Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

דעות

אלון קסטיאל (צילום: אביב חופי)

אלון קסטיאל הוא רק הפרזנטור. 5 צעדים יעצרו את הקסטיאל הבא

אלון קסטיאל הוא רק הפרזנטור. 5 צעדים יעצרו את הקסטיאל הבא

אלון קסטיאל (צילום: אביב חופי)
אלון קסטיאל (צילום: אביב חופי)

קל וגם מתבקש לזעום על השחרור המוקדם של עבריין המין הסדרתי אלון קסטיאל, אבל האמת היא שלא השלטון, לא המשטרה, לא הפרקליטות ולא בתי המשפט יכולים להוביל את המהפכה בזירות הפשע - רק בתל אביב יכולה להיוולד מהפיכה אמיתית בחיי הלילה. ויש לכם מה לעשות

פחות מארבע שנים אחרי שנשות תל אביב נשמו לרווחה – ועדת השחרורים שולחת את אלון קסטיאל בחזרה הביתה. במהלך החקירה בעניינו כ-17 נשים אמיצות הגיעו למשטרה להתלונן, אך רובן לא נכנסו לכתב האישום שנסגר עם שש תלונות בלבד מפאת התיישנות העבירות. קסטיאל, דמות דומיננטית ומוכרת בחיי הלילה של תל אביב ושותף (אחד מני רבים) במועדון הבלוק, הורשע לבסוף בעסקת טיעון בסעיפים של נסיון לאונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית.

קל וגם מתבקש לזעום על השחרור של קסטיאל, למעלה משנה לפני הזמן שנקבע בגזר הדין, אבל האמת המרה שיודעת כל מי שיוצאת למועדונים וברים היא שקסטיאל הוא בסך הכל פרזנטור מוצלח של עברייני מין רבים בעיר. רובם פועלים ללא מפריע בחסות חוסר האמון העמוק שיש בציבור למוסדות האמונים על הטיפול בהם ואוזלת היד בפועל של המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ומקומות הבילוי.

שרי גולן, זוהר להט, עירד מרציאנו צייגר. הנשים שנלחמו בקסטיאל
שרי גולן, זוהר להט, עירד מרציאנו צייגר. הנשים שנלחמו בקסטיאל

את הבעיות המובילות לשישה אחוזי דיווח ממוצעים בלבד על עבירות מין – תל אביב כנראה לא תפתור. יש אחרי הכל סייגים מסוימים גם לכוחה של עיר מובילת שיח. אבל גבולות האחריות של העוסקים במרקם חיי הלילה דווקא כן בידיים שלנו ולא צריך להתבייש לומר שאנחנו לא דורשים מהם מספיק. הנתונים מספרים סיפור עגום: המשרד לביטחון הפנים מדווח כי בשנים 2018–2020 נפתחו 366 תיקים בגין שימוש בסמי אונס. לאור אחוזי הדיווח העגומים יש לשער שהמספר האמיתי גבוה בהרבה. במקומות הבילוי מכירים את הסכנות ולמרות זאת עושים מעט מדי כדי לטפל בהן.

>> הנפגעות מדברות: הנשים האמיצות שהסכימו להתלונן נגד קסטיאל בפנים גלויות
>> התקשורת מוגבלת: ריאיון עם שרון שפורר, העיתונאית שחשפה את פרשת קסטיאל

יש שיאמרו שלא מדובר באחריות שצריכה להיות מונחת לפתחם, ובכל זאת יש לקוות שזאת אחריות שהם יבחרו לקחת. מי שלא הבין עד עכשיו שמוסדות השלטון כשלו בטיפול במגיפת עברייני המין כנראה לא יהיו שותפים לתחושה, אבל מי שמסתכלים על הנתונים במיאוס ושואלים את עצמם מה עוד ניתן לעשות, צריכים להיזכר בנתון פשוט – כאן תל אביב. לא השלטון, לא המשטרה, לא הפרקליטות ולא בתי המשפט או מוסדות מנותקים אחרים יכולים להוביל את המהפכה בזירות הפשע – רק בעיר הזאת, בנקודת הזמן הזאת, 2022 בישראל פוסט #MeToo, יכולה להיוולד מהפיכה אמיתית בחיי הלילה. הנה כמה דברים שאנחנו יכולים וצריכים לעשות:

היד מימין שומרת על הכוס שלה (צילום: נעמה רוט)
היד מימין שומרת על הכוס שלה (צילום: נעמה רוט)

1. אל תכניסו עברייני מין:קבלתם עליהם תלונות? אתם מזהים אותם כעברייני מין מורשעים? אל תתנו להם להכנס ותדע כל בליינית תל אביבית שהיא בטוחה במוסד שלכם (זה תקף גם לגברים).

