2022 לא הייתה שנה אדירה של טלוויזיה. לכאורה. גם השנה לא נולדה "הסמויה" החדשה, גם השנה לא אויים מעמדה של "הסופרנוס", גם השנה לא ראינו שום דבר שמתקרב ל"עמוק באדמה". הרשימה המשוקללת שלפניכם נקבעה על בסיס טעמם האישי של חברי מערכת טיים אאוט, אבל היא משקפת את המיטב שהיה למסכים הקטנים שלכם להציע. וזאת כן הייתה שנה אדירה של טלוויזיה, מספיק מלאה בטלוויזיה מעולה כדי להשאיר מחוץ לרשימה סדרות פופולריות ולהיטיות כמו "דברים מוזרים" (עונה טובה, אבל די), "בית הדרקון" (עונה טובה, אבל אין אמון בטראגריינים) ו"שר הטבעות: טבעות הכוח" (לאף אחד אין כוח); ואם סדרות דגל כה מושקעות נותרו בחוץ, תארו לעצמכם מה יש בפנים. מספיק בינג'ים לכל 2023.

20. רק רוצחים בבניין // Only Murders in the Building

העונה השניה של הקומדיה הבלשית הכי ניו יורקית מאז "משועמם" זצ"ל אולי לא מתעלה לשיאים הבלשיים של קודמתה אבל היא לגמרי מתעלה עליה מבחינה קומית, והשילוש הקדוש של סטיב מרטין, מרטין שורט וסלינה גומז – שילוב שנשמע מופרך רק אם עוד לא ראיתם איזו כימיה עילאית יש להם ביחד – הוא עדיין הנוכחות הכי כיפית על המסך.

19. סייברפאנק: אדג'ראנרס // Cyberpunk: Edgerunners

משהו טוב קורה בנקודת המפגש בין מחלקת האנימציה של נטפליקס לבין שיתופי פעולה עם מותגי גיימינג גדולים. אחרי "Arcane" המצוינת משנה שעברה ועוד לא מעט דוגמאות, "סייברפאנק: אדג'ראנרס" (המתרחשת בעולם של משחק התפקידים הפופולרי "סייברפאנק 2077") היא סדרת אנימה פשוט מופלאה ויזואלית. באמת. כל פריים. כל הילוך איטי. כל שינוי פרספקטיבה. הפרקים טסים מהר, העלילה די מוכרת (באמת, קראתם כבר וויליאם גיבסון. גם ראיתם "אקירה". אתם מבינים לאן כל העסק הולך די מהר) אבל מדובר בטריפ ויזואלי מושלם, ולמרות שהפניות שהעלילה לוקחת הן צפויות – הדמויות עדיין ראויות לאהבה שלכם והסוף עדיין מכה בכם כמו משאית.

18. הזקן // The Old Man

זה התחיל כמו סדרת מופת מהסוג שמזמן לא ראינו וכבר שמענו אנשים ממלמלים "שובר שורות" ו"הסופרנוס" בהשוואות אליה, אבל גם תצוגת מופת של ג'ף ברידג'ס התקשתה לחלץ את העלילה מסמטת הקלישאות אליה נקלעה לקראת סיומה. ובכל זאת, "הזקן" היא סדרה מרתקת וייחודית שנעה בפיתולים לא קונבנציונליים ומחזיקה את הצופים על הקצה, איטית, מסחררת ואלימה ואיכשהו גם רגישה ומרגשת. על מה שברידג'ס עושה כאן מגיעים לו פרסים רבים ולכל הפחות משאית של מדליות, לא רואים יכולות משחק כאלה בכל יום ואולי גם לא בכלל. מאסטרפיס של אקטינג.

17. פיסמייקר // Peacemaker

זה מצחיק – במשך 15 השנים האחרונות מארוול עשו רונדלים סביב כל מה שניסו להוציא ב-DC עם פרנצ'ייז קולנועי חסר תקדים שהחזיר את הכיף לעולם גיבורי העל. לרגעים זה הרגיש כאילו זה קרב לא הוגן. אבל עם המעבר למסך הקטן, מישהו ב-DC התעורר על עצמו וגנב למארוול ברגע הנכון אדם אחד ששינה את כל המאזן – ג'יימס גאן. ועכשיו במארווול משקשקים ובצדק. בזמן שהם מקשקשים בשכל עם סדרות נחמדות אבל לא מרשימות, פיסמייקר היתה סדרת גיבורי העל שלא ידענו שאנחנו רוצים – כיף פרוע, עירום בוטה, ראשים מתפוצצים והמון הומור דבילי, כי בסך הכל שרירנים בטייץ זה דבילי. ג'ון סינה מנצל את כל הכישורים שלמד בהיאבקות כדי לספק הופעה קומית מושלמת בתור גיבור על שהוא בו זמנית אדיוט אמריקאי מוחלט ודמות מעוררת חמלה. זה מרגיש כמו סרט אקשן מהאייטיז שהשתכלל לשנת 2022, וללא ספק הכיף הכי גדול עם גיבורי על שעשינו השנה. כן, כולל מארוול.

16. מו // Mo

כן, אנחנו סמולנים – אבל שמעו אותנו רגע. הסדרה של הקומיקאי מו עמר היא הרבה יותר מסדרה על פליט פלסטינאי שמנסה לשרוד באמריקה, היא על משפחה. ותרצו או לא – וזו אפילו נקודה שהסדרה מציגה באופן מרומז – המשפחה הזו ממש דומה לשלנו. מה לעשות, שכנים. אנסמבל הדמויות של מו מצוין ומאופיין לעילא, גם אם הוא מבוסס לפעמים על קלישאות קלות – האם הדואגת, האח האספרגרי, בת הזוג המקסיקנית, החבר השחור, הישראלי הנודניק ועוד. כולם מרגישים אמיתיים, וכולם באותה הקלחת. ובמרכז ניצב מו, שמצליח לצאת בסדרה אנושי ומתוק ודביל ופגום בדיוק במידה הנכונה. יש כמה נקודות חולשה, קוי עלילה רעועים (ההתמכרות ללין) ורגעים שמרגישים קצת יותר מדי, אבל כשמביטים במכלול – ובטח עוד ביחס לסדרת נטפליקס – זו אחת הקומדיות המתוקות של השנה הזו.

15. אנדור // Andor

"רוג אחת" לא היה בדיוק סרט אהוב ביקום של "מלחמת הכוכבים", למרות שהגיע לו הרבה יותר: בדיעבד, זה היה די מבריק לקחת שני צעדים הצידה מהג'דיי והסית' וליצור סוג של דרמת מלחמה באווירת סרט טייסים במלחמת העולם השניה, רק שהם בחלל ומטיסים X-ווינג. "אנדור", סדרה שהיא הפריקוול של "רוג אחת", גם היא רק מרוויחה מזה שהיא לוקחת כמה צעדים מהמאבק הקוסמי בלב "מלחמת הכוכבים" ומתמקדת בחיים תחת המגף של האימפריה הגלקטית. את טרילוגיית ההמשך של הסרטים אפשר לסכם כאכזבה גדולה, אבל "אנדור", לצד "המנדלוריאן" (אבל ממש לא לצד "הספר של בובה פט", אנחנו לא יודעים מה זה היה) מוכיחה שיש מצב שהעתיד של היקום הזה, כמו של כולנו, הוא בטלוויזיה.

14. לו הייתי פיראט // Our Flag Means Death

את זה שטאיקה וואיטיטי הוא גאון קומי כבר ידענו, ולמרות שבסרטים הוא התחיל קצת לזייף לאחרונה, בכל תחומי הטלוויזיה הוא רק מתחמם. העונה הרביעית של את "מה שקורה בצללים", כמו גם את הסדרה המצוינת "כלבי השמורה", מאוד אהבנו, אבל את ההפתעה הבאמת מוזרה שלו הוא החביא במקום שהכי לא ציפינו לו – בים. "לו הייתי פיראט" (תרגום עברי פשוט מבריק לשם, כפיים לממציא) היא סדרה קטנה וכמעט זניחה, בטח בכל הנוגע לעלות הפקתית, אבל מה שחסר לה במראה (ולפעמים, גם בהצחקות) היא מפצה באופי, לב ועלילה פרועה. הסיפור מבוסס באופן מאוד חופשי על פיראט אמיתי מהמאה ה-18 שנטש את חייו כאציל בריטי כדי לשדוד ספינות, אבל סיפור הדג מחוץ למים הזה (סליחה) מקבל תפנית רומנטית להט"בית מעולה. חוץ מזה, וואיטיטי עצמו מבריק בתפקיד הפיראט "שחור זקן", וזה תענוג לראות אותו נהנה על המסך.

13. תחנה 11 // Station Eleven

זאת בכלל לא סדרה. זה שיר של משורר שהאלים נגעו בו. זה ציור של אמן שהמוזות ליטפו את מכחוליו. זאת יצירת אמנות על-זמנית שגדולתה תופנם אם למישהו מתישהו יהיה זמן לעצור ולהביט לאחור. אבל מי שכבר ראה את "תחנה 11" יודע שלא יהיה זמן כזה. מאוחר מדי. אנחנו יודעים לאן כולם רצים ואיך זה ייגמר. הסדרה אמנם מבוססת על נובלה גרפית מצליחה באותו שם, אבל אל תתנו לפורמט להטעות אתכם: היא הדבר הכי עמוק ומעורר השראה ששודר השנה בטלוויזיה, סדרה שכולה התעלות רוחנית ושיר הלל לאנושיות פוסט-אפוקליפטית. כמה יופי.

