יחסי אבא-בן הם אחד מאבות המזון של הסיפור, ארכיטיפים של כל מבנה נראטיבי. רק תשאלו כל גיבור של מארוול על אבא שלו, ותראו אותו בוכה. וראינו לא מעט יצירות טלוויזיה שמתאבססות על אבות ובנים, אבל אחת מתוקה וקלילה כמו זו שיצר רוב לאו החתיך תמידית עם בנו הצעיר ג'ון אוון לאו עבור נטפליקס. הבעיה היא שבגלל שקוראים לה בשם המתורגם הממש מעיק "אבא בהפרעה" (ולא, כמו במקור, Unstable/בלתי יציב) יש סיכוי לא מבוטל שדילגתם עליה. וזו טעות, כי פאפא לאו יכול להיות גאה ביצירה שלו, ובבן שלו.

>>שחקנית עם תסמונת דאון חוטפת כדור בפרצוף. גם זו סוג של התקדמות

"אבא בהפרעה" נולדה בימי הקורונה כפרויקט משותף של לאו ובנו, שרצו לשלב את הכישרונות שלהם. לשם כך הם בנו לעצמם סדרה שבהם הם מגלמים אב ובן. ולמרות שברור שמדובר ביחסים פיקטייבים (וממש מורכבים), קשה שלא למשוך השוואות לחיים המופרעים שחווים בתור הבן של רוב לאו. בסדרה לאו האב מגלם מיליונר-גאון-ביוטק עם נטיות נרקיסיטיות של כוכב קולנוע, והבן מגלם את מי שרק רוצה להתרחק מהעולם שאביו בא ממנו, אבל לא מצליח. זה מרגיש מוכר כי זה עובד עם חומרים של החיים האמיתיים, ולצד כתיבה קומית חדה שבאמת מכוונת לפאנצ'ים, זה גם כיף גדול לצפייה, ולא רק טיפול פסיכולוגי בין אב לבן.

העונה השנייה, שנחתה בנטפליקס בסופ"ש, ממשיכה את ההתאוששות של בני משפחת דרגון, שמנסים להתגבר על אובדן האם לצד הפסיכולוג הנפלא/מוזר לזלי. הטריילר מרמז שהעונה נראה את ג'קסון מאיים על אלייס, לצד ניסיון להחלפת המנהיגות בחברה. בתכלס, אנחנו רק מחכים לעוד סצינות של אב-בן, גם כדי לראות את הכמיה הטבעית שבין השניים, וגם כי עדיין בא לנו להשוות בין הפרצופים שלהם. איך רוב לאו כל כך הרבה יותר חתיך? איך אשתו נראית?! נמשיך להתלבט תוך כדי הבינג'.
"אבא בהפרעה", עונה 2. עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• אבא
• קומדיה

אפשר לכתוב ספרי פסיכולוגיה שלמים על מערכת היחסית המוזרה שבין גבר צעיר לאביו. למעשה, אנחנו די משוכנעים שנכתבו כבר כאלה, אבל היינו עסוקים יותר מדי בלגרום לו להגיד 'אני אוהב אותך' דרך מחמאות קטנות על יכולות דפיקת פטיש. נו טוב, זה לא שאנחנו לבד – יותר מדי סדרות טלוויזיהמתעסקות בנושא אבות מורכבים, ורק השבוע חזרה "יורשים"לעונה חדשהכדי להזכיר לנו שגם אם אבא יצא לקנות סיגריות ומעולם לא חזר, יכול להיות גרוע יותר. בכל אופן, גם נטפליקס מצטרפים עכשיו לרצח האב המטאפורי עם סדרה חדשה בכיכובם של אב ובן אמיתיים.

"אבא בהפרעה" היא סדרה על בן ביישן שמתחיל לעבוד אצל אביו – מיליונר הייטק מבריק ואקסצנטרי, ואיך לא, גם די נרקיסיסט. וזה מצחיק, כי את אב הנרקיסיסט והאקסצנטרי מגלם השחקן הדי נרקיסיסט והאקסצנטרי רוב לאו, ואת הבן הדי ביישן מגלם הבן הדי ביישן שלו, ג'ון אוון לאו. ומספיק להביט בשיחה הקצרה שפרסמו בנטפליקס ולהבין שהדינמיקה בין השניים משגעת בחיים האמיתיים, אז על אחת כמה וכמה בסדרה.

למעשה, על רוב לאו, הסדרה כולה נוצרה בהשראת ההרגל הממש מצחיק של ג'ון להטריל את אביו בתגובות. כך, לדוגמה, כשהאב פרסם תמונת אינסטגרם שלו קורא תסריט ועומד ליד ג'יפ, הבן הגיב "כל כך כנה. אני אוהב לראות שסלבס הם בדיוק כמונו". במקרה אחר בנו הגיב לסרטון בו רוב לאו משחק שח-מט עם התגובה "כולנו יודעים שאתה לא יודע לשחק שח-מט". בן טוב, סך הכל. הוא אפילו כתב את אחד הפרקים. כך או כך, אפילו אם רק עבור הדינמיקה המעניינת, שווה לבדוק. גם העובדה שאת הסדרה הם כתבו עם יוצר "דיאטת סנטה קלריסה" מעודדת.

