האם שוק הפשפשים קפץ את הכריש? בשום פנים ואופן לא, תתביישו על השאלה. נכון, בשנים האחרונות ההסתערות על רחובותיו ומזללותיו מגיעה בסופ"שים מכל קצוות הארץ והוא כבר בטח לא הסוד התל אביבי הקטן שהיה לפני עשור, ועדיין, בכל הקשור לאוכל רחוב ברדיוס הקרוב לשוק יש כאן ריכוז מרשים ומגוון של סטריט פוד חוצה יבשות. ההיסטוריה היפואית מלאה באוכל רחוב משובח מהצד הערבי ומהצד הבולגרי שלה, ולא מעט ממשיכי דרך עושים למורשת הזאת כבוד. מה שבאמת חשוב זה שיש כאן משהו לכולם, לא משנה אם אתם בעניין של בשר, דגים, אוכל מזרח תיכוני לוהט או מאפים אירופאים מעודנים. לא נותרה לנו ברירה אלא לאכול הכל.

זהו הסרטון החמישי בסדרת "טיים אאוט חמסה" שבה נצא לבחון מקרוב עם מצלמות ורחפנים את המיטב שיש לסצנת האוכל בתל אביב להציע. הרשימה שבסרטון מייצגת את 5 המקומות האהובים על מערכת טיים אאוט בכל קטגוריה או אזור, כפי ששוקללו בידי מבקרי העיתון, עורכיו וחברי דסק "אוכלים שותים". רשימה מורחבת ומעודכנת של המקומות המומלצים בקטגוריה תתפרסם בהמשך. קודם כל תראו אותו כאן למעלה. נו. אנחנו מחכים.

מאפה ליאון: לזה מתכוונים כשמדברים על בורקס

המאפיה הבולגרית הוותיקה הזאת היא שריד מהעידן הטרום-טרנדי של אזור השוק, ויש בה שלל מאפים קלאסיים מהבלקן (כולל סוטלאץ' וסו-בורק), אבל גולת הכותרת היא בורקס נדיר מעלי פילו, ללא מרגרינה ובשלל מילויים עסיסיים שאפשר לקחת הביתה או להזמין עם ביצה והכל לישיבה במקום ואז לקחת גם הביתה ובבית להתחרט שלא לקחתם עוד.מאפהליאון, עולי ציון 17

מילק בייקרי: האושר הוא פחזניה מושחתת

פעם הייו מגיעים ליפו בשביל מאפיית אבולעפיה. המסורת הפחמימתית הזאת נשמרת, וגם כיום עולים לרגל אל העיר כדי לטעום מאפים מופלאים, רק שכיום זה יותר בכיוון של קרואסונים מדופדפים ונוצצים מחמאה, אקלרים שמנמנים ופחזניות מושחתות. המילק בייקרי היא המקום לעצור בו בשביל הפסקת קפה ומאפה באזור השוק, בהנחה ש"מאפה" זה פטיסרי ברמה הגבוהה ביותר. ואם אפשר שההפסקה הזאת תימשך כל היום – עדיף.מילק בייקרי, בית אשל 5

שווארמה בינו: הרבה לפני שזה היה מיינסטרים

הרבה לפני גל הדונר קבב הטרנדי הנוכחי, היה בינו גבסו מתיקן שיפודי שווארמה אימתניים של כבש ועגל בחצר ומזמין חברים לטעום, וכמו כל שיפוד שווארמה טוב העסק התגלגל משם והתפתח לזרוע עצמאית של דוקטור שקשוקה. ניסיונות המיתוג וההתרחבות לרוטשילד לא עלו יפה, אבל השווארמה המעולה עצמה, עסיסית ומתובלת לשלמות, עדיין מעולה ועדיין מחכה לסועדים בחצר של הדוקטור.שווארמה בינו, רזיאל 29

קפטן הוק: איך אומרים פיש אנד צ'יפס בערבית?

ממש בלב שוק הפשפשים נפתחה לפני כחצי שנה פינת אוכל רחוב קטנה שהתגלתה כמסעדה מפתיעה. קפטן הוק היא ספוט של פיש אנד צ'יפס עם טוויסט ערבי שמתפוצץ מטעמים טריים ובוהקים ומהווה חוד חנית של טרנד פיש-אנד-צ'יפס מסוים שמסתמן לאחרונה ביפו. אנחנו באנו בשביל הפיש, נשארנו בשביל המקלובה דג.קפטן הוק, עמיעד 3

יאפה כנאפה, בית אשל 12

שוק הפשפשים הפך בשנים האחרונות למעצמת כנאפה בקנה מידה בינלאומית, כשעל כל פינה פנויה נפתחת כנאפייה חדשה. כולן לא רעות בכלל, אבל יאפה כנאפה עולה על כולן עם ורסיה מעט פחות מתוקה מהסטנדרט ומנה שהיא התגשמות חלומות הכנאפה שלנו (עם גלידת פיסטוק טורקית מחלב עיזים, כמובן, כי איך אפשר בלי).יאפה כנאפה, בית אשל 12

• אוכלים שותים
• אוכל רחוב
• שוק הפשפשים
• יפו
• כנאפה
• שווארמה בינו
• בורקס

שוב מתמלאות העיניים של הדוקטור דמעות, לפרקים הן של שמחה ולפעמים ממצוקה. האיש שקיבל את הדוקטורט שלו בכלא, שם הבין ששקשוקה חריפה ולוהטת יכולה להמס את הקשוחים שבלבבות ועבד בפרך מילדות, הפך למוקד לעלייה לרגל לגרגרנים מכל העולם שבאים לזלול ולהצטלם. כנגד כל הז'יטונים שהחיים חילקו לו, גבסו הפך לנציג בולט ולשגריר האוכל הטריפוליטאי בארץ ובעולם. כשהוא יושב בחצר העות'מאנית הקטנה שהייתה לאימפריה שלו, גבסו נמלא געגועים לחברים שכבר אינם (ובעיקר למי שהיה לו למנטור, שאול אברון), ולרגע אינו מצטער על הדרך שנטש כחלפן כספים לטובת המסעדנות. אמנם במשך השנים הוא הפך לאחד מסמליה של יפו, ממש כמו כיכר השעון שבה חי כל ימיו, אבל עתה הוא נאלץ להיערך לקרב המאסף על חיי המותג והעוגן שלו, מסעדת דוקטור שקשוקה, שפרויקט נדל"ני מאיים על קיומה.

"מיד התחלתי לעבוד על עמוד השווארמה. למדתי מהטורקי איך לעבוד ועמדתי על כיסא לחתוך, ילד קטן, לא מגיע לסיח. הידיים שלי היו נחתכות כל הזמן מהסכין. בכל פעם אבא היה מקפיץ אותי לבית החולים האיטלקי 'דונולו' לתפור וישר חזרה לעמוד, לעבודה" (בינו גבסו על ילדותו בצל השווארמה)

הרומאן של בינו גבסו (יליד 1952) עם המטבח ניצת בתחילת שנות ה־60 של המאה שעברה, כשהתחיל לעבוד במסעדת טירופולי שהייתה בבעלות הוריו ושכנה ממש מול כיכר השעון. גבסו בן ה־10 הוצא מבית הספר ועבד לצדם של הוריו, שם בישלו את האוכל של סבתא שאותו בישלה עוד בטריפולי והמשיכה להאכיל בו את המשפחה גם ביפו. את הטבחה (תבשיל של בשר ועגבניות ובחגים גם קישקע ממולא קוקלע) של סבתא שגרה עימם בבית גבסו זוכר עד היום. "מהיום שנולדתי אוכל הוא הזהות שלי, אני מוכן אפילו להאכיל אנשים בחינם. הלוואי שיכולתי להאכיל חינם. זה החלום. זה גם מה שקרה לי בחיים. האוכל ניצח את הכסף," אומר גבסו כשהוא יושב בחצר המסעדה שלו, עדיין אוחז זנב של פלפל ירוק חריף שכרסם בארוחה רגע קודם לכן.