2. תשמרו לנו על הכוס:הגיע הזמן שבמועדונים וברים תהיה אפשרות להחזיר את הכוס באורח זמני לצוות כשאנחנו הולכות לשירותים כי להשאיר אותה זה מסוכן ולקחת אותה איתנו – נו באמת, יש גבול.

3. תרחיבו את היוזמות:קבוצת לילה טוב שהשיקה אמנה חברתית למניעת אלימות עליה חתמו בעלי ברים ומועדונים שהתחייבו לפעול אקטיבית למען מרחבים בטוחים, קוקטייל קראש במסיבות גייז באדיבות מיזם "תורנו" החשוב של עומרי פיינשטיין – כולן יוזמות מצוינות אבל לא כל המקומות בעיר שותפים להן ואם לא היה ברור עד עכשיו שאין כיום הצדקה וסיבה לא להיות חלק מיוזמות כאלו – אז הנה, אנחנו אומרות.

4. אל תעמדו מנגד:אין בעל מועדון או בר בעיר שלא נתקל במראה של בחורה כושלת שיוצאת עם בחור שלא ברור אם הוא איתה או אם החליק לה משהו לכוס. יש מעט מדי מקומות בעיר בהם הצוות ניגש, מברר, מדבר ומנסה להבין את המצב. אל תתנו לאף אישה או גבר לצאת החוצה לטראומה אופציונלית מתמשכת. זה באמת בידיים שלכם.

5. ציפוף שורות – אאוט:במקרה של קסטיאל המשטרה ניסתה לבחון האם התקיים קשר של שתיקה בינו לבין בעלי המועדונים, האם מעשיו תועדו במצלמות האבטחה והאם המידע לא הועבר למשטרה בזמן אמת. בזמנו זה הסתיים בלי כלום, אבל ציפוף השורות סביב קסטיאל היה ידוע לאנשים רבים בעיר. ללכת בפועל ולהתלונן במשטרה על תוקף או מטריד סדרתי זה משהו שכמעט כל בעל בר, מועדון, או מפיק מסיבות בעיר יכול לעשות ממש עכשיו – הם יודעים מי הם, מכירים אותם ומקבלים עליהם תלונות בשוטף. במקום להשתמש בסיפור כנורת אזהרה לציבור המבלות – האנשים המובילים את חיי הלילה של העיר השמחה הזאת יכולים להשתמש בו כאבוקה שתצית את המהפכה הבאה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הפגנה נגד הזנחת שינויי האקלים. צילום: shutterstock

חרדת אקלים: למגיפה הזו אין חיסון, אבל יש לה פתרון פשוט

חרדת אקלים: למגיפה הזו אין חיסון, אבל יש לה פתרון פשוט

הפגנה נגד הזנחת שינויי האקלים. צילום: shutterstock
הפגנה נגד הזנחת שינויי האקלים. צילום: shutterstock

צעירים רבים סובלים היום מחרדת אקלים - ״פחד כרוני מאובדן סביבתי", על פי הפסיכולוגים. יונתן יעקבזון הקים ביחד עם שותפים את ״רדיקל״ - בית חדש לרעיונות. עכשיו הם יוצאים בסופ"ש סרטי אקלים והרצאות בקולנוע קנדה

אני לא זוכר בדיוק בן כמה הייתי, זה היה אחד מאותם פרויקטים שעושים בבית הספר היסודי: איך תראה תל אביב בשנת 2020? זה היה בתחילת שנות ה-2000, לפני אסון התאומים, והאופטימיות הייתה בשיאה. לא הכרתי אף אחד מהמושגים האלה בזמנו, אבל נדמה היה שנכנסנו לעידן גלובלי חדש ועליז, שההיסטוריה הגיעה לתחנה הסופית שלה ועד שנת 2020 העולם ישתנה לגמרי.

קשיי התאקלמות: דיכאון האקלים מתחיל להשפיע על דור ה־Y
למה משבר האקלים לא מכניס אותנו לפאניקה?

שנות ה-20' כבר כאן והעולם באמת השתנה, אבל הוא לא דומה בכלל למה שדמיינו: לא ידענו שמגפות כמו הקורונה בכלל קיימות, שמשברים כלכליים שונים יכו בהורינו (ואז בנו) בעשורים הקרובים, שהמלחמה הקרה תאיים לחזור על עצמה ושמשבר האקלים יאיים על האנושות כולה.

הפגנה נגד הזנחת שינויי האקלים. צילום: shutterstock
הפגנה נגד הזנחת שינויי האקלים. צילום: shutterstock

אם היינו חוזרים עכשיו לאותו הרגע ואותו הגיל, מה היינו אומרים על העתיד בעוד כמה עשורים? באופן לא מפתיע, מספר הולך וגובר של צעירים סובל היום מחרדת אקלים. ״פחד כרוני מאובדן סביבתי", כך פסיכולוגים מגדירים את אחת התופעות המדאיגות של ימינו. בזמן שגלי הקורונה שוככים, המגפה הזאת הולכת ומתפשטת – אובדן תקווה שאוחז בחלק גדול מהאנשים סביבנו.

