מקום לחגוג את החיים מול השקיעה. העיר של אוליביה פחיירה נטר

העיר שלי

מקום לחגוג את החיים מול השקיעה. העיר של אוליביה פחיירה נטר

אוליביה פחיירה נטר (צילום אסף קרלה)

השף-קונדיטורית המוכשרת עד צמרמורת של פאסטל וגרייס עסוקה ברגעים אלה בפסטיבל הכמהין של פאסטל (1.11-30.10), אבל רגע לפני זה סחטנו ממנה המלצות על בסיס להשראה, על הארוחה הטעימה של השנה, על המסעדה הראשונה שהתאהבה בה בעיר ועל חנות ספרים ללכת בה לאיבוד. בונוס: המלצה לאכול יותר מתוקים

אוליביה פחיירה נטר

30 באוקטובר 2025

• Facebook
• Twitter
• Email

>> אוליביה פחיירה נטר (כדאי שתעקבו) היא הקונדיטור-שפית של מסעדותפאסטלוגרייס בהובלת שף גל בן משה. היא עולה חדשה-ישנה מברזיל שעובדת בתחום כבר כעשר שנים, ומקורות ההשראה שלה אקלקטיים ביותר: הרקע הברזילאי, מתכונים של סבתא, הניסיון שצברה כשעבדה באוסטרליה, בשילוב טעמים וסגנונות מקומיים.

"השנתיים האחרונות היו מלאות בצער ובאי-ודאות, וסביב כל ההמולה וזעקות הכאב בכיכר החטופים – אני רואה את המסעדות כמפלט לאסקפיזם נחוץ", היא אומרת. "ישראל היא מדינה בעלת מאפיינים ייחודיים שלא דומים לשום מקום אחר, ולמדתי שלא משנה מה קורה, אנחנו תמיד נהיה פה ונמשיך לחיות ולחגוג את החיים שלנו, מבלי לשכוח לרגע את אלו שחסרים לנו, והם יהיו הבסיס ליצירת כוחות חדשים ולאופטימיות. בימים האלו, כשרוב אחינו ואחיותנו חזרו הביתה, וכמובן שלא נפסיק להיאבק עד שכולם יחזרו – מתעוררת אצלי תחושת אופטימיות מסויימת, ואני מקווה שמכאן יפתח נתיב חדש לאוויר לנשימה".בסוף השבוע הנוכחי (1.11-30.10) היא תכיןלרגל ספיישל הכמהין של פאסטלקינוח בננות מקורמלות עם קרמל כמהין, קרמו שוקולד מריר וקציפת וניל.

1. צ'קולי

אחת מהמסעדות המרשימות והטעימות שהתארחתי בהן. איזור הטיילת החדשה עבר מהפכה של ממש, והפך להיות למוקד עניין לכל תל אביבי. המסעדה בעלת בר מדהים והאוכל תמיד טעים ומדויק. לשבת מול השקיעה, זו הדרך הכי טובה בעיניי לחגוג את החיים והרגעים הקטנים. מקום מטריף.
הרברט סמואל 3 תל אביב

2. מוזיאון תל אביב לאמנות

לדעתי, בניין עמיר באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות הוא אחד הסמלים האדריכליים המרהיבים ביותר שיש היום בעיר. כחלק מההכנות לקראת הרכבת תפריט קינוחים חדש במסעדת פאסטל, אני מתבססת על התערוכות השונות שהוצגו כאן במשך השנים, והן הבסיס להשראה שלי – החל מהתערוכה האייקונית של אמנית היפנית יאיוי קוסמה, דרך התערוכה האימפרסיוניסטית שהוצגה במוזיאון בתחילת השנה וכך גם עם תפריט הקינוחים הנוכחי של המסעדה, שמבוסס על תערוכת האוסף הישראלי של המוזיאון "דמיון חומרי". האמנות היא בסיס איתן להשראה, לצלחות המנות ולשילובי טעם ייחודיים וחדשים שאני משלבת בצלחת.
שד' שאול המלך 27 תל אביב

3. סטודיו גורשה

מסעדת שף פאן אפריקאית מיוחדת זו בשבילי חוויה חדשה. בסטודיו גורשה אכלתי את הארוחה הכי טעימה השנה: קוקטיילים מיוחדים, פתיחים מושלמים וכל מנה ששילבה קרמבל של אינג'רה פריכה הייתה ממכרת. ממליצה בחום.
סלמה 13 יפו

4.בית תאילנדי

אוכל טוב שתמיד יושב בול. בבית תאילנדי התאהבתי כבר כשעליתי לארץ בשנת 2009, ומאז זו המסעדה האהובה עליי. פלטת טעם אינסופית, ביצוע חסר פשרות ואחידות.
בוגרשוב 8 תל אביב

5. ספרי הלפר

חנות ספרי יד שניה עם מבחר גדול, גם באנגלית, של ספרים חדשים וישנים. מקום נהדר לחובבי קריאה, ואפשר בקלות ללכת שם לאיבוד במובן הכי טוב של המילה.
אלנבי 87 תל אביב

View this post on Instagram

A post shared by Fifi (@ofir.nakash)