עד כיתה ד' למד גבסו בבית הספר של חב"ד ביפו. אז נסע אביו לטורקיה והביא לארץ לראשונה בעל מקצוע טורקי ומכשיר של שווארמה דונר פחמים. "מיד התחלתי לעבוד על עמוד השווארמה. למדתי מהטורקי איך לעבוד ועמדתי על כיסא לחתוך, ילד קטן, לא מגיע לסיח. הידיים שלי היו נחתכות כל הזמן מהסכין. בכל פעם אבא היה מקפיץ אותי לבית החולים האיטלקי 'דונולו' לתפור וישר חזרה לעמוד, לעבודה. הייתי ילד קטן, חסר השכלה, ובבית לא ציפו ממני לשום דבר. אני חושב שזה נתן לי חופש לפתח את החיים שלי".

אהבת את העבודה?

"הייתי שאול אברון קטן, שכל הזמן טועם, מריח ומשדרג. לא ידעתי שאני כזה עד שפגשתי והכרתי אותו, אבל כל הזמן חיפשתי את הפיתה הכי טעימה. הטורקי, שנקרא הדונרג'י, היה מגרד את הבצל, סוחט את הנוזל, והיו לו תבלינים מסוימים שהוא השתמש בהם. הבנתי שבמקום לגרד את הבצל יותר נכון לעבוד עם חתיכות בצל, שזה טעם אחר. אחר כך הגיעה משטרת ההגירה ולקחה את הטורקי ובא דונרג'י אחר, ואז כבר ידעתי את הטכניקה – איך להרכיב את העמוד – אבל מהטורקי החדש למדתי איך לתבל, ואז כבר הוספתי לפיתה את הפלפל צ'ומה ואת סלט המשווייה, שזה האוכל של הבית שלי, בלי טחינה שמשתלטת על הטעם, רק בצל טרי ופטרוזיליה ומלפפון חמוץ חצוי".

השווארמה הזאת הפכה לאגדה בהמשך. עם הגיוס הפך גבסו לטבח בתותחנים, אחר הצהריים המשיך להגיע אל המסעדה לבשל ובלילות היה יוצא בשליחות אביו לעבוד כחלפן כספים. באותם ימים קבע החוק שרק הבנקים יכולים להחליף מט"ח, וברחוב לילינבלום בתל אביב רחש שוק שחור של חלפני מטבע חוץ. "פעם באתי הביתה בלילה אחרי העבודה ושמתי על השולחן את כל הכסף והתכשיטים שאספתי באותו יום בחלפנות. אבא הכין לי שקשוקה והגיש לי במחבת לשולחן. אני הזזתי ככה עם המרפק את כל התכשיטים והכסף מהשולחן שייפלו על הרצפה ואכלתי את השקשוקה כי בחרתי באוכל ולא בכסף, אבל עוד לא ידעתי את זה. אחר כך תפסו אותי מחליף מטבע חוץ ושלחו אותי לכלא".

היו אז כל כך הרבה חלפני כספים. זה אמנם לא היה חוקי אבל היה שוק פעיל. למה דווקא אתה נשלחת לכלא?

"כי באחת העסקאות קנתה ממני מט"ח קבוצה של עבריינים שנסעו לחו"ל וקנו סמים, וכשהם נתפסו עם הסמים ניסו לקשר אותי לפרשה. אמנם זוכיתי מפרשת הסמים אבל הורשעתי בעבירות מט"ח. אמרו לי שאני צריך לדעת עם מי להתעסק. בגיל 37 נכנסתי לכלא, נשפטתי ל־15 חודשים וישבתי עשרה חדשים".

איפה ישבת?

"עברתי בין כלא ניצן, למעשיהו, לכפר יונה ובסוף בבית ספר לסוהרים אייל. בכל מקום ביקשו אותי כטבח. בכלא ניצן הרופא אהב אותי ולמזלי הוא היה גר בבת ים. הבת שלי הביאה לו בכל יומיים פלפל צ'ומה וככה העודפים שנשארו במטבח היו זורמים אליי. הריח של השקשוקה היה מציף את התאים, ואנשים היו מתחילים להשתגע ולצעוק. מי שאכל את השקשוקה היה אומר לי 'יא מלך', ו'אלוף'. בחור אחד היה מטורף על השקשוקה שלי והיו לו טחורים. בכל פעם הוא היה הולך לשירותים אחרי שאכל היה אומר 'דוקטור, דוקטור, שקשוקה'. לא היה ברור אם הוא מתכוון שהוא יצטרך דוקטור כשכל החריף הזה יצא החוצה, או שהשקשוקה הייתה התרופה שלו ואני הייתי כמו דוקטור; אבל השם 'דוקטור שקשוקה' נכנס לי לראש.

"כשהשתחררתי מהכלא ישבתי בבית ארבעה חדשים בדיכאון. בזמן שהייתי בכלא דעכה המסעדה, וכשיצאתי אבא נפטר. ישבנו כל האחים שבעה והייתה לי מועקה גדולה. הייתי בבית עם חמישה ילדים ובלי פרנסה. באמצע השבעה אמרתי שאני אכין לכולם שקשוקה. אחותי מלי שאלה "מה שקשוקה עכשיו?", כאילו היא לא רוצה לאכול. הכנתי והיא אכלה אף על פי שהיא אמרה שהיא לא אוהבת שקשוקה. באותו רגע ירד לי האסימון שאני אפתח עסק של שקשוקה. היא שאלה למה שאנשים יבואו למסעדה כזאת, ואני אמרתי לה: 'את תראי שתוך שנה אני אהפוך את המדינה עם השקשוקה שלי'. עכשיו כל שבוע אחותי מתקשרת ואומרת: 'לא הפכת את המדינה, הפכת את עולם'".

למה היא אומרת את זה?

"כי יש קו רטבים שחברה איטלקית התחילה לשווק עם הלוגו שלי על הצנצנת בכל העולם, והיא רואה את זה על המדפים של הסופר בארצות הברית, שם היא גרה".

כאילו כדי לאמת את הסיפור ניגשים אל הדוקטור שני אנשים בחליפות, ואחד מהם מספר שהגיע מאנגליה לארץ לביקור של שלושה ימים. הוא בן להורים פקיסטנים והרגיש שהוא חייב לטעום את השקשוקה. הוא מבקש שאצלם את שלושתם. טרם הושלם הצילום וניגשים אל גבסו זוג תיירים מפולין ושואלים אותו אם הוא הדוקטור. הוא מאשר והם מתיישבים לאכול ונועצים בו מבטים.