12. The Righteous Gemstones

העולם הטלוויזיוני המופרע של דני מקברייד כבר הביא לנו יצירות מופת כמו "Eastbound & Down" (שעסקה באגו-מנייאק בודד), ו"סגני מנהל" (שעסקה ביריבות בין שני אגו-מנייאקים), כך שזה רק הגיוני שיצירתו השלישית והאפית ביותר עד כה תעסוק במשפחה של אגו-מנייאקים. ואיזה משפחה מופרעת הוא בחר. הג'מסטונים סוגדים לכסף הרבה יותר משהם סוגדים לאלוהים, אבל איכשהו בין כל הטינופת האנושית שהם מציגים, ערך המשפחה תמיד מנצח. העונה השניה הציגה אותם נלחמים על האימפריה, וממשיכים לנהל את מאבק הכוח העצום שאפשר להשוות (ועשינו את זה לא פעם) רק לזה שב"יורשים" – אבל עם חבורת דבילים נהדרת. ג'ון גודמן ממשיך לספק הופעת מופת (מה עוד חדש?), אנסמבל השחקנים הקומים הנפלא רק מתרחב (אריק אנדרה ממשיך להיות בשיאו כשהוא קריפ), ומקברייד עצמו יוצר (שוב) דמות בלתי נשכחת. הללו את ישו, אבל לפני זה, הללו את הדולר.

https://www.youtube.com/watch?v=l4t-XP1Xrh0

11. בלתי גמור // Undone

הדבר האחרון שהיינו מצפים שרפאל בוב-וקסברג, היוצר של "בוג'אק הורסמן" המופלאה יבחר בתור הפרויקט הבא שלו: עוד סדרה מצוירת, רק עם לוק שונה לחלוטין ואווירה הפוכה לגמרי. "בלתי גמור" היא איטית, פואטית ומהורהרת, על אישה צעירה שאחרי תאונת דרכים מגלה שיש לה יכולות על-טבעיות מסוימות המאפשרות לה לנוע בזמן. או אולי במרחב. או אולי בין יקומים. או אולי היא פשוט מאבדת את זה לגמרי.

10. סוסים איטיים // Slow Horses

מותחן הריגול המופלא של אפל טי.וי (כבר אמרנו שהם רק הולכים ומתחזקים, נכון?) שעושה את הדבר שהתפללנו לו כבר שנים: מחבר שוב בין גארי אולדמן למלחמה הקרה (אחרי התפקיד הראשי המופלא ב"החפרפרת" לפני יותר מעשור), רק בנסיבות הפוכות: הפעם הוא לא מרגל-העל סמיילי מהצמרת של ה-MI5 אלא במחלקה של מרגלים דחויים וכושלים שמעבירים את הזמן עד הפנסיה. האנטיתזה המוחלטת לג'יימס בונד ולכל השאר – אי אפשר שלא להתאהב בפקידים האלה. ואם זה לא מספיק שהשנה קיבלנו שתי עונות שלמות (טוב, השניה משודרת ממש בשבועות אלה), הסדרה כבר חודשה לעונות 3 ו-4. כיף לעבוד עם התקציבים של אמזון פריים.

9. הלוטוס הלבן // White Lotus

זה תמיד בעייתי ליצור מיני-סדרה ולגלות שיצא לך להיט. כשהן טובות, הן טובות כי הן נסגרות מושלם (כמו העונה הראשונה של "הלוטוס הלבן"), אבל כשהן טובות מדי, אז ברור שרוצים ממך עוד עונה. אז מה עושים? במקרה של מייק וייט ("מוארת", "בית ספר לרוק"), לוקחים שתי דמויות מהעונה הראשונה ושולחים אותן לעוד נופש עם אנשים עשירים (ועוד מקומיים עשירים הרבה פחות) עם צרות של עשירים (ושל עשירים הרבה פחות), רק בלוקיישן אחר. הפעם, הסאטירה המושחזת והאכזרית של העונה הראשונה מתחלפת בטון קצת יותר חומל ועדין שעושה לסדרה רק טוב – וזה אפילו בלי לוותר על מיליגרם אחד של הומור שחור.

8. המטופל // The Patient

קודם כל, כי סטיב קארל בתפקיד דרמטי זה תמיד דבר נפלא. שנית כל, בגלל שאחרי "האמריקאים" המופתית מאוד, מאוד חיכינו לדבר הבא שיעשה היוצר שלה, ג'ו וייסברג, ובוודאי שלא ציפינו למיני-סדרה מלחיצה בטירוף על רוצח סדרתי שלוקח פסיכולוג כבן ערובה עם דרישה: תטפל בי ותרפא אותי מהדחפים הרצחניים שלי, או שתמצא את עצמך בצד הלא נכון שלהם. הרעיון הבסיסי הזה יכול להישמע קצת טראשי, אבל גם "האמריקאים" לקחה אבני בנייה של מותחן בסיסי ביותר ובנתה מהם יצירת מופת דרמטית. זה קורה גם כאן.

7. הבנים // The Boys

אין ספק שאחרי כל כך הרבה שנות מלחמה בין מארוול ל-DC, יש מיאוס מסוים בז'אנר גיבורי העל. כבר פוצצתם את הכל, מה עוד נשאר? למרות שהשנה הז'אנר הזיע ממאמץ להשתלט על הטלוויזhה, זה לא מקרי שברשימה הזו תמצאו רק עוד סדרת גיבורי על אחת (וגם היא חצי פארודית). הבכורה שמורה, עדיין, ל"הבנים" שהצליחה ליצר סאטירה מושלמת על הז'אנר ובו זמנית לעמוד בפני עצמה. זה נכון שהעונה השלישית היתה החלשה מכולם עד כה, ועסקה לא מעט בלהגביר את אלמנט ההלם ש"הבנים" כל כך אוהבת, אבל היא נשארה אחת מהסדרות המהנות, המצחיקות וכן, גם המתוחכמות שעל המסך שלנו. בטח במסגרת הז'אנר. חוץ מזה, הומלנדר הוא עדיין הנבל הכי מלחיץ על המסך.

6. אטלנטה // Atlanta

מה עוד נשאר להגיד על "אטלנטה" שלא אמרנו כבר בריקאפ המופרע שלנו? אולי רק שבסוף בסוף, אף על פי ולמרות הכל, היא סדרה מאוד כיפית. ברור שזו סדרה שבהחלט גרמה לנו לעבוד כדי להבין אותה באמת, וזה נכון שלרגעים "אטלנטה" הפכה לאתגר עבור מי שלא שוחה בתרבות האפרו-אמריקאית, ואף באופן ספציפי התרבות של העיר אטלנטה – אבל גם מעבר לכל המורכבות הזו, זו היתה סדרה שהתבססה על ארבע דמויות מצוינות והרשתה לעצמה להתפרע יותר מכל סדרה אחרת. השנה קיבלנו ממנה שתי עונות מאוד שונות – ראשית היתה זו העונה השלישית, כנראה הטלוויזיה המתוסרטת הכי הרפתקנית ויצירתית שראינו, גם אם לא פשוטה למי שלא חיטט בקרביה; אחריה היתה זו העונה הרביעית והאחרונה של הסדרה, שהחזירה את הדמויות לאטלנטה ואת הקלילות לסדרה, עם כמה מהפרקים הכי מהנים בתולדותיה. דונלד גלובר סיים את הסדרה בפלקס בלתי יאמן של יכולות, וכולנו יכולים להיות שמחים שחווינו יצירה כל כך יוצאת דופן על המסך בזמן אמת.

5. בארי // Barry

היי, זוכרים ש"בארי" התחילה בתור סוג של קומדיה שחורה באווירת האחים כהן, שסחטה את רוב הצחוקים שלה מהרעיון של רוצח שכיר שמנסה פתאום להתחיל קריירה שניה כשחקן? בעונה השלישית של "בארי" כבר אין הרבה צחוקים (אבל כשהם באים, הם באים חזק ומהר, כמו צרור יריות). האווירה קשה, ההומור מר מאי פעם וזה ברור שזה לא יגמר טוב בשביל אף אחד. אבל אי אפשר להפסיק לראות את זה.

https://www.youtube.com/watch?v=yx6AS0zzfGM

4. The Rehearsal

מה אמיתי? האם אנחנו אמיתיים? אתם אמיתיים? אולי כולנו פשוט חיים בסימולציה שנכתבה כולה על ידי ניית'ן פילדר? כי הסדרה האחרונה שלו הצליחה לגרום לנו לפקפק אפילו בזה. אחרי ששבר לנו את השכל לא פעם ב"ניית'ן פור יו", פילדר כנראה החליט שזה לא מספיק, וצריך לשבור לנו גם גם את התודעה, ואז את הלב. הסדרה כולה היא סוג של הטרלה מורכבת שמתחילה עם קונספט מבריק (לקחת אנשים להתאמן לסיטואציות מהחיים האמיתיים דרך חזרה עם שחקנים שמגלמים תרחיש עתידי), אבל כבר בפרק השני הכל לוקח פניה מוזרה לחייו האישיים של היוצר, לעיסוק בהורות, אינטראקציה אנושית, שליטה, זיוף ורגשות אנושיים. זה כל כך מוזר, ואיכשהו כל כך נוגע וכואב, ששכחנו שאי שם זה גם אמור להיות מצחיק. אבל זה מצחיק. ועצוב. ומשהו כמו דוקומנטרי מתוסרט שאף פעם לא נדע מה מתוכו מתוכנן ומה קרה במקרה (או האם זה בכלל משנה). ללא ספק אחת הסדרות הכי מבריקות ומקוריות שאי פעם ראינו.

3. הדב // The Bear

ההפתעה הגדולה של השנה. ממש משום מקום, ב-200 קמ"ש ובצעקות השמורות לסרוויס עמוס בשעת השיא, התרסקה עלינו סדרה בז'אנר חדש לגמרי (זו דרמה אבל עם פרקים וקצב של קומדיה. נראה לנו); הלוקיישן מתבקש (איך עוד לא הייתה לנו סדרת מסעדה מוצלחת עד עכשיו, באמת?), הקונספט מוכר היטב (אנשים מאוד שונים באותו מקום עבודה שצריכים להסתדר אחד עם השני בגלל ולמרות הכל) אבל הביצוע פשוט מרהיב, מהיר, סוחף, ומסתיר לב פועם ענקי מאחורי כל הקללות והמריבות. איזה יופי של דבר.