למגפה הזאת אין חיסון, אבל יש לה פתרון פשוט: להסתכל מסביב. רובנו צורכים את אותו תוכן סתמי בבינג'ים אינסופיים, עיוורים לכך שאנחנו מוקפים בפתרונות למשברים הכי גדולים של זמננו ובראשם משבר האקלים.

זאת הסיבה שהקמנו את רדיקל. אנחנו כאן כדי להיות בית חדש לרעיונות מכל העולם ובכל פלטפורמה אפשרית: לפרסם ספרים, להקרין סרטים ולהרים אירועים שמפוצצים בכל אותם האנשים שרוצים גם הם את אותם הדברים – להימנע מעתיד של אסון אקלימי, של חום יולי-אוגוסט כל השנה, שריפות ענק ורחובות מוצפים (למרות שלפחות זה ישים סוף לפקקים).

קולנוע קנדה. צילום: מגד גוזני
קולנוע קנדה. צילום: מגד גוזני

אנחנו מאמינים בעתיד. בסדר, אנחנו יודעים. גם אם לא נאמין בו הוא יגיע. אבל העניין הוא שבלי חזון עתידי להאמין בו, אנחנו נשארים אינדיבידואלים בודדים – מיואשים מהמצב של העולם סביבנו, אבל קטנים מדי לבדם כדי לשנות זאת. השינוי שאנחנו רוצים לראות יכול להתחיל לקרות רק כאשר אנחנו נפגשים – שאנחנו חולקים רעיונות, חלומות ופתרונות. הילדים שהיינו ונותרנו לא צריכים לחכות שישאלו אותם כיצד יראה העתיד – הם הולכים לקבוע זאת בעצמם. בסופ"ש הקרוב נקיים את אירוע "סרטים למען האקלים" בקולנוע קנדה בתל אביב, הצטרפו אלינו ולשינוי.

מתי?רביעי עד שבת הקרובים, 11-14.5 //איפה?קולנוע קנדה בתל אביב //מה הולך להיות שם?4 ערבי פסטיבל עם הקרנות של סרטי אקלים, שיחות והרצאות עם הדוברים המעניינים בתחום – ליאור רבינוביץ', דניאל צ'צ'יק, שני אשכנזי, ד"ר ג'רמי פוגל וגילי ברקוביץ' – אנשים טובים וחגיגות השקת הספר הראשון של הוצאת רדיקל, "על פני האדמה" מאת סר דיוויד אטנבורו //למי זה מיועד?לצעירים וצעירות שרוצים לראות ולשמוע על הדרכים לפתור את משבר האקלים ולהבין יחד איזה עתיד נוכל ליצור יחד // 45 ש"ח לכרטיס לערב שכולל סרט + הרצאה, או 95 ש"ח לסרט + הרצאה + ספר //לעוד פרטים ולרכישת כרטיסים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

כשהטלוויזיה שוכחת את תפקידה. סיקור הפיגעו בחדשות 12 (צילום מסך)

הישרדות דיזנגוף: מופע האימים של ניר דבורי ואיכילוב מחייב מסקנות

הישרדות דיזנגוף: מופע האימים של ניר דבורי ואיכילוב מחייב מסקנות

כשהטלוויזיה שוכחת את תפקידה. סיקור הפיגעו בחדשות 12 (צילום מסך)
כשהטלוויזיה שוכחת את תפקידה. סיקור הפיגעו בחדשות 12 (צילום מסך)

ערוצי התקשורת ומערך הדוברות של איכילוב הציתו אמש מדורה שכללה סנאפ, דיווחים בעייתיים ואפס אתיקה מקצועית משל היו מתמודדים בריאליטי. הקטע הוא שגם אנחנו אשמים. עובדה: לא היתה לנו שום בעיה לבוא להתחמם לצדה (בקיצור - להמשיך לצפות)

מה קורה כשכלב השמירה של הדמוקרטיה עוזב את עמדת השמירה שלו, נכנס הביתה ומתחיל להתרוצץ ולנשוך כל דבר שעולה בדרכו? אם פתחתם אתמול אחרי הפיגוע בדיזנגוף את אחד מערוצי החדשות, ככל הנראה הייתם עדים לזה. זה שעיתונאים זנחו את עבודתם המסורתית בתור סוכני המידע שלנו כבר הפך לאולד ניוז. תופעה שאנחנו נחשפים אליה באירועים הביטחוניים האחרונים, היא שבמקום לספק לנו מידע שייתן לנו תחושת ביטחון, התקשורת לוקחת מאתנו את אותה תחושת ביטחון מיוחלת בכך שהיא מפריעה לגופים המגנים לנהל את עבודתם.