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שאין בו צל. לרוע מזלי לא קיבלתי אף טיפה של מלאנין בגנים שלי והשמש הישראלית שורפת אותי בשניות. אני לא מבינה איך כל העיר תמיד בשיפוצים ואף אחד לא חושב להוסיף מקורות צל ברחובות, בכיכרות, בפארקים ואפילו בתחנות אוטובוס.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יריד תוצרת שהיה בבית חנה בספטמבר. התאספו הרבה אנשים מוכשרים, מורים ותלמידים, שעושים אומנות בכל מיני מדיומים, מחרס לציורים לקעקועים. חשוב לי לציין במיוחד את המקעקע והמעצב גברי יעבץ, שיש לו סטייל יחודי ומיוחד, ואני מתה על הפרינטים המהממים שלו. כל כך מעורר השראה ללמוד ממנו טכניקות מיוחדות (טיפ – לפעמים הוא מעביר שם סדנאות לינולאום). פותח את הלב לגלות אנשים סביבנו שיודעים לבטא את עצמם ואת הרגשות שלהם בדרכים שונות ויפות שמובילות לשיתוף פעולה מעשיר ביום יום שלנו.

View this post on Instagram

A post shared by gavriel (@gavriel136)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני קצת תולעת ספרים ואוהבת לקרוא הכל מהכל, אבל בתקופת האחרונה נוטה יותר לז'אנר של פנטזיה רומנטית, כסוג של אסקפיזם שעדיין מאגד את ההתמודדויות שלנו בעולם היום. אחת מהסדרות שהכי אהבתי זה"חצר של ורדים וקוצים", מאת שרה ג'יי מאס. בספרים יש בנייה מעולה של עולם אחר עם הרבה הקבלות למציאות שלנו, שמציגות התמודדות רגשית עם מלחמות, רומנטיקה וחיפוש אחר הגשמה עצמית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לעמותת "לחיות בכבוד", שמספקת ארוחות חמות לניצולי שואה וקשישים שנמצאים במצוקת מזון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל החיילים והחיילות שעוצרים את חייהם ואת הקריירות ועוזבים את המשפחות בשביל לשמור ולהגן עלינו. אתם אלופים כל אחד ואחת מכם/ן.

מה יהיה?
יהיה מה שנעשה שיהיה. אנחנו בתקופה שבה חשוב לפעול ולא רק להמתין ולצפות שיהיה טוב. אנחנו צריכים להקפיד להיות יותר אדיבים וסובלניים אחד עם השני ביום יום שלנו, ולקבל החלטות ובחירות נכונות. והכי חשוב לאכול יותר מתוקים 🙂

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• פאסטל
• גרייס

עולם מקביל בלב תל אביב ומקום להתבלבל בו. העיר של דןדן כהן

העיר שלי

עולם מקביל בלב תל אביב ומקום להתבלבל בו. העיר של דןדן כהן

דןדן כהן (צילום: אוסף פרטי)

דןדן כהן, בן 21, הוא רקדן באנסמבל בת שבע שנערך לסבב ההופעות החדש של "דקהדאנס 2025" שיוצא לדרך בימים אלה. ניצלנו את המאורע כדי לסחוט המלצות נדירות על בריכה מצוינת לטיפולים הידרותרפיים, מקום טוב לאכול בו בשכונת צהלה ומקום לשבת בו עם אמא על הרצפה. בונוס: מתפללים לחשוף באומץ את כל מה שיש בו חיים

דןדן כהן

3 בנובמבר 2025

• Facebook
• Twitter
• Email

>> דןדן כהן (למה שלא תעקבו) הוא רקדן בולט באנסמבל בת שבע מאז 2024, בוגר מגמת המחול בתיכון עירוני א' לאמנויות, ובימים אלה הוא נערך לסבב ההופעות החדש של האנסמבל, דקהדאנס 2025 – יצירה שיצר אוהד נהרין בשנת 2000 לציון עשור לעבודתו בבת שבע, וכלל בה עשרה קטעים מגוף היצירה שיצר עד אז ללהקה. מאז, מדי עונה, שב נהרין לדקהדאנס ומציג עיבודים משתנים לקטעים אייקוניים מיצירותיו לצד קטעים מתוך יצירות חדשות.אתם רוצים להיות שם.

1. הקריה

אי של מציאות מקבילה באמצע תל אביב. מדשאות רחבות, בניינים גבוהים, דגלים, מנחת מסוקים. יש בי חיבה בלתי מוסברת לקריה. כנראה שזה קשור בכך שלא כל אחד יכול להיכנס אליה, בסודיות שעוטפת אותה ובכמות השעות שביליתי בה. בשנתיים שאחרי סיום התיכון שירתתי בקריה תחת תקן של רקדן מצטיין. איתי ביחידה שירתו עוד כמה רקדנים מצטיינים. במהלך היום היינו רוקדים במסגרות שונות כדוגמת אנסמבל בת שבע, הבלט הישראלי, המסלול להכשרת רקדנים בתל אביב, ובערב עולים על מדים ומגיעים לבסיס למשמרת בין שש לעשר בלילה.