2. ניתוק // Severance

איטית, יפהפיה, יומרנית, מופרעת, מצחיקה נורא ומפחידה לאללה. "ניתוק" ("Severance") היא סדרה מהסוג שמגיע אולי פעם בעשור: היא לא דומה לשום דבר שנעשה לפניה, ואם ישחק לה המזל והכישרון של העומלים עליה, היא תוליד הרבה חיקויים גנריים שיישכחו מהר מאוד. התקציר הדיסטופי שלה – מה אם היה הליך פולשני קצר שהיה מאפשר לאנשים לפצל את הזיכרון שלהם ולנהל חיים נפרדים לגמרי בבית ובעבודה – נשמע כמו סאטירה קצת שנונה מדי על קפיטליזם מאוחר. "ניתוק" היא כל זה, אבל היא גם הרבה מעבר לכך: היא באמת לוקחת את הצופים לעולם מטורלל ויצירתי, עמוק בהרבה מכל מסר פוליטי שיש בה. עכשיו, אחרי עונה ראשונה כמעט מושלמת, מצפה לה האתגר האמיתי של כל סדרת פרסטיז' מד"בית מלאת חידות ותעלומות: אשכרה להצליח לקשור קצוות עלילה ולא רק לפתוח חדשים בתקווה שלא נשים לב.

1. סמוך על סול // Better Call Saul

מהרגע הראשון ש"סמוך על סול" עלתה לאוויר, זה היה ברור שהיא חיה אחרת לגמרי ממה שראינו עד כה. לא רק מאחותה הגדולה והמצליחה "שובר שורות", אלא מכל סדרה אחרת על המסך. היא היתה מדוקדקת, סבלנית, בנויה כמו רומן עב כרס שמתאר במשך שלושה עמודים שלמים איך הגיבור נועל את נעליו, אבל לא מצליחים להפסיק לקרוא כי זה תמיד מצדיק את הסבלנות. ואכן, היה שווה כל רגע שחיכינו לעונה השישית והאחרונה שלה, שאמנם דאגה לקצת פאן-סרוויס מחייב למעריצי וולטר ווייט, אבל לא הורידה לרגע עיניים מהסיפור האמיתי – הקרב על נשמתו של ג'ימי/סול. זו היתה עונת טלוויזיה נהדרת שהצליחה לעמוד בכל הציפיות, ואף להתעלות עליהן לרגעים: חציה הראשון היה מותח ואלים, והסביר יפה את הפיכתו של ג'ימי לסול, בעוד שחציה השני הראה את גורלו הסופו של ג'ין – או סול, או ג'ימי, או כולם ביחד – בנשורת של "שובר שורות" והוביל לאחד מפרקי הסיום הכי שלמים ומושלמים שראינו. זה לא פשוט לייצר סדרת מופת, אבל זה קשה הרבה יותר לסיים אחת באופן מופתי. טוב שסמכנו.

• סיכום 2022
• המסך
• סדרות מומלצות
• המלצות המערכת
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 927 // מה ראינו השנה

מה רואים הלילה. זאת השאלה ששואלים את עצמם מיליוני ישראלים בכל ערב. זאת שאלה שתמיד יש לה תשובה כלשהי, כי הרף שלנו נמוך וכל מה שאנחנו צריכים זה דימויים שירצדו על מסך ויעשו קולות כדי לאלחש את עצמנו לפני השינה. ועדיין, תמיד עדיף לראות משהו נחמד שלא ממיס את המוח בטמטומו או לכל הפחות לא מבזבז לנו את הזמן בזמן שאנחנו מבזבזים לעצמנו את הזמן.

כך נולד המדור"מה רואים הלילה", המלצת צפייה לילית שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, קונספט שזכה להצלחה מיידית והבהיר מעבר לכל ספק דבר מרכזי אחד: אין שמץ של קשר בין מה שמעניין את הקהל הרחב ובין מה שמעניין את מבקרי הטלוויזיה ועיתונאי התרבות.

ההמלצות הנקראות ביותר, האהובות ביותר, המועברות בווטסאפ ביותר, היו ברובן על סדרות שקיבלו מעט מאוד התייחסות תקשורתית והייפ ברנז'אי. בין 10 ההמלצות שהכי אהבתם השנה אין אפילו סדרה אחת מרשימת הסדרות הטובות ביותר לשנת 2022, אבל זה לא אומר שהן לא מילאו היטב את תפקידן הלילי. וזה לפעמים כל מה שאנחנו רוצים מהמסך שלנו.

10. ווילו // Willow

"שר הטבעות: טבעות הכוח" הייתה אמורה להיות סדרת הפנטזיה של השנה, אבל אתם הסתקרנתם הרבה יותר מ"Willow", הסדרה הצנועה והכיפית של דיסני+ שמבוססת על סרטו האייטיזי של ג'ורג' לוקאס,ושוב הוכחתם שחוכמת ההמון צודקת יותר מכל באזז. בניגוד לרצינות התהומית והדיכאון החרדתי והבומבסטיות של חלק מסדרות הז'אנר, "Willow" היא הרפתקה כיפית עם הרבה רגעי פיל-גוד, מה שהיו קוראים לו פעם "לכל המשפחה". עדיין המלצה אש.

9. מלכת היופי של ירושלים

הדבר הבאמת נחמד בשירותי הסטרימינג הוא החיים החדשים שהן מאפשרות לסדרות שעברו מתחת לרדאר עם שידורן הראשון, וזה בדיוק מה שקרה ל"מלכת היופי של ירושלים". הדרמה היומית התקופתית של yes, הפקה מושקעת ואיכותית שלא ממש קיבלה את הכבוד המגיע לה, הפכה לאחד הלהיטים הגדולים של נטפליקסישראלב-2022 ואורחת קבע במצעד הסדרות הנצפות בישראל מאז עלייתה לשרתי החברה. ראינו את זה בא.

8. מניפסט // Manifest

אחת ההצלחות הפחות ברורות של השנה היא הסדרה הזאת שגוועה אחרי שלוש עונות ב-NBC ואיכשהו זכתה לחיים חדשים בנטפליקס.אתם מכירים את הסיפור:טיסה-מספר-כך-וכך נעלמת ומופיעה מחדש מספר שנים אחרי. מבחינת הנוסעים עברו רק מספר שעות. הוווו איזה מסתורין וכיצד הם יחזרו לחייהם בזמן שהקרובים אליהם המשיכו הלאה והאם זה בכלל אלוהים שנגע בהם כדי שיצילו את העולם או שטות מעין זאת? די, די להתנשא, אתם חולים על זה.

7. אוזרק // Ozark

אחת ההפתעות היותר קטנות ברשימה הזאת. "אוזרק" הייתה אחת מסדרות הדגל של נטפליקס והגישה ארבע עונות משובחות ששמו אותה בליגה של הגדולים, והסיפור על משפחת ביירד הכל-אמריקאית והסתבכותה עם עולמות הפשע ועם עצמה הריח קצת כמו "שובר שורות" לפרקים, כך שהעניין הרב סביב עליית עונת הסיום היה מתבקשוההמלצה עליה הייתה מתבקשת לא פחות. אבל אחרי הפינאלה המאכזב מותר לומר שאנחנו די מתחרטים על כל הסופרלטיבים.

6. הצופה // The Watcher

צריך לדבר על החיבה שלכם לסדרות של ריאן מרפי הסוציופת, זה קצת טרן אוף, אבל היוצר המיזנטרופ שהשתלט על נטפליקס יודע לעשות טלוויזיה פתיינית ופרוורטית, וזה בכל זאת אות כבודשהתלהבתם מההמלצה הזאת על "הצופה"– משפחה קטנה וחמודה עוברת לגור בפרברי ניו ג'רזי בבית חלומותיה ומשם הכל משתבש באופן המקריפ ביותר, סיסי ספייסק, נעמי ווטס, קאסט וואו – מאשר ההמלצות על "אימה אמריקאית" ו"דהאמר". יש לכם טעם רע ממש טוב.

https://www.youtube.com/watch?v=5HDkw100sXQ

5. לגדול בין זאבים // Raised By Wolves

סדרת המד"ב היומרנית והמטלטלת של HBOMax על צמד אנדרואידים שמנסים לגדל מחדש את המין האנושי על כוכב לכת מרוחק, נחתה כאן באיחור קל – העונה הראשונה הגיעה ל-yes VOD רגע לפני עלייתה של השניה בארה"ב,ואנחנו עפנו עליה במהירות האור: "בינג' שמתחמם לאט לאט בתחילתו ואז מתפוצץ בבום ענק לקראת סיומו… אקשן, אימה, תיאולוגיה, פילוסופיה, חלליות, רובוטים וכל מה שאנחנו אוהבים. להיט". ואכן, הסדרה בוטלה בתום עונתה השנייה.

https://www.youtube.com/watch?v=R6Kqm0qJ9Uc

4. מאפס // From Scratch

בהמלצה הזאת מחודש אוקטובר הבטחנו לכן ש"נטפליקס הצליחה לייצר את סדרת הבנות המושלמת", ואתן נהרתן בהמוניכן והפכתן את "מאפס" לאחת ההפתעות הנעימות של השנה: סיפור אהבה מתוק, יפה ועצוב שמבוסס על האוטוביוגרפיה של השחקנית טמבי לוק, בין הנופים הקסומים של טוסקנה לניו יורק, צעירה אמריקאית שלומדת באיטליה מתאהבת בשף איטלקי, מלודרמה, מלודרמה, מלודרמה. תכלס צדקנו.

https://www.youtube.com/watch?v=vBHKSQ4MrJE

3. בורגן: כוח ותהילה

שובה של בירגיטה ניבורג אל המסך ואל נפתולי הפוליטיקה הדנית, אחרי עשור של הפוגה שבמהלכו צברה "בורגן" מעריצים בכל העולם, היה אחד האירועים הטלוויזיוניים שהכי חיכיתם לו השנהאם לשפוט על פי ההתנפלות שלכם על ההמלצה הזאת. בדיעבד ויחסית לעונות הקודמות זה היה קאמבק בינוני למדי, אבל כל דקה עם ניבורג שמשכיחה מאיתנו את זוועות הפוליטיקה הישראלית היא דקה של רווח אסקפיסטי נקי. בעצם זאת בכלל סדרת פנטזיה ליברלית.