לא תקשיבו זה פשוט ביזיון ממדרגה ראשונה מה שקורה עכשיו בערוצי החדשות ומישהו חייב לעצור את זה. לי אברמוביץ פשוט עומדת ומדווחת שם והצלם ממש שם את המצלמה על הכתף של חייל שמכוון נשק לתוך בית. איך זה נשמע למישהו הגיוני?????????pic.twitter.com/MXaaJGL81I

— lil (@yafalula)April 7, 2022

מרתון השידורים אתמול, שאגב נראה יותר כמו סיקור של מרתון תל אביב מאשר תיעוד של זירת פיגוע, הביא עמו אין ספור מחדלים. זה התחיל מתיעוד פניהם של הלוחמים ביחידות המסווגות שיכול להעמיד אותם בסיכון ממשי, המשיך בחשיפת פרטים על שיטות פעולה ואמצעי לחימה של המשטרה והצבא שיחייבו אותם בשינוי מידי של טקטיקות, כלל דחיפת מיקרופונים לתוך הפיות של מארחות ומנהלות ה״אילקה בר״ וברים סמוכים, שהן כמעט בבירור נפגעות טראומה שעוד לא הספיקו לעכל את הזוועות, ונגמר בהכנסת מצלמות אל תוך בתי החולים, חדרי המיון, ואפילו אל תוך מיטות הנפגעים שהפצעים שלהם עוד לא התחילו להגליד.

לכתוב על התנהלות התקשורת אחרי הפיגוע שקרה אתמול בדיזנגוף, מרגיש קצת כמו לעשות ריקאפ לפרק האחרון שיצא בתוכנית ריאליטי. עם שחקני מפתח כמו ניר דבורי על תקן ג'קי מהישרדות, רק שבמקום צעקות על שאר המתמודדים במדורת השבט צעק על אנשי ביטחון ברחובות הבוערים, כמעט מובטח שהרייטינג יזנק. משימת הגמר כמובן, היא לקבל תיעוד של נטרול המחבל, ואם זה יכול לקרות בצורה גרנדיוזית עם 50 אנשי שב"כ ושלושה מסוקים, מה טוב. בדרך אל התיעוד המיוחל העיתונאים יצטרכו לשוטט ברחובות תל אביב תוך כדי שהם מאיימים על אנשי צבא ומשטרה לספק להם טיפים לאן רצים עכשיו, המכשול העיקרי – לא להחליק מדם הפצועים שעדיין לא הספיק להתייבש. נו, הייתם צופים?

אולי זאת רק אני, אבל זה קצת אירוני שאנחנו מביעים ביקורת על הפיאסקו שהתקשורת סידרה לנו, בעודנו צופים בה באדיקות. מיד לאחר הפיגוע אנחנו רצים לטלוויזיה הסמוכה אלינו להרוות את הצימאון שיש לנו לקבל מידע. אז איך אנחנו יכולים לשחק אותה מופתעים כשגופי התקשורת מזרימים אלינו את המידע, ומזרימים, ומזרימים, ומזרימים, ומזרימים. זה היצע וביקוש.

אם כל מי שצופה בחדשות 12 ומתלונן על חוסר האחריות, היה מפסיק לצפות בחדשות 12 – אולי הם היו פחות פחאשפה וחסרי אחריות.

— Yehuda Shohat (@yudash)April 7, 2022

אבל אי אפשר באמת להאשים קהל שבוי ומפוחד שבסך הכל מבקש לעצור את הבינג' האחרון שלו בנטפליקס ולהתחבר לתחושת הסולידריות. אם התקשורת לא הייתה משדרת לנו את מופע האימים הזה, גוד נואז שהיינו מוצאים דרך אחרת לעשות סטרימינג על מה שקרה אתמול ברחוב דיזנגוף, זה 2022. אם חושבים על זה אנחנו הקהל, מעט סדיסטים. כמו בצפייה במשחקי הדיונון, ממשיכים לצרוך תוכן שעושה לנו סיוטים בלילה, רק כי אנחנו לא מצליחים להוריד את העיניים מהמסך.

אז איך עוצרים את המעגל האכזרי? זה שגורם לנו לרדוף אחר תוכן שעושה לנו רע ונותן לתקשורת תמריץ בשביל להמשיך לייצר אותו בשבילנו. אחרי מעל ל-2,000 תלונות אתמול על סיקור ערוצי החדשות, אפשר להגיד שהפתרון כבר בהתהוות. שר התקשורת יועז הנדל פנה הבוקר ליו״ר מועצת הרשות השנייה, עדן בר טל, על מנת לכנס את המועצה ולבחון את כללי הסיקור התקשורתי במהלך פיגוע הטרור שאירע. גם בערוץ 12 נערכה מתברר ישיבת "הסקת מסקנות".

מבקש מכלי התקשורת השונים להתרכז במקום אחד, בהתאם להנחיות המשטרה ולקבל דיווחים מסודרים.
לא לפרסם סרטונים.

