויגם על שימור מעמדו המרשים של אחד המפיקים המגוונים בתעשייה כרגע, שנאמר עליו כי כל מה שנוגע בו הופך לזהב – Danger Mouse. בין אם זה בשיתופי פעולה עם אמנים כמו Black Thought ומייקל קיוואנוקה או בשת"פ המתמשך שלו עם ג'יימס מרסר תחת השם Broken Bells, שהביא לנו אחרי ציפייה ארוכה את אחד האלבומים היפהפיים של השנה.מי שעוד חיזק את מעמדו כמו גשר בטון הוא קנדריק לאמר שהוציא השנה אלבום שהוא טיפול פסיכולוגי תרתי משמע, אלבום שהטריף את הגלובוס ובעיקר העיף מהשולחן את שאלת הרלוונטיות של אלבומים כיצירה שלמה.

4.2022 הייתה גם שנה מעולה לבלדות.Glimpse Of Us של Joji, כוכב הרשת שגרם לכולם להזיל דמעה בשיר הפרידה הנוגה הזה, או Until I Found You, של אמן צעיר בשם סטיבן סנצ'ז שכל כולה מחווה לקולות של שנות החמישים והשישים, מהמלודיה ועד לעטיפת הסאונד הסופית.

5.אבל למרות כל אלה, בראייה הרחבה יותר, 2022 הייתה שנת הפופ.האדם המדובר ביותר השנה בתעשיית המוזיקה – קניה ווסט לא נחשב – הוא בריטי אחד, הארי סטיילס. מכירים? האביר שתעשיית הפופ חיכתה לו וככל הנראה האדם שהצליח להביא ב-2022 שלום עולמי במונחים של מוזיקה. סטיילס מצליח לייצר קוצנזוס עם פופ מצוין שאינו תלוי מגדר או הצהרות, ומנגד לא שטחי כלל. הוא הצליח לגרום גם למבקרים המתנשאים ביותר להפסיק להתייחס אליו כמוצר מהונדס, ואפילו לחבריי הגבריים והסטרייטים לאמץ אותו כבוי קראש ואייקון אופנה של הגבריות החדשה, שגם היא, איך לא, משחקת בגבולות המגדר כמו בטאקי.מה שהתחיל ב-2019 עם האלבום הקודם, Fine Line, הושלם ב-2022 עם האלבום Harry's House. הלהיטים As It Was ,Late Night Talking, הפכו את סטיילס לאמן Crossover לכל הקטגוריות, הגילאים, הקהלים ומהגזרים. 2022 צעקה את זה באופן רשמי וברור – הארי סטיילס הוא הרבה יותר מיוצא להקת בנים, פליט ריאליטי, אליל נוער, כוכב רשת או ההוא שהיה עם ההיאץ והוא הרוויח את זה ביושר, בזכות עשייה של פופ מצוין שלא מזלזל ברמת המאזינים.קשה לומר שהוא הביא בשורה חדשה, אבל לפעמים מספיק להביא משהו מדויק שעובד.

6.מי שמנסה ואולי מצליחה לעשות מהלך דומה היא טיילור סוויפט, והפעם לא רק בארה"ב אלא אפילו בישראל שמעולם לא באמת חיבקה אותה. ב-2022 היא הפכה למוזיקאית הראשונה שמאיישת את כל עשרת המקומות הראשונים בבילבורד. אם לא די בכך הדואט שלה עם לנה דל ריי שבר את שיא ההאזנות אי פעם לשיתוף הפעולה הנשי של כל הזמנים.סוויפט ניסתה כל כך הרבה זמן לפשוט מעליה את תדמית ה-American Sweetheart ודרשה שיקחו אותה ברצינות כמוזיקאית מוערכת, בין אם זה דרך חיבור לאמנים אלטרנטיביים בולטים ומחוספסים כמו The National ו-Bon Iver, בין אם זה להוציא אלבום שכולו כתוב באותיות קטנות ועטיפה קודרת באווירת "תראו אני בכלל היפסטרית", או לשתף את העולם בכך שכן, היא בן אדם מורכב עם קשת של רגשות, חוויות וכוויות, ולא בובת הברבי המושלמת שלכולנו קל לשפוט בלי למצמץ. כשהיא אוחזת בידיה ערימה של פסלוני גראמי על האלבום הנמכר של השנה, נראה שהיא הצליחה במשימה.