2. 1899

אנחנו צריכים לבקש סליחה.המלצנו על "1899" בלהטאחרי צפייה בשני פרקים, היוצרים של "דארק" חתומים עליה, והיינו בטוחים שההפקה המרהיבה והרב-לשונית הזאת תלך למקומות מעניינים, אבל סדרת הדרמה הגרמנית-בינלאומית שמתרחשת על ספינת נוסעים ב-1899 הלכה לאיבוד ביותר ממובן אחד והסתיימה כאחד הקשקושים הגדולים של השנה. היינו רוצים להתנצל ולומר שזה לא יקרה שוב אבל בטח שזה יקרה שוב.

1. אני אף אחת // Pieces Of Her

איך לעזאזל זה קרה. דרמת מתח קטנה ויעילה שמבוססת על רב המכר של קארין סלוטר, על אם ובתה שנקלעות לפיגוע ירי שבמהלכו מתגלה האם (טוני קולט המעולה) כרוצחת מיומנת, שנרדפת מאותו רגע בידי עברה בזמן שהבת מנסה להבין מי היא אמא שלה באמת, בעצם. סדרה פשוט ובסיסית שעושה את העבודה ומדביקה אותך לכיסא, כמעט ולא עושים יותר כאלה. במפתיע, הסדרה נטולת היח"צ הזאת כבשה את המקום הראשון במצעדי נטפליקס שבוע אחרי עלייתה לאתרואתם לא הפסקתם להקליק. קליק.

• המסך
• מה רואים הלילה
• המלצות צפייה
• סדרות מומלצות
• נטפליקס
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 927 // מה ראינו השנה
• סיכום 2022

שערוריה בריטית למדי // הוט VOD, יס VOD

דרמת האנתולוגיה כיפית בטירוף של ה-BBC,שממשיכה את "שערוריה אנגלית למדי" מ-2018 (כן, לעונה אחת קוראים "שערוריה בריטית" ולשניה "שערוריה אנגלית" ואנחנו אמורים להבדיל. אחח, בריטים. כלומר, אנגלים), ושתי העונות שלה נחתו אצלנו ב-VOD יחדיו, בשביל למקסם את ההנאה – כי בכל זאת, מדובר בעונות של שלושה פרקים לחתיכה (כי בכל זאת, בריטים. כלומר, אנגלים). התוצאה הייתה ממתק עסיסי שמשלב בין תכנים של טבלואיד בריטי לאיכויות הגבוהות ביותר אליהן יודע ה-BBC להגיע: העונה הראשונה עסקה בפרשה שערורייתית על ג'רמי ת'ורפ (יו גרנט!), חבר פרלמנט שמנסה לרצוח את המאהב שלו מחשש שיחבל בקריירה הפוליטית שלו, והשניה עוסקת בפרשה קצת פחות חמה אבל עדיין בריטית להחריד – גירושים סוערים בצמרת האריסטוקרטיה הבריטית.

להמציא את אנה // נטפליקס

למה מגיע לנו כל הטוב הזה? שונדה ריימס!סיפור אמיתי על נוכלת שסובבה את כל עשירי ניו יורק על האצבע! עוקץ של מאות אלפי דולרים ומטוס סילון! הסיפור הזה התפוצץ ב-2018, אז פרסמה העיתונאית ג'סיקה פרסלר כתבה אדירה ב"ניו יורק מגזין" ובו היא מגוללת מקרוב את סיפור עלייתה ונפילתה של אחת אנה דלבי, שהצליחה לשכנע חצי מנהטן שהיא בכלל מיליונרית גרמניה שעתיד לרשת ממון רב. מעבר לסיפור העוקץ שבמרכז הסדרה, יש כאן את המיקס השונדאי הרגיל של סקס, כוח, תככים וכל השילובים האפשריים בין שלושתם. ממתק טלוויזיוני במשקל קל אבל בטעם מצוין.

זה הולך לכאוב // BBC Player

"זה הולך לכאוב" התחיל את דרכו בתור ספר – בעצם, יומן אוטוביוגרפי של רופא בשם אדם קיי על חוויותיו הקורעות והמלחיצות במחלקת היולדות. הספר הזה הפך לימים לסדרה קומית מבריקה שעלתה לפני שבועיים ב-BBC. ההצלחה האדירה של הספר הרחיקה את אדם קיי מעולם הרפואה והפכה אותו לקומיקאי וסופר במשרה מלאה, אבל את התפקיד שלו מגלם בן ווישאו הלוהט וזה כבר הופך את "זה הולך לכאוב" לעניין לוהט למדי.הסדרה מתארת את הקשיים של רופא צעיר במערכת הבריאות הלאומית על העייפות הקיצונית והאביוז מהבוסים ומהפציינטים, באופן שיכול להדהד גם את המשבר במערכת הבריאות בישראל, אבל היא בעיקר לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות ומצליחה לצחוק על הרופאים, החולים והצופים בו זמנית. הקאסט מוצלח במיוחד, ההומור מתוחכם, והפסקול מלא בפנינים מתחילת המילניום. אמרנו לוהט? אמרנו.

משרתו של הציבור // נטפליקס

אוקיי, בסדר, רימינו קצת. הסיטקום המתוק הזה (די מיושן, קצת תמוה, אבל בכל זאת מתוק), בו וולדימיר זלנסקי, אז עוד ממש לא באמת נשיא אוקראינה אלא בסך הכל קומיקאי פופולרי בארצו מגלם אזרח פשוט שנבחר כמעט בטעות לנשיאות אוקראינה לא מבוסס על המציאות. אבל באופן מדהים, הוא זה שהזניק את הקריירה הפוליטית האמיתית לגמרי של זלנסקי (המפלגה שלו אפילו נקראת "משרתו של הציבור", על שם הסדרה). כן, אי אפשר להמציא את זה. הסדרה היא לא אולי לא בהכרח הכי מעניינת לצפייה דווקא כמוצר טלוויזיוני –אבל היא פיסת היסטוריה שאי אפשר להתכחש לה.

The Dropout // הולו

לא ברור כלל מה נסגר עם האובססיה של כולם לנוכלים, אבל אם היא כבר כאן למה שלא ננצל אותה עד הסוף, אמרו לעצמם האנשים הטובים ב-Hulu כשהחליטו לקחת את הפודקאסט המצליח The Dropout ולהפוך אותו לסדרה מתוסרטת. הפודקאסט עסק בסיפורה המדהים של אליזבת' הולמס, יזמית מד-טק צעירה שהצליחה לטרלל את עולם ההייטק עם מכונה לבדיקת דם מהירה ואימפריה בשווי מיליארדים שנבנתה סביבה – עד שהתברר שהמכונה היא סתם קופסה עם אורות מהבהבים וטכנולוגיה שאינה קיימת.סביב סיפור כזה לא היה מנוס אלא לתפור חיש קל מיני סדרה בת שמונה פרקים, שנעשתה כל כך מהר שהיא אשכרה יצאה כמעט שנה לפני שהמשפט של הולמס הסתיים – בהרשעה, כמובן, וגזר דין של יותר מ-11 שנות מאסר.

שנות הירח // הוט VOD

כל מילה מיותרת, נכון?

ג'וליה // HBOMax

HBO עושה את זה שוב. "ג'וליה",הדרמה הקומית של רשת הפרימיום שעוסקת בחייה של כוהנת הבישול האמריקאית ג'וליה צ'יילד– חלוצת תוכניות הבישול בטלוויזיה והאישה שבזכותה אנחנו מריירים מול מסכים מסביב לעולם – היא עוד ממתק טלוויזיוני אדיר שמצטרף לשירות הסטרימינג ההולך ומשתבח HBOMax. כל פרק נושא את שמה של מנה צרפתית אחרת שג'וליה צ'יילד לימדה את האמריקאים להכין, החל מ"אומלט" ועד "סופלה", והם מתניידים בין דרמה תקופתית מושקעת וסנטימנטלית לסיטקום פיל-גוד אלגנטי, מה שגרם למרבית המבקרים בארה"ב לצאת מגדרם ולהלל את האופן שבו העמיקו כאן את סיפורה של צ'יילד כסיפור מפתח על שנות ה-60.

קווים מלוכלכים // נטפליקס

נטפליקס ממשיכה לתור את העולם בחיפוש אחר יוצרי טלוויזיה מקומיים שירימו לה סדרות בשפת המקום, כחלק מהמהלך המקביל שלה לגלובליזציה ולוקאליזציה של תוכן. הדרמה הקומית ההולנדית "קווים מלוכלכים" היא עוד צעד בכיוון הזה.רק בהולנד אפשר היה ליצור סדרה כזאת ורק מהולנד יסכים העולם לקבל סדרה כזאת, שעוסקת בימיהם הראשונים של קווי הטלפון האירוטיים בשנות השמונים (וליתר דיוק, בחברת הפון-סקס הראשונה שהוקמה באירופה). הסדרה עוקבת אחר ברנש הולנדי משופם (זה היה נהוג באייטיז) בשם פרנק סטיחטר, שמקים יחד עם אחיו ואחותו וכמה משקיעים מפוקפקים את שירותי הטלפון-סקס הראשונים באירופה, ומתוך הגראז' של הוריו מצמיח סטארטאפ ששווה מיליוני דולרים. מה שיכול היה בקלות להפוך לעוד דרמת פשע-נוכלים מקבל כאן טוויסט מעניין, כשהסדרה חוגגת את החיים ואת אמסטרדם הצבעונית של סוף האייטיז עם ערימות של האוס ואקסטזי שתדלקו מהפכה תרבותית עצומה עם סיום המלחמה הקרה באירופה. אם זה לא נשמע לכם כיף, אתם לא מבינים שום דבר בכיף.