למרות הרצון לדווח, עיתונאים בתוך זירה פעילה מפריעים לעבודת כוחות הביטחון.

— Yoaz Hendel יועז הנדל (@YoazHendel1)April 7, 2022

המהפכה הטכנולוגית שאנחנו עדים לה יוצרת מהפכים חברתיים ופוליטיים שאנחנו עוד לא מתחילים לקלוט את הגודל שלהם. כשיוצא סם חדש לשוק, הוא מסתובב ברחובות במשך חודשים עד שמשרד הבריאות מצליח להוציא אותו מחוץ לחוק. תהליך דומה קורה כשהתקשורת מתחילה לפרוץ את כל הגבולות המוכרים על ידי כך שהיא מפשיטה את אירועי הפיגוע עד לכדי פורנו שכולנו נאלצים לצפות בו. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות, ביניהן התחרות עם המדיה החברתית שנכנסה לתמונה בתור שחקן חדש. עכשיו, מגיע שלב ההתמודדות. הגופים המפקחים על התקשורת, ממש כמו משרד הבריאות, יאלצו לחפש דרך ״להוציא את הסם החדש אל מחוץ לחוק״. התקווה, היא שזה יקרה לפני שכולנו נפגע ממנו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אפילו משה פרץ יסתדר בלעדיהם. זיקוקים. צילום: Shutterstock

מדינת ישראל תסתדר בלי זיקוקים. היא לא תסתדר עם הריקלינים

מדינת ישראל תסתדר בלי זיקוקים. היא לא תסתדר עם הריקלינים

אפילו משה פרץ יסתדר בלעדיהם. זיקוקים. צילום: Shutterstock
אפילו משה פרץ יסתדר בלעדיהם. זיקוקים. צילום: Shutterstock

חשבנו שלשמור על שלומם של גיבורי ישראל פגועי הנפש הוא אינטרס משותף של כולנו, אבל מסתבר שגם המובן מאליו נתון למחלוקת. למה הגרועים שבביביסטים קפצו להגנת הזיקוקים ולמה סולידריות, אמפתיה והשאיפה לשקט הן האויבות האמתיות שלהם?

אני אוהב זיקוקים. ממש אבל. בילדות דלת הריגושים של סוף שנות השבעים פינת תחילת האייטיז, זיקוקים היו אחד הדברים המדהימים והמהפנטים ביותר שאפשר לעלות על הדעת. צבעים זוהרים מתפוצצים בשמיים, מה יותר קסום וחגיגי מזה. גם שנים אחר כך כאדם בגיר שחי באמסטרדם, האופן שבו העיר מתלקחת פעמיים בשנה בשלל צבעים – אין הרבה מחזות מרשימים מזה. אבל האמת הברורה היא שכל פלאי הדי-נור שבעולם לא שווים טיפת זיעה חרדתית אחת של לוחמ.ת הלומ.ת קרב. זאת צריכה להיות אמת ברורה שאין בלתה.

אלא שבישראל של 2022 אפילו על הברור מאליו צריך להילחם בשוחות של ימין ושמאל ולתפוס מחסה בשעת מטחי השנאה. לא חלפו שעות מרגע ההכרזה הברוכה של עיריית תל אביב-יפועל ביטול מופע הזיקוקים המסורתישל יום העצמאות וכבר זינקו להם הריקלינים אכולי המשטמה כדי לגדף ולחרף את גיבורי ישראל פגועי הנפש ובעיקר את הסולידריות שבשמה התקבלה ההחלטה.

"ביטול הזיקוקים ביום העצמאות הוא טעות, ועוד שלב בנמיכות הקומה ובהתכנסות לתוך עצמנו", כתב ריקלין והציע להלומי הקרב לשים אוזניות. "עם נורמלי אינו מפסיק את שירת חייו וחוגג את עצמאותו בדממה", חתם אורקל השנאה את דבריו, כאילו במות הבידור הרועמות, המסיבות עתירות הדציבלים אל תוך הלילה וצהלולי הקריוקי המשמחים נגנזו אף הם עם ביטול הזיקוקים. חשבנו שכבר התרגלנו לשקרים, לפייק ולרוע הטהור של הגרועים שבביביסטים, אבל היכולת שלהם לבדות מציאות לצרכיהם מרשימה כל פעם מחדש.