מבלי להתכוון יצרנו לנו ברית. קבינט רקדנים. ידענו שאנחנו בסך הכל מתארחים בעולם מקביל לכמה שעות ביום ושאנחנו שומרים אחד על השניה. באחת המשמרות המפקדת שלי שלחה אותי לאפסנאות להחליף את הנעליים הקרועות שלי. הגעתי, פתחתי את הדלת ואמרתי – "היי, כאן זה מחסן התלבושות?". נראלי שמשהו בי רצה לחשוף בפניהם שכל מה שאנחנו עושים כאן זה בסך הכל משחק תפקידים. כבר יותר משנה שאני משוחרר ועדיין מדי פעם עולים בי געגועים לנסיעת קורקינט מהירה על מדים מסוזן דלל לקריה.

2. המטבח של טלו

אוכל מהסוג שבא לך לחזור שוב ושוב. פשוט טעים על אמת. ומשביע. ומייצר געגוע בריא. טלו ורוני אברמוביץ', ששתיהן אחיות שגם מאוד דומות אחת לשנייה עד שקשה להבחין – מה שמייצר חווית אירוח כמעט פרפורמטיבית בפני עצמה. רוב הלקוחות לוקחים את האוכל לחימום עצמי בבית אבל האמיצים נשארים לשבת במעט השולחנות שיש בחוץ, לרוב חולקים שולחן עם אדם זר. בהתחלה מבהיל אבל אחרי פעמיים זה ממכר. אני סקרן מי האדם הבא שאשב מולו בזמן שאוכל לחמנייה עם בשר מפורק, מיונז וחמוצים עם סלט גזר ליד ומים קרים, שאגב מוגשים בקנקנים שאני ממש אוהב (בכללי קנקנים זה אחד החשובים).
וייסבורג 17 תל אביב (צהלה)

View this post on Instagram

A post shared by המטבח של טלו (@talus_kitchen)

3. שוק הפשפשים

אמא שלי, נועה, היא המעריצה מספר אחת של שוק הפשפשים. ואני מעריץ מספר אחת שלה. אז על פי "כלל המעבר", גם אני משום מה נהנה להתיישב על הרצפה החמה ביפו לצד ערימת בגדים ישנים ולחפש בה זהב. ובכלל – בגדים, כסף, גוף, חומר, גובה… משהו בשוק הפשפשים מרגיש נכון.

4. בריכת "מים רבים"

בשנה החולפת התמודדתי עם פציעת גב שבעקבותיה צללתי למסע שיקום וחיזוק שכלל בעיקר פיזיותרפיה ואימוני כוח. החלק האהוב עליי במסע החזרה לריקוד באנסמבל בת שבע, היה טיפולי הידרותרפיה בבריכת "מים רבים". הטמפרטורה הגבוה של המיםֿ, האדים שיוצאים, הביטול החלקי של כוח הכבידה. הצוות האדיב בבריכה. בטיפול הראשון שחתה לידי אישה מבוגרת במשך כמעט חצי שעה, שחייה מרשימה. בשלב מסוים היא התקדמה לכיוון היציאה מהבריכה וחיכתה שם. כעבור כמה דקות הגיע בחור ועזר לה לצאת מהמים עם כיסא מיוחד. רק באותן הרגע הבנתי שהיא משותקת מהאגן ומטה.
מויאל 15 תל אביב (צהלה)

טיפולים איכותיים במים לשיקום מגיל 3 ועד 120!במחירים עירוניים! לתיאום מוזמנים.ות ליצור קשר בווטסאפנעה 052-3444947

Posted by ‎מים רבִּים תל אביב – יפו.‎ onSunday, April 24, 2022

5. נחלת בנימין

באופן מוזר אני מאוד נהנה מהליכת ערב בליווי אוזניות בנחלת בנימין. משהו בהמון הלא -תל אביבי שכמעט וכמו פולש לעיר לאזור הספציפי הזה בשעות הספציפיות האלה ביום. אני הולך שם ומרגיש כמו בסרט. התאורה תומכת והסאונדטרק שאני מרכיב לעצמי באוזניות גם. שם אגב גם הייתה הנשיקה הראשונה שלי, עם בחור חמוד והזוי וכנה שיומיים אחר כך ביקש בעדינות שאוריד את הזקן כדי "לא לזכור מדי שאני גבר כשאנחנו ביחד". ככה שנחלת בנימין בשבילי זה המקום להתבלבל.