Under the Banner of Heaven // הולו

"Under the Banner of Heaven" היא דרמת פשע אמתית שמבוססת על ספר עיוני שגלל את סיפור רציחתם של אם וביתה, שתיהן מהקהילה המורמונית, את מעורבותה של הכנסייה המורמונית בטיוח ובמי שסיבה שהפשע בוצע – "התגלות אלוהית". הספר היה לרב מכר מצליח מאוד וחשף כמה מהפרקטיקות הבעייתיות ביותר בכניסיה.הסדרה כבר לקחה את זה צעד קדימה. אנדרו גארפילד, שתמיד נזכור בתור ספיידרמן למרות שבשנים האחרונות עשה לא מעט תפקידים מצוינים אחרים, מגלם את הבלש ג'ב פייר, שצריך לפתור את תעלומת הרצח במשפחת לפרטי בעודו מתמודד עם משבר אמונה משלו.

פיסטול // דיסני פלוס

תמיד אומרים על הפאנק שהוא לא מת ורק מריח מוזר. אבל זה לא נכון. הוא מת לגמרי ומריח מוזר. עכשיו שוב תורם של הסקס פיסטולס ושוב צריך לספר את סיפור האוריג'ין של הז'אנר המוזיקלי שהבהיל את העולם, ומי שמספר אותו הפעם הוא דני בויל, האיש והטריינספוטינג, בסדרה בת שישה פרקים בשם "פיסטול" שעלתה אמש אל שרתי Hulu/FX ודיסני פלוס. למרות הבימוי האנרגטי של בויל, הביקורות לא היו כל כך מחמיאות – בין היתר בגלל הבחירה הקצת תמוהה להתמקד דווקא בקורות חייו של הגיטריסט סטיב ג'ונס (דמות הרבה פחות מעניינת מוישס – הסמל של הלהקה, או מהסולן ג'ון ליידון, שהיה המוח שלה), פשוט כי הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה שלו (חברי הלהקה שעדיין בחיים, כמובן, טוענים שהספר מלא בחצאי אמיתות במקרה הטוב). אבל היי, אם התקופה הזאת מעניינת אתכם,כל זה לא הולך לעצור אתכם מלראות את זה.

הגנב, אשתו והקאנו // הוט VOD ויס VOD

יש סדרות שרק בריטים יודעים לעשות. וסדרת הדרמה "הגנב, אשתו והקאנו" של ITVהיא בדיוק סדרה כזאת, לא רק בגלל שהיא מתרחשת באנגליה ולא רק בגלל שהיא מבוססת על סיפור פשע אמיתי שהתרחש באנגליה והדהים את האנגלים כולם. גם הסיפור עצמו הוא הדבר הכי אנגלי שאי פעם אונגלז והביצוע המעולה שלו מדיף ניחוח כה אנגלי שכמעט ואפשר לשלוף מתוך המסך פיש אנד צ'יפס בחומץ ומלח.

מדובר בסיפורם של ג'ון ואן דארווין וילדיהם, סיפור שתחילתו בהיעלמותו של ג'ון (מורה לשעבר, סוהר דאז) ב-2002 אחרי תאונת קאנו והכרזתו כנעדר ואחר כך כמת, מה שפחות הסתדר עם העובדה שהוא צץ לפתע חמש וחצי שנים אחרי כשהוא חי לחלוטין. חקירת המשטרה (עם הופעת אורח מרשימה של קארל פיקלינגטון, שותפו לקומדיה של ריקי ג'רוויס) מגלה שהוא ביים את מותו יחד עם אשתו, ללא ידיעת ילדיהם, כדי שתוכל לקבל את כספי ביטוח החיים שלו ולשלם את המשכנתא על ביתם.

מייק // הולו

"Mike" היא מיני סדרה בת שמונה פרקים מבית Hulu שמגוללת את "הביוגרפיה הלא רשמית" של מייק טייסון. זה נוצץ כמו "פאם וטומי", פרובוקטיבי כמו "מלך הנמרים" ומטורלל כמו שרק מייק טייסון יכול להיות, והעובדה שהוא הגיב בזעם שאפיין יותר את חייו דאז (היום, כזכור, הוא עושה הרבה מדיטציה, מקליט פודקאסטים ובעיקר מעשן וויד) – עד כדי כך שהוא קרא להולו "סוחרי עבדים", ולא צריך להסביר לכם את המשמעות של אמירה כזאת בארצות הברית –רק הופכת את כל העסק ליותר מסקרן.

דאהמר – מפלצת // נטפליקס

בפעם השניה ברשימה זו: כל מילה מיותרת. אפילו יותר מאשר במקרה אביב גפן. להבדיל.

הצופה // נטפליקס

אולי הדבר הכי מפחיד כאן ובסעיף הקודם הוא ששתי הסדרות האלו, שתיהן של ראיין מרפי כמובן, יצאו בפרק זמן של פחות מחודש. באמת שנמאס לנו כבר לשאול מתי האיש הזה ישן (או שאולי הוא לא ישן, עם כל האימה הזאת שהוא מתעסק בה יום-יום). בכל מקרה, במקרה של "הצופה" העובדה שהיא גם מבוססת על סיפור אמיתי (וספציפית, על כתבת מגזין מפורסמת בניו יורק מגזין) קצת חלפה מתחת לרדאר, בטח בהשוואה למעמדו ההיסטורי והידוע לשמצה של דאהמר –אבל גם כאן לפחות השורשים של סיפור האימה הזה נטועים עמוק במציאות.

ווירד // Roku

בסדר, אז הסרט הביוגרפי על חייו של ווירד אל ינקוביק, מלך הפרודיות המוזיקליות של העולם, לא כל כך מבוסס על סיפור חייו האמיתי. אפשר לומר שהוא נוטל כמה חירויות אמנותיות, בפרט בסצינות בהן הוא מנהל רומן סוער עם מדונה והולך מכות עם פבלו אסקובר. זו פרודיה על ביוגרפיות מוזיקליות בדיוק כמו שהמוזיקה של ווירד אל היא פרודיה על כל מה שקורה בפופ, אבל בדיוק באותו אופן – הסרט הזה הוא גם הדבר האמיתי בהחלט. סליחה על הקלישאה, אבל צריך לראות בשביל להבין. אבל רגע, איפה רואים? מה זה רוקו?תפגינו יצירתיות. ווירד אל מרשה:

הכתר // נטפליקס

אם מסתמכים רק על שידורי הטלוויזיה סביב מותה והלווייתה של המלכה אליזבת' השנייה, שמתה בספטמבר האחרון לאחר שמלכה על בריטניה (ועל ממלכות חבר העמים הבריטי) במשך יותר מ-70 שנה, המלוכה הארוכה ביותר בתולדות הכתר הבריטי, אפשר לחשוב לרגע שהיא תמיד הייתה דמות נערצת ואהובה נטו, אייקון מלכותי נצחי. היא הייתה, כמובן, כל אלה, אבל היא הייתה גם דמות מורכבת יותר –והעונה החמישית תופסת אותה, הפעם בגילומה של אימלדה סטנטון ("הארי פוטר") המחליפה את אוליביה קולמן המופלאה ("פליבאג", "פיפ שואו"), באחד מהעשורים הקשים ביותר שעברו על תושבי ארמון באקינגהאם. צריך ידע היסטורי באמת מינימלי בשביל לדעת מה מצפה לכם כשאתם מתיישבים לראות את העונה הזאת: כן, הנסיכה דיאנה, כן, הנסיך צ'ארלס, כן, הגירושים האלה ולבסוף כן, גם תאונת הדרכים ההיא.

טוקיו וייס // HBOMax, הוטVOD

זה תמיד רעיון רע להתעסק עם משפחות פשע, אבל במקרה של היאקוזה מדובר ברעיון רע במיוחד. אבל קשה לומר שזה עצר את העיתונאי ג'ייק אדלשטיין, שבשנות ה-90 הפך לכתב הפלילים הזר הראשון שהועסק בעיתון יומי גדול. אפשר רק לדמיין את סוג וגודל המטרה שזה צייר לו על הגב: גם זר, גם עיתונאי ועוד במדור הפלילים. אבל ג'ייק אדלשטיין שרד בשביל לספר את הסיפור שלו, והוא עשה זאת באוטוביוגרפיה "לילות טוקיו" (שיצאה גם בעברית) שם הוא מגולל שורה של עובדות מרתקות על העולם התחתון של טוקיו, מערכת היחסים שלו עם השלטון המקומי והארצי וגם חושף כמה דברים שייתכן שגרמו לבכירי יאקוזה לאיים על חייו (צריך לציין בהזדמנות הזו שיש גם לא מעט האשמות כנגדו שהוא הגזים או המציא חלק מהאירועים. זה לא הופך את הקריאה בהם למרתקת פחות, וזה ממש לא אמור לשנות במקרה של העיבוד הטלוויזיוני, אבל סתם, שתדעו). אהה, אז כן, כמעט שכחנו משהו – העיבוד הטלוויזיוני. מדובר במיני-סדרה קולחת, מותחת ונוארית לאללה, בכיכובו של אנסל אלגורט ("בייבי דרייבר") – מצוין, גם אם הליהוק הוא מחמיא למדי לאדלשטיין האמיתי. את כל העסק הזה הפיק וגם ביים מייקל מאן הענק ("היט"). מומלץ לאללה.