לדעתי.
ביטול הזיקוקים ביום העצמאות הוא טעות.
ועוד שלב בנמיכות הקומה ובהתכנסות לתוך עצמנו.
אכן יש רעש מוגזם בישראל בכבישים במסגדים ובמסיבות טבע.
תתחילו עם זה.
יש גם בעיה של הלומי הקרב.
יש אוזניות או הכנות אחרות.
עם נורמלי אינו מפסיק את שירת חייו וחוגג את עצמאותו בדממה.
חבל מאוד

— שמעון ריקלין (@Riklin10)May 1, 2022

וצריך להיות ברור: מה שבאמת מבהיל את ריקלין ודומיו – זה הרי יכול להיות כל אחד מעדת האידיוטים השימושיים שבנימין נתניהו מפעיל ומתמרן בתקשורת, מבכיר העמית סגלים ועד הזוטר שבדבילים מערוץ 14 – זה הרעיון שרוב כלשהו מוכן לוותר על הפריווילגיה שלו כדי להגן על מיעוט כלשהו, כמו גם הרעיון שמצב הלוחמה המתמיד שבו הם מבקשים לחיות גובה קורבנות בקרב גיבורי ישראל. הבוז התהומי והאנטי-הומני לסבלם של הלומי הקרב מגיע בדיוק מאותו מקום חשוך ואפל שמוכן לצלוב ולהוקיע קצינים ואלופים שוברי שתיקה. הסולידריות, האמפתיה והשאיפה לשקט הן האויבות שלהם.

זיקוקים. צילום: Shutterstock
זיקוקים. צילום: Shutterstock

וזה הרי לא באמת עניין של שמאל וימין. רוב ימני מוחץ היה בוחר בשלוותם של הלומי הקרב על פני ההנאה שבזיקוקים. הריקלינים, שליחיו של הנאשם מקיסריה בתקשורת ויצירי פורום קהלת, הם מיעוט קולני וקיצוני שאינו בוחל בדבר כדי להכתיב את עתיד דמותה של המדינה ולחתור תחת הרעיונות המכוננים שלה. המיעוט הזה שואב את כוחו מהשתלטותו על עמדות מפתח בתקשורת, לפעמים ממש בסיועו ובתיווכו של נתניהו. כך הפכו את איתמר בן גביר לפוליטיקאי שמקבל הכי הרבה זמן מסך בישראל, למשל. מבחינתם הקרב על הזיקוקים והלומי הקרב הוא קודם כל קרב נגדכם, נגד המדינה כהוויתה, עוד קרב במלחמה הגדולה נגד הדמוקרטיה הליברלית והחופשית. נגד רעיון העצמאות, בעצם. לא נתפלא אם הם אפילו לא אוהבים זיקוקים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מתי בפעם האחרונה שיניתם את דעתכם? בנימין נתניהו (צילום: שאטרסטוק)

האם אתם יכולים לשנות את דעתכם על בנימין נתניהו?

האם אתם יכולים לשנות את דעתכם על בנימין נתניהו?

מתי בפעם האחרונה שיניתם את דעתכם? בנימין נתניהו (צילום: שאטרסטוק)
מתי בפעם האחרונה שיניתם את דעתכם? בנימין נתניהו (צילום: שאטרסטוק)

שנו את דעתכם הפוליטית. זה הדבר הכי ישראלי שאפשר לעשות. הדעות המוצקות שלנו, אלה שאנחנו רבים עליהן בחירוף נפש ברשתות החברתיות, משתנות למעשה כל הזמן. אנחנו מתמתנים, אנחנו מקצינים, אנחנו משנים את דעתנו כמעט בלי לשים לב. ודעתכם על נתניהו כבר השתנתה

>> לשנות את דעתכם הפוליטית //1 מ-74 דברים שכל ישראלי צריך לנסות לפני המוות

כל ישראלי חייב לשנות את דעתו הפוליטית לפני המוות. זה נשמע אולי מופרך ובלתי אפשרי, כי ההצבעה שבטית, כי הישראלים תומכים במפלגות ובפוליטיקאים כמו שהם אוהדים קבוצת כדורגל (בקנאות וללא קשר לביצועים), כי השנאה בין המחנות גדולה מדי. אבל האמת המוכחשת בתוקף היא שישראלים משנים את דעתם הפוליטית ללא הרף. הם פשוט אינם מודים בכך. הישראלי מכחיש בתוקף ששינה את דעתו אי פעם, כאילו הנכונות לשנות עמדות בהתאם לשינויים במציאות היא הבעת חולשה, וגם אם עבר משמאל לימין או להפך הוא תמיד יסביר שהוא עצמו לא השתנה, זה השמאל\ימין שזזו ממקומם.

וזה, כמובן, שקר. הסחרור האנטי-דמוקרטי אליו נקלעה מדינת ישראל נעצר בדקה ה-90 תוך כדי שנתה ה-74. הוא נעצר כשאנשים מהימין האידיאולוגי שמייצגים בנט, סער וליברמן שינו את דעתם בנוגע לשיתוף פעולה עם השמאל של ניצן הורוביץ ומרב מיכאלי ועם מנסור עבאס, והאחרונים בתמורה שינו את דעתם בנוגע לאותו שת"פ בדיוק. זהו שינוי דרמטי ששם את תפקודה התקין והדמוקרטי של המדינה לפני טובתו הפוליטית של כל אחד מהמחנות ובוודאי שלפני טובתו האישית של בנימין נתניהו, משונה ככל שהדבר ישמע.