7.גם אני גדלתי בעולם המכיל המתהווה של שנות האלפיים.בנעוריי הייתי מחפשת בנרות מקורות למוזיקה חדשה. אתרים כמו RadioBlogClub היו בעצם הגלגול הישן של שירותי ה-Streaming והפלייליסטים, ערוצי ה-MTV למרות גוויעתם עוד היו דולקים ברקע, והרעב היה אינסופי. והיום? בכל רגע של שקט אני יכולה לגלות עולמות חדשים בספוטיפיי או בכל פלטפורמה אחרת שמצוידת באלגוריתם מתחכם עד לקהות מוזיקלית ורגשית.הנגישות הזאת היא מבורכת ומועילה גם לצמיחתם של יוצרים חדשים. בטח בתקופת הפוסט קורונה, הזירה היחידה שהייתה קיימת בסגרים ליוצרים ולאמנים, מה שיצר ללא מעט סיפרי סינדרלה (d4vd, Cafune, Omar Apollo).

8.בעולם כזה, קשה שלא לתהות מה בעצם מקומם של הרדיו והמצעדים השנתיים.אם הכל נגיש לכולם, בכל מקום ובכל זמן ובכמויות אינסופיות, מה הבעיה? זאת בדיוק הבעיה.ימי השפע הם תקופה מבולבלת. לעתים יש תחושה שהאינסופיות מסביב מצריכה מישהו שיעשה סדר בכל השפע הזה וירגיע את ה-FOMO. לשלוף את מה שמעניין באמת, להבדיל בין עיקר לטפל, ולשקף לנו עד דלת הרכב או המשרד את מה שבאמת קורה בשטח ובפרופורציה, כדי שתדעו על מה באמת מדברים בעולם במקום להשתעבד לאלגוריתם חנפן ולהתבצר ב-Discover Weekly או ה-Release Radar המאד ספציפיים שלכם.

9.בתרבות מוזיקלית שמתנקזת ל-15 שניות ואימוג'י,עם הפרעת קשב מתמדת שנוצרה בחיינו בשל ריבוי פלטפורמות וכמויות המידע הלא הגיוניות שמורעף עלינו כל הזמן עוד לפני שעשינו משהו, ממש נחמד להשעין רגע את הראש אחורה ולהרגיש שמישהו אחר מסכם לנו את החומר ועושה לנו סדר בראש ובאוזן. מוזיקה היא האור בקצה המנהרה עבור רובנו בכל תקופה בחיים, מטורללת פוליטית או מבאסת רגשית. תכלס, מצעדים שנתיים זה כיף. מלא שירים טובים, אווירה חגיגית ותחושת שייכות.

10.קפצו להאזין למצעד שירי השנה הלועזיים של כאן 88, יום חמישי בין 12:00 ל-14:00, שיחבר בין העולמות המוזיקליים, בין המדובר בארץ ובעולם, בין האיכותי לפופולרי, בין מה שמצליח כרגע לבין מה שמסתמן כחשוב בעתיד.ושתהיה לנו שנה חדשה עם המון מוזיקה טובה. בלי הגדרות ובלי מגיפות.

• ❤ תרבות
• פופ
• היפ הופ
• כאן
• רדיו
• סיכום 2022
• טיילור סוויפט
• קנדריק לאמר

זו היתה שנה מלאה באוכל, אף על פי ולמרות הכל. המסעדות הכי איכותיות של תל אביב שרדו ברובן את הקורונה ואת משבר יוקר המחיה המתמשך, כשבטובות שבהן אי אפשר למצוא שולחן גם בהזמנה של שבוע מראש. עברנו על כל המסעדות שאכלנו השנה, בחרנו רק את מסעדות העלית (כי יש לנורשימת מסעדות קז'ואל מצטיינותעבורן), חישבנו והירהרנו ואז נהיינו רעבים – ויצאנו עם רשימה של המסעדות הכי טובות בתל אביב לשנת 2022. מהרו להזמין מקום, אחרת לא תאכלו שם עד 2024.