• מה רואים הלילה
• טלוויזיה
• בינג'
• נטפליקס
• סטרימינג
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 927 // מה ראינו השנה
• הולו

מי שמע על חווה ונאווה / yes

בזמן שפינטזנו על עונה רביעית ל"אחיות המוצלחות שלי", היוצרות גלית חוגי ונועה ארנברג הציגו סדרה חדשה ב-yes – שונה לגמרי אבל מעולה בדרכה. ב-8 פרקים שנגמעו בקלילות הן הכניסו אותנו לעולמן של שתי בוגרות להקה צבאית, כאלה שלא הפכו אחרי השחרור לכוכבות ולנכס צאן ברזל. חובבי הנוסטלגיה הישראלית התענגו על הפלאשבקים ועל החיצים ששיגרה הסדרה לעבר מוסד הלהקות הצבאיות, אבל גם בהווה היה הרבה ממה להנות. קודם כל, מההופעות המורכבות והמרגשות של חנה לסלאו וקרן מור, שיצרו צמד דמויות שהן מצחיקות כמו שהן פתטיות כמו שהן מקסימות. מחזק אותן צוות מדהים של דמויות משנה גונבות הצגה, בראשן הילה גולדנברג כביתה הלא תפקודית של נאווה ואיתי זבולון (טונה) כבנה הפלרטטן הבלתי נלאה של חווה.

המפקדת (עונה 2) / כאן 11

גם בעונתה השנייה "המפקדת" סיפקה לנו שילוב מדויק של דרמה, קומדיה, רומנטיקה, סקס וקרינג'. אפילו עזיבתן של מיה לנדסמן ועלמה קיני לא מנעה מאיתנו להתמכר מחדש למעלליה של הפלוגה הכי שחוקה בבט"ר, שבה לכל מ"כית ומפקד יש אישיוז משלו ומשלה. "המפקדת" היטיבה לחדש מספיק כדי להוסיף רעננות – בעיקר בהחלפת פלוגת הטירונים לעתודאים ובהוספתה של הסמ"פ המעולה טולי (נועם לוגסי) – אבל שימרה גם את כל מה שאהבנו בסיבוב הקודם. הכתיבה עדיין שנונה ומדויקת, הדמויות עדיין מקסימות והמערכת הצבאית היא עדיין כאוס בלתי נגמר, שדוחף כל דמות למקומות קיצוניים, מפתיעים ולפעמים נמוכים ממש.

מנאייכ עונה 2 / כאן 11

סדרת הפשע של רועי עידן אף פעם לא ניסתה להתנחמד – העולם שהיא מציגה אפל, קלסטרופובי, כזה שבו כל חלקה טובה מוכתמת בשחיתות וברוע אנושי. לא רוע גדול מהחיים, אלא כזה שמונע מאנוכיות ומריקבון חברתי עמוק יותר מהמעשים של תפוח רקוב כזה או אחר. בעונה השנייה היא עשתה את כל זה שוב אבל יותר גדול ויותר עמוק, אילצה את איזי בכר להתמודד עם מציאות אפילו יותר מכוערת ומטרידה מזו שציפה לראות סביבו – והפעם, כמו שאומרת הקלישאה, זה אישי. קאסט השחקנים המעולה קיבל חיזוק בדמותם של מכרם ח'ורי, אלון חמאווי ונטלי עטייה, אבל הלב של הסדרה היה ונשאר שלום אסייג ולירז חממי – איזי ופקד טלי בן הרוש בשבילכם – שמציגים פרק אחר פרק תצוגת משחק מהמרשימות שאפשר לתפוס בימינו בטלוויזיה המקומית.

חאנשי / HOT

"חאנשי" עלתה לכותרות עוד לפני השידור בזכות שורה של ליהוקים מפתיעים – ליהיא גרינר, רוני דלומי ואפילו הנרי וינקלר – אבל אחרי הצפייה ברור לגמרי שאנחנו פה בשביל הפרצופים המוכרים פחות. חאנשי (עליזה חנוביץ') היא דמות קשה לעיכול ומזעזעת במתכוון, אבל כזו שמרתק לצפות בה ובצרות שהיא מכניסה את עצמן אליהן; דוד (תומר מכלוף) הוא גיבור רומנטי מהחלומות שנתקע בתוך קומדיה רומנטית שהשתבשה לגמרי ונוקי (מרנינה שון) נכנסת ללב הצופים בקלילות, כאילו לא הרגע נפגשנו. העונה הראשונה עודנה משודרת, אבל כבר עכשיו ברור שמדובר באחת הקומדיות הייחודיות והנועזות ששודרו בישראל – ושהיא גם ממכרת לחלוטין.

היהודים באים (עונה 5) / כאן 11

בעונתה החמישית, סדרת המערכונים הסאטירית שוב הוכיחה שהיא תופסת את נושאי העיסוק שלה, וגם את הצופים שלה, מאוד מאוד ברצינות. יש בה גם רגעי קומדיה דביליים ונגישים, אבל "היהודים באים" מכוונת גבוה – להומור שיש בו גם תחכום, העמקה ואפילו מידה של חינוך ולימוד. יש לה נבחרת חלומות של קומיקאים ושחקנים שפשוט לא מפסיק להפציץ, וגם העונה היא סיפקה שורה של מערכונים שנעו בין המטורלל למטריד. המערכון הזכור ביותר מהעונה הזו הוא כנראה השיר המצמרר לאברה מנגיסטו על בסיס "כשתבוא" של בועז שרעבי, אבל נציין לטובה כמה נוספים: תשדיר השירות "כוכבית בוזגלו" על אשכנזים שהסבים שלהם לא קנו דירה, טוביאנסקי – המחזמר, משה קצב ומני מזוז ובגזרה הדבילית יותר – עידו מוסרי בתור ג'ין סימונס.

קרתגו / כאן 11

המצטרפת האחרונה לרשימה שלנו הגיעה אליה חמה וטרייה מהתנור. "קרתגו" התקופתית של כאן 11 חוזרת ל-1942, ספציפית במחנה עצורים שהיה באמת, אבל משחררת לחופשי במהרה את הניסיון לשמור על אמת היסטורית. התוצאה היא דרמה קומית מטורללת על כל הראש שבה בריטים, לוחמי מחתרות ונאצים סוג ז' נאבקים על הדומיננטיות במחנה, כשברקע משולש אהבה מוזר וסחר בסמים מהרייך השלישי מסבכים את המצב. זאת אולי לא הסדרה הכי קלה לעיכול, אבל היא בהחלט אחת המפתיעות והמסקרנות שנראו על המסך הישראלי.

בלאדי מורי / yes

הקומדיה שיצרה סתיו אידסיס ל-yes היא מכתב אהבה, או לפחות התכתבות מלאת יצרים, עם ז'אנר הקומדיה הרומנטית. דרך סיפורן של שתי רווקות בנות 35+ (נעמי לבוב ורותם סלע), האחת תסריטאית נטולת עכבות והשנייה רופאה לחוצה, הסדרה נגעה בכל מה שמצחיק, מוזר ומכוער בעולמות הדייטינג והסקס של תל אביב. האקס הרעיל שאי אפשר לשחרר ממנו, הניסיון הסיזיפי לבנות קריירה תובענית בלי לוותר על החיים הפרטיים, הפנטזיה על מיט-קיוט עם הבחור שיתגלה במפתיע כגבר המושלם עבורך – כולם קפצו להופעת אורח. אגב הופעות אורח, פרק המחווה/עקיצה ל"נוטינג היל" סיפק לנו תזכורת שעופר שכטר הוא לא רק מישהו שרואים בגיא פינס אלא גם שחקן שממש כיף איתו.

שישו ושמחו / כאן 11

אולי חשבתם שאתם יודעים איך בערך נראית קומדיה על להקה צבאית כושלת שמנסה לפלס את דרכה לטופ, אבל "שישו ושמחו" הייתה הפתעה משמחת ומשונה מהרגע הראשון ועד לסיום. על הנייר זהו סיפורה של להקת הרבנות הצבאית וניסיונותיה להישאר רלוונטית בעולם של ימינו, בפועל זו הייתה קומדיה פסיכית ושנונה עם אנדרטונים עגמומיים למדי, שבה כל הדמויות אומללות ונוגעות ללב. למרות שיש לה גיבור מובהק – נוה צור כחבר להקה שחולם להיות סולן גדול – זאת יותר סדרת אנסמבל מלאה בדמויות מבריקות ומקוריות, שנשמח לעקוב אחרי ההרפתקאות המוזרות שלהן עוד עונה-שתיים לפחות.

שעת אפס / כאן 11

בתוך האווירה הפוליטית והמסוכסכת של הימים האלה, ב"כאן" עלתה הסדרה שהציתה מחדש (לא באופן ישיר אמנם) את אחד הסיפורים הכי מייצגים של התקופה: העימות בין מורה כריזמטי ואידיאולוגי (אדם ורטה מישהו?) לבין תלמידה עצבנית וימנית (אמרתם ספיר סבח?). בתסריט, כמובן, נמנעו מלהציג זאת באופן ישיר, אבל קווי הדמיון לא בדיוק משאירים מקום לטעות. שני שחקנים בולטים כאן: דורון בן דוד ("פאודה", "שרופים") מצד אחד ומיה לנדסמן ("המפקדת", "ילדות סכסכניות", כל סדרה אחרת שאתם יכולים לדמיין) מהצד האחר מספקים יופי של דרמה, סוערת ומבעבעת כמו שרק מדינת ישראל 2022 יכולה להיות.