הפנאט של אתמול הוא המאחד של היום. נפתלי בנט ובנימין נתניהו (צילום: גטי אימג'ס)
הפנאט של אתמול הוא המאחד של היום. נפתלי בנט ובנימין נתניהו (צילום: גטי אימג'ס)

והנה, לכבוד יום העצמאות הזה אני חש צורך לעמוד על כיסא ולצעוק: שיניתי את דעתי. שיניתי את דעתי בעבר לגבי נתניהו (עד 2016 לא חשבתי שהוא דיקטטור בהתהוות), שיניתי את דעתי בעבר לגבי בנט (עד 2021 חשבתי שהוא פנאט בעור כבשה), שיניתי את דעתי לגבי מרצ ולגבי חד"ש (בואו לא ניכנס לזה), ואני מהמר שעוד אשנה את דעתי שוב ושוב גם לגבי פוליטיקאים נוספים, סוגיות מרכזיות וצבע תחתונים מועדף. כדאי גם לכם.

אם תביטו לאחור תבינו שדעתכם כבר השתנתה יותר מפעם אחת. אולי הקצנתם עם הזמן והמאורעות. אולי התמתנתם מול השנים והמורכבות. אולי חשבתם שנתניהו חף מפשע ולא צריך להתפטר לפני הגשת כתב אישום, ואז שיניתם את דעתכם והחלטתם שבעצם גם לא אחרי הגשת כתב אישום, הרשעה ופסק דין חלוט אחרי ערעור. מה אתם יודעים, דעתם של הביביסטים על ביבי השתנתה גם היא. הדעות המוצקות והיציבות שלנו, אלה שלכאורה מגדירות אותנו, אלה שאנחנו רבים עליהן מדי יום בחירוף נפש ברשתות החברתיות, משתנות למעשה כל הזמן. אולי זו צריכה להיות מסורת משחררת של יום העצמאות: כולם מתחלפים בדעותיהם ליום אחד כדי להתרענן ולהירגע קצת.

מחאה לא יכולה לשנות שום דבר? הנה עוד דעה שהשתנתה. מחאת בלפור (צילום: שרון אברהם)
מחאה לא יכולה לשנות שום דבר? הנה עוד דעה שהשתנתה. מחאת בלפור (צילום: שרון אברהם)

זה לא חייב להיות שינוי מקצה לקצה ומעבר מגוש לגוש, אם כי ברור שהדבר מפתה. ישראלים שעורקים ממחנה אחד למשנהו מתקבלים על פי רוב באהבה גדולה ושלל כיבודים במחנה החדש שלהם, בעיקר אם הם אנשי תקשורת או אושיות סושיאל. הם "התפכחו". הם "ראו את האור". הם "הבינו את האמת". הם יקבלו "תוכנית טלוויזיה". מצד שנ י, במחנה אותו נטשו יכריזו עליהם כמי שיצאו מדעתם, אכלו שוחד, איבדו את אחת מאונות מוחם ורצחו את רבין בשנית ובאופן רטרואקטיבי. הישראלים כל כך בטוחים שהם תקועים בעמדותיהם, שכל חציית קווים כזו היא סנסציה ורעידת אדמה ברשתות החברתיות, ולכן גם מאיימת מאין כמותה. לתקשורת יש כמובן את הכוח לשנות את דעת הקהל. הבליץ התקשורתי-ביביסטי בעד נתניהו כבר גרם לרבים וטובים להפסיק לפחד ולהתחיל לאהוב את המנהיג.

שנו את דעתכם הפוליטית. זה הדבר הכי ישראלי שאפשר לעשות. אם בכל זאת נבדוק מה קרה כאן ב-50 השנים האחרונות נגלה דבר לא מפתיע: הכל השתנה. כן, כולל דעתם המוצקה של ישראלים על דברים. כולל "הימין" ו"השמאל" המדומיינים. כולל דעתכם על נתניהו. לפני כ-30 שנה מפלגת העבודה הייתה מפלגה של 44 מנדטים. לפני כ-20 שנה מעטים האמינו שאפשר לפנות את התנחלויות גוש קטיף. לפני כשנתיים אף אחד לא היה מאמין שנתניהו לא יצליח לנצח ארבעה סבבי בחירות ברציפות או שהמחאה נגדו תצליח לבעור במשך שנה שלמה ואשכרה תשנה משהו. ומה קרה אז, שוב ושוב? בין אם באופן פסיבי ותגובתי או באופן יזום ומודע, הישראלים שינו את דעתם. והם ישנו אותה שוב.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

רקדני הדם המצטיינים סמוטריץ', ברקת, קיש ובן גביר (צילום: מתוך עמוד הטוויטר של יוסי דורפמן @Yossi_Dorfman)

המדריך למלחמה בטרור: כבו את הטלוויזיה ושמרו על שפיותכם

מזמן לא ראינו מועדון חדש, עכשיו יש שניים. בחזרה אל רחבת הריקודים (צילום: shutterstock)

מתירנות היא לא תירוץ לפגוע מינית. לא במסיבה ולא בשום מקום אחר

השארנו את האוקראינים לבד. הפגנה נגד הפלישה לאוקראינה, 12.3 (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)

השמאל הממולכד: להביט בהשתקפות שבמראה ולזעוק "מפלצת!"