>> ביקורת מסעדות 2022: כל המקומות שאכלנו בהם השנה. וואו כמה אכלנו

a

כבודה של טאיזו במקומה מונח, אך a היא חיה מסוג אחר, מסעדה עוצרת נשימה בכל פרט. רטבים, התססות, חומרי גלם עם שושלת יוחסין ושאר תעלולי מטבח מייצרים מנות על גבול האמנות, שאת מורכבותן קשה לתאר במילים. הזינוק המטאורי מוביל לכך שקשה למצוא שולחן ב-a, אך המאמץ יותר מאשר משתלם.
לקריאת ביקורת
a

OPA

שיראל ברגר, שזכתה בתואר שפית השנה בתחרות פרסי האוכל של טיים אאוט בשנת 2019, נקטה בצעד אמיץ כשהחליטה לבסס את המסעדה שלה על ירקות ופירות בלבד. כיוון שכך, הנטייה הטבעית היא לשייך את OPA לטבעונות, אלא שלמעשה מדובר באטלייה שעושה כבוד לתוצרת חקלאית ומתייחס אליה כאמנות, וזו גם העדשה שדרכה צריך לשפוט אותו. ומי שזוכר את נקניקיית הגזר המיתולוגית יודע על מה אנו מדברות.
OPA

OCD

המסעדה המבוקשת ביותר בעיר, ויעידו אינסוף פוסטים בקבוצת "ביטולים בין חברים". שף רז רהב הוא הבמאי בתיאטרון שבכל ערב מציג סרוויסים למספר מצומצם של אורחים בני מזל. אם בתחילת הדרך התייחסה התקשורת לרהב כסוג של ילד פלא, בחלוף השנים מתברר שהילד הלך והפלא נשאר. מי שלא מצליח להשיג מקום מוזמן להתנחם במאפים ממאפייתאפויהחדשה של רהב, שנמכרים במספר מסעדות ובתי קפה בעיר.
לקריאת ביקורת
OCD

אייבי

אייבי או דוק או בכלל האחים – קשה להחליט מהן מי מתאימה יותר להיכנס לרשימה. בסוף בחרנו באייבי כי החוויה הכוללת של הארוחה בה, עם הרחבה הקסומה שמחביאה אתכם מרחוב לינקולן, יחד עם האוכל המנומק מאוד של האחים דוקטור והמנות המותקנות על אש גלויה, מייצרים יחדיו ארוחה נפלאה שמתפוצצת מטעמים מקומיים והברקות קטנות.
לקריאת ביקורת
אייבי

אנימאר

המסעדה הראשונה ברשימה של שף הלל תווקולי (את השנייה תגלו בהמשך). צ'יג קופטה טורקי, גבינת ג'יבני צרובה עם עלי גפן, סיגר טלה ומרגז ואורזו סרטנים כחולים מייצגים את מטבחי הים התיכון בצורה אלגנטית, צבעונית ונדיבה ששמעה הגיע עד דובאי. אנימאר היא מוסד ששומר על איכות ויציבות וראוי לכן להערכה.
לקריאת ביקורת
אנימאר

בית תאילנדי

לא בכדי בית תאילנדי היא אחת המסעדות הטובות והמצליחות בישראל. כבר 25 שנים שהיא מצליחה לשמור על שם, על הווייב הנכון והכי חשוב – על טעמים אותנטיים. בין מחיצות הבמבוק תוכלו להתנסות במנות מחומרי גלם טריים, למשל חלב קוקוס וירקות מחווה שעובדת עם המסעדה. בחדר הפרטי קואה קון לק ("המטבח של גברת לק", השפית ואשתו של הבעלים יריב מלילי) מוגשת ארוחת טעימות מובנית שעושה כבוד למטבח התאי המסורתי.
לקריאת ביקורת
בית תאילנדי

בר 51

זו לא בדיוק מסעדה וגם לא ממש בר. אם תקראו לו גסטרו בר הוא אולי יענה, אך בר 51 הוא הרבה יותר מכך – סדנת יצירה של שף מושיקו גמליאלי (מונא), שהתמקם בחלל מלא נשמה ואווירה ומגיש תפריט שהולם את כל אלה: קרודו וסשימי דגים טריים עם בת טעם מקומית, מנות פסטה עדינות וצלחות שמלוות אלכוהול אל מחוזות של ריגוש וסיפוק גרגרני.
לקריאת ביקורת
בר 51