ארץ נהדרת (עונה 20) / קשת 12

תכנית הסאטירה של המדינה חגגה 20 שנה בפרק חגיגי, אבל ממשיכה לתת בראש בדיוק כמו פעם. המשדר החזק בליל הבחירות, והצגת תופעת בן גביר בפרק הפתיחה, סימנו ש"ארץ נהדרת" כאן כדי להישאר – ולא מרחמת גם על מי שלכאורה, אמורים "להיות בצד שלה". היא הגחיכה את ממשלת השינוי ואת הבעיות שלה, ודאגה לסמן בדיוק את כל מה שרע בקואליציה הבאה – מבן גביר ועד גולדקנופף (בביצוע המרשים של שרון טייכר). ולמרות הדיעה הקצת רווחת שהקומדיה נחלשת, עדיין לא נפל להם המצחיק. בימים האלה שכולנו זקוקים לקול ליברלי וחילוני, נראה שאנחנו צריכים אותה יותר מתמיד.

https://www.youtube.com/watch?v=QmYJ1fIhQBU

טהרן (עונה 2) / כאן 11

הלהיט הכי גדול של כאן 11 ב-2020 לא הצליח לשחזר את ההיסטריה בעונה השנייה שלו, ונראה שדווקא הרכישה על ידי אפל TV+ והצטרפותם של גלן קלוז ושחקנים בינלאומיים אחרים לקאסט טלטלה קצת את ספינת ההפקה וגרמה לה להתבחבש קמעא, אבל גם בעונה מוצלחת פחות "טהרן" עדיין נמצאת כמה רמות מעל הסטנדרט ההפקתי בישראל וניב סולטן עדיין נפלאה וגלן קלוז היא גלן קלוז היא גלן פאקינג קלוז. בסדרה ישראלית, כן? אחד ההישגים הגדולים ביותר של תעשיית הטלוויזיה המתכווצת שלנו.

ילדים ביער / yes

בעולם טלוויזיוני מתוקן דלית קהן הייתה יוצרת הרבה יותר מסדרה אחת בעשור, אבל 15 השנים שעברו בין שידור "מתי נתנשק" לבין עלייתה של "ילדים ביער" עשו לה רק טוב כיוצרת. כמו בדרמה הרומנטית הקומית ההיא, גם כאן היא מציבה את עצמה בתפקיד הראשי, רק שהפעם היא לא רווקה תל אביבית נחשקת אלא הומלסית בהריון שמגויסת לחקירה משטרתית במטרה לחשוף רשת של סחר בנשים, ובמקום קומדיה רומנטית יש לנו טרגדיה הומאנית. התוצאה היא אחת מסדרות המתח הכי אפקטיביות ומלוטשות שהיו כאן מזה זמן ואולי בכלל. בוא נקווה שלא נצטרך לחכות עד 2037 לסדרה הבאה שלה.

ריקוד האש / yes

בדיוק חשבנו שנמאס לנו לגמרי מסדרות על חרדים, ואז הגיעה רמה בורשטיין ("לעבור את הקיר") עם הסדרה הזאת והאשימו אותה שמטרת הסדרה היא לגונן משפטית על הרב ברלנד. אין לנו מושג אם זה נכון אבל יש לנו מושג בטלוויזיה, ו"ריקוד האש" היא דרמה מעולה, מורכבת, לא קלה לצפייה בשום צורה אבל גם יפהפיה ולא שגרתית ונוגעת ללב. יהודה לוי נותן כאן תצוגת משחק משובחת ויוצאת דופן, מיה עיברין נפלאה בתפקידה הראשון, נועה קולר ונעמי לבוב מצוינות כתמיד. אבל אלה בעיקר הבימוי, הצילום והכתיבה שמעניקים לסדרה הזאת את הייחוד שלה. אפשר עוד סדרה על חרדים?

כראמל / כאן חינוכית

עיבודים של ספרי ילדים ישראלים מצליחים לטלוויזיה הם עניין טריקי. בדרך כלל דלות התקציב וההפקה פוגעות בזיכרון הספרותי המתוק ואף מוחקות אותו במידה מסוימת (היי "קופיקו"), אבל במקרה של "כראמל" שמבוסס על סדרת הספרים האהובה על מאירה ברנע-גולדברג הקסם לגמרי עבד. ההפקה נראית בינלאומית, ללא סממנים ישראליים, מוכנה לדיבוב בחו"ל. החתול כראמל עצמו, גיבור הספרים הקסום, נראה קצת משונה אבל הילדים עפים על זה וזה מה שחשוב. העלילה עושה כבוד למקור. התסריט מתייחס בכבוד לאינטליגנציה של צופיו הצעירים. זה נס.

שלי הכובשת / כאן חינוכית

סדרות המקור לילדים ולנוער הולכות ומשתדרגות משנה לשנה, הלוואי על הסדרות למבוגרים כזאת עקומת שיפור, ובתוך הז'אנר בלטה במיוחד "שלי הכובשת" – על שחקנית כדורגל צעירה ומוכשרת שנאסר עליה לשחק בנבחרת הבנים – עם עיסוק אמיץ ונדיר בסוגיות מגדר, קאסט צעיר ואנונימי שעושה את העבודה בחן ושחקני חיזוק מעולים בדמותם של אורי גבריאל, טל פרידמן, גבי עמרני, מרינה שויף ושיפי אלוני שמשדרגים את העסק. בדיוק מסוג הסדרות שכאן חינוכית קיימת בשבילן.

• המסך
• סדרות ישראליות
• סדרות
• סדרות מומלצות
• גורי אלפי
• המפקדת
• היהודים באים
• רשף לוי
• מיה לנדסמן
• ארץ נהדרת
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 927 // מה ראינו השנה

הבלתי חשובים – מרלן דיטריך // כאן 11

יוצר הדוקו אלירן פלד מספר אתהסיפור המדהים על מרלן דיטריךוהאופן שבו היא שינתה את שיח השואה (והיחס לגרמניה) המקובל ששרר בישראל עד 1960. מדובר אמנם בפרק אחד של סדרה שלמה, אבל השאיפה היא להפוך אותו לסרט עלילתי באורך מלא. בהחלט יש כאן מספיק חומר בשביל זה.

נוכל הטינדר // נטפליקס

במקרה הספציפי הזההיתה לנו התלבטות כנה. הדוקו הזה אמנם רציני לחלוטין אבל הנושא שלו, אפעס, קצת מטופש, ובשביל זה יש לנו רשימה נפרדת. בכל מקרה, שמו של סיימון לבייב ליווה אותנו עוד הרבה אחרי צאת הדוקו בנטפליקס בתחילת פברואר האחרון (והביטוי "נוכל ה-X" הפך למטבע לשון של ממש), אבל אם אתם רוצים לחזור לרגע שבו הכל התחיל – זה המקום לעשות את זה.

יומני אנדי וורהול // נטפליקס

סדרת דוקושמבוססת על יומניו של האמן החשוב ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים שגילה, המציא ושכלל את הפופ כזרם אמנותי, והרבה לפני שזה היה מיינסטרים – הפך בעצם גם את עצמו ליצירת פופ גדולה ומסעירה. לאורך חייו וגם אחריהם טופחה סביבו הילה אניגמטית והוא עצמו נהנה להטריל את התקשורת ולפזר ערפל ונצנצים על נסיבות חייו. את הסדרה הפיק נסיך הנטפליקס ריאן מרפי, ולמרות שהוא רק על תקן המפיק – מגע ידו הקאמפי מורגש כאן בכל פריים צבעוני.

עקרונות העונג // נטפליקס

מסע חינוכי, כיפי ומחרמןאל המיניות הנשית והזכות הנשית לעונג. שלושה פרקים קצביים וכיפיים שמלאים בראשים מדברות של נשים אינטליגנטיות עם דברים חכמים ומעניינים לספר על מיניות נשית, ובעיקר על העונג הנשי ממיניות.

שמורות הטבע המופלאות // נטפליקס

דוקו טבע בהגשת ברק אובמה. לא צריך להגיד הרבה יותר מזה, ובכל זאת: הסדרה מציגה מסע ויזואלי יפהפה ברחבי שמורות הטבע של העולם – במפרץ מונטריי בקליפורניה, הר לאוסר באינדונזיה, פארק צאבו בקניה והקרחונים של פטגוניה בצ'ילה, בין השאר – תוך כדי קריינות בקולו החמאתי של הנשיא לשעבר, שסוף סוף נואם על הדברים החשובים באמת בעולם: חיות חמודות לאללה.

שיחות עם רוצח: הקלטות של ג'ון ויין גייסי // נטפליקס

מה שקורה כשנטפליקס מחליטים לצלול למעמקי הפחד ולשלוף משם את הנורא מכולם –שיחות עם ליצן שהוא גם רוצח סדרתי. הסדרה עוסקת בסיפורו המזוויע של ג'ון ויין גייסי, שרצח במהלך שנות ה-70 לפחות שלושים גברים צעירים, וכל זה בעודו מתפקד כחבר בולט בקהילה וגם בתור הליצן השכונתי "פוגו" (מה זה לעזאזל ליצן שכונתי? למה שלשכונה יהיה ליצן? מה קורה עם ארצות הברית?). אה, כן, אז לילה טוב שיהיה לכם.

שורשים באוויר // כאן 11

סרט דוקושצפינו בו בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, אבל הוא ממש לא בהכרח רלוונטי רק ליום הזה: הסרט מנסה לשפוך אור קטן על השפעות השכול דרך ילדים שגדלו בבסיסי חיל האוויר בשנות ה-60 וה-70, שם שירתו אבותיהם.