כתבות
אירועים
עסקאות
מתי בפעם האחרונה שיניתם את דעתכם? בנימין נתניהו (צילום: שאטרסטוק)

האם אתם יכולים לשנות את דעתכם על בנימין נתניהו?

שנו את דעתכם הפוליטית. זה הדבר הכי ישראלי שאפשר לעשות. הדעות המוצקות שלנו, אלה שאנחנו רבים עליהן בחירוף נפש ברשתות החברתיות,...

מאתירון טן ברינק7 במאי 2022
ביום בהיר רואים מכאן כמה מירי רגב קטנה. ראש העיר רון חולדאי (צילום: איליה מלניקוב)

סע, חולדאי, סע

בהיעדר ממשלה וכנסת מתפקדות, לראש עיריית תל אביב רון חולדאי יש הזדמנות נדירה לפעול עד שתהיה תחבורה ציבורית בשבת בכל המטרופולין....

מאתירון טן ברינק17 באוקטובר 2019
נעמה יששכר (צילום: אוסף פרטי)

למה התגובות לעונשה של נעמה יששכר כל כך אכזריות?

בניגוד למקרה הצעירים מקפריסין, נראה שעונש של שבע וחצי שנים בכלא הרוסי על הברחה של 9 גרם לא מעורר את חמלתו...

מאתאופיר סגרסקי15 באוקטובר 2019
אבן גבירול (צילום: שאטרסטוק)

ארוך מדי: למה רחוב אבן גבירול כל כך פאקינג מוזר?

לדיזנגוף יש אופי, לאלנבי יש שיק, אפילו לבן יהודה יש איזה ז'ה נה סה קוואה שמבדל אותו מהעדר. אבל אבן גבירול...

רותם בר23 במרץ 2022
אחד הנערים מקפריסין מתקבל בנתב"ג, אתמול (צילום: אילן אסייג, הארץ)

ואם הם לא אנסו, אלא רק השפילו והתייחסו אליה כמו לחפץ, זה בסדר?

ההתקבלות של הנערים מקפריסין כילדים של כולנו היא כל מה שרע בגבריות הישראלית. הגיע הזמן ללמד נערים שנשים הן לא יעד...

מאתנדב נוימן29 ביולי 2019
צילום: שאטרסטוק

תפסיקו להעלות סלפיז עם אנשים מסכנים. זה לא עוזר להם

"תכירו את X, הוא דר רחוב, תעזרו לו": ה'סלפי-צדיקות' היא תופעה חדשה הפורחת במחוזותינו, וממירה צדקה כנה במופע נרקיסיסטי פסול. דעה

מאתעדי סמריאס22 ביולי 2019
ככה נראית אישה ששרדה ארבעה חודשים על אי בודד? הישרדות VIP, צילום מסך

גמר הישרדות VIP: איך נראית אישה ששרדה ארבעה חודשים על אי?

עזבו אתכם מרעב ועייפות, הלאה עם האייג'יזם והפלאס סייז - הקרב האמיתי של נשות הישרדות VIP היה בשיער הגוף שלהן |...

מאתאור נוף15 ביולי 2019
רחוב אלנבי (צילום: שאטרסטוק)

פינוי בילוי: ממתחם אלנבי 99 צריך להיפרד בריקודים ולא בדמעות

כל מקום שאנחנו אוהבים בעיר יכול להיסגר ולהפוך למגדל יוקרה בכל נגע נתון. מה עושים? נהנים וחוגגים כל עוד אפשר

מאתעידו שחם27 ביוני 2019
שדרות ירושלים ביפו (צילום: יולי גורודינסקי)

תושבי יפו משלמים את מחיר הכישלון של נת"ע

נת"ע לא התכוננה כראוי לתחילת העבודות ביפו והתוצאה מורגשת בשטח. חייבים לעצור לרגע ולחשוב על כל זה מחדש, בשיתוף התושבים. דעה

מאתמורן נקר29 במאי 2019
הביטו בפרצופים המודאגים האלה. מתוך סרטון ההשקה של חדשות 13 (צילום מסך)

כולם מפחדים מהיום שאחרי גולן יוכפז ובצדק

אנחנו הולכים להתגעגע לעיתונות הבינונית שהייתה כאן. דעה

מאתירון טן ברינק30 באוגוסט 2022
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!