>> המקום בו התרבות האלקטרונית נושמת בין אנרגיה לרוגע // העיר של שגיא זהבי
>> המקום לחגוג בו את החיים מול השקיעה // העיר של אוליבייה פחיירה נטר

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הייתי שמח אם השלטים של ״מותר ואסור לחנות״ היו יותר פשוטים וברורים. כל כך הרבה צבעים ומספרים וסימנים והנחיות. לפני השלט? אחרי השלט? מעליו? מצדדיו? לא מבין מה הבעיה פשוט לצייר וי ירוק או איקס אדום על החניה עצמה וככה נדע לעד?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כשלושה חודשים צפיתי בהצגה בשם "בראשית בא רע" שכתב וביים מעין אבן והועלתה על ידי סטודנטים לתיאטרון שנה ג׳ בניסן נתיב. ההצגה עוקבת אחרי חברת "בראשית" – חברה האמונה על בריאת עולמות. אלוהים מהווה את הדמות הראשית והוא מוצג כאחד מיני בוראים רבים. עוד בהצגה נמצאים אמא של אלוהים, אשתו, מנהל החברה בה אלוהים עובד, השטן ובעלה. עצם הרעיון לבנות שכבה נוספת מעל לאלוהים תפס אותי חזק מאוד. נשארתי עם רגעים חזקים שמתארחים אצלי בראש באופן עיקש מאז. באחד הקטעים אמא של אלוהים מאכילה אותו בשניצל שהיא חותכת לו לחתיכות קטנות בעזרת הידיים בלבד, בקטע אחר מתגלה שבמרחב הזה שבו ההצגה מתרחשת נהוג לקיים סקס זרתות. במקביל למתרחש על הבמה, בשורה האחרונה של האולם ישב מעין וניגן בלייב מוזיקה מקורית שלו על פסנתר. הכתיבה, הבימוי, הביצוע, זה הזיז בי משהו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
את הסרט״לילות קיץ״ של אוהד מילשטייןראיתי כבר חמש פעמים. תמיד לבד, תמיד באמצע הלילה ותמיד חושך מוחלט מסביב. כל כך הרבה דברים תפסו אותי בו. האפשרות לדבר בלחישה – כמה שזה משכנע. כמה שזה מגרה לנסות גם. המוזיקה של ויוואלדי, הסאונד בכלל. הקצב של הסרט. יחסים בין אב לבן. תספורת. מקורות מים. ריקוד. "מה זה זמן? אתה יודע מה זמן עלוה? – דבר שכל הזמן חולף, חולף לידינו. כמו רוח".

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני בעד לתרום לגופי אומנות, ובפרט מחול,ולקנות כרטיסים להופעות. אני חושב שאחת מהפעולות המרכזיות שאנחנו אחראיים עליהן כאנשי אומנות ובפרט כרקדנים היא למצוא "צורות" לרעיונות הבסיסיים ביותר שהעולם יושב עליהם. כשאני אומר צורות אני מתכוון לא רק לצורות קוויות אלא גם לצורות התנהגות, צורות תקשורת, קואורדינצית חיים. חופש, זמינות, יופי, נדיבות, גרוב, כניעה, שקט, הקשבה, האפשרות להשתנות. לכל המושגים המופשטים האלה ולעוד רבים יש כל מיני צורות שבהן הם מתקיימים באופן ממשי. בגוף הפרטי הפיזי, וגם בגוף הזה שנקרא מדינה. אנחנו עוסקים בזה במובן הפיזי באופן יומיומי בשיעורי גאגא (שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין). זה רלוונטי כיוון שרוב מוחלט של הארגונים והעמותות שפועלים במרחב היום נוגעים באופן עקיף בדיוק בנקודות האלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שלקחו ולוקחים חלק במאבק של משפחות החטופים.

מה יהיה?
יהיה מעניין! יכול להיות שיהיה גם רע וגם טוב ביחד מעורבבים. תמיד יהיה אפשר לעשות על זה סרט. ניתוב הכאב. מניח שהפערים בין החיים עצמם ובין האומנות ימשיכו להצטמצם. זה יעשה טוב לכל. מקווה שנראה יותר מחסני תלבושות ופחות אפסנאות. מתפלל שההדים הכואבים מהמלחמה יניעו אותנו לחשוף באומץ את כל מה שיש בו חיים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• שוק הפשפשים
• צהלה
• בריכות בתל אביב
• נחלת בנימין
• בסיס הקריה
• חניה בתל אביב

בין אנרגיה לרוגע והמקום בו התרבות האלקטרונית נושמת. העיר של זהבי

העיר שלי

בין אנרגיה לרוגע והמקום בו התרבות האלקטרונית נושמת. העיר של זהבי

יצאנו למדבר. די.ג'יי שגיא זהבי. (צילום: ניב מאיו)

בתיקלוטים תמצאו אותו מתחרע עם בוזוקי לצלילי טכנו, אבל ביום יום הדי.ג'יי והאמן האלקטרוני שגיא זהבי מעדיף צלחת חומוס טובה, השראה מחוף הים ולקנח עם איזה סרט ישראל מרגש. בונוס: ארוחת הערב הקבועה עם דני קושמרו

שגיא זהבי

2 בנובמבר 2025

• Facebook
• Twitter
• Email

שגיא זהבי הוא די.ג'יי ישראלי שמדלג בין טכנו לנגינת בוזוקי חיה ובין ישראל לזירה הבינלאומית. בחודש ספטמבר האחרון הוא שיחרר את "פאטה מורגנה", שיתוף פעולה ראשון שלו עם אמן ישראלי, שהוא במקרה הזמר המצליח איתי לוי. עם הבטחות לטומורולנד וערבוב בין מזרח למערב (וגם צלחת חומוס טובה), זו העיר שלו.