גבסו מתכווץ בכל פעם שתיירים פונים אליו. "אני לא מדבר אנגלית", הוא ממלמל אלי. "בכלל היה לי קשה מאוד עם אנשים, הרגשתי שאני לא משכיל ולא מבין, אבל שאול אברון, שהיה חבר הכי טוב בעולם, היה דואג להסביר לי מה הדיבור כשישבנו עם עוד אנשים בשולחן. כשפתחתי פה את המסעדה הציעו לי כל מיני שמות לעסק ובני הדייג, שהוא חבר טוב, הציע "דוקטור שקשוקה" וישר נזכרתי בבחור הזה עם הטחורים מהכלא, וידעתי שזה שם נכון. אני עד עכשיו זוכר איך הוא לא יכול היה ללכת ככה מהחריפות".

"קראו לי לתוכנית 'שום, פלפל ושמן זית'. הכנתי שם שווארמה וחיים כהן מאוד החמיא. התחילו אנשים להגיע למסעדה והייתה לי רק שקשוקה, אבל אנשים דרשו שווארמה, אז בא לי הרעיון להכין שווארמה בצד בימי שישי. עמדתי פה בחצר והזעתי וחתכתי את השווארמה, ופתאום נס מהשמיים – בדיוק עבר בחצר גליבו, הטורקי שעבד אצלנו לפני 40 שנה"

היו לך הרבה שיחות עם שאול אברון?

"כן. דיברנו הרבה על אוכל, אבל לא כשהאכלתי אותו. פעם אחת קראתי לו ואמרתי לו שאכין לו את השווארמה הכי טובה בעולם. קניתי חתיכת כבש, עשיתי חלק טחון וחלק פרוס, הלבשתי על עמוד שווארמה קטן של שלושה ק"ג, עם כל הטעמים ועם הבצל הנכון. עברו 35 שנה מאז שעשיתי את השווארמה כילד, הייתי מרוכז והתרגשתי. ושאול טעם, עשה בידיים תנועות של 'מלך' וביקש שאחתוך לו עוד ועוד מהשווארמה שהגשתי רק עם פלפל חריף חרוך ופיתה שרופה. לאף אחד היה אסור להתקרב, כי כששאול אכל הוא היה צריך להיות קשוב לאוכל. הבנתי אותו ושתקתי. שייהנה. ידעתי שזה בא מהתענוגות שלו, שתכף ירצה לדבר או לכתוב על זה. מהתנועות של שאול בא לי החשק לשווארמה ואז קראו לי לתוכנית 'שום, פלפל ושמן זית'. הכנתי שם שווארמה. חיים כהן מאוד החמיא, אז התחילו אנשים להגיע למסעדה והייתה לי רק שקשוקה, אבל אנשים דרשו שווארמה, אז בא לי הרעיון להכין שווארמה בצד בימי שישי. עמדתי פה בחצר והזעתי וחתכתי את השווארמה, ופתאום נס מהשמים – בדיוק עבר בחצר גליבו, הטורקי שעבד אצלנו לפני 40 שנה. הוא נראה לי זקן עוד כשהייתי ילד, ועכשיו היה בן 86. הוא הסתכל עליי, לקח לי מהיד את הסכין והמשחזת ואמר: 'שב בצד'. אני התיישבתי כמו ילד, והוא כמו נמר התחיל לחתוך ואני עברתי חוויה של אהבה ושיגעון ופתחתי לו מקום של שווארמה בחצר".

והשווארמה הזאת עשתה לך מעריצים.

"הזיזו מטוס F-16 בבסיס של צה"ל כדי שנוכל להציב את מתקן השווארמה ולהכין לחיילים. שרי אנסקי התמכרה לשווארמה. היא הייתה מגיעה בימי שישי בשש בבוקר ונעמדת בפינה ומחכה. ריחמתי עליה. היא לא הייתה יכולה בלי זה. בסוף היא נסעה לגמילה מהשווארמה באיטליה לחודשיים, אבל אהבתי להאכיל אותה".

ועוד חברים הגיעו לאכול.

כן, חוץ משאול אברון ז"ל, היה בא אלי לנדאו עליו השלום. הוא היה אומר 'במתינות' אבל אחר כך אכל ארבע מנות. רפי כהן היה בא הרבה שנים לאכול ולדבר, ואני הלכתי עם שאול הרבה פעמים למסעדה של רפי; וגם הילה אלפרט שאני אוהב מאוד ויהונתן בורוביץ' בא לפעמים".

אנחנו במשפחה אוהבים מאוד, אני צריך לדאוג לכולם. המסעדה ביפו מפרנסת שש משפחות ועוד עובדים. עכשיו יש לי פה בעיה – קבוצת משקיעים קנתה את המבנה, אני יושב פה בדמי מפתח והם מנסים לסלק אותי. ואני באמת לא יודע מה אני אעשה. אני לא ישן בלילה"

פתאום ארשת דאגה עוטפה את גבסו. הוא נראה מודאג מאוד ומסביר: "תביני, אנחנו במשפחה אוהבים מאוד, אבל יש לי גורים שלא מתפתחים ואני נשאר כל הזמן אימא לביאה. צריך לדאוג לכולם. המסעדה ביפו מפרנסת שש משפחות ועוד עובדים. עכשיו יש לי פה בעיה – קבוצת משקיעים קנתה את המבנה, אני יושב פה בדמי מפתח והם מנסים לסלק אותי, ואני באמת לא יודע מה אני אעשה. אני לא ישן בלילה".

הפרויקט של מתחם השוק היווני שאמור לקום במקום המסעדה במבנה העות'מאני הישן שבו תלויות אינסוף פתיליות שגבסו מספר שנולד מתוך אחת מהן, הוא חלק מהשינוי שעוברת יפו. תחנת המשטרה הפכה למלון פאר, שוק הפשפשים עבר ג'נטרפיקציה מואצת ורק אצל הדוקטור הזמן עצר מלכת בתוך תבשילים וסיפורים שנשמעים בדיוניים ומתגלים כאמת יפואית צרופה, שבה העולם גילה את האיש שבחר באוכל ולא בכסף. 45 פרקים של רויאל שף בהשתתפות גבסו, ביקורת אוכל רחוב שגבסו עושה ל־ynet, מספר לא מבוטל של פרסומות בכיכובו של וחשיפה תקשורתית בלתי פוסקת.

האיש שהביא את הטעמים של הבית הטריפוליטאי ומתעקש שלא להגדיר את עצמו כשף, הפך לחלק משמעותי מהקולינריה המקומית והתפריט הכי ראשוני של הישראליות. לא במקרה הוא הפך לדמות אהודה במיוחד ב"ארץ נהדרת". אמנם הוא מבשל באופן אינטואיטיבי ולמד רק שלוש־ארבע שנים בבית הספר, אבל להרכיב מכשור מטבח לעבודה, לעצב מסעדה בתקציב מאופק, לנהל ובעיקר לבשל – הוא יודע במגע של קסם.

עדכמה השקשוקה היא מנה של בית ההורים שלך ועד כמה היא שלך?

"מצחיק שאת שואלת. באה לכאן מראיינת עם צלם, אישה ערבייה שאני לא זוכר איך קוראים לה. היא שאלה איך אני מעז לקרוא לשקשוקה אוכל ישראלי, כי זו מנה של ערבים שאנחנו העתקנו. אני אף פעם לא רב עם אף אחד. אמרתי לה שאני לא יודע אם זו מנה של ערבים, אבל המנה הזאת היא מהבית שלי – מההורים שדיברו איתנו טריפוליטאית מעורבת בעברית, ואיטלקית ביניהם כשרצו שלא נבין. שקשוקה היא האוכל שאבא שלי הכין והגיש לי במחבת, ואני למדתי ממנו להכין ולהגיש במחבת ופיתחתי והכנתי בדרך שלי".