ג'ורג' וג'ון

שף תומר טל מלהטט בחומרי גלם מקומיים ועונתיים והחלל המעוצב של מלון הבוטיק דריסקו במושבה האמריקאית עוטף את הארוחה בעטיפה יוקרתית. על הדרך הוא צובר תארים (בעשירייה הפותחת של רשימת 50 בסט במזרח התיכון), מנות איקוניות (היוש פסטה סרטנים) ועוד כהנה וכהנה עיטורים לרזומה. מכאן השמיים הם הגבול.
לקריאת ביקורת
ג'ורג' וג'ון

דריה

לאחר שפרע את השטר באנימאר שלעיל, פנה שף הלל תווקולי ללכת אחר נטיית הלב ופתח את דריה במלון הילטון. זוהי אמנם מסעדה כשרה אך כל מי שדורך בה – כולל מבקרים אכזריים במיוחד – נפעם מעושר הטעמים. קונספט שבמרכזו דרך המשי מתורגם לתפריט עכשווי ואוריינטלי־מסורתי, מעין אלף לילה ולילה בגרסה קולינרית כשהנוף הוא עוד בונוס.
לקריאת ביקורת
דריה

הבסטה

המסעדה המינימליסטית למראה בפאתי שוק הכרמל שהיא חלומם הרטוב של שפים ופודיז. חומרי גלם עונתיים נחשקים ורעיונות שמלוקטים בשיטוטים בארץ ובעולם יוצרים חוויה קצת שיכורה ומלאת תשוקה לבישול, ושיקוף של סלואו פוד במלוא הדרו. ואם כל זה לא מספיק, קבלו אתדוכן השווארמהשנפתח השנה מאותו בית יוצר, שכובש את שוק הכרמל ואת הלב שלנו.
לקריאת ביקורת
הבסטה

הדסון

הניו יורק סטייקהאוס הוותיק פועל כביכול מתחת לרדאר ללא מסעות פרסום ויח"צ מן הטעם הפשוט שאין בהם כל צורך. נתחים מובחרים ומיושנים במקרר ענק עושים את העבודה, וקרניבורים מכורים יודעים שכאן יוכלו לקבל את הביס הבשרי המושלם. בסניף שברחוב לילינבלום החוויה הטעימה־אך־מכאיבה לכיס קצת פחות.
לקריאת ביקורת
הדסון

היבה

שף יוסי שטרית עושה דברים מדהימים במסעדה שלו, ולדרוש חצי מהתשלום מראש הוא רק אחד מאותם דברים מדהימים. נשאיר את הסופרלטיבים למבקרי המסעדות שעפו ברובם על הארוחה בת 15 המנות ששטרית מגיש שם, ונסתפק באנדרסטייטמנט: אין הרבה חוויות קולינריות ברמה הזאת בישראל.
לקריאת ביקורת
היבה

טאיזו

המסעדה האסייתית של השף יובל בן נריה היא קוטפת הפרסים הקבועה של טקס פרסי האוכל – מתואר המסעדה החדשה הטובה של השנה ובהמשך המסעדה האסייתית הטובה ביותר והמסעדה הטובה ביותר נקודה. התפריט מציג פרשנות אישית צבעונית ובועטת לקלאסיקות מהמזרח והוא תמיד מצליח לחדש. בין אם במנות מנקאי (סופרפוד שבן נריה שותף בפיתוחו) או בפיצה שעשתה גלים בימי הקורונה – טאיזו אינה רק מניה בטוחה אלא ממש יוניקורן.
לקריאת ביקורת
טאיזו

יפו־תל אביב

למרות מעמדו של השף חיים כהן כסלבריטאי־על, קשה לכפור בכנות כוונותיו, שממשיכות להקרין על עבודתו לאורך השנים. יפו־תל אביב משקפת בדיוק את נקודת המוצא של כהן, אוכל אורפלי של אמא מלווה בהשפעות אירופאיות שרכש במרוצת הזמן. מתוך טאבון שבלב המסעדה מגיעות מנות שפורטות על מיתרי הנפש, מטבח חף מציניות ומהתחכמות, ששואף להזין את הסועדים ברגשות חמימים של ניוקי סרטנים ושישברק (תמצאו אותו ברשימת המנות המיתולוגיותשלנו).
יפו תל אביב