"אבא בהפרעה",עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• המסך
• נטפליקס
• אבא

"אבא שלי זו המסיבה הזאת שלא הוזמנת אליה. אתה רק שומע מבחוץ את המוזיקה שבוקעת משם, אתה רואה את המוזמנים נכנסים, ורק אותך הסלקטור לא מכניס". למשפט הזה אחראי אביב גפן ב"שנות הירח", אבל כנראה שעוד הרבה דמויות טלווזיוניות מהשנים האחרונות היו חותמות עליו. מהשלטון הדיקטטורי של לוגאן רוי ב"יורשים" דרך הפנטזיות של נייט על מותו אביו ב"אופוריה" ועד לאב הרצחני עם כוחות העל ב"בלתי מנוצח" – הדדי אישיוז שוב שולטים במסך הקטן, ולא פעם מזווית אפלה וקודרת במיוחד.

אז איך הגענו לשם? אפשר לטעון שהדחייה של דמויות אב, במיוחד כאלה עם כסף והשפעה, מהדהדת את התקופה עמוסת השינויים והפרנואידית שבה אנו חיים. כשמושגים כמו גבריות רעילה הופכים מוכרים ונפוצים יותר, יש לזה השפעה גם לדרך שבה אנו רואים את "ראשי המשפחה". מצד שני, כדי שמישהו ירצה לערער על מקומך בתא המשפחתי – או בחברה בכלל – אתה צריך להיות מספיק חזק ודומיננטי.

איך הכל התחיל, בעצם? האבות הראשונים של הטלוויזיה נמנו על הארכיטיפ המוכר של "האב המסור", זה שעובד בעבודה יציבה במשך היום ובערב מגיע כדי לעזור קצת עם החינוך של הילדים. החיים בפרברים לא קלים ולפעמים יש צרות, אבל בסוף (כלומר, אחרי פחות או יותר 20 דקות) הכל מסתדר. גם אם לא צפיתם ב-Father Knows Best או Leave It To Beaver, אתם כנראה מכירים את הנוהל, ולו רק בגלל החצי-פארודיה עליו בוונדה-ויז'ן.

בשנות ה-70 החברה האמריקאית תססה משינויים חברתיים ושערוריות ציבוריות, ובמקביל הטלוויזיה השתכללה והדמויות קיבלו קצת יותר עומק. ארצ'י באנקר, הפאטריארך הזועם של "הכל נשאר במשפחה", הוא כנראה הדמות הטלוויזיונית הכי מוכרת מהתקופה. הוא לא היה "אבא מסור" קלאסי, אלא האבא הזה שצועק על הטלוויזיה ושונא כל מי שהוא לא הוא. שחורים, קומוניסטים ופמיניסטיות לא היו היחידים שעוררו את זעמו – היה לו גם הרבה מאוד מה להגיד על משפחתו הפרטית. כל זה לא מנע ממנו להפוך לאחת הדמויות הטלווזיוניות האהובות והמוכרות ביותר, ובו זמנית שמו הפך למילה נרדפת לשמרנות נרקיסיסיטית.

אבל ההשפעה הכי ברורה על הגל הנוכחי היו סדרות האיכות של סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים. "הסופרנוס" ו"עמוק באדמה" אינן "סדרות משפחתיות" בהגדרתן, אבל המשברים בתוך משפחה לא-לגמרי-מתפקדת תפסו חלק עצום מהדרמה. הראשונה הציבה בתפקיד הראשי אב שחושב שהוא ארצ'י בנקר, אבל יש בו גם חלקים פגיעים ועדינים יותר – אלה שהוא מדחיק כל כך חזק עד שהם גורמים לו להתעלף ספונטנית. ב"עמוק באדמה" אב המשפחה מת בפרק הראשון, אך כששלושת ילדיו ממשיכים לחיות בבית העסק הנושא את שמו, הוא אף פעם לא באמת נעלם. נייט, הבן הבכור שחוזר כדי לתפוס את מקומו, הוא הייצוג הבכייני האולטימטיבי של דור האיקס – הוא כל כך רוצה למרוד בממסד ובמערכת, שעל הדרך הוא דוחה גם את התא המשפחתי האישי שלו, כבן ואח אבל גם כאב ובן זוג.