המסעדה הטובה בישראל //yes

דוקו אוכל ישראלישעוקב אחרי תקופה אינטנסיבית בחייו של השף יובל בן נריה, שהחלה בעבודה על a, המסעדה המושקעת שלו (לא, באמת: הערכות שונות מדברות על השקעה של 12-15 מיליון שקל), המשיכה עם המכה שמשבר הקורונה הנחית על המסעדנים, סגירת טאיזו, פתיחת קפה טאיזו, פתיחתה מחדש של טאיזו, ואז, אחרי יותר מדי זמן, פתיחתה המדוברת של a. כיף כמעט כמו "הדב".

עלייתה והתרסקותה של הסופר ליג //yes

סרט דוקו-ספורטשמגולל את סיפורן של תריסר מקבוצות הכדורגל הבכירות בעולם שעשו החלטה שתפסה את הספורט בתדהמה, הובילה לסכסוך בינלאומי ואחת מהפרשיות הכי מוזרות אי פעם בספורט המקצועני – 48 שעות ב-2021 במהלכן כמה אנשים שמאוד, מאוד אוהבים כסף ניסו להקים ליגת כדורגל חדשה. מהכותרת של הסרט אפשר להבין מה הטון שלו כלפי הפרשה.

העתיד // נטפליקס

סדרה שמתעסקתרק במה שיבוא, או עשוי לבוא, בעתיד. בפרקים קצרים וקצביים, ובעזרת מדענים, אנשי תעשיית ההיי-טק ועתידנים, הדוקומנטרי מנסה להבין איך הולך להיראות עתיד הדייטינג, המגורים בחלל והצ'יזבורגר. בואו לראות אותה ולו בשביל לחזור אליה בעוד עשור ולשחק בינגו על הנבואות.

האנרכיסטים // HBO

שישה פרקיםשל סדרה דוקומנטרית על לקהילה מיוחדת ומוזרה במיוחד של אנרכיסטים אמיתיים. אבל אמיתיים, לא כאלה של פייסבוק, אלא כאלה שהפסיקו לשלם מיסים, הוציאו את הילדים מכל מסגרת וברחו מהרשויות למקסיקו. מה כבר יכול להשתבש? הרי כולנו יודעים שקומונות תמיד משגשגות וכולם שם תמיד מסתדרים כל כך יפה.

ארץ האוכל //HOT

דוקו האוכלשל מירי מסיקה ורותי רוסו שיוצאות לתור את הארץ בחיפוש אחר הטרואר הייחודי של הנגב, הגולן והגליל. בשלושת הפרקים פוגשות צמד הנשים הפופולריות מגדלים מקומיים ומתחקות אחר מקורות המזון שלנו, וערכת בישול בסיסית ברכב שלהן מאפשרת להן לבדוק איך הכל מתחבר במחבת.

האיש השנוא ביותר באינטרנט // נטפליקס

סדרת דוקו-פשעבשלושה חלקים עמוסה בטריגרים (ברצינות, לבעלות עצבים חזקים בלבד), שמספרת את סיפורו המחליא של האנטר מור, ממציא פורנו הנקמה (הו כן, זה אפילו יותר גרוע מאיך שזה נשמע) והנשים שהצליחו לעצור אותו אחרי שנים של מאמצים.

We Met In Virtual Reality//HBO

סרט דוקושעוקב במשך תקופת סגרי הקורונה אחר העולם הוירטואלי של VRChat, רשת המאפשרת לאנשים לייצר אינטראקציה בעולם וירטואלי, ובעזרת אווטארים תלת מימדים שהמשתמשים בונים לעצמם. הוא אמנם מצולם כולו בתוך העולם הווירטואלי, כולל ריאיונות מול המצלמה בדמויות האווטאר, אבל היי – מה שקורה שם לגמרי רציני.

הכנר במסע להוליווד //HOT,yes

סרט שעוסקבהפקתו של הסרט ההוליוודי שהתבסס על המחזמר הכי יהודי שיש – "כנר על הגג" ומנסה להבין איך דווקא סיפור על חלבן יהודי שחי ברוסיה הצארית הפך ללהיט עצום. כן, כולל חיים טופול. טראדישן!

קטסטרופה: וודסטוק 99 // נטפליקס

סדרה בשלושה חלקיםשמתארת את המהלכים שהפכו את פסטיבל וודסטוק בשנת 1999, שניסה להיות המשך לפסטיבל וודסטוק המקורי 30 שנה לפני כן, לקטסטרופה שהיה. ואכן, זו הייתה קטסטרופה מפוארת.

The Dark Side of Comedy//Vice TV

היא אמנם שודרה ברשת אמריקאית כך שתצטרכו למצוא דרכים מקוריות לצפות בה, אבלהסדרה התיעודיתשווה צפייה ולו בכדי להבין, הפעם באמת, עד כמה קשה להיות קומיקאי מצליח. כריס פארלי, רוזאן בר, ארטי לאנג, ריצ'ארד פריור ועוד – לכל אחד מהנ"ל מוקדש פרק שעוסק בחיים הבכלל לא קלים שהיו להם, למרות – ועל אף – ואולי גם בגלל המקצוע.

בתוך מוחם של חתולים // נטפליקס

כי זה בעצםהדבר היחיד שבאמת רצינו לדעת.

אנטי-גיבור: החיים הפרועים של ג'ון מקאפי // נטפליקס

דוקו המגוללאת שנותיו האחרונות של המיליונר המופרע ג'ון מקאפי – שלקח חלק במשימות אפולו שהנחיתו את האדם על הירח, היה אחד מהמומחים הגדולים בעולם לוירוסי מחשב (כן כן, האנטיוירוס McAfee הזה שיש לכם על המחשב. זה שלו), יצר את תוכנת האבטחה המוכרת שנושאת את שמו, ממנה פרש בשנות ה-90, ואז רק הקצין באישיותו המטורללת. ומשם כבר התחילו השערוריות, עד לסוף הטראגי הבלתי נמנע.

House of Hammer// דיסקברי+

שלושה פרקיםאודות חייו של השחקן ההוליוודי המפוקפק ארמי האמר, כוכב "קרא לי בשמך" – מהשמועות על קניבליזם (כן), דרך האלימות לנשים וכלה במשפחתו העשירה וילדותו הבעייתית.

מגרש המשחקים האנושי // נטפליקס

שישה פרקיםשעוסקים במקורות המשחקים האנושיים, באופן בו משחקים עזרו לנו לשרוד ובעיקר, בכמה מהמשחקים המסוכנים ביותר עלי אדמות. כל זה מלווה בצילומים מרהיבים ובקריינות בקול המסוקס של אידריס אלבה.

הדוגמנים //yes

היוצר נועם סובוביץ', חוזר בשאלה ודוגמן לשעבר, צולל אל עולמם של הדוגמנים (הגברים) הישראלים, במבט מעמיק לתוך נושאים משמעותיים בגבריות הישראלית שלא נוטים לדבר עליהם.הדוקומנטרימשלב אלמנטים תיעודיים קלאסים, כמו שיחות אולפן מול המצלמה או תיעוד של סשני צילומים ותצוגות, יחד עם תיעוד עצמי בסגנון "מחוברים", ובכך חושף את הדמויות המעניינות שסובוביץ' מצא.

Stutz// נטפליקס

השחקן ג'ונה היל בסרט יוצא דופןשהוא כולו שיחה אחד על אחד עם הפסיכולוג שלו – פיל סטאץ – שהוא גם אחד המטפלים המובילים בהוליווד (וגם לא אחד כזה קונבנציונלי לגמרי). כצפוי, גם היל עצמו מוותר די מהר על הפוזיציה הלכאורה-אובייקטיבית של הדוקומנטריסט ומתחיל להיפתח בעצמו מול המצלמות, וזה מה שהופך את הסרט להרבה יותר מעוד ראיון.

Our Universe// נטפליקס

סדרת טבעשהמשימה המוצהרת שלה היא להראות את הקשרים השונים בין כל הדברים שמאכלסים את היקום שלנו – מהכוכב הרחוק ביותר ועד למה שזה לא יהיה שחי בקרקעית האוקיינוס. וכל זה בקריינות של מורגן פרימן.

ז'ה טם, רונית אלקבץ //HOT

הבימאית מורן איפרגןבסרט שמשרטטאת דמותה של אחת השחקניות הגדולות שהיו לנו פה – רונית אלקבץ, על ידי הבגדים שלבשה ועל ידי תיעוד תערוכה שהוצגה במוזיאון העיצוב בחולון לאחר מותה.

יהודה ברקן – אנחנו לא ניפרד לעולם //yes,HOT

סרט תיעודישל אלון גור אריה, בדרך כלל במאי קומדיות ("המוסד הסגור") שיוצא שנתיים אחרי מותו של השחקן, היוצר והאבא הגנוב – שלא משנה מה הרגשתם כלפיו, הוא בוודאות היה אחת הדמויות המשמעותיות בקולנוע הישראלי במשך כמה עשרות שנים.

שטיפת מוח: סקס-מצלמה-כוח //yes

היחסים בין השלושה הנ"ל מוכרים וידועים לכולנו, אבל כשאורזים ביחד מגוון עצום של יותר מ-175 קטעי סרטים בהם המצלמה מחפיצה את השחקניות, ואז מספקים הסבר מפורט לאופן שבו עושים זאת ולמשמעות – זה כברחוויה אחרתשתשנה את איך שאתם מביטים בקולנוע.

כוכב הסקס עם קארה דלווין //BBC,Hulu

סדרת דוקושהיא הפקה מושקעת בת שישה פרקים שצוללת אל תוך השאלות הגדולות של המיניות האנושית. היא מצליחה לרתק לא מעט בזכות הקשת הרחבה והצבעונית של המרואיינים, אבל מה שהופך את הסדרה למעניינת במיוחד הוא המסע שעוברת בו דלווין עצמה.

• מה רואים הלילה
• סדרות
• סדרות מומלצות
• סרטים
• סרטים מומלצים
• דוקומנטרי
• נטפליקס
• HOT
• yes
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 927 // מה ראינו השנה