מלגו ומלבר

שף מוטי טיטמן מביא ידע שצבר בצרפת וניו יורק וניסיון בעבודת מטבח מורכבת, ומכין מנות עמוקות טעם וסקסיות להפליא. מלגו ומלבר ממוקמת בכבוד בצמרת המסעדות הטובות בעיר, ויעידו שפים שמגיעים אחרי משמרת לשבת על הבר פשוט כי טעים וכיף כאן.
לקריאת ביקורת
מלגו ומלבר

משייה

"אז איך האוכל במשייה? במילה: פנטסטי. במשפט: כל כך מוצלח, שהזמנו את אותה המנה פעמיים. פעמיים! כלומר, כל האוכל היה נהדר, אבל פעמיים במהלך הארוחה הגיעה לשולחן מנה כל כך טובה, כל כך טעימה, כל כך וואו!, שכל מה שרצינו היה לטעום אותה שוב. זה עד כמה האוכל של משייה מוצלח". לא נגענו.
לקריאת הביקורת
משייה

סנטה קתרינה

אחרי שתומר אגאי עבד במטבח של אלן דוקאס, היה יד ימינו של חיים כהן ביפו תל אביב והסתובב להנאתו בטוסקנה, הוא פתח את סנטה קתרינה כמגרש המשחקים שלו. אוכל מקומי שנושק למטבח הסורי, הלבנוני והפלסטיני משקיע יותר בתוכן ופחות בנראות. כאלו הן המנות של אגאי: עשויות באהבה, לא מתיימרות ופשוט טובות.
סנטה קתרינה

פופינה

משמעות המילה פופינה היא "מטבח" בלטינית. בפופינה המטבח הוא הלב הפועם וכל תשומת הלב נתונה למתרחש בו. שף אוראל קמחי מגיש מנות אלגנטיות ועל זמניות בתפריט המחולק על פי שיטות בישול שונות: אידוי, כבישה, צלייה, בישול ארוך או אפייה. תענוג.
לקריאת ביקורת
פופינה

פרא

"עם תפריט שמתחלף כל יום ומאפשר שינויים והמצאות תוך כדי תנועה, ועם הכישרון שנשפך שם כבר עכשיו בכמויות, ברור ש'פרא' הולכת להיות אחת הפינות הכי עמוסות בתל אביב",כתב המבקר שלנועל המסעדה של יוצאי רותי ברודו. מאז פרא הולכת ומשתבחת ואנו צופים לה עתיד גדול.
לקריאת ביקורת
פרא

פרונטו

שנים רבות חלפו ונהרות יין נמזגו לכוסות מאז שפרונטו נפתחה כמסעדה איטלקייה. אט אט התרחק שף דיוויד פרנקל מהפורמט שיצר רפי אדר ועיצב סדר יום קולינרי חדש, עם שפה אישית ייחודית. השראה סינרגטית מכילה מעט מההיסטוריה הקודמת של פרונטו בלבוש מקורי, מנומק ומדויק, ברצינות וכבוד שניכרים בכל אויסטר וקפלטי.
לקריאת ביקורת
פרונטו

שילה

מה שהתחיל כגסטרו בר חלוצי של שף צעיר, מוכשר ונמרץ, הפך לאחת המסעדות הנחשקות והמוצלחות בעיר. התפריט הוא חגיגה של דגה ופירות ים, אך חוויית הארוחה היא הרבה מעבר לדג טרי ושרימפס שנדוג לפני שעות ספורות. בר היין ג'נגו משתמש באותם חומרי גלם רעיוניים המוגשים באווירה קלילה ונגישה יותר.
לקריאת ביקורת
שילה

תמנע

כששף ניר מסיקה העתיק את פעילותו בחזרה לארץ, הוא הביא איתו את שלט הברזל של תמנע מניו יורק ורעיונות למסעדה מפתיעה. בבואכם העדיפו את הבר, שבו מרכז ההתרחשות.
לקריאת ביקורת
תמנע

• אוכלים שותים
• סיכום 2022
• מסעדות בתל אביב
• בית תאילנדי
• היבה
• טאיזו
• מלגו ומלבר
• משייה
• פרונטו
• חדשות האוכל
• המלצות המערכת
• המסעדות הכי טובות ב-2022 (עד עכשיו)