היו גם פרויקטים שלא הצליחו?

"פעם אחת פתחתי סניף של דוקטור שקשוקה ברחוב שינקין בתל אביב. הלך מצוין מבחינת הכסף והמון אנשים באו לאכול, אבל זו הייתה חצר שאי אפשר היה לעשות בה הכל לפי התנאים של הרישוי, והבנתי שאין טעם לריב עם העירייה. בפעם אחרת פתחתי מסעדת דגים שעיצבתי בעצמי ובניתי באותה ב־50 אלף דולר בסמטה מיפת. אהרוני בא עם קבוצה של תיירים וכשהם שמעו כמה השקעתי הם קמו ומחאו לי כפיים. המסעדה נראתה מדהים ועשינו אותה מכלום, מהריסות עשינו אותה. יום אחד הגעתי לעבודה וגיליתי שהילד הערבי שעבד אצלנו במטבח חטף מכות עד שירד לו דם. זה היה מזעזע, ומי שהחטיף לו את המכות היה השותף שלי. אמרתי שאני לא רוצה להיות שם בכלל ועזבתי את העסק. אבל כאן אני לא אעזוב. אפילו שחשבתי לפתוח רשת של בתי שקשוקה עם בובה ענקית שלי. אנשים מאוד אוהבים את בובת הקרטון, מצטלמים איתה. אני אקשור את הבובה אחרת יגנבו אותה. תביני, בלי המקום הזה אני לא יכול, אני חייב להציל את המקום הזה. הדבר היחיד שבגללו אני לא ישן הוא הפחד שיזרקו אותי מפה. אני נולדתי ביפו. חייתי ביפו כל החיים שלי".

כמו לא מעט פעמים במהלך השיחה, העיניים של גבסו מתמלאות דמעות. "אני בוכה מעצב ובוכה מהמתיקות של ההצלחה".

• בינו גבסו
• ד"ר שקשוקה
• פרסי האוכל
• אוכל טריפוליטאי
• יועזר בר יין
• שרי אנסקי
• רפי כהן
• חיים כהן
• שווארמה
• שווארמה בינו
• שקשוקה

• Facebook
• Twitter
• Email

תל אביב היא בירת הקולינריה הישראליות, לפחות כשחושבים על מסעדות יוקרה, אבל בניגוד לתדמית הנוצצת, מסעדות מתקשות להחזיק יותר מכמה שנים במקרה הטוב. מטבח עילי זה עסק שמצטלם נהדר ויוצר המון הייפ, אבל כדי לשרוד, שלא לדבר על להרוויח מהמקצוע הזה, צריך לפנות לאפיקים אחרים. זה לא מקרה שחלק מהמקומות הכי מרגשים בעיר מגיעים ללא מפות לבנות או מלצרים מוקפדים, קחו למשל אתהחומוסיות הכי טובותשמחזיקות מעמד יפה, הפיצריות או מסעדות טבעוניות שמבססות את מקומן באזורנו. בשורה התחתונה, המקומות הקטנים והפשוטים יותר הם אלה ששומרים על הסצנה הקולינרית בעיר הזו בחיים. הנה המקומות הנבחרים שלנו לאוכל הרחוב הכי טוב בתל אביב:

אבו חסן

באמת? אתם באמת צריכים פסקה אחרי הכותרת? באיזו עיר/מדינה/חלק של היקום אתם גרים? בוא נעשה את זה פשוט: חומוס הוא אוכל רחוב, אתם אוהבים חומוס, אבו חסן עושים חומוס, הם עושים אותו יותר טוב מכל אחד אחד (כנראה), לכו תאכלו חומוס באבו חסן. אם תצליחו לא לנהל את הוויכוח על החומוס הטוב בארץ תוך כדי, כולם יודו לכם.
אבו חסן

https://www.instagram.com/p/Bud08cCHK0Y/

ארציאלי

המחקר והסטאז' הארוך שערך השף חואן מסל בפיצרייה באיטליה – והעובדה שהבצק שלו תופח עם אחוזי מים גבוהים במשך 48 שעות – הניבו בצק פיצה מטורף, מעט עבה מהמקובל בעיר, עם מלא בועות אוויר שמעניקות לו מרקם וטעם נפלאים. הפיצה האובלית מקבלת תוספות שונות (שמתחלפות מדי יום), נאפית ישירות על אבן התנור ונשלפת ממנו באמצעות משוט עץ – ואז היא נחתכת מול עיני הלקוח לגודל הרצוי. אנחנו טעמנו מרגריטה שבאה עם בזיליקום, פיצה תרד וזעתר, פיצה בורטה ופלפלים קלויים ופיצה פפרוני – כולן היו מוצלחות וחוסלו במהירות שיא, תוך סכנת התמכרות ממשית (10/13 ש"ח ל־100 גרם).
ארציאלי

בורקס דילק

המאפייה של דילק בהג'י היא ללא ספק הדבר הכי קרוב לאיסטנבול שאפשר למצוא בעיר הזאת. לצד בורקסי שבלול עצומים, עוגות סולת נפלאות ולחמניות גבינה חלומיות, הסו־בורק (בורקס מים) של דילק הוא הכוכב האמיתי: שכבות של בצק יופקה דקיק ורך שבין דפיו גבינה או גבינה ותרד, כשהכל ביחד הופך למאפה שדומה יותר ללזניה מאשר לבורקס, אבל בעצם לא דומה לשום דבר אחר. מחיר המנה הוא לפי משקל (60 ש"ח לק"ג) ואפשר לקחת הביתה טרי או קפוא, אבל הרעיון הוא לשבת ולאכול במקום. מנת בורקס מים ממוצעת עולה 22-20 ש"ח.
דילקההגנה 33, תל אביב, ראשון-חמישי 8:00-24:00 שישי 8:00-17:00
054-9021634

ברוקלין פיצה

מצד אחד, הם בחרו בטראמפ. מצד שני, איך הם יודעים לעשות פיצות יא אללה. יריב הדרו, האיש מאחורי הפיצה בבוגרשוב פתח את ברוקלין פיצה וזמן קצר אחר כך כבר זכה ללא מעט קהל שנשבע שאצלו נמכרת הפיצה הכי טובה בעיר. הפיצה עצמה בסגנון ניו-יורקי: קריספית, דקה, ענקית ומלווה בשייקים ובאווירת דיינר כללית.
ברוקלין פיצה

ג'סמינו

הכוך של שאול טבת הוא המיצוי של עשרות בתי העסק, חלקם מוצלחים וחלקם פחות, שתרמו את גופתם כדי ליצור את המושג "אוכל רחוב ישראלי": דוכן. פיתה. טחינה. עמבה. חלקי פנים. מנגל. פשוט לאללה, מדויק מאוד, טעים, ובעיקר נטול פוזה. מה עוד? נקניקיות, שקדים, מוח – כי כל מה שאפשר למצוא בתוך פרה אפשר גם למצוא בתוך פיתה.
ג׳סמינו