1. חוף גורדון

זה המקום שבו אני מרגיש הכי חופשי. הים, האווירה של המקום הפסטורלי, עם האנשים שעושים ספורט, ולצד המוזיקה, השקיעות, האוכל והתרבות. אתה נהנה מכל מה שקורה מסביב, מקבל השראה. יש משהו בחיים של תל אביב שמצליחים לשלב בין פשטות לפעלתנות, בין אנרגיה לרוגע. זה גם המקום שבו אני מקבל השראה. אני אולי מנגן על במות בינלאומיות, אבל הלב שלי תמיד נשאר בתל אביב.

2. גואט (GOAT)

זה הבית השני שלי. לאונג’־בר ברוטשילד שבו אני גם מנגן הרבה כדיג’יי קבוע. אני מבלה שם המון עם המשפחה והחברים הקרובים שלי, נהנה לבלות שם כל פעם מחדש. זו סצנה חיה: דיג’ייז מהשורה הראשונה, אמנים שמתערבבים אחד עם השני, שיח פורה לצד אווירה מגניבה וקהילתית. מבחינתי זה המקום שבו התרבות האלקטרונית המקומית באמת נושמת.
רוטשילד 24, תל אביב

View this post on Instagram

A post shared by GOAT (@goat.tlv)

3. קולנוע לב

יש בו משהו נוסטלגי, עתיק ואותנטי. קולנוע שנשאר נאמן לעצמו, בלי רעש ובלי פוזה. אני אוהב ללכת לשם לבד, לראות סרטים ישראליים. לאחרונה צפיתי ב‘קרוב אליי’ של תום נשר ויצאתי ממנו מרוגש ובוכה. הסרט הזה פתח לי את הלב. אני נהנה מהזמן איכות שלי שם.
דיזנגוף 50, תל אביב

4. קאסה מיה

מסעדת שף בלב רוטשילד עם גג פתוח, שמשלבת אוכל אסייתי מעולה. מקום מושלם לדייטים, זה המקום שאליו אני לוקח את רוב הדייטים שלי. יש משהו באווירה שלו שמאפשר פשוט להיות. זו תל אביב ברמה אחרת.
רוטשילד 24, תל אביב

View this post on Instagram

A post shared by CASAMAYA (@casamaya.tlv)

5. חומוס אבו חסן

אני מכור לחומוס. אני אוכל שם כבר חמש עשרה שנה, וקוראים לי שם כל הזמן 'השייח זהבי' או 'אדון זהבי'. אני אוהב את השילוב בין התרבויות של הערבים והישראלים. מבחינתי, זה תל אביב האמיתית – הדיסוננס, השילוב תרבויות, והאהבה הפשוטה לאוכל טוב.

מקום לא אהוב בעיר:

הפקקים. הגיע הזמן למצוא פתרון אמיתי לפקקים האלו בעיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט 'קרוב אליי’ של תום נשר. סרט אישי, אמיץ, כזה שמוציא ממך רגשות שלא ידעת שיש לך. הלכתי לראות אותו לבד בקולנוע לב, ובאיזשהו שלב פשוט מצאתי את עצמי בוכה. יצאתי ממנו מרוגש, בוכה, שמח – הכל ביחד. כשאמנות נוגעת לך בלב ככה, אתה יודע שהיא אמיתית. סרט משמעותי עבורי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה ‘אור ראשון’, גילמתי בה תפקיד של קצין יס"מ. הסדרה מגוללת 4 אירועים אמיתיים מהשבעה באוקטובר שהשתלבו אחד בתוך השני. היא נותנת את הסיפור המתומצת של מה שחווינו באירועי השבעה באוקטובר מכל מיני זוויות שונות. אני חושב שכל אחד חווה את השביעי באוקטובר בצורה אינדיבידואלית. יש אנשים שלראות את הסדרה לוקח אותם לתהומות ומקומות חשוכים ואפלים, ומנגד, יש אנשים שהסדרה נותנת להם איזושהי תקווה ובעיקר תחושת הזדהות. יש מקום לשני בצדדים. אנחנו חיים בחברה מסובכת ורגישה שעברה טראומה. הסדרה מצליחה לתפוס את הרגעים האלה בצורה שמזכירה לכולנו גם את הכאב וגם את הכוח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ולעזור ל'אחים לחיים’. ניגנתי בעצמי לחבר׳ה שנפצעו במלחמה, והייתה לי חוויה מדהימה איתם. אתה מבין כמה כוח יש לדברים הכי קטנים, הבנתי כמה זה עוזר להם ונותן להם טיפה יכולת לצאת מהמחשבות והכאבים שהם חווים. אני הבאתי מוזיקה, אבל כל אחד יכול להביא מעצמו משהו אחר – שיחה, חיבוק, אוכל, אוזן קשבת. בעקבות הפידבקים שקיבלתי מהעמותה לאחר שניגנתי להם, הבנתי כמה זה משמעותי עבורם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דני קושמרו, אני נשבע לכם, כל ערב אני מחכה לשמוע אותו. זה הפך לטקס יומי – ארוחת ערב עם חדשות. יש משהו בקול שלו שמרגיש כמו ‘הכול יהיה בסדר’. אני אוהב להיות מול הטלוויזיה ולשמוע אותו, זה מרגיע אותי.