בהמשך הגיעו עוד סדרות דרמה שהרשו לעצמן לפרק את דמות האב הקלאסית – "מד מן", "שובר שורות", "אוזרק", "בוג'אק הורסמן" ועוד. אבל בזמן שסדרות האיכות הולכות מכות מי מציג אבא יותר מחורבן, החלו להופיע עוד ועוד אבות אוהבים ומחממי לב, כאלה שמודל ההורות שלהם הוא יותר גומז אדאמס מאל בנדי. לא בדיוק האב המסור 2.0, יותר כמו האב החמוד, זה שיש לו קשיים ואישיוז אבל האבהות חשובה לו והוא אוהב את משפחתו מכל הלב.

• המסך
• טלוויזיה
• אבא
• איש משפחה
• סדרות

בס״ד
קראתי בעבר מחקרים שמספרים על כך שחוש הריח הוא החוש היחיד שיכול ״להחזיר״ אותך לעבר. השבוע הסתובבתי באחד מקניוני הארץ ועברתי ליד חנות בישום וקרמים. הריחות שעלו משם החזירו אותי ישר לבית אבא, לתקופת הילדות הקסומה בלהט"ביסטן.

זה החזיר אותי לבקרים, כשאבא היה קם ב-05:30, השכם בבוקר ורץ לעבוד בפילאטיס מכשירים בחדר הכושר השכונתי. אני זוכרת שהייתי מסתכלת עליו בהערצה וחושבת לעצמי ״וואו, איך אבא משקיע בטיפוחו. הלוואי שיום יבוא וגם אני אגדל להשקיע כך בטיפוחי״.

>> תשעה מסמכים שכמעט שינו את המדינה: המזימה הלהט"בית שסוכלה
>> הכי קורעים בלהט"ביסטן: 8 קומיקאים גאים שמצחיקים אותנו

זה החזיר אותי לבילויים המשפחתיים שלנו, איך נהגנו לעלות לקברי צדיקים ולהשתטח ביחד באומן 17 לצלילי שירי הקודש, כשאבא מחזיק לי את היד ומזמזם במסירות נפש "All my life i was fighting my way״. עד היום אני לא יכולה לשמוע את המילים "My Skin" מבלי שצמרמורת תעבור מתחת לעורי. אולי לכם, החילונים, הפיוטים הללו לא עושים דבר. אך עבורי, רק המראה של האדמו״ר הגדול, הרבי עופרה, על העמדה, וגל גדול של התרגשות כובש את כולי.

זה החזיר אותי לטיולים המשפחתיים בסופי השבוע. אולי אחד הדברים האהובים עלי בלהט"ביסטן היו אותם טיולים ארוכים שאבא ואני היינו עושים ברגל בסופי השבוע, הישר לגן העצמאות. אבא אהב לשבת על הדשא, להסתכל על השמיים הכחולים וליהנות מהאוויר הנעים. חברו הטוב מתוקה (לימים גיליתי ששמו בכלל יוסי, אבל כך הביעו חיבה לחברים בלהט"ביסטן), תמיד היה מצטרף אלינו. מתוקה ואבא אהבו לשבת בחוף ולהיזכר בימי הנעורים שלהם, ותמיד אמרו לי ״לכי, תקני לך משהו בקיוסק״, בזמן שהם היו נזכרים. לא יודעת למה.

>> סיפורם העצוב, היפה והמוזר של כוכבי הקולנוע הלהטב"קים
>> גאים להציג: הרגעים הטלוויזיונים הגאים ששינו את הכל

זה החזיר אותי למאכלים ולבישולים של אבא. אם יש משהו ששימרתי עד היום זו מסורת ״סושי בשלישי״. אבא תמיד היה אומר ״רול מטוגן, זה רול מהשטן״. קעקעתי את זה השנה, לזכרו.

זה הזכיר לי את החגים. אלו מכם שאינם קרובים למסורת בטח צוחקים כרגע ואומרים ״מי חוגג חגים היום? אנחנו ב-2022, תתקדמו״. אבל עבורנו, אנשי המסורת, החגים הם הזדמנות להתחבר למי שאנחנו, למי שהיינו ולמי שהפכנו להיות. החגים סימנו עבורי את הבית.

>> התיאטרון הגאה הגיע ללב המיינסטרים, ועוד יש לנו דרך לעשות
>> מי הולך להופיע במצעד הגאווה השנה?

במיוחד אני זוכרת את החג ביוני כשאבא היה צובע אותנו בצבעים שונים, והיינו הולכים יד ביד למסיבה הענקית בתל אביב. כל כך נהנתי לחגוג עם אבא במסיבה הזו, נהנתי לראות אותו מחייך, רוקד, מרגיש כמו עצמו. אני מתגעגעת לימים עם אבא בלהטביסטן. שיחזרו אלינו במהרה, אמן.

*הטור אמנם סאטירי, אבל הרגש אמיתי. בואו נחגוג בלהט"ביסטן הכבושה

• טור אישי
• סאטירה
• קומדיה
• אבא
• נוסטלגיה
• להט"ב
• להטב"ק
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 898 // להט"ביסטן