ג'וזף אנד סאנס

דוכן בעיצוב ואווירה בריטיים על כיכר רבין עם אייל מהחבית. נשמע כמו שעטנז מוזר? אולי רק כי לא צוין שמדובר בדוכן פיש אנד צ'יפס, כלומר אוכל פריך, כלומר דגים מטוגנים בבלילה ותפוחי אדמה מוזהבים, כלומר בדיוק מה שהעיר הזו צריכה כבר די הרבה זמן בתחום המאנצ' ורק עכשיו תפס. עכשיו כשדיוויד בואי מת ויש לנו פיש אנד צ'יפס ראויים משלנו, כבר ממש לא ברור מה עוד אנחנו צריכים מהממלכה.
ג'וזף אנד סאנס

הקוסם

הקוסם הוא אריק רוזנטל, הקסם הוא היכולת לשלב את כל מה שתל אביבים אוהבים במקום אחד: מחיר זול, מיקום נוח, אוכל רחוב משודרג ותרומה ניכרת לחשבון האינסטגרם של הסועדים, במיוחד ברגע שבו הבריק נבקע ופורץ ממנו החלמון. האם המשכתם לקרוא אחרי השורה הזו? כנראה שלא, ובצדק.
הקוסם

המזנון

בואו נעשה עסק: אתם תמשיכו להתווכח אם איל שני גאון או לא, סבבה? זה בטוח יקצר את התור במזנון וכך כל מי שסגור על דעתו בסוגייה הזו יוכל לקבל את האוכל שלו יותר מהר. עד שתחליטו יש פסים של פיתה עם רסק עגבניות וטחינה, שלא תתווכחו על קיבה ריקה.
המזנון אבן גבירול|המזנון רמת החי"ל|המזנון קינג ג'ורג'

ויטרינה

מזללת ההמבורגרים והנקניקיות הפכה לכל כך פופולרית עד שההמתנה בתור הפכה למתסכלת. למרבה המזל, הסניף באבן גבירול חזר לפעול כך שהייאוש נעשה יותר נוח ואפשר ליהנות בשני המוקדים העמוסים מההמבורגר המושחת, מהנקניקיה השווה ומהצ'יפס הכי מפורסם בעיר, זה שמערב תפוחי אדמה ובטטות יחד עם גרידת לימון. הוסיפו לזה המבורגר צמחוני משובח, והרי לכם אוכל רחוב מנצח.
ויטרינה לילינבלום|ויטרינה אבן גבירול

https://www.instagram.com/p/Bv2X62JHhFP/

טאקריה

האמת, בכלל לא בטוח שעסקינן באוכל רחוב, לפחות במובן של לקנות-ללכת-לאכול בעמידה. כן בטוח שמדובר באחת המסעדות הפחות מחייבות בעיר. כזו שאתם יכולים לבוא אליה בכפכפים, לאכול בזריזות ובלי גינונים מיותרים, לשלם וללכת. אתם יודעים, ממש כמו ברחוב. ועדיין מדובר באחת המקסיקניות הטובות בעיר, שמגישה טקס-מקס אותנטי וכיפי: עם ערימת נאצ'וס מוגזמת ועם אוריאוס מטוגנים, כמו שהקרדיולוג המליץ.
טאקריה

M25 רמת אביב

אם הסניף המקורי בשוק הכרמל לא מציע בשר בפיתה, הרי שפיתה טייק אווי בסניף של M25 ברמת אביב היא לגמרי אופציה. ועכשיו דמיינו לכם את הרגע המיוחל: הקבב של המיטמרקט (200 גרם), מתובל בעדינות מאופקת, טחינה, סלט עגבניות טרי שופע בבצל לבן, נענע, פלפל חריף, מיץ לימון ושמן זית, ומלמעלה בצל סגול מסמיק מסומק. לכל השמייח הזה תוכלו להוסיף שלל תוספות מעמדת הפינוקים אבל אנחנו עצרנו כאן כדי למהר לתת ביס בדבר הזה (45 ש"ח).
M25 רמת אביב

מן טן טן

הראמן של מן טן טן הוא ככל הנראה הראמן האותנטי ביותר בישראל. החוויה היפנית מתחילה באדים הרבים שממלאים את המקום והירידה לפרטים באופן ההגשה הופכת את המנה לחוויה ששווה לחטוף פצצת אטום בשבילה. ראמן החזיר (48 ש"ח) היה כל כך מוצלח עד שמגיע לו לקבל תעודת כשרות.
מן טן טן

סביח פרישמן

ככל הנראה, אין אף מאכל ביקום שמגדיר טוב יותר מסביח את האמרה "שלם שגדול מסך חלקיו". דווקא בגלל זה קשה למצוא מקומות ששולטים באמנות העדינה של הרכבת סביח ראוי. אז נכון, לסביח פרישמן תצטרכו קצת לחכות בתור וכנראה שחלק מהתור לא יודע עברית ומנווט טוב יותר במרסיי מבתל אביב, אבל איפה במרסיי אפשר למצוא כזה דיוק בפיתה?
סביח פרישמןפרישמן 42, תל אביב, ראשון-חמישי 10:00 עד 24:00, שישי 10:00-כניסת השבת ומצאת השבת עד 24:00

מפגש אושר

הפלאפליה/סביחיה על קינג ג'ורג' רק נשמעת כמו קורס שלקחתם בשבוע ההוא באשראם במדבר ליד 30 ערומים מזיעים. בפועל מדובר בפלאפליה חמודה לאללה של שני חברים טובים, בנצי ארבל ועמרי קרביץ. הפלאפל מעורבב בקערה עם הסלטים והרוטב, טרם דחיסתו לפיתה. אם אתם מאלה שאוהבים לראות בניית פיתה מהמסד עד הטפחות תיאלצו להישאר עם עובד, כל היתר מוזמנים לפה. מה שלא יקרה, אל תוותרו על סביח הכרובית.
מפגש אושר

פיצה לילה

מסעדה-דוכן פיצות הממוקמת צמוד לשוק לוינסקי ובה תמצאו פיצות בגודל אחיד שנקרא פה פיצה אישית אבל יכול להתאים בהחלט לזוג, בתנאי שאתם לא מתבגרים. הקוטר הוא 33 ס"מ, והבצק בעובי בינוני, עם שוליים מעט שמנמנים יחסית. הרטבים והתוספות על גבי הפיצות נערמים בחלקם לפני האפייה ובחלקם אחריה. כך למשל תמצאו פיצה של בשר בכבישה ביתית במקום ועלי רוקט ופרמז'ן, או פיצה של ארטישוק, קייל, בצל ירוק ופטה (40-70 ש"ח לכל סוגי הפיצה). רשמו לעצמכם: הפיצה ביאנקה עם פטריות וזוקיני היא לא פחות ממצוינת.
פיצה לילה

פלאפל אלעד

בדוכן של אלעד סוד הקסם הוא הפשטות, ומי שמחפש המצאות גלגלים וחידושים קולינריים אחרים, לא ימצא אותם כאן. אלעד קורא לתיירים שיבואו לטעום כדור ומפיל אותם במלכודת התשוקה; אין כמו פלאפל שיוצא לוהט מהשמן. וכך, למרות שזהו דוכן קטן ובסיסי שמוסיף למנה רק סלט, כרוב כבוש, חריף וטחינה, הוא מוכר פלאפל ללא הפסקה (7 ש"ח למנה).
פלאפל אלעדשוק הכרמל, הכרמל 46, ראשון־חמישי 8:00־18:00, שישי 8:00־15:00