מה יהיה?
יהיה מוזיקה. יהיה אור. ויהיה טומורולנד! ניפגש שם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• העיר שלי
• די.ג'יי
• אלקטרוני
• אבו חסן
• קולנוע לב

שוק שנוגע בי בלב ומקום שכולם נפגשים בו. העיר של הילה גלילי

העיר שלי

שוק שנוגע בי בלב ומקום שכולם נפגשים בו. העיר של הילה גלילי

הילה גלילי (צילום: ELAN)

הילה גלילי הפכה לדמות בולטת במחאה למען החטופים, כשמדי שבוע התייצבה עם מיצג מעורר מחשבה באחת מפעולות הארטיביזם החשובות של התקופה. מחר (30.10) תיפתח תערוכת הבכורה שלה במרכז עמיעד, אז ניצלנו את ההזדמנות לסיבוב בין הלוקיישנים העירוניים שמספקים לה השראה. בונוס: מרימות לזאב אנגלמאיר כמובן!

הילה גלילי

29 באוקטובר 2025

• Facebook
• Twitter
• Email

>> הארטיבסטית הילה גלילי היא מעצבת מוצר, פעילה למען שוויון זכויות לנשים ופעילה במאבק להשבת החטופים. היא מקדישה את חייה להבעת מחאה באמצעים חזותיים, במחוייבות ובחזון הומני, תוך יצירת שפה אמנותית ייחודית. "קשורה בעיניים פקוחות" היא תערוכת הבכורה שלה, שתפתח מחר (30.10) בגלריה לאמנות במרכז עמיעד. בתערוכה יוצגו יצירות מגוונות בטכניקות שונות המשלבות מיצגים, מיצבים, ספרים ואיורים מקוריים, תכשיטים וצילום, כולן שמות דגש על הקשר בין אמנות לחיים ועל התזוזה על ציר הזמן ההיסטורי בו אנו חיים. הצילומים הם פרי שיתוף פעולה עם צלמים שתיעדו את פעילותה והיא מעניקה להם במה להציג את נקודת מבטם.עוד פרטים על התערוכה כאן

1. שוק הפשפשים

בילדותי אבא היה לוקח אותי לשוק, הוא תמיד שוחח עם האנשים והתמקח עם הסוחרים. הפתיחות שלאבי עם אנשים שונים ומגוונים והידע שלו בכל מיני תחומים, מלווה אותי גם היום כאדם בוגר ובדומה אליו, אני מוצאת אצלי דמיון רב בהתנהלות מול אנשים. זה חלק ממני וחלק מהחינוך שלי לתקשורת בין אישית ואמפתיה. השוק הישן והחדש, הריחות והצבעוניות באנשים ובמקום, נוגעים בי בלב ובכל פעם שאני באזור המקום מרגש אותי מחדש. זו גם אחת הסיבות שבחרתי לעשות את תערוכת הבכורה שלי במרכז עמיעד.

2. שוק לוינסקי

גם לו יש חלק נוסטלגי מילדותי – חנויות הצעצועים, ריחות התבלינים, מסעדות הרחוב והבורקסים עם ניחוחות האוכל הביתי וכמובן, האנשים שמגיעים לבלות ותמיד נותנים תחושה של מקום שוקק חיים.

3. נחלת בנימין // נווה צדק

כמעצבת בתים וכמי שמתעניינת באדריכלות כל האיזור של השכונות הללו, המאופיין בבניה משנות ה-20 של המאה הקודמת, עם הישן, החדש והשימור – תמיד מסקרן אותי.

4. ביר גארדן שרונה

זה המקום שבו תמיד אחרי המחאות כולם נפגשים בו. אנשים בעלי אותם ערכים כמו שלי יושבים ביחד ומדברים על המצב, ובכל פעם מתווספים עוד אנשים חדשים מעניינים.
אלוף מנדלר 3 תל אביב

5. פארק הירקון

אני משתדלת לצאת לרוץ בבוקר לפחות בין שלוש לארבע פעמים בשבוע. פארק הירקון, הריאה הירוקה של רמת גן ותל אביב, מעניקה לי חמצן ומאפשרת לי להתחיל את היום כשהוא מלא באנרגיות חיוביות.