שווארמה בינו

לא יכול להיות שלעסק אחד יהיה כזה מונופול גם על השקשוקה הטובה בעיר וגם, כנראה, על השווארמה הטובה בעיר. לא יכול להיות ששווארמה כל כך טובה היא לא סוד שמור שלנו התל אביבים ולצד תושבי יפו משרתת גם המוני תיירים, חיילים וקבוצות תגלית. אבל ככה זה, אם יש משהו טוב, אי אפשר לשמור אותו רק לעצמך, ושווארמת הכבש של בינו היא הסוד הכי גלוי בעיר הזו, ובצדק.
שווארמה בינו

שמואל קבבים

כמה טוב אתה צריך לדעת להכין קבב כדי ששם המשפחה הלא רשמי שלך יהיה "קבבים"? נראה שדי הרבה. הדוכן של שמואל בשוק הכרמל, שהתחיל כבסטה והתרחב אבל ממש לא יותר מדי, מתמקד כמעט בלעדית במנה אחת ועושה אותה על הצד הטוב ביותר. כמה חבל שאין מספיק דוכנים עם אותה רוח ואיזה מזל שיש דוכן אחד שעושה את זה מדהים, עם קבב, ירק, חריף, לימון וטחינה.
שמואל קבביםשוק הכרמל, רבי מאיר 42, תל אביב, ראשון-חמישי 11:00-21:00, שישי 10:00-16:00

שרי הרינג

הדוכן של שרי אנסקי בשוק הנמל הוא כנראה לא רק משחק מילים על ליקר הדובדבנים הדני, אלא סיבה מספיק טובה לחפש חניה בנמל. אין הרבה שילובים מוצלחים כמו דגים כבושים עם חריף, שמנת, צנונית כבושה ובצל ירוק, כך שלא ברור למה אופנת ההרינג לא מתפשטת בתל אביב כמו מגפה. מצד שני, למרות שמדובר בכריך פשוט על הנייר, לא כל אחד יכול להגיע לכזו רמת דיוק.
שרי הרינג

פיתה פנדה

שלושה מילויים בלבד יש בפנדה וכל אחד מהם משוכלל לרמת שלמות: סלופי בשר עם רטבים וסלט ירקות עלים; סביצ'ה דג ים עם אריסה לימון כבוש וטחינה; וחצילים מקורמלים בפיתה מאודה עם סלט ביצים וצ'אטני סלק. איך בוחרים? קל מאוד, פשוט לוקחים אחד מכל אחד בדיל שנקרא פנדה ושלושת הגורים. הפיתה עצמה היא סוג של אמנות לא פחות מהמילוי, ויש לה מרקם פלאפי שמתחשק להתכרבל בתוכו. הדוכן של פנדה ממוקם בדרך כלל בשוק הכרמל אבל יוצא לפופ אפים בברים בעיר על תקן המנה שהכי תרצו לטרוף בלילה. קל לזהות את הפנדות לפי הכובע בשחור-לבן שכבר הפך לסמל מסחרי ולפי תור ארוך ובכל זאת שמח, כי בסוף מחכה משהו טוב.
פיתה פנדה

• אוכלים שותים
• מסעדות
• הכי טובים
• ג'סמינו
• אבו חסן
• ויטרינה
• שווארמה בינו
• הקוסם
• טאקריה
• המזנון
• חדשות האוכל
• חומוס
• אוכל רחוב

• Facebook
• Twitter
• Email

שווארמה חאזן

כיאה לעיר נמל, חיפה יודעת להיות מסוקסת ונחשקת כאחת. שווארמה חאזן נתפרה בדיוק למידות העיר הזאת, שנחשבת לבירת השווארמה של ישראל. לא מתקשקשים פה עם האוכל של האוכל שלכם, ונותנים רק לבשר להתבטא. עגבניות, בצל חי, פטרוזיליה טרייה וטחינה הם המלווים היחידים של הבשר השחום היורד מסכין המבתרים אל הפיתה או אל הצלחת. בשר השיפוד – עגל מעורב בכבש – מתובל בעדינות ראויה להערכה, שהכי טעים לאכול בתוך לאפה דקיקה וטעימה שנאפית במקום (32־36 ש"ח).

לפרטים נוספים

שווארמה בינו

בשביל כבוד צריך לעבוד, והמסעדן בינו גבסו הבין בשלב מוקדם בחייו שהוא לא יכול להתפשר על פחות מדוקטורט בשקשוקה. משהגיע לבשלות רוחנית, הפוסט דוק הוקדש לשווארמה, שהייתה צריכה להתעלות אפילו על זאת של הוריו, שהחלו את השושלת של המסעדנים. מדובר בשיפודי ענק של שווארמה טורקית אמיתית (דונר קבב): פרוסות בשר כבש שביניהן שכבות של בשר טחון ושומן כבש. לשיפוד הכבש הנהדר מצטרף גם שיפוד של שווארמה פרגיות טובה ומתובלת בעדינות. תלמידיו השקדנים של הדוקטור יושבים תחת קשתות האבן של המעבר, חלק מהמתחם היפואי שנבנה למושל הטורקי במאה ה־19, וזוללים באדיקות שווארמה עם סלט עגבניות, פלפל צ'ומה וטחינה (37־42 ש"ח).

לפרטים נוספים

בית השווארמה של משה

בית האוכל החיפאי הוותיק שבעיר התחתית פתח את שעריו בתחילת שנות ה־80. זה יותר מ־30 שנה מגישים בו כמה מהמנות המזוהות ביותר עם אוכל הרחוב המקומי: פלאפל טוב, מבחר שיפודים (כולל חלקי פנים) המוגשים עם מבחר מזטים וסלטים מזרח תיכוניים, וסיח של שווארמה הודו עם שומן כבש (16־45 ש"ח).

לפרטים נוספים

שווארמה אל באבור

אין חובב אוכל שלא מכיר את מסעדת אל באבור שבאום אל פחם. בסניף שביקנעם מגישים את מנות הדגל של המסעדה – צוואר כבש ממולא, מסחאן ומבחר מנות קבב – אבל מי שאינו רוצה לשבת לארוחה מלאה יכול לעצור בדוכן השווארמה הצמוד. בתפריט: שווארמה עגל ושומן וכבש בצלחת, בפיתה או בלאפה, והבונוס האמיתי הוא מבחר סלטים באמת ייחודיים (סלט זעתר, כרובית בטחינה וחצילים קלויים על הגריל הם רק חלק קטן מהמגוון היומי המתחלף) המוגש גם במסעדת האם כחלק ממבחר המזטים המזרח תיכוניים (30־50 ש"ח).

כוכב יקנעם 1 יקנעם, כל יום 11:00־23:00, 9891619־04

• אוכלים שותים
• שווארמה בינו
• Top Street Food 2016 - אוכל הרחוב הטוב בישראל
• אוכל רחוב
• שווארמה

• Facebook
• Twitter
• Email

הערב (13.12.15) נערך הטקס השנתי של עולם הקולינריה הישראלי – טקס חלוקת פרסי האוכל השנתי של Time Out. הטקס, שהתקיים במוזיאון תל אביב לאמנויות בהנחיית תום יער, כיבד את הטובים והאהובים בתחום המזון והשתייה בעזרת הצבעות הקהל. הפרסים המרכזיים של האירוע הוענקו למסעדת טאיזו, שהוכתרה כמסעדת השנה זו שנה שניה ברציפות, לשף ירון שלו (טוטו) שהוכרז כשף השנה ולמסעדת סנטה קתרינה שקיבלה את תואר המסעדה החדשה של השנה. רשימת הזוכים המלאה מצורפת למטה

A photo posted by טיים אאוט תל אביב (@timeout_telaviv)onDec 13, 2015 at 8:16am PST

רשימת הזוכים

הרסטו-בר הטוב ביותר:זו ביזו
המועמדים:זו ביזו, צ'יקטי, קפה אירופה, סרווסריה, ז'אז'ו בר יין, רמלה

המסעדה היפנית הטובה ביותר:Tyo
המועמדים:דיינינגס, Tyo, אונמי, יאקימונו, ניני האצ'י, אקיקו

הבראסרי/ביסטרו הטוב ביותר:קופי בר
המועמדים:קופי בר, שולחן, Aria, דוד ויוסף, פאסטל, המזללה, דלאל

מסעדת הבשר הטובה ביותר:האדסון
המועמדים:מקום של בשר, מיטבר, האדסון, M25, שיין אנד שארפ, חוות צוק, דיקסי, NG

המזללה הלטינית הטובה ביותר:טאקריה
המועמדות:טוטומה, צ'אנגוס, לוס ברנינג טאקוס, טאקריה, דייגו סאן, אל טאקו

המטבח המקומי הטוב ביותר:הבסטה
מועמדים:הבסטה, סנטה קתרינה, דוק, חאן מנולי, ברטי, צפון אברקסס

המסעדה האסייתית הטובה ביותר:בית תאילנדי
המועמדים:טאיזו, בית תאילנדי, צפרה, טופולפומפו, האנוי, נאם

המסעדה עם הבר הטוב ביותר:Aria Bar
המועמדים:Aria Bar, Messa Bar, חמארה (רפאל), סושיאל קלאב, בר ברבוניה, נקסט דור (מיטבר)

תפריט היין הטוב ביותר:ז'אז'ו בר יין
המועמדים:קלואליס, מסה, טוטו, ברוט, נורמן, טייסטינג רום, יפו תל אביב, הבסטה, ז'אז'ו בר יין

A photo posted by טיים אאוט תל אביב (@timeout_telaviv)onDec 13, 2015 at 9:47am PST

מסעדת האינדי הטובה ביותר:ג'וז ולוז
בחירת המערכת:M25
מועמדים:החלוצים 3, יהלומה, ג'וז ולוז, M25, דלידה, אוזריה, ברוט

אוכל הרחוב הטוב ביותר:המזנון
המועמדים:הקוסם, מפגש האושר, שווארמה בינו, המזנון, שרי הרינג, Hiro, דה באן, שיפודי דני וסלים (הברברי)

המסעדה הכשרה הטובה ביותר:הרברט סמואל הרצליה
המועמדים:ניני האצ'י, ווסט סייד, יאקימונו בהילטון, הרברט סמואל הרצליה, בלו סקיי

הפיצרייה הטובה ביותר:טוני וספה
המועמדים:טוני וספה, הפיצה בבוגרשוב, דה פפה, פיליפו, גוסטו, רוסטיקו, פיאצה, בקפיקו, ג'וספה

הגלידריה הטובה ביותר:Anita
המועמדים:Anita, בוזה, אייסברג, Arte, וניליה, סיציליאנית, לג'נדה, ג'אלה, ג'לטריה

מסעדת מאכלי העדות הטובה ביותר:גרקו
המועמדים:סנדר, ד"ר שקשוקה, עזורה, צ'יריפום, חנן מרגילן, ויקינג, גרקו

המעדנייה הטובה ביותר:דליקטסן
המועמדים:יוחנן, דליקטסן, חוות צוק, יום טוב, חיים רפאל, ליגורי, ביאטריס, מרקטו

הבולונז'רי הטוב ביותר:לחמים
המועמדים:לה מולאן, בית לחם, בר לחם, אדון שיפון, לחמנינה, לחמים

הפטיסרי/שוקולטרי הטוב ביותר:רביבה וסיליה
המועמדים:איקה שוקולד, רביבה וסיליה, דלאל, בייקרי, פושון, בייקרס, קרדינל שוקולטרי, בוטיק סנטרל

פרסמפעל חייםהוענק לשלום מחרובסקי בן ה-65, המייסד והבעלים של מסעדת מול ים אשר נשרפה כליל בחודש יולי האחרון, עשרים שנים לאחר הקמתה. עליו אמר השף חיים כהן: "אני חושב שאתה גיבור מקומי. כולם פה יודעים שבמציאות הקולינרית הבלתי אפשרית של מדינת ישראל כמה קשה לשרוד פה. כשאדם עושה זאת עשרות שנים, עובר בין עולם ישן לעולם חדש, בין מלחמות לפיגועים, בין הדברים הקלים והקשים – ובכל זאת עם ראש גבוה, ברמה גבוהה ובמצוינות הגבוה ביותר".

מחרובסקי בחר לספר על דרכו הארוכה בעולם הקולינריה: "זכיתי להיות ארבעים שנה בתל אביב הקטנה פה. אני זוכר שהיו פה 30-40 בתי אוכל. שמחתי להיות פה בכל הצמתים – הפריצה של היין הישראלי, הגעתם של הדגים ופירות הים, הרקוגנציה הבינלאומית שמסעדת מול ים קבלה. לאט לאט אני שומע 'תל אביב היא בירה קולינרית' מאנשים שמבינים באוכל מרחבי העולם, וכולנו שותפים להצלחה הזו".

מסעדת הדגים הטובה ביותר:מאנטה ריי
בחירת המערכת:מלגו ומלבר
המועמדים:Fishop, מאנטה ריי, טורקיז, ברבוניה, השקד, מלגו ומלבר

ארוחת הבוקר הטובה ביותר:בנדיקט
בחירת המערכת:נורמן
המועמדים:נורמן, הוטל מונטיפיורי, אורנה ואלה, בנדיקט, דלאל, משייה, גרנד קפה טורקיז

בראנץ' הסופ"ש הטוב ביותר:קלארו
בחירת המערכת:האחים
המועמדים:קלארו, סרווסריה, הבסטה, צ'יקטי, האחים, חאן מנולי, טשרניחובסקי 6

ההמבורגר הטוב ביותר:אגאדיר
המועמדים:ויטרינה, אגאדיר, אמריקה בורגרס, המבורגר גורמה 26, מוזס, BBB

המסעדה הצמחונית/טבעונית הטובה ביותר:ננוצ'קה
המועמדים:ננוצ'קה, זכאים, הבר קיימא, גרין רול, בודהה בורגרס, משק ברזילי, קפה מזה, אנסטסיה, 24 רופי

מסעדת היוקרה הטובה ביותר:כתית
המועמדים:הסלון, קלואליס, כתית, טופולפומפו, מסה, יאקימונו

המסעדה הטובה ביותר בבית מלון:הוטל מונטיפיורי
המועמדים:הוטל מונטיפיורי, פיצרוי, דיינינגס, נורמן, לומינה, יאקימונו

מסעדת/בר הטאפאס הטובה ביותר:ויקי כריסטינה
המועמדים:טפאס אחד העם, טפאו, ויקי כריסטינה, טייסטינג רום, רוקח בנמל