מקום לא אהוב בעיר:

האמת היא שאין לי מקום כזה. אני בחורה נוסטלגית ואומרים שגם אופטימית, וכל דבר אצלי הוא מקור להשראה. אימי נולדה בתל אביב ואבי גדל בעיר. מילדותי אני נמצאת כמעט בכל אזור בתל אביב, כך שבכל מקום אמצא פינה חמה בלב, משהו שתמיד יהווה עבורי חלק מזיכרון יקר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרצאה של הארטיביסט זאב אנגלמאיר, חבר למחאה, שמאוד נגעה לליבי. כארטיבסטית שלא הייתה פעילה עד לפני שנתיים וחצי ולא הכרתי אותו לפני, אני רואה באישיות הנאיבית והרגישה שבו, במקצועיות ובדמיון שלו משהו צנוע וענוג שמבחינתי ראוי להערכה גדולה מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"סיפורה של שפחה". בפרקים הראשונים של הסדרה הגיבורה מספרת על איך אמא שלה היתה אקטיבסטית ופעילה במחאות בארצות הברית רגע לפני ההפיכה המשטרית בסיפור.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?ה
המלצה שלי לתרומה אינה בכסף, אלא בעשייה. אני מאמינה שכל אחד יכול לעשות למען האחר. לעשות משהו שהוא הכי טוב בו והרעיון הוא לתת את האפשרות להעניק למישהו קצת אור בתקופה הקשה של חייו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שוב. זאב אנגלמאיר.

מה יהיה?
רוצה להאמין ומקווה מאוד שנחזור לשפיות.רוצה להאמין שרוב האנשים מיסודם הם אנשים טובים והרוב הטוב הוא זה שיגרום לשינוי המיוחל.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מיצג
• שוק הפשפשים
• נחלת בנימין
• נווה צדק
• שוק לוינסקי
• ביר גארדן
• זאב אנגלמאיר
• פארק הירקון

לחם עם נשמה ומקום שבו העיר והים נושמים יחד. העיר של דוד עדיקא

העיר שלי

לחם עם נשמה ומקום שבו העיר והים נושמים יחד. העיר של דוד עדיקא

דוד עדיקא (צילום: סלפי)

ראש המחלקה לצילום בבצלאל ישתתף בתערוכה המרכזית של "אוהבים אמנות. עושים אמנות" (ממחר, 23.10, ולאורך כל הסופ"ש) ויוצא איתנו לריצה ברחבי העיר כדי להמליץ על מאפיית בוטיק קטנה ביפו והמקום בו ישנה הרמוניה בין בגדים, מיקום ועיצוב. תגידו צ'יז

דוד עדיקא

22 באוקטובר 2025

• Facebook
• Twitter
• Email

>> דוד עדיקא (תעקבו) הוא צלם, יוצר, ראש המחלקה לצילום בבצלאל ומהאמנים הבולטים בתחום בישראל. במסגרת "נקודת עגינה", התערוכה המרכזית של "אוהבים אמנות. עושים אמנות" שתתקיים בחלקו הדרומי של נמל יפו כחלקממגה-אירוע האמנות השנתי של עיריית תל אביב-יפו(החל ממחר, 23.10 ולאורך הסופ"ש כולו), יציג עדיקא את עבודות החדשה, "יומן ריצה".

View this post on Instagram

A post shared by David Adika. داود عديقا (@dadika)

במשך כמעט עשור, יוצא בכל יום עדיקא לריצה מנמל יפו הסמוך לביתו, מאזור מעגן סירות הדייגים עד תל אביב. במהלך הריצה, שמשמשת כמרחב לעיבוד היומיום, הוא מביט במרחב הטיילת, בוחר רגעים ומתעד אותם במצלמת הטלפון. התיעוד היומיומי הצטבר לכדי יומן ריצה, שאותו ממשיך עדיקא לעדכן גם היום. עבור "אוהבים אמנות. עושים אמנות", נבחרו צילומים מתוך היומן והודפסו על גבי מגבות חוף שהוצבו על מתקני תלייה. רוצו.

View this post on Instagram

A post shared by David Adika. داود عديقا (@dadika)

1. הטיילת של תל אביב-יפו

רצועת החוף הזו שנמתחת מיפו בדרום ועד גבול הרצליה בצפון, היא המקום שבו העיר והים נושמים יחד. זהו קו מתמשך של אור, תנועה ורוח, מקום שעבורי, הצילום מתרחש בכל רגע ובכל מבט. אני נוהג לרוץ לאורך הטיילת בשעות היום, אבל בעיקר בסמוך לשקיעה. לאורך הריצה מתחלפים הנופים והפנים: דייגים, משפחות, הרצים והרצות, המתבוננים מול הים, המתאמנים ועוד טיפוסים רבים. כל מקטע מאופיין באנרגיה אחרת, באור אחר. הריצה בטיילת היא הדרך שלי להתאפס מול מחשבות שמתבהרות בזמן שקצב הרגליים מתחבר לנשימה. בין המים לכביש, בין הרוח לגוף אני מוצא כל פעם מחדש, סיבה לזוז, לראות ולהאמין.