חשבון האינסטגרם הקולינרי הטוב ביותר:עומר מילר
בחירת המערכת:אפרת ליכטנשטט
המועמדים:אייל שני, אלכסנדר לחניש (זונדר), עומר מילר, אפרת ליכטנשטט, משה שגב, נטלי לוין (עוגיו.נט)

הקפה-גורמה הטוב ביותר:קפליקס
המועמדים:קפה נחת, קפליקס, שיח קפה, קפה פאול'ס, קפה בשוק, Mae, Brewshop

המסעדה הטובה ביותר מחוץ לתל אביב:מחניודה(ירושלים)
המועמדים:מחניודה (ירושלים), מונא (ירושלים), כולא (חיפה), מגדלנה (צומת מגדל), מיכאל (לימן), פסקדו (אשדוד), דיאנא (נצרת), הלנה בנמל (קיסריה)

הבר הטוב ביותר:אימפריאל
המועמדים:אימפריאל, בל בוי, מנזר, 223, אברקסס, לוציפר, פיקוק

האיטלקייה הטובה ביותר:בינדלה
המועמדות:בינדלה, קפה איטליה, מל ומישל, קוואטרו, ליטל איטלי, קנטינה, לה ריפובליקה די רונימוטי

השף הצעיר הטוב ביותר:אדיר כהן (הרברט סמואל)
המועמדים:אדיר כהן (הרברט סמואל), אלי שטיין (אדורה), מוטי טיטמן ואור מיכאלי (מלגו ומלבר), מידן סיבוני, רז סלע (קבוצת טורקיז), צביקה שטראוס (סושיאל קלאב)

הברמן/מיקסולוג הטוב ביותר:אריאל לייזרגולד (223, בל בוי)
המועמדים:עדי (אייזק) יצחק (אימפריאל), אריאל לייזרגולד (223, בל בוי), ריי ווייט (ספייס האוס), שמוליק וולברג (סרווסריה), אדי ניומן (טפאו, גאולה), ויטה ולדימירסקי (פרנץ' 57)

השף-קונדיטור הטוב ביותר:אנה שפירו (טאיזו)
המועמדות:ענת אלון (קוואטרו), אנה שפירו (טאיזו), סאני דרעי (טוטו, Aria), טולי יקותיאלי (יפו תל אביב), ליהי לינדר (קבוצת כתית), מיכל בוטון, ליאור משיח (פרונטו)

>>הקונדיטורית אנה שפירו מאסה בקינוחים הקלאסיים. ריאיון

המסעדה החדשה הטובה ביותר:סנטה קתרינה
המועמדים:משייה, קוואטרו, מגזינו, סנטה קתרינה, רומנו

השף הטוב ביותר:ירון שלו (טוטו)
המועמדים:ירון שלו, חיים כהן, דיוויד פרנקל, רימה אולברה, אביב משה, יוסי שיטרית, יובל בן נריה, מאיר אדוני, רן שמואלי

>>שוב לא שקט: ירון שלו מציין שנה לחזרתו לטוטו. ריאיון

המסעדה הטובה ביותר:טאיזו
המועמדים:טוטו, פרונטו, יפו תל אביב, רפאל, קלארו, פופינה, שילה, טאיזו

• אמריקה בורגרס
• יאקימונו
• Fishop
• זו-ביזו
• בוזה
• דייגו סאן
• דוק
• משה שגב
• TYO
• טפאו
• ניני האצ'י
• לומינה
• בלו סקיי
• טוטומה
• 223
• בית תאילנדי
• מגזינו
• לה מולאן
• בר לחם
• בייקר'ס
• לוס ברנינג טאקוס
• M25
• משייה
• רומנו
• אונמי
• Brewshop
• פושון
• גאלה
• חנן מרגילן
• קוואטרו
• צ'יקטי
• ANITA
• צ'אנגוס
• טאקריה
• יום טוב
• ביאטריס
• מפגש האושר
• הקוסם
• ד"ר שקשוקה
• חיים רפאל
• נורמן
• גרקו
• אקיקו
• טייסטינג רום
• השקד
• קפה נחת
• הסלון
• ויטרינה
• שווארמה בינו
• מקום של בשר
• החלוצים 3
• חמארה
• האדסון
• מיטבר
• לה ריפובליקה די רונימוטי
• BBB
• פיליפו
• הפיצה בבוגרשוב
• סיציליאנית
• Mae
• קפה פאול'ס
• ברבוניה
• Hiro
• אברקסס
• נקסט דור (מיטבר)
• בר ברבוניה
• Messa Bar
• Aria Bar
• נטלי לוין (עוגיו.נט)
• אפרת ליכטנשטט
• אלכסנדר לחניש (זונדר)
• האנוי
• טופולפומפו
• שיפודי דני וסלים (הברברי)
• שיח קפה
• קפה מזה
• רוקח בנמל
• ויקינג
• סנדר
• הבר קיימא
• מרקטו
• ליגורי
• רוסטיקו
• 24 רופי
• ווסט סייד
• דיאנא (נצרת)
• מיכאל (לימן)
• מגדלנה (צומת מגדל)
• קרדינל שוקולטרי
• הרברט סמואל הרצליה
• דלידה
• שרי הרינג
• יהלומה
• פיקוק
• קפה אירופה
• טוטו
• Aria
• בל בוי
• סושיאל קלאב
• אימפריאל
• דיוויד פרנקל
• כתית
• מאיר אדוני
• סרווסריה
• בינדלה
• דלאל
• קנטינה
• טורקיז
• רביבה וסיליה
• דה פפה
• ברוט
• מל ומישל
• קפליקס
• משק ברזילי
• שולחן
• עומר מילר
• אייסברג
• טאיזו
• יובל בן נריה
• ננוצ'קה
• אביב משה
• פרונטו
• המזללה
• חיים כהן
• ליטל איטלי
• ירון שלו
• ג'וז ולוז
• תום יער
• מוזס
• אגאדיר
• רפאל
• מסה
• דה באן
• נאם
• צפרה
• דוד ויוסף
• גרין רול
• אוזריה
• לחמנינה
• לחמים
• איקה שוקולד
• חאן מנולי
• אוכלים שותים
• בייקרי
• טוני וספה
• פיאצה
• האחים
• טשרניחובסקי 6
• פיצרוי
• וניליה
• אנסטסיה
• ג'לטריה
• הוטל מונטיפיורי
• צפון אברקסס
• אורנה ואלה
• ג'וספה
• קלואליס
• חוות צוק
• אל טאקו
• רמלה
• צ'יריפום
• דיקסי
• לג'נדה
• יפו תל אביב
• זכאים
• ויקי כריסטינה
• שילה
• אדון שיפון
• בנדיקט
• קופי בר
• אייל שני
• קפה איטליה
• רימה אולברה
• סנטה קתרינה
• בית לחם
• פאסטל
• לוציפר
• בוטיק סנטרל
• יוסי שיטרית
• יוחנן
• דליקטסן
• הבסטה
• מאנטה ריי
• ברטי
• NG
• שיין אנד שארפ
• פופינה
• רן שמואלי
• קלארו
• מלגו ומלבר
• עזורה
• המזנון
• דיינינגס
• גוסטו
• ז'אז'ו בר יין
• מסעדות בירושלים
• מסעדות בחיפה
• פרסי האוכל
• יאקימונו הילטון
• באקפיקו
• בתי קפה
• הלנה בנמל
• המבורגר
• המבורגר טבעוני
• המנזר
• פסקדו