2. קפה אדא חנינא

בגלל הקפה והמוזיקה והאנשים, הקרבה לשוק הפשפשים, לבית ולים. אני אוהב ללכת לשם לבד, לקבוע שם עם חברות וחברים, להיפגש עם קולגות לפגישות עבודה קלילות וגם סתם, בדרך לריצה – או מהריצה.
רבי חנינא 9 יפו

3. סטודיו ב' (Bet Ceramics)

הסטודיו לקרמיקה של בן שלום דוידי, קדר מחונן וצלם בחסד, הוא מקום מיוחד במינו וסטודיו שבו אפשר להתנסות בעבודה עם חימר, או ללמוד ברצינות ולהעמיק איך לעבוד על אובניים. מעבר ליופי של הכלים של בן ולאסתטיקה המובחנת שלהם, בן הצליח לבנות סביבו קהילה של אנשים טובים וחמודים שחולקים ערכים משותפים של כבוד, שוויון והדדיות.
בן עזאי 5 יפו

View this post on Instagram

A post shared by BET Ceramic Studio (@betceramics)

4. אתא

החנות של אתא ממוקמת באחת הפינות היפות בעיר, במפגש שבין רוטשילד וכיכר הבימה. החנות היא שילוב בין הבגדים היפים של אתא לבין החלל הנעים, עם חצר קטנה והרבה עציצים וצמחים שמקבלים את פני המבקרים כבר בכניסה. יש איכות בהרמוניה בין הבגדים, המיקום והעיצוב שהופך את המקום לייחודי. הוא משקף במידה רבה את התפיסה האסתטית וההוליסטית של יעל שנברגר, המעצבת של אתא ואת האהבה שלה לקרמיקה ישראלית, לאמנות מקומית, ולדברים יפים ולא מתאמצים.
כיכר הבימה 2 תל אביב (פינת רוטשילד)

View this post on Instagram

A post shared by ATA אתא Est.1934 (@atawear2016)

5. לחם אביגיל

מאפיית בוטיק קטנה שכולה הלב והנשמה של אביגיל. הלחמים של אביגיל הם לחמים מבוססי מחמצת והם הכי טעימים בעולם, בימי שישי יש חלת בריוש וכדי לא לפספס אני שולח לאביגיל הודעת ווטסאפ בבוקר כדי להבטיח שתישאר לי אחת לשבת.
יהודה הימית 33 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

תחנת רכבת ההגנה / התחנה המרכזית. האזור כולו הוא ערבוב של רעש, כאוס, הזנחה וסירחון. אני נדהם כל פעם מחדש מהעובדה שלעיר יפה, חיה ועכשווית כמו תל-אביב יפו, יש תחנה מרכזית מוזנחת באופן לא סביר. האזור סביב תחנת ההגנה והתחנה המרכזית הוא אחד המקומות הבלתי נתפסים בעיר – סירחון, בלגן והזנחה מוחלטת של המרחב הציבורי, דווקא במקום שבו העיר מתחילה עבור אלפי אנשים בכל יום שמגיעים ברכבת או באוטובוסים. קשה להבין ולקבל איך זה המראה הראשון של תל אביב-יפו. אני מפנטז על היום שבו תחנת רכבת מרכזית בתל אביב-יפו תהיה כמו ביפן: נקייה, מדוייקת, יעילה ויפה, מקום שמזמין אותך להיכנס אל העיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה"דמיון חומרי: עצב דלוק / אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון"נפתחה לפני מספר חודשים, והיא הפרק השלישי בתערוכת האוסף "דמיון חומרי" באוצרות דלית מתתיהו (אוצרי משנה: טל ברויטמן ועדי דהן). התערוכה עלתה לתצוגה בעיצומו של השבר העמוק ביותר שידעה החברה הישראלית. מלחמה, קיטוב חברתי ושסע עמוק. בתערוכה מוצגות עבודות שנוצרו כאן במשך יותר ממאה שנים, בינהן נוצרים הקשרים ומשמעויות חדשות וישנות (גילוי נאות: סדרת דיוקנאות של 4 מחברי הפנתרים השחורים שצילמתי מוצגת בתערוכה).

View this post on Instagram

A post shared by Elad Sarig (@eladsarigphotographer)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנת 2023 לנה דל ריי הוציאה את השיר let the light in – ומאז, השיר הזה מתנגן אצלי בראש, באוטו, בבית, ובכל הזדמנות:
Ooh, let the light in
At your back door yelling ’cause I wanna come in
Ooh, turn your light on
Look at us, you and I, back at it again

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד!שהיא תנועה פוליטית יהודית-ערבית בישראל, סוציאליסטית, שדוגלת בשלום, שוויון, צדק חברתי ועצמאות לישראלים ופלסטינים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענברהיא פרשנית פוליטית עצמאית במיזם המחאה "יאללה תקווה", פעילה חברתית ואשת תקשורת, היא יפה וחכמה וחדה – והפעילות שלה ברשת חשובה וחיונית.

View this post on Instagram

A post shared by רעות ענבר • LEUS (@papanyula)

מה יהיה?
אני מקווה שבסוף יהיה טוב. אני מאמין שתקווה היא פעולה, לא רק wishfull thinking.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• העיר שלי
• צילום
• אוהבים אמנות עושים אמנות
• לחם אביגיל
• אדא חנינא
• טיילת תל אביב
• קרמיקה
• אתא
• מוזיאון תל אביב

לונדון בלב תל אביב וספסל אקראי להשראה. העיר של יובל אברמוביץ'

אווירת חו"ל מושלמת ורגעי קסם ביפו העתיקה. העיר של אבי יגיל

• Facebook
• Twitter
• Email
• print
• 0שיתופים
• 12,353צפיות